מעילה כ״ב
סוף קושיית ריש לקיש מכיסין אלוגין, ותשובת רבי יוחנן ״לא יפטר כיס זה מן ההקדש״, וסיום המסכת עם סיכום ששת הפרקים.
״לשון הגמרא״ביאורחכםמושג— הקש על מילה מסומנת או על ציטוט להסבר
הקדמה — הסיפור של הדף
הדף מסיים את הסוגיה שהחלה בדף כא׳: ריש לקיש הקשה על רבי יוחנן מהיתר רבי עקיבא בכיס, ורב פפא מסביר שהקושיה הציבה משנת כיסין מול משנת הלוגין במסכת דמאי, שבה רבי מאיר מתיר ושלושה תנאים אוסרים.
רבי יוחנן עונה שהסיפא עוסקת באומר לא יפטר כיס זה מן ההקדש. אחר כך מסתיימת המסכת בהדרן, ומסכמים את ששת פרקיה.
עמוד א · המשך מדף כא׳
כיסין אלוגין — סוף קושיית ריש לקיש
→ תחילת הסוגיה בדף כ״א🔑 מפתח לסוגיה
ברירה היא השאלה אם בירור שנעשה אחר כך קובע למפרע מה היה הדין מתחילה. מי שסבור שיש ברירה נותן להפרשה עתידית תוקף מיידי, ומי שסבור שאין ברירה אינו מקבל זאת (רש״י).
בקצרה — על מה הסוגיה
ריש לקיש הקשה על רבי יוחנן מהיתר רבי עקיבא בכיס, כי החולקים בדמאי אוסרים שתייה על סמך הפרשה עתידית.
רבי יוחנן ענה שהסיפא עוסקת באומר ״לא יפטר כיס זה מן ההקדש״.
- רקעדף כא׳הסוגיה נמשכת מדף כא׳ ע״ב. במשנה שם: ״פרוטה בכיס זה הקדש״ (או שנפלה לכיסו פרוטה של הקדש) ואינו יודע איזו — רבי עקיבא: מעל כבר בהוצאת הפרוטה הראשונה; חכמים: רק כשיוציא את כל הכיס. ובסיפא, באומר ״פרוטה מן כיס זה הקדש״, מודה רבי עקיבא לחכמים שמוציא והולך עד הפרוטה האחרונה. ריש לקיש הקשה על רבי יוחנן על הודאה זו, בשתי מסורות: לפי רב דימי — מה שונה הרישא מן הסיפא; לפי רבין — ממשנת השוורים (״הגדול שבהן הקדש״). ורבי יוחנן ענה בשתיהן: הסיפא באומר ״לא יפטור כיס זה מן ההקדש״, שההקדש חל על הפרוטה האחרונה. כאן באה מסורת שלישית.רקע: ריש לקיש הקשה על הודאת רבי עקיבא בסיפא, ורבי יוחנן ענה
- דברי רב פפארב פפא מוסר מסורת שלישית של הקושיה: ״כיסין אלוגין רמא ליה״ — ריש לקיש הציב (״השליך״) לפני רבי יוחנן את משנת הכיסין שלנו, פרוטת הקדש שבכיס של מעות חולין, מול משנה של לוגין — לוגי תרומה ומעשרות שבתוך יין — במסכת דמאי (שטיינזלץ).רב פפא, מסורת שלישית: ריש לקיש הציב משנת כיסין מול משנת לוגין
- משנת דמאיהמקרההמשנה השנייה: ״הלוקח יין מבין הכותים״ — מימים שעדיין לא נאסר יינם (רש״י). הכותים מפרישים תרומות ומעשרות לעצמם בלבד ולא ממה שהם מוכרים, ולכן היין שנקנה הוא טבל ודאי (שטיינזלץ). הקונה אינו יכול להפריש מיד — כגון שהוא בדרך, או בערב שבת בין השמשות (רש״י) — ושואלים מה יעשה כדי שיוכל לשתות.קונה יין טבל מכותי ואינו יכול להפריש מיד — איך ישתה?
