מעילה ט״ו
מה מצטרף לשיעור — קדשי מזבח ובדק הבית, עולה ואימוריה, תרומות ונבלות — ומה מקור המעילה בקדשי מזבח לפי רבי ינאי.
״לשון הגמרא״ביאורחכםמושג— הקש על מילה מסומנת או על ציטוט להסבר
הקדמה — הסיפור של הדף
הדף נפתח במשנה על צירוף קדשים לשיעור אחד, והגמרא שואלת למה צריך לשנות קדשי מזבח עם קדשי מזבח בנפרד.
אחר כך רבי ינאי מגביל את המעילה מן התורה לבדק הבית ולעולה, ושורה של משניות וברייתות נדחות כדין דרבנן, עד קושיית עולא ותירוץ בית מדרשו.
בעמוד ב משנה על חמשת הדברים בעולה, והגמרא מבררת את הגרסה ואת הצירוף של בשר ואימורים לזריקת הדם לפי רבי יהושע.
אחר כך משנה על תרומות שמצטרפות כי כולן נקראות תרומה, ובסוף הדף משנת הנבילות, ודברי רב, לוי ורב אסי על צירוף נבלות טהורות וטמאות, שנמשכים אל דף ט״ז.
עמוד א · משנה
קדשי מזבח ובדק הבית מצטרפין
בקצרה — על מה הסוגיה
למה המשנה שונה צירוף של קדשי מזבח עם קדשי מזבח, אחרי שלימדה צירוף של מזבח עם בדק הבית?
כי בצירוף הראשון יש דינים נוספים — פיגול, נותר וטמא — שאינם נוהגים בבדק הבית.
- משנההמשנה פותחת בשלושה דינים של צירוף. ״קדשי מזבח, מצטרפין זה עם זה למעילה״: מי שנהנה מכמה קרבנות שונים, ובכל אחד פחות משווה פרוטה, חייב במעילה אם ביחד הם שווים פרוטה. הם מצטרפים גם לשיעור כזית כדי לחייב משום פיגול, נותר וטמא — אכילת קרבן שנפסל בכך — ולפי רש״י גם משום הקטרה בחוץ. ״קדשי בדק הבית מצטרפין זה עם זה״ למעילה בלבד, כי פיגול ונותר וטמא אינם נוהגים בהם: קדושתם קדושת דמים (רש״י). ולבסוף: קדשי מזבח וקדשי בדק הבית מצטרפים זה עם זה למעילה — אך לא לדבר אחר (רש״י).המשנה: קדשי מזבח ובדק הבית מצטרפים לשיעור מעילה; פיגול ונותר רק במזבח
- מיבעיא?רקע: בסוף המשנה קדושת הגוף (קדשי מזבח) מצטרפת לקדושת דמים (בדק הבית) למעילה.אם אפילו קדשי מזבח, שקדושתם קדושת הגוף, מצטרפים עם קדשי בדק הבית, שקדושתם קדושת דמים — פשוט שקדשי מזבח מצטרפים זה עם זה. הגמרא תמהה: ״קדשי מזבח עם קדשי מזבח״ מיבעיא? למה המשנה צריכה ללמד זאת בנפרד?קושיה: אם מזבח עם בדק מצטרפים, למה ללמד מזבח עם מזבח?
- תירוץהתנא הוסיף בצירוף הראשון דין נוסף: ״לחייב עליהן משום פיגול נותר וטמא״. דין זה אינו קיים בקדשי בדק הבית, ולכן התנא חילק את המשנה לשני חלקים: מזבח עם מזבח — גם לפיגול, נותר וטמא; מזבח עם בדק הבית — למעילה בלבד.תירוץ: במזבח נוסף דין פיגול ונותר, שאין בבדק הבית — לכן חילק
עמוד א · גמרא
מקור המעילה בקדשי מזבח לפי רבי ינאי
בקצרה — על מה הסוגיה
רבי ינאי מגביל את המעילה מן התורה לבדק הבית ולעולה. הגמרא בודקת: משניות וברייתא שנראות כסותרות — מדרבנן;
אך קושיית עולא נשארת, ובית מדרשו של רבי ינאי מיישב — הפסוק מלמד רק על בדק הבית, ומזבח נלמד מפסוק אחר.
