כריתות כ״ז

האם אדם מתכפר בשבח הקדש

1. בעיית רב מנשיא״בכינוס חומשין מהו שיתכפר״ — רב מנשיא בר גדא שואל: מי שמעל בהקדש משלם בכל פעם קרן וחומש. אם מעל כמה פעמים, והחומשים לבדם הצטברו לשני סלעים — האם יקנה בהם איל אשם ויתכפר? רש״י מציע מקרה: הפריש שני סלעים לאשם ומעל בהם ארבע פעמים, עד שהחומשים עלו לשני סלעים; השאלה אם יתכפר בחומשים לבדם, והקרן תיפול לנדבה.רב מנשיא בר גדא: האם חומשים שהצטברו לשני סלעים מכפרים?
2. הצד הראשוןגם אם נאמר שאדם מתכפר בשבח הקדש, אפשר שזה רק ״משום דקטרח קמיה״ — האיל ברשותו, הוא טורח בו ושומר עליו. אבל ״הכא דלא קטרח״ — רק מצטבר אצלו כסף שחייב להקדש, ואז אולי לא יתכפר.אולי מתכפר בשבח רק כשטרח באיל, ובחומשים לא טרח
3. הצד השניולהפך: גם אם אין מתכפרים בשבח הקדש, זה ״משום דלא אפרשיה״ — השבח בא מאליו ולא הופרש. אבל חומשים דאפרשיה — הופרשו לשם אשם (רש״י), ואולי יתכפר בהם. שורש הספק: ״מתכפר בשבח הקדש, או לא״.אולי אין מתכפרים בשבח מאליו, אך חומשים הופרשו, ולכן כן
4. תא שמעראיה מהמשנה: המפריש שני סלעים לאשם וקנה בהם שני אילים — אם אחד מהם ״יפה שתי סלעים״ יקרב לאשמו, והשני ירעה עד שיפול בו מום, יימכר ודמיו לנדבה.תא שמע: משנה — מי שקנה שני אילים, האחד שווה שני סלעים, יקרב
5. מאי לאו״מאי לאו דזבן בארבעה איל ושבח דשוי תמניא״ — אולי קנה את האיל בארבעה זוזים (סלע) והוא הושבח ושווה שמונה, ובכל זאת מקריבים אותו. ״שמע מינה אדם מתכפר בשבח הקדש״.אולי קנה בסלע, הושבח לשתים, וקרב — מתכפרים בשבח
6. דחייה — הרועה הוזיל״לא, הכא במאי עסקינן דאוזיל רועה גביה״ — האיל נקנה כשכבר היה שווה שני סלעים, והרועה רק הוזיל לו את המחיר. לא היה כאן שבח כלל.דחייה: האיל נקנה שווה שתי סלעים, הרועה הוזיל מחיר
7. תא שמעברייתא: ״לקח איל בסלע ופטמו והעמידו על שתים — כשר״, ומכאן ״שמע מינה אדם מתכפר בשבח הקדש״.תא שמע: איל שנקנה בסלע ופוטם לשתים — כשר, ולכן מתכפרים
8. דחייה — פטמו שאני״פטמו שאני, דהא חסר ליה תמניא״ — בפיטום הוציא כסף משלו (רש״י: סלע), וסך הכול שילם שני סלעים על האיל. אין כאן שבח שבא מאליו.דחייה: בפיטום הפסיד שני סלעים בפועל, לא שבח מאליו
9. תא שמע — המשך הברייתאמהסיפא של אותה ברייתא: ״לקח איל בסלע והרי הוא בשתים — כשר״. נאמר שכאן לא מדובר בפיטום ולכן יש ראיה.תא שמע: בהמשך הברייתא, איל שנקנה בסלע והוא בשתים — כשר
10. דחייה״הכא נמי כשפטמו״ — גם כאן מדובר שפיטם.דחייה: גם הסיפא מדברת בפיטום
11. אי הכי״אי הכי היינו רישא״ — אם גם הסיפא בפיטום, היא זהה לרישא. למה שנו אותה פעמיים?קושיה: אם גם הסיפא בפיטום, היא כרישא
12. חילוק רישא וסיפא״רישא דזבן בארבעה ואשבחיה בארבעה אחרינא״ — קנה בארבעה זוזים והוציא בפיטום עוד ארבעה, וחסרו לו שמונה. ״סיפא דזבן איל בארבעה ואשבחיה בתלתא ושוי תמניא״ — פיטם בשלושה, והוסיף זוז אחד שבח מאליו, והאיל שווה שמונה.ברישא הפסיד שמונה זוזים, בסיפא הפסיד שבעה ושבח זוז
13. קושיה על הסיפא״אי הכי אימא סיפא ישלם סלע, הא חסר ליה שבעה״ — אם בסיפא כבר הוציא שבעה זוזים, למה הברייתא מחייבת אותו לשלם סלע מביתו להקדש?קושיה: למה משלם סלע אם כבר הפסיד שבעה זוזים?