- שיטת רבי מאיררבי מאיר מתיר: הקונה אומר ״שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה״ — שני לוגים (מתוך מאה — שטיינזלץ) יהיו תרומה גדולה, ״עשרה״ מן הנותר יהיו מעשר ראשון, ו״תשעה״ — עשירית מתשעים הנותרים — מעשר שני (רש״י). ״ומיחל ושותה מיד״: מחלל את המעשר השני על מעות ושותה. לדעתו ההפרשה שיעשה אחר כך תברר למפרע אילו לוגים נקבעו לכל מעמד — ״קסבר יש ברירה״ (רש״י) — ובלבד שישאיר בכלי את שיעור התרומה והמעשרות.רבי מאיר: אומר שאני עתיד להפריש, שותה מיד, כי יש ברירה
- חולקיםאוסריםרבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון אוסרים: לדעתם אין ברירה, ולכן אי אפשר לסמוך על הפרשה עתידית. על כל כוס שהוא שותה — ואפילו הראשונה — יש לומר שהיא התרומה והמעשרות, ולכן אסור עד שיפריש ממש (רש״י).רבי יהודה, רבי יוסי ורבי שמעון: אין ברירה, אסור לשתות
- קושיית ריש לקישרקע: במשנת דמאי: רבי מאיר — יש ברירה; רבי יהודה, רבי יוסי ורבי שמעון — אין ברירה. בסיפא של משנת הכיס (״פרוטה מן כיס זה״): רבי עקיבא מודה שמוציא והולך עד האחרונה.אם בדמאי האוסרים אוסרים כי אין ברירה, ועל כל כוס יש לומר שהיא תרומה — הרי גם בהקדש יש לומר על כל פרוטה ופרוטה שמא היא ההקדש (רש״י). ואף על פי כן בסיפא רבי עקיבא מודה שמוציא והולך עד הפרוטה האחרונה! ועוד: אפילו רבי מאיר המתיר, התיר רק באומר מראש ״שאני עתיד להפריש״, ואילו בסיפא לא אמר המקדיש שההקדש יחול על פרוטה שיוציא בעתיד (שטיינזלץ). נמצא שהודאת רבי עקיבא סותרת אף את האוסרים ואף את המתיר.קושיה: אם אין ברירה, איך מודה רבי עקיבא שמוציא עד האחרונה?
- תשובת רבי יוחנן״סיפא דמתניתין באומר לא יפטר כיס זה מן ההקדש״ — רבי יוחנן עונה כבתשובותיו הקודמות: הסיפא, שבה מודה רבי עקיבא, עוסקת במי שאמר בלשון זו (רש״י). לשון זו היא כאמירה מראש ״שאני עתיד להקדיש״ — כמו אמירת רבי מאיר ״שאני עתיד להפריש״ — ומשמעה שהכיס לא יתרוקן בלי שיהיה בו הקדש; וכשתעלה הפרוטה האחרונה יתברר שהיא ההקדש (שטיינזלץ). לכן אין לומר על כל פרוטה ופרוטה שמא היא ההקדש: כל פרוטה שלפני האחרונה חולין, והאחרונה היא ההקדש.רבי יוחנן: הסיפא מדברת באומר לא יפטר כיס זה מן ההקדש
- מסקנההקושיה נופלת משני צדדיה: יש כאן אמירה מראש, כמו אצל רבי מאיר; ואין צורך בברירה כדי לדעת איזו פרוטה היא ההקדש, שהרי לשון ״לא יפטר כיס זה״ מגדירה את ההקדש כפרוטה האחרונה — ולכן אין לחשוש בפרוטות שלפניה. שלוש המסורות של קושיית ריש לקיש (רב דימי, רבין, רב פפא) נענו באותו עיקרון, ובזה נחתמת הסוגיה — והמסכת.מסקנה: הלשון מגדירה את האחרונה כהקדש — אין סתירה
חשבו לפני שממשיכים
מה צריך להיות נכון בדעת רבי מאיר כדי שיוכל הקונה לשתות מיד לפני שהפריש?
רבי מאיר סובר שיש ברירה, ולכן ההפרשה שייעשה אחר כך מבררת למפרע אילו לוגים נקבעו תרומה ומעשרות (רש״י). לכן אפשר לומר מראש ולשתות, ובלבד שיותיר בכלי את השיעור הנדרש.
עמוד א · סיום
הדרן — סיום מסכת מעילה
בקצרה — על מה הסוגיה
בסיום המסכת מסכמים את ששת הפרקים: קדשי קדשים, חטאת העוף, ולד חטאת, קדשי מזבח, הנהנה מן ההקדש והשליח שעשה שליחותו.
