מעילה כ״א
שליח במעילה: מי שנעשתה שליחותו על דעתו מעל, מי ששינה מהוראה מעל, ובפקדון ובכיס הכול תלוי בלשון ובדרך ההפקדה.
״לשון הגמרא״ביאורחכםמושג— הקש על מילה מסומנת או על ציטוט להסבר
הקדמה — הסיפור של הדף
הדף פותח בפרק השישי והאחרון של המסכת, העוסק בשליח שמשתמש בהקדש בשוגג.
המשנה הראשונה קובעת מי מועל לפי מה שנאמר לשליח ומה שהוא עשה בפועל, והגמרא שואלת איך חרש שוטה וקטן, שאינם בני שליחות, נחשבים שליחים, ומיישבת את הברייתא על מי שנזכר.
המשנה הבאה בודקת שליח ששינה רק בחלק מהמעות ומגיעה למחלוקת רבי יהודה והחכמים באתרוג ובחלוק, והגמרא מנסה ללמוד ממנה לדין שליח שקנה פחות ודנה בטעמו של רבי יהודה ובהבדל בין חלוק לקטנית.
אחר כך משנה על מעות הקדש שהופקדו אצל שולחני, בעל הבית וחנווני, ולבסוף משנה על פרוטת הקדש שנפלה לכיס, שבה רבי עקיבא וחכמים נחלקים מתי מועל, וריש לקיש מקשה על ההבדל בין רישא לסיפא בשלוש מסורות (רב דימי, רבין, רב פפא) ורבי יוחנן עונה כל פעם באותו עיקרון. כך נחתמת מסכת מעילה.
עמוד א · משנה
משנה: מי מועל כששלחו שליח
🔑 מפתח לסוגיה
הפרק עוסק בבעל הבית ששולח שליח להביא חפץ או לקנות, ובלי שיידע, החפץ או המעות הם של הקדש. מעילה חלה רק בשוגג, ולכן השאלה היא מי מהם, בעל הבית, השליח או החנווני, משתמש בהקדש כשהוא עדיין לא יודע שזה הקדש.
בקצרה — על מה הסוגיה
המשנה בוחנת מי מועל כשבעל הבית שולח שליח והמעות הן של הקדש: מי שעשה כדברי בעל הבית, מי ששינה ממנו, וחנווני שלא ידע.
בסוף היא מלמדת איך בעל הבית שנזכר מציל את החנווני ממעילה.
- משנהכדברי בעל הביתבעל הבית אמר לשליח: ״הבא לי מן החלון או מן הדלוסקמא״ (תיבה), והשליח הביא כדבריו. בעל הבית מעל, גם אם יטען אחר כך שהתכוון דווקא למקום האחר. הטעם (רש״י): השליח עשה את שליחותו כפי שנאמרה, ודברים שבלב שלא נאמרו אינם נחשבים.עשה כלשון בעל הבית — בעל הבית מעל, אף שהתכוון אחרת
- משנהשינוי מההוראהאם אמר ״הבא לי מן החלון״ והשליח הביא מן הדלוסקמא, או להפך, השליח הוא המועל. הוא שינה מדברי בעל הבית, ולכן מעשיו אינם שליחות של בעל הבית והמעילה עליו.שליח ששינה מקום — השליח מעל ולא בעל הבית
- משנהחרש שוטה וקטןבעל הבית שלח מעות הקדש ביד ״חרש שוטה וקטן״ כדי שיקנו דבר מסוים אצל חנווני. אם עשו את שליחותו וקנו כמבוקש, בעל הבית מעל, כי דבריו התקיימו, אף שאין להם דעת. הגמרא תשאל על כך.חרש שוטה וקטן שעשו כהוראתו — בעל הבית מעל
- משנהלא עשו שליחותואם הם קנו דבר אחר, בעל הבית לא מעל, כי שליחותו לא נעשתה. גם הם לא מעלו, כי אין להם דעת. מי שמעל הוא ״חנווני״, כשיוציא את הפרוטה לאדם אחר, כי אז הוא משנה אותה מהקדש לחולין (רש״י).לא עשו כהוראתו — החנווני מעל כשמוציא את הפרוטה
- משנהפקח שנזכרבעל הבית שלח מעות הקדש ביד פקח, ונזכר שהן הקדש לפני שהגיע השליח לחנווני. בעל הבית לא מעל, כי עכשיו הוא מזיד והמעילה רק בשוגג. השליח לא מעל — לפי פשט המשנה כי עשה את שליחותו (רש״י). ״חנווני מעל לכשיוציא״, כי אצלו זו שגגה, שהוא לא יודע שהמעות הקדש (רש״י). הגמרא להלן (רב ששת) תעמיד את המשנה כשנזכר גם השליח — שאם רק בעל הבית נזכר, לפי הברייתא השליח הוא שמעל.פקח, בעל הבית נזכר לפני החנווני — רק החנווני מעל
- משנהתיקוןכדי שהחנווני לא יבוא לידי מעילה, בעל הבית נוטל בביתו פרוטה או כלי של חולין ואומר: ״פרוטה של הקדש בכל מקום שהוא מחולל על זה״. הטעם: ההקדש נפדה בכסף ובשוה כסף, ולכן המעות שביד החנווני נעשות חולין.בעל הבית מחלל את ההקדש על פרוטה או כלי, והחנווני ניצל
חשבו לפני שממשיכים
בעל הבית שלח פקח עם מעות הקדש, ונזכר בדרך שהן הקדש. מדוע לא בעל הבית ולא השליח מועלים, והחנווני כן?