- רבי ינאירבי ינאי אומר שדבר ״מחוורתא״ — ברור — שמן התורה ״אלא על קדשי בדק הבית ועולה בלבד״ חייבים משום מעילה. הוא מגביל את המעילה מן התורה, ולכאורה זה עומד מול משנתנו שמצרפת למעילה גם קדשי מזבח אחרים.רבי ינאי: מעילה מהתורה רק בבדק הבית ובעולה
- מאי טעמא?הגמרא שואלת מה המקור לדבריו — ״מאי טעמא״? צריך פסוק שמוציא את שאר קדשי המזבח.שאלה: מה המקור לכך שרק בדק הבית ועולה?
- פסוק״נפש כי תמעל מעל מקדשי ה׳״ (ויקרא ה, טו) — מעילה נאמרה רק ב״קדשים המיוחדין לה׳״, כלומר במה שכולו להקדש: בדק הבית ועולה, שכולה כליל. שאר קדשי מזבח, כמו חטאת ואשם, אינם כולם לה׳: ״אית בהו לכהנים, ואית בהו לבעלים״ — חלק לכהנים וחלק לבעלים — ולכן אינם בכלל הפסוק.מקדשי ה׳ — רק מה שכולו להקדש; בקרבנות מזבח חלק לכהנים ולבעלים
- תנןרקע: רבי ינאי הגביל את המעילה מן התורה לבדק הבית ולעולה, ומשנתנו קבעה צירוף למעילה בקדשי מזבח.הגמרא מקשה: ״תנן״: קדשי מזבח מצטרפין זה עם זה למעילה — הרי יש מעילה בקדשי מזבח, ודברי רבי ינאי קשים!קושיה ממשנתנו: קדשי מזבח מצטרפים למעילה, אם כן יש בהם מעילה
- מדרבנןהמעילה שבמשנה היא ״מדרבנן״ — מדברי סופרים. מן התורה אין מעילה בקדשי מזבח אלו (רש״י).תירוץ: מעילה בקדשי מזבח במשנה היא מדרבנן
- קדשי קדשים בדרוםרקע: במשנה בתחילת המסכת: חטאת ואשם שנשחטו בדרום העזרה, שלא במקומם הראוי, ונפסלו.״קדשי קדשים ששחטן בדרום״ נפסלו, ובכל זאת במשנה בתחילת המסכת ״מועלים בהן״. הרי יש מעילה בקרבן מזבח!קושיה נוספת: קדשי קדשים ששחטן בדרום — מועלים בהם
- מדרבנן״מדרבנן״ — גם הדין הזה אינו אלא מדברי סופרים.תירוץ: גם זו מעילה מדרבנן
- חטאת חיה ומתהרקע: המשנה שבהמשך המסכת עוסקת בנהנה מחטאת — קרבן מזבח — שהיא חיה או מתה.במשנה להלן: ״הנהנה מן החטאת כשהיא חיה״ לא מעל עד שיפגום, אבל כשהיא מתה, ״כיון שנהנה כל שהוא״ — מעל. לפי רש״י, חטאת חיה כאן היא בעלת מום העומדת לפדיון, ולכן מעילה רק אם הפסידה מדמיה; מתה אינה נפדית, ולכן כל הנאה היא מעילה. הרי יש מעילה בקרבן מזבח!קושיה נוספת: הנהנה מחטאת מתה מעל בכל הנאה
- מדרבנןאף כאן הדין הוא ״מדרבנן״ (רש״י).תירוץ: מעילה זו גם היא מדרבנן
- ומדאורייתא לא?הגמרא שואלת: ״ומדאורייתא לא״? והרי שנויה ברייתא: רבי אומר ״כל חלב לה׳״ (ויקרא ג, טז) — המילה כל באה ״לרבות אימורי קדשים קלים למעילה״. הרי מן התורה יש מעילה בקדשי מזבח!קושיה: רבי דרש כל חלב לרבות אימורי קלים למעילה