14. תירוץ — תשלום דסלע״מאי ישלם תשלום דסלע״ — הכוונה להשלמה לסלע, כלומר זוז אחד (רש״י: זוז אחד להשלים סלע שני).ישלם סלע פירושו השלמה לסלע — זוז אחד
15. ואי סבירא ליה״ואי סבירא ליה דאין אדם מתכפר בשבח הקדש, כי יהיב תשלום דסלע מאי הוי״ — אילו התנא סבר שאין מתכפרים בשבח, מה יועיל שישלם זוז? איל בן שתי סלעים בעינן — צריך איל שהפסיד עליו שני סלעים, ואין כאן.אם סבור שאין מתכפרים, מה יועיל תשלום זוז אחד?
16. מסקנה — התנא סובר מתכפר״לעולם קסבר אדם מתכפר בשבח הקדש״ — לכן די לו בהשלמת זוז. כלומר, התנא של הברייתא סבור שמתכפרים בשבח.מסקנה: תנא הברייתא סבור שמתכפרים בשבח הקדש
17. אי הכי״אי הכי תשלום דסלע לא יתן״ — אם מתכפרים בשבח, האיל כבר שווה שני סלעים. למה משלם?קושיה: אם מתכפרים בשבח, למה בכלל משלם זוז?
18. תירוץ — גזירה״היינו טעמא דקיהיב תשלומין דסלע — גזירה שמא יאמרו איל פחות משתי סלעים מכפר״. התשלום הוא גזירה, כדי שלא יחשבו שאיל שקנוהו בפחות משני סלעים מכפר.התשלום גזירה, שלא יאמרו שאיל פחות משני סלעים מכפר
19. מאי הוי עלה״מאי הוי עלה״ — כיצד מכריעים את הספק אחרי כל התירוצים הדחוקים? (רש״י: התירוץ של התשלום דחוק, כי אם מתכפרים בשבח לא היה צריך תשלום.)מאי הוי עלה: איך מכריעים אחרי התירוצים הדחוקים?
20. תא שמעברייתא: איל שבשעת הפרשה היה שווה סלע, ו״בשעת כפרה יפה שתי סלעים — לא יצא״. לפי הגרסה שלפנינו (וכך בשטיינזלץ) הברייתא מכריעה שאין אדם מתכפר בשבח הקדש: האיל שווה שני סלעים רק בזכות השבח, ולכן אינו מכפר. רש״י גורס, כמו בתוספתא, יצא — ולדבריו הראיה מוכיחה שאדם מתכפר בשבח הקדש, וזה מתאים לדברי רבי יוחנן שיובאו מיד.תא שמע: ברייתא — בשעת הפרשה סלע ובכפרה שתים, לא יצא
21. בעיית רבי אלעזר״בעי רבי אלעזר אדם מתכפר בשבח הקדש או לא״ — רבי אלעזר לא שמע את הברייתא (רש״י), ושואל את השאלה מחדש.רבי אלעזר שואל שוב אם מתכפרים בשבח הקדש
22. תמיהת רבי יוחנןרבי יוחנן אומר בתמיה: ״כמה שנים גדל זה בינינו ולא שמע הלכה זו ממני״ — כמה שנים למד לפניי ולא שמע שאמרתי הלכה זו.רבי יוחנן תמה: כמה שנים למד אצלי ולא שמע הלכה זו
23. מכלל דאמרה״מכלל דאמרה רבי יוחנן״ — מזה נלמד שרבי יוחנן אמר דין בעניין זה?קושיה: האם מכאן שרבי יוחנן אמר דין בנושא?
