כריתות כ״ח
דחוי בבעלי חיים וקינים, שיטת רבי שמעון בכבשים ועזים, וארבע צווחות העזרה עם סיפור יששכר איש כפר ברקאי.
״לשון הגמרא״ביאורחכםמושג— הקש על מילה מסומנת או על ציטוט להסבר
הקדמה — הסיפור של הדף
הדף פותח בהמשך דין ״הואיל ונדחה ידחה״ וביחס בעלי חיים לדחוי, ורבי שמעון חולק על הדין.
משם עוברת הגמרא לשאלה מתי נקבעים חטאת ועולה בקן, עם שתי ברייתות מקשות ומחלוקת אם עשיר שהביא קרבן עני יוצא.
אחר כך המשנה מלמדת שכבשים ועזים, תורים ובני יונה שקולים אף שהתורה מקדימה אחד מהם, ואילו בכבוד — האב קודם לאם והרב קודם לאב.
אגב כבשים ועזים מובאת הברייתא על ארבע צווחות העזרה, ובהן סיפור יששכר איש כפר ברקאי, והמסכת נחתמת באגדה על תלמידי חכמים ובהדרן.
עמוד א · המשך מדף כ״ז
בעלי חיים נדחים? ״הואיל ונדחה ידחה״ ורבי שמעון
→ תחילת הסוגיה בדף כ״זבקצרה — על מה הסוגיה
המשך דין ״הואיל ונדחה ידחה״ מהדף הקודם: רב הונא בריה דרב יהושע לומד ממנו שלושה דינים בדחוי, רב עוקבא בר חמא מקשה מדברי רבי שמעון בפסח, ובית רבי אושעיא משיבים שרבי שמעון חולק על עצם הדין, ושיטתו מעידה גם בהגרלת השעירים.
- רקעבסוף הדף הקודם אמר רבי אלעזר בשם רבי אושעיא: מטמא מקדש שהיה עשיר והפריש קן (זוג עופות) ואחר כך העני — ״הואיל ונדחה ידחה״. הגמרא מפרשת עכשיו את הכלל ולומדת ממנו דינים.רקע: קן שהופרש בעושר נדחה גם אחרי שהעני
- הכלל״לכבשתו והעני״: העשיר הפריש קן במקום הכבשה שהיה חייב להביא, ובזה לא היה רשאי לצאת ידי חובה. אף שעכשיו, אחרי שהעני, הקן ראוי לו — ״הואיל ונדחה ידחה״: מה שלא היה ראוי בשעת ההפרשה נשאר דחוי לעולם (רש״י).קן שלא היה ראוי בשעת ההפרשה נשאר פסול גם כשהעני
- שמע מינהרב הונא בריה דרב יהושע לומד מהדין שלושה דברים, ושניים מהם כאן. ״שמע מינה בעלי חיים נדחים״: גם בהמה או עוף, שאין פסול בגופם, יכולים להידחות מהקרבה. ו״קדושת דמים נדחה״: הקן שהפריש כשהיה עשיר לא נתקדש אלא לדמיו, ואף על פי כן נדחה (רש״י: לא חלה עליו קדושת מזבח מעולם).רב הונא בריה דרב יהושע: בעלי חיים נדחים, וגם קדושת דמים נדחית
- שמע מינההדבר השלישי: ״ודחוי מעיקרא הוי דחוי״. קן זה מעולם לא היה ראוי להקרבה, ובכל זאת הוא דחוי — לא רק דבר שהיה ראוי ואחר כך נדחה. אם דחוי מתחילתו נשאר דחוי, קל וחומר דבר שנראה ואחר כך נדחה (רש״י).רב הונא בריה דרב יהושע: גם הדחוי מעיקרו נדחה