- מדרבנןהדין הוא ״מדרבנן״ — גם הוא מדברי סופרים.תירוץ: מעילה באימורים מדרבנן
- והא קראהגמרא מקשה: ״והא קרא קא נסיב לה״ — רבי הביא פסוק, והרי פסוק בא ללמד מן התורה!קושיה: אם רבי הביא פסוק, הדין מן התורה
- אסמכתאהפסוק הוא ״אסמכתא בעלמא״ — סמך בלבד לדין מדרבנן, ולא מקור מן התורה.תירוץ: הפסוק רק אסמכתא לדין דרבנן
- עולאהגמרא מקשה עוד: ״והא אמר עולא״ בשם רבי יוחנן — ״קדשים שמתו״ ״יצאו מידי מעילה דבר תורה״. לפי רש״י, כי כתוב קדשי ה׳ והמת אינו ראוי לה׳. מכאן שבחייהם יש בהם מעילה מן התורה?קושיה: עולא בשם רבי יוחנן — קדשים שמתו יצאו מידי מעילה מהתורה
- במאי עסקינן?באילו קדשים מדובר? ״אילימא בקדשי בדק הבית״ — אפילו כשמתו יש בהם מעילה: מי שהקדיש אשפה לבדק הבית, ״דאקדיש אשפה לבדק הבית״ — יש בה מעילה, כי קדושת הדמים נשארת גם בבהמה מתה (רש״י). לכן אי אפשר לפרש כך.השאלה: באיזה קדשים עולא? לא בבדק הבית — שם מעילה גם במת
- אלא קדשי מזבחנשאר שעולא דיבר על ״אלא קדשי מזבח״: במותם יצאו מדין מעילה מן התורה, ומכלל זה שבחייהם יש בהם מעילה דאורייתא (רש״י). וקשה לרבי ינאי: ״מי אית בהו מעילה״ — והרי לדבריו אין מעילה מן התורה בקדשי מזבח מלבד עולה!קושיה: לפי עולא יש מעילה מהתורה בקדשי מזבח, נגד רבי ינאי
- הכי קא אמרי״אלא הכי קא אמרי דבי רבי ינאי״ — כך אמרו בבית מדרשו: ״מהאי קרא קדשי בדק הבית שמעין מינה״, אבל ״קדשי מזבח לא שמעין מינה״. הפסוק ״מקדשי ה׳״ מלמד רק על בדק הבית, שכולו לה׳. אך רבי ינאי מודה שיש מעילה בקדשי מזבח מן התורה — מפסוק אחר: ואיש כי יאכל קדש בשגגה (ויקרא כב, יד), שנאמר בכל קודש (רש״י). לכן דברי עולא אינם קושיה עליו.דחייה: הפסוק מלמד על בדק הבית, ומזבח נלמד מפסוק אחר
עזרים — טבלת שיטות
הקושיות על רבי ינאי ותשובותיהן
| מה נראה | התשובה | |
|---|---|---|
| משנתנו: מצטרפין למעילה | יש מעילה בקדשי מזבח | מדרבנן |
| קדשי קדשים ששחטן בדרום | מועלים בהם | מדרבנן |
| חטאת מתה: כל הנאה | מעילה בקרבן מזבח | מדרבנן |
| ברייתא: כל חלב לה׳ | אימורים — מעילה מהתורה | מדרבנן; הפסוק אסמכתא |
| עולא: קדשים שמתו | בחייהם מעילה מהתורה | נלמד מפסוק אחר |
חשבו לפני שממשיכים
האם רבי ינאי סובר שאין כלל מעילה מן התורה בקדשי מזבח שאינם עולה?