בעל הבית נעשה מזיד משנזכר, ומעילה נוהגת רק בשוגג. השליח — לפי פשט המשנה עשה את שליחותו (רש״י); אבל הברייתא אומרת שאם רק בעל הבית נזכר, השליח (השוגג) מעל, ולכן רב ששת מעמיד את המשנה כשנזכר גם השליח, ואף הוא מזיד. החנווני אינו יודע שהמעות הקדש, ולכן אצלו זו שגגה, והוא מועל לכשיוציא.
עמוד א · גמרא
חרש שוטה וקטן כשליחים
בקצרה — על מה הסוגיה
הגמרא שואלת מה החידוש ברישא, איך חרש שוטה וקטן, שאינם בני שליחות, מחייבים את בעל הבית, ואיך המשנה מתיישבת עם ברייתא על מי שנזכר.
רבי אלעזר ורבי יוחנן מדמים לדינים אחרים שבהם נוחות בעל הבית קובעת, ורב ששת מעמיד את המשנה כשנזכרו שניהם.
- מאי קא משמע לן?רקע: במשנה השליח הביא כדברי בעל הבית, ובעל הבית טוען אחר כך שבלבו היה מקום אחר.על הרישא הגמרא שואלת: ״מאי קא משמע לן״? מה החידוש בכך שבעל הבית הוא המועל, כשהשליח עשה כדבריו?קושיה: מה החידוש בדין הרישא שבעל הבית מעל?
- דברי לבהחידוש: ״דברים שבלב אינם דברים״. רק מה שנאמר בפה קובע, ומחשבה שלא נאמרה אינה משנה.דברים שבלב אינם דברים, רק מה שנאמר קובע
- והא לאו בני שליחותארקע: במשנה בעל הבית נתן מעות הקדש לחרש, לשוטה או לקטן, ואם קנו כרצונו, בעל הבית מעל.״והא לאו בני שליחותא נינהו״! חרש שוטה וקטן אינם בני דעת ואינם יכולים להיות שליחים. מדוע בעל הבית מעל על מעשיהם?קושיה: הם אינם בני שליחות, אז למה בעל הבית מעל?