- מתיברב עוקבא בר חמא מקשה מברייתא: ״המפריש נקבה לפסחו״ — ופסח בא רק מזכר — תרעה עד שיפול בה מום, תימכר ויביא בדמיה פסח. וכן אם ״ילדה זכר״ — ירעה עד שיסתאב וימכר, ואינו קרב כפסח (רש״י: הוולד בא מכוח קדושה דחויה).רב עוקבא בר חמא מקשה: ולד נקבה שהופרשה לפסח
- שמע מינהבברייתא: רבי שמעון אומר הוא עצמו יקרב פסח. הנקבה לא היתה ראויה לפסח, ובכל זאת הוולד הבא מכוחה קרב. ״שמע מינה בעלי חיים אינם נדחים״ — מדברי רבי שמעון, בניגוד לרב הונא בריה דרב יהושע.רבי שמעון: הוולד קרב פסח, ולכן בעלי חיים אינם נדחים
- תירוץאמרו בבית מדרשו של רבי אושעיא: ״כי אמרינן לרבנן״ — הדין שבעלי חיים נדחים נאמר לשיטת חכמים, שאינם מקריבים את הוולד. רבי שמעון חולק בשני דברים: ״סבירא ליה בעלי חיים אינן נדחין״, וגם ״הגרלה אינה מעכבת״. לכן דבריו בפסח אינם קושיה על הדין — הוא פשוט סובר אחרת.בית רבי אושעיא: הדין כחכמים, ורבי שמעון חולק
- ראיהשיטת רבי שמעון מוכחת מדין נוסף שלו. ברייתא: שני שעירי יום הכיפורים הוגרלו (אחד לה׳ ואחד לעזאזל), ו״מת אחד מהן״ — ״מביא חבירו שלא בהגרלה״, דברי רבי שמעון: מביאים שעיר אחר במקומו, והנותר יקרב (רש״י: אף שהאחר אבד ונדחה, אין דחוי בבעלי חיים).ראיה: רבי שמעון מתיר להביא שעיר חלופי בלי הגרלה
- אלמא״אלמא קסבר״: מכאן שרבי שמעון סבור ״בעלי חיים אינן נידחין״ — השעיר שנדחה מהקרבה כשר, וגם ״הגרלה אינה מעכבת״ — בשעיר החדש לא היתה הגרלה, אלא רק הקצאה.מסקנה: רבי שמעון סובר שאין דחוי בבעלי חיים וההגרלה אינה מעכבת
עמוד א · גמרא
קינים: מתי נקבעת החטאת והעולה?
🔑 מפתח לסוגיה
קן הוא זוג ציפורים לקרבן, אחד לחטאת ואחד לעולה, והשאלה היא מתי נקבע איזו ציפור לחטאת ואיזו לעולה. הסוגיה מערבת גם את דין ״עולה ויורד״: מטמא מקדש עני מביא עוף, ואילו עשיר צריך להוסיף מעות ולהביא כבשה או שעירה לחטאת.
בקצרה — על מה הסוגיה
רב חסדא: חטאת ועולה בקן נקבעות רק בלקיחת בעלים או בעשיית כהן. שתי ברייתות מקשות עליו ומתורצות;
בדרך עולה מחלוקת רבי אלעזר ורבי חגא בשם רבי אושעיא אם עשיר שהביא קרבן עני יצא, ולשיטת רבי חגא מצורע שונה מטמא מקדש בגלל ״זאת״ ו״הוא״.
- רב חסדא״אין הקינין מתפרשות״: איזו ציפור לחטאת ואיזו לעולה נקבע רק ״בלקיחת בעלים״ — כשהבעלים קונים ומפרשים, ואז הכהן אינו יכול לשנות — או ״בעשיית כהן״, כשהבעלים לא פירשו והכהן קובע בשעת ההקרבה. הפרשה באמצע, בין הלקיחה לעשייה, אינה קובעת (רש״י).רב חסדא: חטאת ועולה בקן נקבעות רק בלקיחה או בעשייה
- מאי טעמא?רב שימי בר אשי שואל: ״מאי טעמא דרב חסדא״? מנין שהקביעה אפשרית רק בשני הזמנים האלה?רב שימי בר אשי: מה מקור דינו של רב חסדא?