לא. לפי בית מדרשו, הפסוק ״נפש כי תמעל מעל מקדשי ה׳״ מלמד רק על בדק הבית ואינו מלמד על קדשי מזבח, אך יש בהם מעילה מן התורה מפסוק אחר (רש״י).
עמוד ב · משנה
חמשה דברים בעולה: גרסת רב הונא
בקצרה — על מה הסוגיה
מה הנוסח הנכון: חמשה דברים בעולם או בעולה? רבא מקשה מן התודה, ורב הונא מתקן לגרוס בעולה.
- משנהחמישה דברים בקרבן עולה מצטרפים זה עם זה: הבשר והחלב של העולה, הסולת של המנחה הבאה עמה, היין של הנסכים והשמן של המנחה. הצירוף הוא לשיעור מעילה, ולכזית לפיגול, נותר וטמא ולהקטרה בחוץ — אף שהם מינים שונים (רש״י). ״וששה בתודה״ — אלה ועוד הלחם הבא עם התודה, לצורך פיגול, נותר וטמא. הדם אינו נמנה, כי אין בו מעילה, פיגול או טומאה (רש״י). כך המשנה מלמדת מה מצטרף לשיעור בכל קרבן.חמשה דברים בעולה ושישה בתודה מצטרפים, אף שהם מינים שונים
- גרסת רב הונארב הונא שנה לרבא את המשנה בלשון: ״חמשה דברים בעולם מצטרפין זה עם זה״ — ומשמע שבכל הזבחים שבעולם רק חמישה דברים מצטרפים (רש״י).רב הונא שנה לרבא: חמשה דברים בעולם מצטרפים
- והא קתנירבא מקשה: ״בעולם קא אמרת״? והרי במשנה עצמה ״ששה דברים שבתודה״ מצטרפים: בשר, חלב, סולת, יין, שמן ולחמי תודה. אם רק חמישה בעולם, איך שישה בתודה?קושיה: אם בכל העולם חמישה, איך יש ששה בתודה?
- תני בעולהרב הונא משיב: ״תני בעולה״ — הגרסה היא בעולה: חמישה דברים בקרבן העולה, ובתודה ששה, ואין סתירה.תירוץ: הגרסה בעולה — חמישה בעולה, ששה בתודה
עמוד ב · גמרא
עולה ואימוריה — צירוף לזריקת הדם
🔑 מפתח לסוגיה
בעולה כל הבשר והחלב (האימורים) עולים על המזבח; בשלמים רק האימורים, והבשר נאכל. זריקת הדם על המזבח מתירה את הקרבן, ואם חלק מן הקרבן אבד שואלים אם נשאר שיעור כזית.
בקצרה — על מה הסוגיה
הברייתא מצרפת בשר ואימורים של עולה — ושואלים למה לא בשלמים, ומשנה על פיגולים מקשה גם.
מתקנים: הצירוף הוא לענין זריקת הדם, כדעת רבי יהושע, ושם נבחנים עולה, שאר זבחים ומנחת נסכים.
- ברייתאהגמרא מעירה: ״תנינא להא דתנו רבנן״ — דין המשנה שבשר וחלב של העולה מצטרפים שנוי גם בברייתא: ״עולות ואימורים מצטרפין לכזית״ להעלותן בחוץ ולחייב משום פיגול, נותר וטמא. לפי רש״י, המקטיר בחוץ חצי זית בשר וחצי זית אימורים חייב, כי ההקטרה נמדדת בכזית.ברייתא: בשר עולה ואימוריה מצטרפים לכזית בחוץ ולפיגול ונותר
- בשלמא… אלארקע: הברייתא מזכירה רק עולה ואימוריה, ומכאן שבשלמים הבשר והאימורים אינם מצטרפים.״בשלמא להעלותן בחוץ״ אפשר להבין: ״עולה דכליל היא״ — שכולה קריבה למזבח, ולכן בשרה ואימוריה מצטרפים; בשלמים רק האימורים קריבים ולכן אינם מצטרפים עם הבשר. אלא לחייב משום פיגול, נותר וטמא — ״שלמים אמאי לא מחייב״? האוכל אכל כזית בשר ואימורים!קושיה: בשלמים למה אין צירוף בשר ואימורים לפיגול ונותר וטמא?