- רבי אלעזררקע: מעטן הוא כלי גדול שמניחים בו זיתים. דינו בהלכות טומאה מוסבר בצעד הבא.רבי אלעזר: ״עשאום כמעטן של זיתים״. חכמים קבעו שדינם כדין המעטן: כשנוח לבעל הבית שהדבר נעשה, רואים אותו כאילו נעשה מדעתו. כאן נוח לו שדבריו התקיימו, ולכן הוא מעל.רבי אלעזר: נוחות בעל הבית עושה אותם כשליחים, כמו מעטן
- דתנןזיעת המעטןמקור הדימוי: ״מאימתי מקבלין טומאה״ הזיתים? משיזיעו זיעת המעטן, ולא ״זיעת הקופה״. אוכל מקבל טומאה רק אם בא עליו משקה לרצון בעליו. מוהל הזיתים במעטן לרצון בעל הבית, כי הוא מרכך אותם לסחיטה ואינו אובד. זיעת הקופה (סל הליקוט) אינה לרצונו ואינה מכשירה (רש״י).זיעת המעטן לרצון בעל הבית ולכן מכשירה, זיעת הקופה לא
- רבי יוחנןרבי יוחנן מדמה למקרה אחר: ״נתנו על גבי הקוף והוליכו״, או על גבי הפיל, ואמר לאחר לקבלו ממנו, הרי זה עירוב. הקוף אינו בן שליחות, ובכל זאת נחשב שעשה שליחות. כך גם חרש שוטה וקטן, וכשנעשתה שליחותו בעל הבית מעל.רבי יוחנן: כמו עירוב שהוליך קוף, נעשתה שליחות אף בלי דעת
- ורמינהירקע: במשנה בעל הבית שלח פקח ונזכר לפני שהגיע לחנווני, והחנווני מעל. משמע שכך גם אם השליח עצמו לא נזכר.״ורמינהי״: ברייתא אומרת: ״נזכר בעל הבית ולא נזכר שליח״, השליח מעל, כי בעל הבית מזיד אבל השליח שוגג (רש״י). רק אם ״נזכרו שניהם״, החנווני מעל. אם כן המשנה, שהחנווני מעל כשרק בעל הבית נזכר, סותרת את הברייתא.קושיה: ברייתא אומרת שאם רק בעל הבית נזכר, השליח מעל
- רב ששתרב ששת: ״מתניתין נמי כשנזכרו שניהם״. גם המשנה מדברת כשנזכרו בעל הבית והשליח. שניהם מזידים, ורק החנווני שוגג, ולכן הוא מעל (רש״י).רב ששת: המשנה מדברת כשנזכרו שניהם, ורק החנווני שוגג
עמוד א–ב · משנה
משנה: שליח ששינה בחלק מהפרוטה
בקצרה — על מה הסוגיה
שליח שסטה בחלק מההוראה: מעילה חלה רק אם בצד מסוים הגיעו הדברים לפרוטה שלמה. כשהשינוי חצי פרוטה אין מעילה, וכשהוא פרוטה שלמה השליח מעל.
רבי יהודה מפטר את בעל הבית באתרוג ובחלוק.
- משנהנרות ופתילותבעל הבית נתן לשליח פרוטה של הקדש ואמר: ״הבא לי בחציה נרות ובחציה פתילות״ (נרות הם כלי חרס להדלקה, רש״י). השליח הביא ״בכולה פתילות או בכולה נרות״. שניהם לא מעלו. בעל הבית לא מעל, כי רק חצי פרוטה נעשתה כרצונו. השליח לא מעל, כי השינוי היה בחצי פרוטה בלבד, ואין מעילה בחצי פרוטה.שינה בכל הפרוטה לצד אחד — שניהם לא מעלו, כי חצי פרוטה
- משנהההפךואם אמר ״הבא לי בכולה נרות״ והשליח הביא חצי נרות וחצי פתילות, גם כאן שניהם לא מעלו, מאותו טעם: בכל צד נעשה או שונה רק חצי פרוטה (רש״י).הוראה אחת והביא חצי וחצי — שניהם לא מעלו, אותו טעם
- משנהממקום מסויםאם אמר ״נרות ממקום פלוני״ ופתילות ממקום אחר, והשליח החליף את המקומות, ״השליח מעל״. הוא שינה את ההוראה בפרוטה שלמה, בנרות ובפתילות כאחד (רש״י). המשנה מחייבת רק אותו.שליח שהחליף מקומות — השליח מעל, כי שינה בפרוטה שלמה
- משנהאתרוג ורימוןבעל הבית נתן שתי פרוטות ואמר: ״לך והבא לי אתרוג״. השליח קנה בפרוטה אחת אתרוג ובשנייה רימון. ״שניהם מעלו״. בעל הבית מעל, כי בפרוטה אחת נעשתה שליחותו, וקנה אתרוג. השליח מעל, כי בפרוטה השנייה שינה והביא רימון.אתרוג ורימון — שניהם מעלו, כל אחד בפרוטה שלו