24. אין — משנה בולד תודה״אין, ועל הדא אמרה״ — על משנה במנחות (רש״י) אמר: ולד תודה, תמורתה, ומי שהפריש תודה ואבדה והפריש אחרת — אף שכל אחת ראויה להקרב כתודה, אינן טעונות לחם.כן: אמר זאת על משנת ולד תודה, שאינה טעונה לחם
25. רב חנניה משמורב חנניה אמר משמו של רבי יוחנן (כך בגמרא; בשטיינזלץ: שלח רבי חנינא): ״לא שנו אלא לאחר כפרה״ — המשנה אומרת שהולד אינו טעון לחם רק כשכבר הקריב את אמו ויצא בה ידי נדרו (רש״י); אז הולד אינו בא לחובתו.רבי יוחנן: ולד אינו טעון לחם רק אחרי כפרה באמו
26. מסקנה — מתכפר בולד״אבל לפני כפרה טעון לחם״ — אם הקריב את הולד לפני אמו, הוא יוצא בו ידי חובתו וטעון לחם. ״אלמא קסבר מתכפר בשבח הקדש״ — הולד הוא שבח של הקדש, ובעליו מתכפר בו.מסקנה: ולד לפני כפרה כשר לחובה, ולכן מתכפרים בשבח

הוזלו הטלאים — האם צריך שני סלעים

1. בעיית רבי אלעזר״בעי רבי אלעזר הוזלו טלאים בעולם מהו״ — אם הטלאים הוזלו בכל העולם ואי אפשר למצוא איל ששווה שני סלעים, האם האשם כשר בפחות?רבי אלעזר: אם הוזלו הטלאים, האם אשם כשר בפחות משני סלעים?
2. הצד המקלאולי אומרים: ״מבחר נדריכם״ (דברים יב, יא) — הוא מביא את המובחר שיש, ״והא איכא״, והרי יש כזה.אולי מביא את המובחר שנמצא, והרי הוא כשר
3. הצד המחמיראו שהתורה דורשת ״כסף שקלים״ (ויקרא ה, טו) — שני סלעים, וליכא, ואין איל כזה.אולי התורה דורשת כסף שקלים, ואין כאן שני סלעים
4. תשובת רבי יוחנןרבי יוחנן אומר: ״כמה שנים גדלנו בבית המדרש ולא שמענו הלכה זו״.רבי יוחנן: לא שמענו הלכה זו בבית המדרש
5. ולא?ולא — האמנם לא שמע? ״והאמר רבי יוחנן אמר רבי שמעון בן יוחאי״: מפני מה לא נתנה תורה קצבה במחוסרי כפרה? שמא יוזלו טלאים ואין להם תקנה לאכול בקדשים. מכאן משמע שאיל אשם, שקצבתו שני סלעים, אינו קרב בפחות.קושיה: רבי יוחנן אמר שאין קצבה במחוסרי כפרה, שמא יוזלו טלאים
6. תירוץ — לא לימדנו״אימא לא לימדנו הלכה זו״ — כלומר, לא לימדנו אותה לאחרים (רש״י).תירוץ: לא לימד את ההלכה לאחרים, לא שלא שמע
7. והא רבי זירא״והא רבי זירא בר אדא מהדר תלמודיה כל תלתין יומין קמיה״ — רבי זירא בר אדא היה חוזר על לימודו לפני רבי יוחנן כל שלושים יום, ואם כך דבריו נאמרו.קושיה: רבי זירא בר אדא חזר לפניו, אז נאמרה ההלכה
8. תירוץ — לא נתבקשה״אימא לא נתבקשה הלכה זו ממנו בבית המדרש״ — לא נשאל עליה.תירוץ: אף אחד לא שאל אותו על הלכה זו
9. הטעם לקצבהגופא — לעצם הדין, רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי: ״מפני מה לא נתנה קצבה במחוסרי כפרה״? ״שמא יוזלו טלאים״ ואין להם תקנה לאכול בקדשים.אין קצבה במחוסרי כפרה, שמא יוזלו טלאים וייתקעו
10. קושיית אבייאביי מקשה: ״אלא מעתה חטאת חלב ינתן לה קצבה״ — חטאת שבאה על חטא, ״דלכפרה אתיא ולאו לאישתרויי באכילת קדשים״, היא באה לכפרה בלבד ולא כדי להתיר אכילת קדשים. לפי הטעם הזה ראוי היה לקבוע לה קצבה.אביי: חטאת באה לכפרה בלבד, ולכן יכלה להיות לה קצבה