- והתנן״והתנן״: ״כל הפיגולים מצטרפין זה עם זה״ — משנה בהמשך: פיגולים מכל סוגי הקרבנות מצטרפים, ובכלל זה בשר ואימורי שאר הקרבנות. הברייתא שמגבילה את הצירוף לעולה סותרת אותה!קושיה נוספת: משנה — כל הפיגולים מצטרפים, גם בשאר קרבנות
- אלא אימא״אלא אימא״: הברייתא עוסקת בצירוף לענין ״ליזרק עליהן את הדם״. אם אחרי השחיטה אבד הבשר ונשאר פחות מכזית בשר, והאימורים משלימים לכזית — מצטרפים להתיר את זריקת הדם. כך הצירוף שבברייתא הוא לענין זריקה.תירוץ: הברייתא עוסקת בצירוף בשר ואימורים לענין זריקת הדם
- וכיון שמצטרפין״וכיון דמצטרפין ליזרק את הדם״ — חייב: מכיוון שבשר ואימורים של העולה מצטרפים לענין זריקת הדם, גם האוכל אותם בצירוף חייב משום פיגול, נותר וטמא. בשלמים הבשר והאימורים אינם מצטרפים, ולכן אין חיוב על חצי זית מכל אחד.מצטרפים לזריקה, ולכן האוכל חייב; בשלמים אין צירוף ואין חיוב
- מאן קתני לה?״ומאן קתני לה״? מי התנא שסובר שבשר ואימורים מצטרפים לענין זריקת הדם?שאלה: מי התנא שמצרף בשר ואימורים לזריקת הדם?
- רבי יהושע״רבי יהושע היא״: בכל הזבחים שבתורה, אם אבדו ונשאר כזית בשר או כזית חלב — ״זורק את הדם״; אבל ״כחצי זית בשר וכחצי זית חלב״ — אינו זורק. לפי רש״י, הכתוב מדבר בשתי אכילות — אכילת אדם (בשר) ואכילת מזבח (חלב) — וכל אחת צריכה כזית, ולכן חצי מזו וחצי מזו אינם מצטרפים.רבי יהושע: בשאר זבחים זורקים בכזית בשר או חלב, לא בחצאים
- בעולהובעולה — אפילו נשאר חצי זית בשר וחצי זית חלב, זורק את הדם, ״מפני שכולה כליל״: אין בה אכילת אדם, והכל קריב למזבח, ולכן הבשר והחלב מצטרפים (רש״י).בעולה זורקים גם בחצאים, כי כולה כליל למזבח
- מנחהובמנחה — ״אפילו כולה קיימת״ לא יזרוק: גם אם מנחה שלמה נשארה, ואין כלום מן הבשר — אין זורקים את הדם.במנחה, אפילו כולה קיימת — לא זורקים
- מנחה מאי עבידתיה?״מנחה מאי עבידתיה״? מה עניין מנחה לזריקת דם? אין זריקה טעונה מנחה (רש״י).קושיה: מה עניין מנחה לזריקת הדם?
- מנחת נסכיםרב פפא: ״מנחת נסכים״ — המנחה הבאה עם הזבח. אפשר היה לחשוב שהואיל והיא באה עם הזבח היא כגופו, ולכן אפילו כשלא נשאר מהבשר כלום יזרוק עליה את הדם; מלמדת הברייתא שלא (רש״י).רב פפא: מנחת נסכים — אינה כגוף הזבח, אין זורקים עליה
עזרים — אם… אז…
מתי זורקים את הדם כשהזבח אבד? (רבי יהושע)
אם זבח שאינו עולה: נשאר כזית בשר או כזית חלב
- זורק את הדם
אם זבח שאינו עולה: נשאר חצי זית בשר וחצי זית חלב
- אינו זורק — אינם מצטרפים
אם עולה: נשאר חצי זית בשר וחצי זית חלב
- זורק — כולה כליל
אם נשארה רק מנחת נסכים, כולה קיימת
- לא יזרוק
חשבו לפני שממשיכים
מבהמת שלמים שאבדה נשאר חצי זית בשר וחצי זית חלב. האם זורקים את הדם?