- רבי יהודהרבי יהודה: ״בעל הבית לא מעל״. הוא יכול לטעון: אתרוג גדול הייתי מבקש, בשתי הפרוטות, והבאת לי קטן ורע בפרוטה אחת. לכן גם קניית האתרוג אינה שליחותו, ואין בעל הבית מועל.רבי יהודה: בעל הבית פטור, כי ביקש אתרוג גדול יותר
- משנהדינר זהבבעל הבית נתן לשליח ״דינר זהב״ — מטבע גדול, עשרים וחמישה דינרי כסף (שטיינזלץ), פי כמה וכמה מפרוטה — ואמר: ״לך והבא לי חלוק״.נתן דינר זהב והורה להביא חלוק
- משנהחלוק וטליתהשליח קנה ״בשלשה חלוק ובשלשה טלית״. המשנה אינה אומרת שלשה מה: לרש״י שלושה דינרי כסף, לשטיינזלץ שלושה סלעים — בין כך ובין כך כל ״שלשה״ הם כחצי מערך הדינר, כפי שהגמרא תאמר ״שוה שש בשלש״. ״שניהם מעלו״: בעל הבית מעל, כי החלוק נקנה כרצונו בשווי גדול בהרבה מפרוטה; השליח מעל, כי שינה בשלשה האחרים, שגם הם יותר מפרוטה (רש״י).חלוק בחצי וטלית בחצי — שניהם מעלו, כל חצי יותר מפרוטה
- רבי יהודהרבי יהודה: בעל הבית לא מעל. הוא יכול לומר: ״חלוק גדול הייתי מבקש״ בכל הדינר, והבאת לי חלוק קטן ורע. כלומר גם בקניית החלוק השליח שינה מהוראתו.רבי יהודה: בעל הבית פטור, כי ביקש חלוק גדול יותר
עזרים — טבלת שיטות
מי מעל — חכמים ורבי יהודה
| חכמים | רבי יהודה | |
|---|---|---|
| פרוטה: שינה בחציה | שניהם לא מעלו | שניהם לא מעלו |
| נרות ופתילות ממקום אחר | השליח מעל | השליח מעל |
| שתי פרוטות: אתרוג ורימון | שניהם מעלו | רק השליח מעל |
| דינר זהב: חלוק וטלית | שניהם מעלו | רק השליח מעל |
| קטנית (בגמרא) | שניהם מעלו | שניהם מעלו |
חשבו לפני שממשיכים
בעל הבית נתן שתי פרוטות לקניית אתרוג, והשליח קנה אתרוג בפרוטה ורימון בפרוטה. למה לפי חכמים גם בעל הבית וגם השליח מועלים?
בעל הבית: בפרוטה אחת, האתרוג, נעשתה שליחותו, וזה שיעור מעילה. השליח: בפרוטה השנייה שינה והביא רימון, וגם זה פרוטה שלמה.
עמוד ב · גמרא
מה מלמד החלוק על שליח שקנה פחות?
בקצרה — על מה הסוגיה
הגמרא מציעה ללמוד מהחלוק לדין שליח שקנה פחות מהוראתו, ודוחה: המשנה מדברת בחלוק ששווה את כל הדינר.
אחר כך היא מבררת שטעמו של רבי יהודה הוא שבחלוק יש הנחה בקנייה גדולה, ובקטנית המחיר קבוע.
- שמעת מינהרקע: במשנה השליח קנה חלוק בחצי הדינר, כלומר פחות ממה שהוטל עליו, ובכל זאת בעל הבית מעל. כלומר השליחות התקיימה במה שנקנה.״שמעת מינה״ — מכאן נפתרת בעיה ממסכת כתובות: מי שאמר לשלוחו ״זיל זבן לי כורא דארעא״ (קנה לי שדה בשיעור כור), והשליח קנה לו ״ליתכא״ (חצי כור) בלבד — ״קני לוקח״: המשלח, שהוא הקונה, קנה את מה שנקנה, כי השליח עשה שליחותו אף שקנה לו פחות (רש״י). כמו במשנה: השליח קנה חלוק בחצי הדינר, ובכל זאת בעל הבית מעל, כלומר השליחות התקיימה.הצעה: מהמשנה נלמד שמכר ליתכא במקום כור חל
- דחייהאין ראיה. המשנה מדברת ״כגון דאייתי ליה שוה שש בשלש״: השליח קנה חלוק ששווה את כל דינר הזהב, אבל שילם עליו חצי. בעל הבית קיבל בדיוק מה שרצה, ולכן נחשב שעשה שליחותו. זה שונה ממי שמכר פחות ממה שנצטווה.דחייה: במשנה הביא חלוק ששווה את כל הדינר, בחצי מחיר
- אימא סיפארקע: בסוף המשנה רבי יהודה אומר שבעל הבית לא מעל, כי הוא יכול לטעון שהחלוק קטן ורע.״אימא סיפא״. אם השליח הביא חלוק ששווה את כל הדינר, איך בעל הבית יכול לטעון ״חלוק גדול הייתי מבקש, והבאת לי חלוק קטן ורע״? הרי קיבל מה שהתכוון אליו.קושיה: אם הביא חלוק במלוא השווי, איך אפשר לטעון קטן ורע?