11. קושיית רבארבא מקשה: ״אלא מעתה אשם נזיר להוי ליה קצבה, דלבטלה הוא דאתי״ — אשם נזיר טמא בא לחינם, ואינו מכשיר לאכילת קדשים, ובכל זאת אין לו קצבה. ורבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי אמר: אין לך דבר שבא לבטלה אלא אשם נזיר בלבד.רבא: אשם נזיר בא לבטלה ובכל זאת אין לו קצבה
12. קשיאהגמרא מסכמת: קשיא — הקושיות נשארות ללא פתרון.הקושיות של אביי ורבא נשארות בקשיא

חטאת שהופרשה — לא על חטא אחר ולא של האב

1. משנההבן״המפריש חטאתו ומת — לא יביאנו בנו תחתיו״: הבן אינו יכול להביא אותה לא על חיובו שלו, ואין צריך לומר על חטא אביו, כי אין כפרה לאחר מיתה (רש״י).המפריש חטאת ומת — בנו אינו מביא אותה תחתיו
2. משנהמחטא לחטא״לא יביאנו מחטא אל חטא״ — גם האדם עצמו אינו יכול להביא חטאת שהפריש על חטא אחד כקרבן על חטא אחר שלו.אין מביאים את החטאת שהופרשה על חטא אחד על חטא אחר
3. משנהחלב אמשאפילו הפריש על חלב שאכל אמש — ״לא יביאנה על חלב שאכל היום״. הטעם: ״קרבנו על חטאתו״ (ויקרא ד, כח) — עד שיהא קרבנו לשם החטא שעבורו הפריש.אפילו מחלב אמש לחלב היום אסור, כי הקרבן לשם החטא
4. מנא הני מילי״מנא הני מילי״ — מנין שהבן אינו מביא חטאת של אביו, ושאין מביאים חטאת על חטא אחר?מנין הדין שאין מביאים חטאת האב או על חטא אחר?
5. ברייתא — קרבנו״קרבנו — בקרבנו הוא יוצא, ואינו יוצא בקרבן אביו״ (ויקרא ד, כג): הפסוק מדגיש שהחטא נכפר בקרבן שהוא עצמו הפריש.הפסוק קרבנו: יוצאים רק בקרבן שהפריש הוא עצמו
6. יכול — בחומרות שונות״יכול לא יצא בקרבן אביו בבהמה״ רק כשהאב הפריש על חטא קל והבן חטא בחמור או להפך, אבל באותה חומרה יוצא.יכול שרק בחטא שונה בחומרה אין יוצאים בבהמת האב
7. תלמוד לומר — קרבנו״תלמוד לומר קרבנו״ (ויקרא ד, כח) — בקרבנו הוא יוצא, ואינו יוצא בקרבן אביו גם באותה חומרה (רש״י: כתוב ״קרבנו״ שלוש פעמים בחטאת).ת״ל קרבנו — אפילו באותה חומרה אין יוצאים בקרבן האב
8. יכול — בהמה לעומת מעות״יכול לא יצא בקרבן אביו בבהמה שהפריש״ אפילו באותה חומרה, כי נזיר אינו מגלח על בהמה שהפריש אביו (רש״י: שהפריש לנזירותו).יכול שבהמת האב פסולה אפילו באותה חומרה, כמו בנזיר
9. יכול — מעות האב״אבל יוצא במעות שהפריש אביו״ אפילו בחטא שונה, ״שהרי אדם מגלח נזירותיו על מעות שהפריש אביו״, כשהן סתומות (רש״י: שלא פירש איזה לחטאת ואיזה לעולה).יכול שמעות האב יוצאים, כמו מעות הנזיר הסתומות
10. תלמוד לומר — אפילו במעות״תלמוד לומר קרבנו״ (ויקרא ד, לב) — בקרבנו הוא יוצא, ואין יוצא בקרבן אביו, אפילו במעות.ת״ל קרבנו — אין יוצאים בקרבן האב, אפילו במעות
11. יכול — קרבן עצמו״יכול לא יצא אפילו במעות שהפריש״ אביו, אבל ״יוצא בקרבן שהפריש לעצמו״ אפילו מן החמורה על הקלה או להפך.יכול שקרבן עצמו יוצא גם על חטא אחר