- פסוקיםבקרבן יולדת נאמר ״ולקחה שתי תורים״ (ויקרא יב, ח) — הלקיחה קובעת אחד לעולה ואחד לחטאת. ובקרבן זבה: ״ועשה הכהן״ (ויקרא טו, ל) — גם העשייה קובעת. מכאן: ״או בלקיחת בעלים או בעשיית כהן״.פסוק בלקיחה ופסוק בעשייה — מהם נלמד שבשניהם הקביעה
- מיתיביברייתא על שעירי יום הכיפורים: ״ועשהו חטאת״ (ויקרא טז, ט) — ״הגורל עושהו חטאת״, כלומר עצם עליית הגורל לה׳, ו״אין השם עושהו חטאת״ ו״אין כהן עושה חטאת״ (רש״י: אם רק אמר ״זה לשם״ בלי גורל, לא נקבע ויכול להחליף).מיתיבי: בשעיר יום הכיפורים רק הגורל קובע
- הברייתא ממשיכההברייתא מסבירה למה צריך פסוק: ״יכול והלא דין הוא״ — קל וחומר: אם בשאר הקרבנות, שהגורל אינו מקדש בהם, ״קידש השם״ (אדם אומר שהבהמה חטאת), הרי בשעיר יום הכיפורים, שהגורל מקדש בו — אינו דין שגם השם יקדש?הברייתא: היה אפשר ללמוד בקל וחומר שגם השם מקדש
- תלמוד לומר״תלמוד לומר ועשהו חטאת״: הגורל עושהו חטאת ואין השם עושהו — והפסוק שולל את הקל וחומר.הפסוק שולל את הקל וחומר: הגורל בלבד קובע
- קשיא על רב חסדארקע: בברייתא: בשאר הקרבנות השם מקדש, ובשעיר יום הכיפורים רק הגורל מקדש. השם והגורל נשנו בה זה לצד זה, כשני דרכים לקבוע קרבן.״קתני שם דומיא דגורל״: הברייתא שונה קידוש בשם בדומה לגורל — כשם שהגורל אינו תלוי בלקיחה ובעשייה, כך השם מקדש שלא בהן, ואפילו בקינים (רש״י). זה סותר את רב חסדא, שקובע רק בלקיחה או בעשייה.קושיה: הברייתא משווה שם לגורל, שלא בלקיחה ובעשייה
- רב מתרץרב מפרש את הקל וחומר של הברייתא: אם בשאר קרבנות, שהגורל אינו מקדש בהם, השם מקדש אבל רק בלקיחת בעלים או בעשיית כהן — בשעיר יום הכיפורים, שהגורל מקדש ״שלא בלקיחה ושלא בעשייה״, אינו דין שהשם יקדש ״אי בלקיחה אי בעשייה״? אין כאן אמירה שהשם מקדש בכל זמן.רב: הקל וחומר מדבר על שם בלקיחה או בעשייה בלבד
- תלמוד לומרגם לפי רב הפסוק שולל את הקל וחומר: ״ועשהו חטאת״ — הגורל עושהו חטאת ואין השם עושהו.הפסוק שולל גם את הקל וחומר של רב
- מיתיביקושיה נוספת: ״מטמא מקדש עני״ — מי שנכנס טמא למקדש בשוגג וחייב עולה ויורד — ״שהפריש מעות לקינו והעשיר״, ועכשיו אינו יכול להביא עוף אלא חטאת מן הבהמה, ובשביל כך צריך להוסיף מעות.מיתיבי: עני שהפריש מעות לקינו והעשיר
- הברייתא״אמר אלו לחטאתי ואלו לעולתי״ (אחרי שהעשיר) — ״מוסיף ומביא חובתו מדמי חטאתו״ ואינו מביא מדמי עולתו, כי כבר נקבע לכסף השני שם עולה ואי אפשר לשנותו לחטאת (רש״י).הברייתא: מעות שנקבעו לעולה לא יהפכו לחטאת
- והארקע: בברייתא עני הפריש מעות לקינו והעשיר, ואחר כך אמר איזו מעות לחטאת ואיזו לעולה.״והא הכא דליכא לא לקיחה ולא עשייה״: האמירה באה אחרי ההפרשה וקודם שהכהן עשה, ובכל זאת הברייתא שונה שהשם קבע — ״מביא חובתו מדמי חטאתו ולא מדמי עולתו״. זה סותר את רב חסדא.קושיה: השם נקבע במעות שלא בלקיחה ולא בעשייה