- אי יהבת דינר כוליה״אי יהבת דינר כוליה, אייתית לי שוה שני דינרין״. בעל הבית יכול לטעון: במקום שבו קנית המחירים חצי מהרגיל, ואילו שילמת את כל דינר הזהב היית מביא חלוק ששווה שני דינרי זהב. לעומת חלוק כזה, מה שהבאת הוא קטן ורע, ולכן גם קניית החלוק אינה שליחותי.תשובה: בהוצאת כל הדינר אפשר היה להביא חלוק גדול פי שניים
- הכי נמי מסתבראוכך גם מסתבר, שכן שנינו בסוף הברייתא (לפי שטיינזלץ — המשפט אינו במשנתנו): ״מודה רבי יהודה בקטנית ששניהם מעלו״ — שלח לקנות קטנית בדינר זהב, והשליח קנה קטנית בחצי הדינר (ובחציו האחר דבר אחר), ורבי יהודה מודה שגם בעל הבית מעל. הטעם: ״הקטנית בפרוטה וקטנית בדינר״ — המחיר קבוע לפי הכמות, ואין הנחה לקונה בסכום גדול, ולכן בעל הבית אינו יכול לטעון שאילו נתן את כל הדינר היה מקבל יותר. מכאן שבחלוק יש הנחה בקנייה גדולה, וזה טעמו של רבי יהודה.ראיה: רבי יהודה מודה בקטנית, כי שם אין הנחה בקנייה גדולה
- היכי דמי?״היכי דמי״? באיזה מקום מדובר בקטנית? ״אי באתרא דזבני בשומא״, מוכרים בהערכה ולא במדידה, גם בקטנית מי ששילם סלע מקבל הנחה, ואז אין הבדל בינה לחלוק.קושיה: אם מוכרים בהערכה, גם בקטנית יש הנחה בסכום גדול
- רב פפארב פפא: ״בדוכתא דמזבני בכני כני״, מוכרים לפי מספר כלים, ״כנא כנא בפרוטה״. המחיר חתוך, ואין הנחה בכמות גדולה, ולכן בקטנית בעל הבית מעל.רב פפא: מדובר במקום שמוכרים בכלים במחיר קבוע
עמוד ב · משנה
משנה: מעות הקדש בפקדון
בקצרה — על מה הסוגיה
המשנה בוחנת מי מועל כשמעות הקדש הופקדו אצל שולחני, בעל הבית או חנווני. ההכרעה תלויה בדרך ההפקדה ובדרך ההתנהלות הרגילה של המקבל.
רבי מאיר ורבי יהודה נחלקים בדין החנווני.