לפי רבי יהושע לא: בשאר זבחים צריך כזית בשר או כזית חלב, וחצי מזה וחצי מזה אינם מצטרפים. רק בעולה, שכולה כליל, זורקים גם בחצאים.
עמוד ב · משנה
התרומות מצטרפות — מאי טעמא
בקצרה — על מה הסוגיה
מה טעם שתרומה, חלה וביכורים מצטרפים אף שהם מינים שונים? כולם נקראים תרומה בכתוב.
- משנההתרומה, תרומת מעשר, תרומת מעשר של דמאי (תבואה ספק מעושרת), החלה והביכורים ״מצטרפין זה עם זה לאסור״: אם נפל מכולם לעיסת חולין ויש בהם כדי לחמץ אותה, העיסה אסורה (רש״י). הם מצטרפים גם ״לחייב עליהן את החומש״: זר שאכל מהם בשוגג בצירוף שווה פרוטה (רש״י) משלם קרן וחומש.תרומות, חלה וביכורים מצטרפים לאיסור עיסה ולחיוב חומש
- פיגולים ונותריםהפיגולים מקרבנות שונים מצטרפים זה עם זה לשיעור כזית, וכן הנותרים — בשר קרבנות שנותר אחרי זמן אכילתו — מצטרפים לאיסור האכילה. כך מסיימת המשנה: ״כל הפיגולים״ מצטרפין, ״וכל הנותרים״ מצטרפין.פיגולים של קרבנות שונים מצטרפים, וכן נותרים
- מאי טעמא?״מאי טעמא״ חלה וביכורים מצטרפים עם התרומה, אף שהם מינים שונים?שאלה: מה טעם שחלה וביכורים מצטרפים עם התרומה?
- כולם תרומה״כולהו איקרו״ תרומה — כולם נקראים בתורה בשם תרומה. בחלה: ״ראשית ערסתכם חלה תרימו תרומה״ (במדבר טו, כ).תירוץ: כולם נקראים תרומה; בחלה כתוב תרימו תרומה
- ביכוריםגם בביכורים כתוב תרומה, כמו ששנויה ברייתא: ״ותרומת ידך״ (דברים יב, יז) — ״אלו ביכורים״.ביכורים: ותרומת ידך — אלו ביכורים, ולכן נקראים תרומה
- אינךהתרומה הגדולה ותרומת המעשר: ״אבל אינך לא צריכא״ — אינן צריכות פסוק, כי תרומה הוא עצם שמן.תרומה גדולה ותרומת מעשר אינן צריכות פסוק — זה שמן
עמוד ב · עד דף ט״ז
נבלות טהורות וטמאות — רב, לוי ורב אסי
🔑 מפתח לסוגיה
נבלה — בהמה שמתה בלא שחיטה — מטמאה ואסורה באכילה, בין בבהמה טהורה (פרה) ובין בטמאה (גמל). אלא שבהמה טמאה אסורה באכילה כבר בחייה, ולכן יש מחלוקת אם איסור נבלה חל עליה — ״איסור חל על איסור״ (רש״י); מכאן השאלה אם חצאי זיתים משתי הנבלות מצטרפים לשיעור אחד.
בקצרה — על מה הסוגיה
האם נבלת בהמה טמאה מצטרפת לנבלת בהמה טהורה? רב: לטומאה בלבד; לוי: גם לאכילה;
רב אסי נחלקו בהבנתו, וברייתות מקשות עליו עד שהוא מבאר שהתנא סבור איסור חל על איסור.