12. תלמוד לומר — על חטאתו״תלמוד לומר קרבנו על חטאתו״ — מהמילה ״חטאתו״ מדייקים: ״עד שיהא לשם חטאת״ זו שחטא בה.ת״ל על חטאתו — צריך להיות לשם החטא שחטא בו
13. יכול — בהמת עצמוהברייתא ממשיכה מן המסקנה הקודמת: נניח שבבהמה שהפריש לעצמו אינו יוצא על חטא אחר ״אפילו מן הקלה על הקלה״ או מן החמורה על החמורה — אפילו כששני החטאים באותה חומרה. הדוגמה שהברייתא נותנת היא בדיוק כזו: ״הפריש בהמה על החלב והביאה על הדם״ או להפך — מעבר בין חטאים מאותה דרגה (רש״י מונה את החלב בין העבירות הקלות, שאין בהן מיתת בית דין), ובכל זאת אינו יוצא, ״שהרי לא מעל ולא כיפר״ — ביטוי שהגמרא מסבירה בהמשך.יכול: בהמתו לא תכפר על חטא אחר אפילו באותה חומרה
14. יכול — מעות עצמו״אבל יוצא במעות שהפריש לעצמו״, בין מקלה על קלה, מחמורה על חמורה, או מחמורה על קלה ומקלה על חמורה — שכן אם הפריש מעות על החלב והביאן על הדם או להפך, מעל בהקדש וכיפר (רש״י: שהוציא מעות הקדש לחולין).יכול שמעות שהפריש לעצמו מכפרות על חטא אחר
15. תלמוד לומר — עד שיהא לשם חטאו״תלמוד לומר קרבנו על חטאתו״ — ״עד שיהא קרבנו לשם חטאו״, ואפילו המעות.ת״ל על חטאתו — הקרבן לשם חטאו, אפילו במעות
16. מאי לא מעל ולא כיפר״מאי לא מעל ולא כיפר״ — מה פירוש הביטוי שהבהמה לא מועלת ולא מכפרת?קושיה: מה פירוש לא מעל ולא כיפר?
17. הסבר רב שמואל בר שימירב שמואל בר שימי תרגם לפני רב פפא: ״כיון דלא מצי מעיל, כפורי נמי לא מכפר״. בבהמה אי אפשר למעול, כי אינה יוצאת לחולין, ולכן אי אפשר לשנות אותה לחטא אחר (רש״י: הקדש בלי מום לא יוצא לעולם לחולין).בבהמה אי אפשר למעול ולכן גם לשנות אותה לחטא אחר
18. קא משמע לן — מעות״אבל מעות, כיון דאי משני מעיל ומייתי קרבן מעילה״ — במעות מועלים ויוצאות לחולין, ואפשר לשנות בדיעבד. לכן יכולים לומר שלכתחילה יביא בהן על חטא אחר, ו״קא משמע לן״ שהפסוק אוסר.במעות אפשר למעול, ולכן נדרש פסוק שיאסור לשנות

מהקדש כשבה — שעירה, עוף ועשירית האיפה

1. משנההסולם״מביאין מהקדש כשבה שעירה״, ולהפך. ״מהקדש כשבה ושעירה — תורין ובני יונה״, ״ומהקדש תורין ובני יונה — עשירית האיפה״. כלומר מי שהפריש מעות לקרבן אחד רשאי לקנות בהן קרבן אחר מהסולם, לפי מצבו (רש״י).המפריש מעות לקרבן אחד רשאי להביא בהן קרבן אחר בסולם
2. משנהכיצד״הפריש לכשבה או לשעירה, העני — יביא עוף, העני — יביא עשירית האיפה״ (רש״י: השאר חולין). ״הפריש לעשירית האיפה, העשיר — יביא עוף״, ואם העשיר עוד — ״כשבה ושעירה״, ויוסיף עוד מביתו (רש״י).אם העני מביא קרבן זול יותר, ואם העשיר — יקר יותר
3. מנא הני מילי״מנא הני מילי״ — מנין הדין הזה של המשנה?קושיה: מנין שמותר לעבור בין קרבנות הסולם?
4. מה תלמוד לומרהברייתא מביאה את הפסוקים: בכשבה ״מחטאתו״, בעוף ״מחטאתו״, ובעשירית האיפה ״על חטאתו״ (ויקרא ה, ו; ה, י; ה, יג) — ״מה תלמוד לומר״?מה באה התורה ללמד בשלוש הלשונות מחטאתו ועל חטאתו?