- רב ששתרב ששת: ״ותסברא מתניתא מתקנתא היא״ — וכי הברייתא מתוקנת כפשוטה, שאמר אחרי שהעשיר? הרי רבי אלעזר אמר בשם רבי אושעיא: מטמא מקדש עשיר שהביא קרבן עני ״לא יצא״, וכיון שלא יצא לא יכול לקבוע בו חטאת ועולה (רש״י).רב ששת: לשיטת רבי אלעזר אי אפשר לקבוע אחרי שהעשיר
- אלא מאי״אלא מאי אית לך למימר״ — שכבר אמר את הדברים ״משעת עניותו״, קודם שהעשיר. ״הכי נמי״ — כך גם: אמר ״משעת הפרשתו״, והיא לקיחה. הברייתא משובשת בלשונה, ואין קושיה על רב חסדא; אבל הקדש סתם אינו נקבע עד לקיחה או עשייה (רש״י).תירוץ: אמר בשעת ההפרשה בעניותו, והיא לקיחה
- ולרבי חגארקע: רבי חגא אמר בשם רבי אושעיא ההפך מרבי אלעזר: עשיר שהביא קרבן עני יצא. לכן הברייתא אינה מחייבת העמדה בעניותו.ולדעת רבי חגא, שלפיו עשיר שהביא קרבן עני יצא, הברייתא מתוקנת כפשוטה — ״מאי איכא למימר״? מדוע אי אפשר להחליף? הרי אמר שלא בשעת לקיחה, וחוזרת הקושיה (רש״י).קושיה: ולרבי חגא, שעשיר בקרבן עני יצא, הקושיה חוזרת
- תניתני — שונים בברייתא: ״ואחר כך לקח ואמר״. אחרי שהעשיר לקח ואמר באותה שעה, ולכן קביעת השם היתה בלקיחה.לשיטת רבי חגא שונים: אחר כך לקח ואמר — בשעת לקיחה
- תיובתאמיתיבי מברייתא: ״מצורע עני שהביא קרבן עשיר יצא, עשיר שהביא קרבן עני לא יצא״. זו תיובתא על רבי חגא אמר רבי אושעיא, שלדעתו עשיר שהביא קרבן עני יצא.תיובתא: אצל מצורע עשיר שהביא קרבן עני לא יצא
- שאני מצורערבי חגא משיב: ״שאני גבי מצורע״, כי ״מיעט רחמנא זאת״ — ״זאת תהיה תורת המצורע״ (ויקרא יד, ב): כך ולא אחרת. לכן מצורע עשיר לא יוצא בקרבן עני.רבי חגא: מצורע שונה, כי הכתוב מיעט במילה זאת
- אי הכי״אי הכי״ — אם המילה ״זאת״ ממעטת, גם ״מצורע עני שהביא קרבן עשיר״ לא יצא!קושיה: אם זאת ממעטת, גם עני בקרבן עשיר לא יצא
- לאיי״הא אהדריה קרא תורת״ — הכתוב החזיר ואמר ״תורת״, לשון ריבוי. ובברייתא: ״תורת״ לרבות מצורע עני שהביא קרבן עשיר שיצא; ״יכול אפילו עשיר שהביא קרבן עני״? ״תלמוד לומר זאת״. הטעם: מעלין בקודש ואין מורידין (רש״י).תורת מרבה עני בקרבן עשיר, וזאת ממעט עשיר בקרבן עני
- ולילף מיניה״ולילף מיניה״: נלמד ממצורע לשאר חייבי קרבן עולה ויורד — כמו שמצורע עשיר אינו יוצא בקרבן עני, כך גם מטמא מקדש עשיר שהביא קרבן עני לא יצא (רש״י). ואם כך, שוב קשה על רבי חגא.קושיה: נלמד ממצורע לכל חייבי עולה ויורד
- הוא״ואם דל הוא ואין ידו משגת״ (ויקרא יד, כא) — הוא מגביל: במצורע הוא שעשיר שהביא קרבן עני לא יצא, אבל ״מטמא מקדש עשיר שהביא קרבן עני יצא״. כך מתקיימת שיטת רבי חגא.המילה הוא מגבילה את הדין למצורע בלבד
עזרים — טבלת שיטות
עשיר שהביא קרבן עני — שתי שמועות בשם רבי אושעיא
| רבי אלעזר | רבי חגא | |
|---|---|---|
| מטמא מקדש עשיר בקרבן עני | לא יצא | יצא |
| ברייתת המעות: מתי אמר? | משעת הפרשתו, בעניותו | ״ואחר כך לקח ואמר״ |
| מצורע עשיר בקרבן עני | לא יצא (ברייתא) | לא יצא — ״זאת״, ״הוא״ |
חשבו לפני שממשיכים
הפסוקים מלמדים שהקן נקבע לחטאת ולעולה בשני זמנים. איזה פסוק מלמד על כל אחד מהם, ומה הם?