- משנהשולחני, צרורותאדם הפקיד מעות הקדש אצל ״שולחני״ (חלפן כספים). אם הן ״צרורין״, קשורות, השולחני לא ישתמש בהן, ואם הוציאן הוא מעל. הצרור מראה שהמפקיד לא רצה שישתמש בהן (רש״י).מעות צרורות אצל שולחני — אם הוציא, מעל
- משנהשולחני, מותרותאם הפקידן ״מותרין״, שאינן קשורות, מותר לשולחני להשתמש בהן, ואם הוציא הוא לא מעל. מפקידים כך כדי שיחליף ויתעסק בהן, ולכן השימוש הוא בהסכמת המפקיד — והמפקיד הוא שמעל, שהרי על דעתו נעשה השימוש (רש״י).מעות לא קשורות אצל שולחני — מותר להשתמש, ולכן לא מעל
- משנהבעל הביתאם הפקיד אצל ״בעל הבית״, בין צרורות ובין מותרות, לא ישתמש בהן, ואם הוציא מעל. בעל הבית אינו רגיל להחליף כסף, ולכן המפקיד לא הקפיד על אופן ההפקדה, וכל שימוש הוא שלא מדעת המפקיד (רש״י).אצל בעל הבית — אסור בכל מקרה, ואם הוציא מעל
- רבי מאירחנווני״החנווני כבעל הבית״, דברי רבי מאיר: אינו רגיל בחילופין כשולחני, ולכן אסור לו להשתמש בהן, ואם הוציא מעל.רבי מאיר: חנווני כבעל הבית, אסור בשימוש
- רבי יהודהחנוונירבי יהודה אומר ״כשולחני״: חנווני לפעמים רגיל להחליף כמו שולחני, ולכן דינו כמוהו (רש״י). בצרורות אסור לו להשתמש, ובמותרות מותר.רבי יהודה: חנווני כשולחני, צרורות אסור ולא קשורות מותר
עמוד ב · עד דף כ״ב
פרוטה של הקדש בתוך כיס
בקצרה — על מה הסוגיה
מי שהקדיש פרוטה אחת שבכיסו ואינו יודע איזו: רבי עקיבא מחמיר ברישא ומודה לחכמים בסיפא.
ריש לקיש מקשה על ההבדל בין הרישא לסיפא — בשלוש מסורות (רב דימי, רבין, רב פפא) — ורבי יוחנן עונה כל פעם באותו עיקרון: לשון ״לא יפטר כיס זה מן ההקדש״ מתייחסת לפרוטה האחרונה. בכך נחתמת המסכת.
- משנהרבי עקיבא״נפלה פרוטה של הקדש בתוך כיסו״ של אדם שהיו בו פרוטות חולין, או שאמר: ״פרוטה בכיס זה הקדש״, ואינו יודע איזו. רבי עקיבא: ״כיון שהוציא את הראשונה״ הוא מעל, כי חוששים שזו ההקדש, וכן בכל פרוטה שיוציא.רבי עקיבא: מועל כבר בהוצאת הפרוטה הראשונה מהכיס
- משנהחכמיםחכמים אומרים: ״עד שיוציא את כל הכיס״. רק הפרוטה האחרונה היא בהכרח ההקדש, ובה המעילה (רש״י).חכמים: מועל רק כשמוציא את כל הכיס
- משנהומודהאם אמר ״פרוטה מן כיס זה הקדש״, גם רבי עקיבא מודה לחכמים שמוציא והולך עד שיוציא את כל הכיס. כוונתו שמה שיישאר בכיס בסוף הוא ההקדש.באומר מן כיס זה — גם רבי עקיבא מודה, מועל רק באחרונה
- מאי שנא רישארקע: ברישא: פרוטה בכיס זה — רבי עקיבא חולק על חכמים. בסיפא: פרוטה מן כיס זה — הוא מודה להם.כשבא רב דימי מארץ ישראל סיפר: ״רמי ליה ריש לקיש לרבי יוחנן״ (הקשה): ״מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא״? מדוע ברישא רבי עקיבא מחמיר ובסיפא מודה?קושיה: מה שונה רישא מסיפא אצל רבי עקיבא?