5. תשובה — הסולם״מנין אתה אומר שמביאין מהקדש כשבה שעירה״ וכן הלאה — מכאן שמותר להביא מהקדש של קרבן אחד קרבן אחר לפי הסולם.הפסוקים באים ללמד את סולם הקרבנות לפי העושר
6. כיצד — הדוגמהכיצד: הפריש לכשבה והעני — עוף; העני — עשירית האיפה. הפריש עשירית האיפה והעשיר — עוף; העשיר — כשבה או שעירה.הדוגמה: העני מוריד, העשיר מעלה בסולם
7. נסתאבו״הפריש כשבה או שעירה ונסתאבו״ — נפל בהן מום — יביא בדמי פדיונן עוף (רש״י: אם העני). אבל ״הפריש עוף ונסתאב לא יביא בדמיו עשירית האיפה, שאין לעוף פדיון״ (רש״י: פדיון נאמר רק בבהמה).בהמה שנסתאבה נפדית לעוף, אך עוף אינו נפדה לעשירית האיפה
8. לכן נאמר — מחטאתו״לכן נאמר מחטאתו על חטאתו״: ״מחטאתו״ בצאן ובעוף מלמד שאפשר להביא אפילו ממקצת דמי החטאת, ו״על חטאתו״ בעשירית האיפה מלמד שהעשיר מוסיף על דמי חטאתו.מחטאתו — אפשר ממקצת הדמים; על חטאתו — העשיר מוסיף
9. למה צריך שניהם״ואיצטריך למכתב מחטאתו גבי כשבה או שעירה, ואיצטריך למכתב גבי עוף״ — למה צריך את הכתוב בשני המקומות?קושיה: למה צריך לכתוב מחטאתו גם בצאן וגם בעוף?
10. מחטאתו בצאן״דאי כתיב קרא גבי הקדש כשבה או שעירה״ בלבד, הייתי אומר שמי שהפריש לכשבה והעני מחלל את המעות על עוף, ״דכשבה ועוף תרוייהו מיני דמים נינהו״ — שניהם ממין של קנייה בדמים.בצאן — שיביא עוף, כי שניהם ממין דמים
11. מחטאתו בעוף״אבל עשירית האיפה דלאו מיני דדמים נינהו״ — היא סולת ולא בהמה — ללא ״מחטאתו״ בעוף הייתי אומר שמי שהפריש מעות לעוף והעני לא יקנה בהן עשירית האיפה אלא יביאנה מביתו, והמעות ייפלו לנדבה. ״מחטאתו״ בעוף מלמד שגם מהקדש עוף מביא עשירית האיפה.בעוף — שיביא עשירית האיפה מהמעות ולא מביתו
12. והכי קאמר״והכי קאמר״ — כך מתפרש ״על חטאתו״ שבברייתא: מי שהפריש מעות לעשירית האיפה, ״ואדמייתי העשיר״ — ועד שהביא את קרבנו העשיר — ״נוסיף עליהון ונייתי עוף״; ואם העשיר עוד, מוסיף ומביא כשבה או שעירה. המעות שהפריש אינן נפסדות, אלא הוא מוסיף עליהן (רש״י).המפריש לעשירית האיפה והעשיר מוסיף על המעות ומביא יותר
13. למה על חטאתו״ומאי טעמא כתיב על חטאתו גבי עשירית האיפה״ — ולא נכתב בעוף?קושיה: מדוע על חטאתו נכתב רק בעשירית האיפה?