- משנה״כל הנבילות״ מצטרפות זו עם זו לשיעור כזית (רש״י) — משמע שאפילו נבלת בהמה טמאה עם נבלת בהמה טהורה. ״וכל השקצים״ מצטרפים זה עם זה לכזית, לחייב את האוכל. על המשנה הזו נסב הדיון.משנה: כל הנבילות מצטרפות, וכל השקצים מצטרפים
- רבהגמרא מביאה את דברי רב על המשנה: מתי נבלת בהמה טמאה מצטרפת לנבלת בהמה טהורה — לטומאה או גם לאכילה? תשובתו נמשכת בדף הבא.הגמרא פותחת בדברי רב על צירוף נבלות טהורות וטמאות
- רבדף ט״ז״לא שנו אלא לענין טומאה״ — הצירוף שבמשנה בין נבלה טהורה לטמאה הוא לטומאה בלבד, כי בשתיהן נאמר הנוגע בנבלתה יטמא (ויקרא יא, לט). ״אבל לענין אכילה״ — טהורים בפני עצמם וטמאים בפני עצמם: לפי רש״י, אין איסור נבילה חל על בהמה טמאה שכבר אסורה, כי אין איסור חל על איסור.רב: מצטרפות לטומאה, אך לאכילה טהורות לחוד וטמאות לחוד
- לוידף ט״ז״ולוי אמר״: ״אפילו לאכילה נמי מצטרפין״ — הוא סבור שאיסור חל על איסור, והאוכל חייב שתים: משום בהמה טמאה ומשום נבלה (רש״י).לוי: גם לאכילה מצטרפות — איסור חל על איסור
- רב אסידף ט״זרב אסי אמר: ״טהורים לעצמן וטמאין לעצמן״, ולא פירש לענין מה — אכילה בלבד או גם טומאה.רב אסי: טהורים לעצמם וטמאים לעצמם, בלי לפרש לענין מה
- איכא דאמרי — פליגא״איכא דאמרי: פליגא אדרב״ — כוונתו שאין מצטרפות לא לאכילה ולא לטומאה, והוא חולק על רב שמצרף לטומאה.לשון אחת: רב אסי חולק על רב, גם לטומאה אין צירוף
- ואיכא דאמרי — לא פליגא״ואיכא דאמרי: לא פליגא״ — רק לאכילה אין מצטרפות, אבל לטומאה מצטרפות; ואם כן הוא כרב.לשון שנייה: רב אסי כרב, רק לאכילה אין צירוף
- מיתיבידף ט״זרקע: רב אסי אמר ״טהורים לעצמן וטמאין לעצמן״; בלשון אחת הוא חולק על רב ואינו מצרף נבלת טהורה וטמאה כלל, אף לא לטומאה.״מיתיבי״ ברייתא: ״מיתת פרה, וחיי גמל״ אין מצטרפין — מי שאכל חצי זית מנבלת פרה (בהמה טהורה) וחצי זית מגמל חי (אבר מן החי) אינו חייב, לא משום נבלה ולא משום אבר מן החי (רש״י). מדייקים: ״הא מיתת שניהם״ — חצי זית מנבלת פרה וחצי זית מנבלת גמל — מצטרפין, ״וקשיא לרב אסי״. לפי רש״י הקושיה היא רק ללשון שרב אסי חולק על רב: רב (והלשון השנייה) יכולים לפרש את הדיוק לענין טומאה, ולטומאה הם מודים שמצטרפות.קושיה: מדיוק בברייתא נבלת פרה ונבלת גמל מצטרפות — נגד רב אסי
- אימאדף ט״ז״אימא״: הדיוק הפוך — ״הא חיי שניהם״ מצטרפים: חצי זית אבר מן החי מפרה וחצי מגמל. כך סובר רבי יהודה, שאמר ״אבר מן החי נוהג בטמאה״. הברייתא שוללת צירוף רק בין נבילה לאבר מן החי — שני איסורים שונים — ואינה עוסקת בצירוף נבלות.תירוץ: הברייתא מצרפת חיי שניהם, כרבי יהודה — אבר מן החי בטמאה
- מאי איריא?דף ט״ז״אבל מיתת שניהם״ מה דינה? אם אינה מצטרפת — ״מאי איריא דרהיט ותני״ מיתת פרה וחיי גמל? היה לו לשנות את המקרה החמור יותר: ״אפילו מיתת שניהם לא מצטרפי״!קושיה: אם גם מיתת שניהם לא מצטרפות, למה שנה פרה וגמל?