- רבי יוחנןרבי יוחנן: הסיפא עוסקת באומר ״לא יפטור כיס זה מן ההקדש״. משמעות הלשון שהכיס לא יתרוקן עד שיהיה בו הקדש, ולכן ההקדש חל רק על הפרוטה האחרונה.רבי יוחנן: לשון לא יפטור כיס — ההקדש חל על האחרונה בלבד
- כיסין אשווריםרבין הביא ניסוח אחר: ״כיסין אשוורים רמא ליה״. ריש לקיש הקשה ממשנה במסכת מנחות: האומר אחד משווריו הקדש והיו לו שנים, ״הגדול שבהן הקדש״, כי המקדיש מקדיש בעין יפה. לפי שטיינזלץ הקושיה: גם בכיס צריכה הפרוטה המובחרת להיות ההקדש, ולא האחרונה. לפי רש״י: שם הגדול הקדש רק מפני שיש גדול, אבל כששניהם שווים — הראשון שיבוא לידו הוא ההקדש; והפרוטות בכיס שוות, ואם כן למה מודה רבי עקיבא בסיפא שדווקא האחרונה הקדש?קושיה: כמו בשוורים, ההקדש צריך להיות הפרוטה המובחרת
- רבי יוחנןרבי יוחנן עונה כמקודם: בלשון ״לא יפטור כיס זה מן ההקדש״ הכוונה רק לפרוטה האחרונה, גם אם אינה המובחרת.רבי יוחנן: לשון לא יפטור מכוונת לאחרונה, גם אם אינה מובחרת
- רב פפאדף כ״ברב פפא מביא ניסוח שלישי: ״כיסין אלוגין רמא ליה״. ריש לקיש הקשה ממשנה במסכת דמאי, על ״הלוקח יין מבין הכותים״, יין שהוא טבל ודאי כי לא הופרשו ממנו תרומות ומעשרות, ואי אפשר לתקנו מיד, כגון בערב שבת. מה יעשה כדי לשתות?קושיה שלישית: ריש לקיש מקשה ממשנת דמאי על יין כותים
- רבי מאירדף כ״ברבי מאיר: אומר ״שני לוגין שאני עתיד להפריש״ הרי הן תרומה, וכן עשרה למעשר ראשון ותשעה למעשר שני. אחר כך ״ומיחל ושותה מיד״: מחלל את המעשר השני על כסף ושותה. רבי מאיר סובר שיש ברירה, ומה שיפריש בסוף יתברר למפרע (רש״י).רבי מאיר: מכריז על מה שיפריש בעתיד, ושותה מיד
- החולקיםדף כ״ב״רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון אוסרים״, כי לדעתם אין ברירה וצריך להפריש ממש (רש״י). ומכאן הקושיה על סיפת משנתנו: גם רבי מאיר מתיר רק כשאמר מראש שהוא עתיד להפריש, ואילו רבי עקיבא מתיר להוציא את כל הפרוטות בלי אמירה כזו, והחולקים אוסרים אפילו באמירה.קושיה: רבי עקיבא מתיר בלי אמירה מראש, אף שהחולקים אוסרים
- רבי יוחנןדף כ״ברבי יוחנן: ״סיפא דמתניתין״ עוסקת באומר ״לא יפטר כיס זה מן ההקדש״. לשון זו כמו אמירה מראש על מה שיקדיש בעתיד, וכשתעלה הפרוטה האחרונה יתברר שהיא ההקדש. לכן יש כאן אמירה, ולא קושיה.רבי יוחנן: לא יפטר כיס זה כאמירה מראש, והאחרונה מתבררת הקדש
עזרים — טבלת שיטות
מתי מועל, לפי לשון ההקדש
| רבי עקיבא | חכמים | |
|---|---|---|
| נפלה פרוטה · פרוטה בכיס זה | מהפרוטה הראשונה | רק באחרונה |
| פרוטה מן כיס זה | רק באחרונה | רק באחרונה |
בסוף הדף
שאלות הבנה
להעמקה
מקורות להעמקה
מקורות
- ספריא — לשון הגמרא (נוסח וילנא), ביאור שטיינזלץ, פסוקים ומקורות הלכה
- הדף היומי — daf-yomi.com — לוח הדף היומי וחומרי ״ללמוד ולהבין״
- כולל עיון הדף — dafyomi.co.il — סיכומי נקודות וטבלאות עזר
- ישיבה — yeshiva.org.il — ביאור ״פרשני״
- אתר סיני — שיעורי הדף היומי של הרב אורי בריליאנט — שיעורים, סיכומים, תרשימים וחוברות ״דף מאיר״ — לבדיקת מהלך הסוגיות וההסברים
- Daf Spoiler — הכנה לדף היומי, הרב נפתלי רמתי — סיכום והכנה לכל דף בשאלות ותשובות — לבדיקת הרקע והמקרה של כל סוגיה (ברשות הכותב)
- הוצאת ספרים ח. וגשל — צורת הדף — תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש (באדיבות ההוצאה, © כל הזכויות שמורות)
- SW Daf — Simon Wolf — תרשימים, מפות ודפי מקורות לדף — מקושרים במקור (באדיבות Simon Wolf)
- דיקטה — הנקדן — ניקוד אוטומטי של הטקסט לפני ההקראה בקול
הדפים נבנים ונבדקים על ידי סוכן AI מתוך המקורות האלה; ניסוח ההסברים מקורי. לשון הגמרא מובאת מספריא.