- הדרן״הדרן עלך השליח שעשה שליחותו וסליקא לה מסכת מעילה״ — סיום המסכת. מעילה עוסקת באיסור ליהנות מן ההקדש — קרבנות ונכסי בדק הבית — ובדין המועל בשוגג, שמשלם קרן וחומש ומביא אשם מעילות. פרק א׳, ״קדשי קדשים״: מתי יש מעילה בבשר הקרבנות ובאימוריהם — זריקת הדם היא הקובעת: בקדשי קדשים היא מוציאה את הבשר מידי מעילה (שהותר לכהנים), ובקדשים קלים, שאין בהם מעילה לפני הזריקה, היא מכניסה את האימורין לידי מעילה. פרק ב׳, ״חטאת העוף״: עובר קרבן אחר קרבן (חטאת העוף, עולת העוף, ועוד) וקובע לכל אחד את שלביו — מועלים בו משהוקדש; מאימתי הוכשר להיפסל בטבול יום, במחוסר כפורים ובלינה; ומאימתי חייבים עליו משום פיגול, נותר וטמא — ובנאכלים לכהנים, כחטאת העוף משהוזה דמה, פוסקת אז המעילה.סיום: פרקים א–ב, קדשי קדשים וחטאת העוף
- פרק ג׳ ופרק ד׳פרק ג׳, ״ולד חטאת״: פותח בוולד חטאת, בתמורת חטאת ובחטאת שמתו בעליה — שדינם שימותו, ו״לא נהנין ולא מועלין״ בהם — ועובר לדברים נוספים שאסורים בהנאה ואין בהם מעילה, כגון דם הקרבנות, שאין מועלים בו אלא משיצא לנחל קדרון. פרק ד׳, ״קדשי מזבח״: צירוף לשיעור — קדשי מזבח מצטרפים זה עם זה לפרוטה של מעילה ולכזית של פיגול, נותר וטמא; קדשי בדק הבית מצטרפים זה עם זה; ואף קדשי מזבח וקדשי בדק הבית מצטרפים זה עם זה למעילה.פרקים ג–ד: לא נהנין ולא מועלין, וצירוף קדשים למעילה
- פרק ה׳ ופרק ו׳פרק ה׳, ״הנהנה מן ההקדש״: הנהנה שוה פרוטה מן ההקדש — לרבי עקיבא מעל אף שלא פגם, ולחכמים בדבר שיש בו פגם אינו מעל עד שיפגום; ״אין מועל אחר מועל״ במוקדשין אלא בבהמה ובכלי שרת; והנוטל פרוטה של הקדש לא מעל, נתנה לחברו — הנותן מעל והמקבל לא. פרק ו׳, ״השליח שעשה שליחותו״: שליח שעשה שליחותו — בעל הבית, שלא נהנה בעצמו, הוא שמעל; לא עשה שליחותו — השליח מעל. סוף הפרק הוא משנת הכיס שנדונה כאן.פרקים ה–ו: הנאה ופגם, ומי מעל כששלח שליח
בסוף הדף
שאלות הבנה
להעמקה
מקורות להעמקה
מקורות
- ספריא — לשון הגמרא (נוסח וילנא), ביאור שטיינזלץ, פסוקים ומקורות הלכה
- הדף היומי — daf-yomi.com — לוח הדף היומי וחומרי ״ללמוד ולהבין״
- כולל עיון הדף — dafyomi.co.il — סיכומי נקודות וטבלאות עזר
- ישיבה — yeshiva.org.il — ביאור ״פרשני״
- אתר סיני — שיעורי הדף היומי של הרב אורי בריליאנט — שיעורים, סיכומים, תרשימים וחוברות ״דף מאיר״ — לבדיקת מהלך הסוגיות וההסברים
- Daf Spoiler — הכנה לדף היומי, הרב נפתלי רמתי — סיכום והכנה לכל דף בשאלות ותשובות — לבדיקת הרקע והמקרה של כל סוגיה (ברשות הכותב)
- הוצאת ספרים ח. וגשל — צורת הדף — תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש (באדיבות ההוצאה, © כל הזכויות שמורות)
- SW Daf — Simon Wolf — תרשימים, מפות ודפי מקורות לדף — מקושרים במקור (באדיבות Simon Wolf)
- דיקטה — הנקדן — ניקוד אוטומטי של הטקסט לפני ההקראה בקול
הדפים נבנים ונבדקים על ידי סוכן AI מתוך המקורות האלה; ניסוח ההסברים מקורי. לשון הגמרא מובאת מספריא.