- ועוד תניאדף ט״ז״ועוד, תניא״: חצי זית פרה בחייה וחצי זית גמל במיתתה — אין מצטרפין; אבל חצי זית מפרה וחצי מגמל ״בין בחייה בין במיתתה״ — מצטרפין. אם נבין שהסיפא מדברת על אחד חי ואחד מת — ״קשיא רישא אסיפא״, כי הרישא אומרת שאינם מצטרפים.קושיה: ברייתא שרישא וסיפא שלה סותרות זו את זו
- אלא לאו שמע מינה?דף ט״ז״אלא לאו שמע מינה״: כדי שלא תהיה סתירה, הסיפא עוסקת במיתת שניהם או בחיי שניהם — ו״מיתת שניהם״ מצטרפין. ונגד רב אסי.ראיה: הסיפא במיתת שניהם — מצטרפות, ונגד רב אסי
- אמר לך רב אסידף ט״ז״אמר לך רב אסי״: ״האי תנא סבר איסור חל על איסור״ — תנא הברייתא סבור שאיסור נבילה חל גם על בהמה טמאה שכבר אסורה, ולכן הן מצטרפות; אבל אני סבור שאין איסור חל על איסור, ולכן הברייתא אינה קושיה על שיטתי.רב אסי: התנא סבור איסור חל על איסור, ואני לא
עזרים — טבלת שיטות
צירוף נבלה טהורה וטמאה
| רב | לוי | רב אסי (א) | רב אסי (ב) | |
|---|---|---|---|---|
| לענין טומאה | מצטרפות | מצטרפות | לא מצטרפות | מצטרפות |
| לענין אכילה | לא מצטרפות | מצטרפות | לא מצטרפות | לא מצטרפות |
חשבו לפני שממשיכים
רב אסי אמר טהורים לעצמן וטמאין לעצמן — באילו שני אופנים הבינו את דבריו, ומה ההבדל ביחסו לרב?
לשון אחת: אין צירוף לא לאכילה ולא לטומאה, והוא חולק על רב. לשון שנייה: אין צירוף רק לאכילה, ולטומאה מצטרפות — והוא כרב.
בסוף הדף
שאלות הבנה
להעמקה
מקורות להעמקה
מקורות
- ספריא — לשון הגמרא (נוסח וילנא), ביאור שטיינזלץ, פסוקים ומקורות הלכה
- הדף היומי — daf-yomi.com — לוח הדף היומי וחומרי ״ללמוד ולהבין״
- כולל עיון הדף — dafyomi.co.il — סיכומי נקודות וטבלאות עזר
- ישיבה — yeshiva.org.il — ביאור ״פרשני״
- אתר סיני — שיעורי הדף היומי של הרב אורי בריליאנט — שיעורים, סיכומים, תרשימים וחוברות ״דף מאיר״ — לבדיקת מהלך הסוגיות וההסברים
- Daf Spoiler — הכנה לדף היומי, הרב נפתלי רמתי — סיכום והכנה לכל דף בשאלות ותשובות — לבדיקת הרקע והמקרה של כל סוגיה (ברשות הכותב)
- SW Daf — Simon Wolf — תרשימים, מפות ודפי מקורות לדף — מקושרים במקור (באדיבות Simon Wolf)
- דיקטה — הנקדן — ניקוד אוטומטי של הטקסט לפני ההקראה בקול
הדפים נבנים ונבדקים על ידי סוכן AI מתוך המקורות האלה; ניסוח ההסברים מקורי. לשון הגמרא מובאת מספריא.