בקרבן יולדת: ״ולקחה שתי תורים״ — בלקיחת בעלים. בקרבן זבה: ״ועשה הכהן״ — בעשיית כהן.
עמוד א · משנה
כבשים ועזים, תורים ובני יונה, אב ורב — מי קודם?
בקצרה — על מה הסוגיה
המשנה מביאה כללים של קדימה בתורה: כבשים ועזים ותורים ובני יונה שקולים (לדעת רבי שמעון), ואילו בכבוד — האב קודם לאם, והרב קודם לאב.
- משנהרבי שמעון אומר כבשים קודמין לעזים בכל מקום: בתורה נזכרים הכבשים לפני העזים (שמות יב, ה). אפשר היה לחשוב שהסיבה ״שהן מובחרים״, ולכן מי שמתחייב ויש לו כבש ועז יביא כבש (רש״י).רבי שמעון: אפשר היה לחשוב שכבש עדיף כי הוא מובחר
- תלמוד לומר״ואם כבש יביא קרבנו לחטאת״ (ויקרא ד, לב): בחטאת יחיד נאמר קודם שעירת עזים ואחר כך כבש. הסדר ההפוך מלמד ״ששניהם שקולין״, ואיזה שירצה יקריב (רש״י).הסדר ההפוך בחטאת מלמד שכבש ועז שקולים
- תוריםכך גם ״תורין קודמין לבני יונה בכל מקום״, כי ברוב המקומות נזכרים התורים תחילה (רש״י). ושוב: יכול ״מפני שהן מובחרים״.תורים נזכרו לפני בני יונה, ויכול שהם מובחרים
- תלמוד לומרבקרבן יולדת נאמר ״ובן יונה או תור לחטאת״ (ויקרא יב, ו): בן יונה קודם. הסדר ההפוך מלמד ״ששניהם שקולין״.ביולדת — בן יונה קודם לתור, ולכן שקולים
- אב ואם״האב קודם לאם בכל מקום״: בעשרת הדברות נאמר כבד את אביך ואת אמך (שמות כ, יא). יכול ״מפני שכיבוד האב קודם״ על כיבוד האם?האב נזכר לפני האם, ויכול שכיבודו קודם
- תלמוד לומר״איש אמו ואביו תיראו״ (ויקרא יט, ג): כאן האם קודמת לאב. הסדר ההפוך מלמד ״ששניהם שקולין״ בפסוק.בפסוק אחר האם קודמת, ולכן שקולים בתורה
- אבל אמרו חכמים״אבל אמרו חכמים״: מכל מקום ״האב קודם לאם״ בכל מקום, ״מפני שהוא ואמו חייבין בכבוד אביו״ — גם הבן וגם אמו מחויבים בכבוד האב, ולכן כבוד האב עדיף.חכמים: בכבוד האב קודם, כי גם האם חייבת בכבודו
- רב ואב״וכן בתלמוד תורה״: אם ״זכה הבן לפני הרב״ — רוב חכמתו ממנו — ״הרב קודם את האב״, ״מפני שהוא ואביו חייבין בכבוד רבו״.מי שרוב חכמתו מרבו: הרב קודם לאב
עמוד א–ב · גמרא
ארבע צווחות העזרה ויששכר איש כפר ברקאי
בקצרה — על מה הסוגיה
אגב הדיון בכבשים ועזים מובאת ברייתא על ארבע צווחות שצווחה העזרה: על בני עלי, על שני כהנים הראויים להיכנס, ועל יששכר איש כפר ברקאי, ששם מסופר מעשהו, ובסוף מובאת הערתם של רב אשי ורבינא על בורותו.