14. אילו נכתב בעוף״דאי כתיב על חטאתו גבי עוף״, הייתי אומר שמי שהפריש לקינו והעשיר מוסיף ומביא כשבה או שעירה, שהכול ״מיני דמים״ — אבל מי שהפריש לעשירית האיפה לא (רש״י).אילו נכתב בעוף — הייתי אומר רק עוף מוסיף על דמיו
15. מסקנה — על חטאתו בעשירית האיפה״אבל הפריש מעות לעשירית האיפה והעשיר״ — בלי הפסוק הייתי אומר שמביא עוף או כשבה מביתו ו״הלין מעות דאפריש יפלו לנדבה״. לכן נכתב ״על חטאתו״ אצל עשירית האיפה — ללמד שמוסיפים על המעות.על חטאתו בעשירית האיפה: העשיר מוסיף על מעותיו, לא נדבה

עשיר שהפריש קן והעני — ״הואיל ונדחה ידחה״

1. הלכה של רבי אושעיארבי אלעזר בשם רבי אושעיא: ״מטמא מקדש עשיר שהפריש קן״ — מי שנכנס למקדש בטומאה חייב קרבן עולה ויורד, כמו בסוגיה הקודמת: עשיר מביא כבשה, ועני — קן עופות (רש״י: קן של תורים). כאן אדם עשיר הפריש קן, קרבן של עני, במקום הכבשה שהוא חייב בה.רבי אושעיא: מטמא מקדש עשיר שהפריש קן במקום כבשה
2. הלכהדף כ״ח״לכבשתו, והעני״ — אחר כך העני, ועכשיו הקן הוא בדיוק הקרבן שהוא חייב בו — ובכל זאת אינו מקריבו: ״הואיל ונדחה ידחה״, לעולם. הטעם (רש״י): רבי אושעיא לשיטתו, שמטמא מקדש עשיר שהביא קרבן עני לא יצא; לכן בשעה שהפריש את הקן הוא לא היה ראוי להקרבה, ומשנדחה — נדחה לעולם.הואיל והקן נדחה כשהיה עשיר, נשאר נדחה גם כשהעני
3. שמע מינה א׳דף כ״חרב הונא בריה דרב יהושע: ״שמע מינה תלת״. ״שמע מינה בעלי חיים נדחים״ — אף שאין פסול בגוף הקן.רב הונא בריה דרב יהושע: מכאן בעלי חיים נדחים אף בלי פסול בגופם
4. שמע מינה ב׳דף כ״ח״וקדושת דמים״ נדחית — הקן הופרש כשהעשיר לא היה ראוי להקרבה, ולא נתקדש אלא לדמיו, ובכל זאת נדחה.גם דבר שהוקדש לדמיו בלבד נדחה
5. שמע מינה ג׳דף כ״ח״ודחוי מעיקרא הוי דחוי״ — דבר שלא היה ראוי להקרבה מתחילתו נדחה, ולא רק מה שהיה ראוי ונדחה אחר כך.דבר שנדחה מתחילתו הוא דחוי, לא רק שנדחה אחרי ראוי
6. מתיב רב עוקבא בר חמאדף כ״ח״מתיב רב עוקבא בר חמא״: ״המפריש נקבה לפסחו״ — ואין פסח אלא מזכר — ״תרעה עד שתסתאב״, תימכר ויביא בדמיה פסח; ואם ״ילדה זכר״, אף הזכר אינו קרב, אלא ירעה עד שיסתאב, יימכר ויביא בדמיו פסח — כי בא מכוח קדושה דחויה (רש״י).קושיה: נקבה שהופרשה לפסח ושילדה זכר — ירעה ויימכר
7. רבי שמעון — הולד קרבדף כ״חרבי שמעון אומר הוא עצמו יקרב פסח — הולד עצמו, אף שאמו לא היתה ראויה. ״שמע מינה בעלי חיים אינם נדחים״ (רש״י: מדברי רבי שמעון).רבי שמעון: הולד עצמו קרב פסח — בעלי חיים אינם נדחים
8. תירוץ — בית רבי אושעיאדף כ״ח״אמרי דבי רבי אושעיא״: כשאמרנו שבעלי חיים נדחים — זה לדעת חכמים; רבי שמעון סבירא ליה בעלי חיים אינן נדחין, ולדעתו גם הגרלת שעירי יום הכיפורים אינה מעכבת.בעלי חיים נדחים לדעת חכמים; רבי שמעון סבור שלא
9. ראיה מברייתאדף כ״ח״דתניא מת אחד מהן מביא חבירו שלא בהגרלה, דברי רבי שמעון״: אחד משעירי יום הכיפורים שמת — מביאים אחר בלי הגרלה, והנותר קרב.ברייתא: מת אחד השעירים — מביאים אחר בלי הגרלה
10. מסקנהדף כ״ח״אלמא קסבר בעלי חיים אינן נידחין, והגרלה אינה מעכבת״ — השעיר לה׳ נדחה עד שהובא שעיר אחר, ועדיין כשר, וההגרלה אינה מעכבת, שהרי בחדש לא היתה הגרלה.מסקנה: רבי שמעון סבור שבעלי חיים אינם נדחים וההגרלה לא מעכבת

הסוגיה ממשיכה בדף כ״ח