- ארבע צווחותאגב כבשים ועזים מובאת ברייתא: ״ארבע צווחות צווחה עזרה״. הראשונה: ״הוציאו מיכן בני עלי, חפני ופנחס״, ״שטימאו את ההיכל״ במעשיהם (שמואל א ב, יג–כב).הצווחה הראשונה: הוציאו את בני עלי שטימאו את ההיכל
- צווחה שניההשנייה: ״פתחו שערים ויכנס יוחנן בן נדבאי״, תלמידו של פינקאי, ״וימלא כרסו מקדשי שמים״ — כי ראוי לכך. אמרו עליו שהיה אוכל ״ארבעים סאה גוזלות״.השנייה: יוחנן בן נדבאי יכנס וימלא כרסו מקדשי שמים
- בקינוח סעודהאת הגוזלות אכל ״בקינוח סעודה״, אחרי עיקר סעודתו. ואמרו עליו ש״כל ימיו לא היה נותר בעזרה״ — כי היה דואג שהכל יאכל בזמנו.יוחנן בן נדבאי אכל גוזלות בקינוח, ולא היה נותר בעזרה
- צווחה שלישיתהשלישית: ״שאו שערים ראשיכם ויכנס אלישמע בן פיכאי״, תלמידו של פנחס, ״וישמש בכהונה גדולה״ — כי הוא ראוי לה.השלישית: אלישמע בן פיכאי יכנס וישמש בכהונה גדולה
- צווחה רביעיתהרביעית: ״פתחו שערים והוציאו יששכר איש כפר ברקאי״, ״שמכבד עצמו ומבזה קדשי שמים״.הרביעית: הוציאו את יששכר איש כפר ברקאי
- מאי הוי עביד?״מאי הוי עביד״? מה עשה יששכר שנאמר עליו שמכבד עצמו ומבזה קדשי שמים?מה עשה יששכר שהצווחה כוונה אליו?
- כרך משי״הוה כריך שיראי על ידיה והוה עביד עבודה״: כרך משי על ידיו כשעבד, כדי שלא ללכלך אותן בבשר ובדם (רש״י). בכך כיבד עצמו על חשבון הקודש.יששכר כרך משי על ידו בשעת העבודה
- מאי סליקא ליה?״מאי סליקא ליה״? מה עלה בסופו של יששכר, שכיבד את עצמו וביזה את קדשי שמים? הגמרא עונה במעשה שהיה.שאלה: מה עלה בסופו של יששכר איש כפר ברקאי?
- מעשהינאי המלך ומלכתו ישבו ודנו במאכל: המלך אמר ״גדיא יאי״ והמלכה אמרה ״אימרא יאי״. אמרו: ״נשייליה ליששכר״, כי כהן גדול הוא ויודע בתבשילים.המלך והמלכה חלקו על גדי וכבש ושאלו את יששכר
- תשובת יששכריששכר ענה: ״אי גדיא יאי ייסק לתמידא״ — אילו הגדי מובחר, היה עולה לקרבן התמיד. בשעה שאמר זאת ״אחוי בידיה״ תנועה של ליצנות ומרד במלכות (רש״י), והמלך ציווה: ״קוצו לידיה דימינא״. יששכר נתן שוחד וקצצו את ידו השמאלית; כששמע המלך ציווה לקצוץ גם את הימנית.יששכר זלזל בתנועה בפני המלך, ונקצצו שתי ידיו
- רב יוסףאמר רב יוסף: ״בריך רחמנא דשקליה ליששכר איש כפר ברקאי למטרפסיה״ — ברוך הקב״ה שנטל את גמולו, כי כרך משי על ידיו וביזה בכך את הקודש, ולכן נקצצו ידיו.רב יוסף: ידיו נקצצו כגמול על כריכת המשי
- רב אשירקע: במשנה למעלה רבי שמעון אומר שכבש ועז שקולים. יששכר טען שהגדי אינו מובחר, כי הכבש הוא שעולה לתמיד.רב אשי: ״ולא הוה תני ליה״ — גם משנה לא למד. ששנינו שכבשים ועזים ״שקולין כאחת״, והראיה מהפסוק ״ואם כבש״ (ויקרא ד, לב), שלפניו נאמר שעירת עזים (רש״י). לכן טענת יששכר שהכבש עדיף — טעות.רב אשי: יששכר לא למד את המשנה שכבש ועז שקולים
- רבינארבינא: ״אפילו מקרא נמי לא קרא״ — יששכר לא ידע אפילו את הפסוקים. בקרבן השלמים נאמר ״אם כבש״ (ויקרא ג, ז) וגם ״אם עז״ (ויקרא ג, יב), ומשמע שאיזה שירצה יקריב, ואין אחד מובחר מחברו.רבינא: יששכר לא ידע אפילו פסוקים בשלמים
חשבו לפני שממשיכים
מה עשה יששכר שנאמר עליו שמכבד עצמו ומבזה קדשי שמים?
הוא כרך משי על ידיו וכך עבד, כדי שלא ללכלך אותן בבשר ובדם.
עמוד ב
סיום המסכת: תלמידי חכמים מרבים שלום
בקצרה — על מה הסוגיה
המסכת נחתמת בדברי אגדה על תלמידי חכמים ובהדרן.
- סיום בדבר טוברבי אלעזר אמר בשם רבי חנינא: ״תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם״, שנאמר ״וכל בניך למודי ה׳ ורב שלום בניך״ (ישעיהו נד, יג). דרשו: ״אל תקרי בניך אלא בוניך״ — תלמידי חכמים הם בוני התורה, ומרבים שלום.תלמידי חכמים הם בוני התורה ומרבים שלום בעולם
- הדרן״הדרן עלך המביא אשם״ — נחזור אליך, פרק המביא אשם — ״וסליקא לה מסכת כריתות״: מסכת כריתות הושלמה.סיום פרק המביא אשם ומסכת כריתות
בסוף הדף
שאלות הבנה
להעמקה
מקורות להעמקה
מקורות
- ספריא — לשון הגמרא (נוסח וילנא), ביאור שטיינזלץ, פסוקים ומקורות הלכה
- הדף היומי — daf-yomi.com — לוח הדף היומי וחומרי ״ללמוד ולהבין״
- כולל עיון הדף — dafyomi.co.il — סיכומי נקודות וטבלאות עזר
- ישיבה — yeshiva.org.il — ביאור ״פרשני״
- אתר סיני — שיעורי הדף היומי של הרב אורי בריליאנט — שיעורים, סיכומים, תרשימים וחוברות ״דף מאיר״ — לבדיקת מהלך הסוגיות וההסברים
- Daf Spoiler — הכנה לדף היומי, הרב נפתלי רמתי — סיכום והכנה לכל דף בשאלות ותשובות — לבדיקת הרקע והמקרה של כל סוגיה (ברשות הכותב)
- SW Daf — Simon Wolf — תרשימים, מפות ודפי מקורות לדף — מקושרים במקור (באדיבות Simon Wolf)
- דיקטה — הנקדן — ניקוד אוטומטי של הטקסט לפני ההקראה בקול
הדפים נבנים ונבדקים על ידי סוכן AI מתוך המקורות האלה; ניסוח ההסברים מקורי. לשון הגמרא מובאת מספריא.