מעילה ט״ז
סיום הדיון אם נבלות טמאות וטהורות מצטרפות (רב אסי: התנא של הברייתות סבור איסור חל על איסור), ושיעור החיוב באכילת שרצים: כזית או כעדשה, חיים או מתים, שמונת השרצים המובדלים, וההיקש לבהמה רק לבל תשקצו.
״לשון הגמרא״ביאורחכםמושג— הקש על מילה מסומנת או על ציטוט להסבר
הקדמה — הסיפור של הדף
הדף נפתח בסיום הסוגיה שהחלה בדף הקודם: האם נבלת בהמה טמאה מצטרפת לנבלת בהמה טהורה.
רב אסי נשאל מברייתות שמשמע מהן שהן מצטרפות, והוא עונה שהתנא שם סבור שאיסור חל על איסור, ואילו הוא סבור שלא.
משם עוברת הגמרא לנושא קרוב, שיעור החיוב באכילת שרצים: רב אומר כזית, ברייתא שרבי יוחנן שיבח מלמדת כעדשה, ושלוש תשובות נבחנות — חיים ומתים, ״דיוק שלך״, ושמונת השרצים המובדלים.
רב אדא בר אהבה מקשה על התירוץ האחרון, ורבא משיב בתחילת דף י״ז שההיקש של בהמה לשרצים נאמר רק לאיסור בל תשקצו ולא לשיעורין.
עמוד א · המשך מדף ט״ו
נבלות טהורות וטמאות — רב אסי והברייתות
→ תחילת הסוגיה בדף ט״ובקצרה — על מה הסוגיה
הדיון שהחל בדף ט״ו מסתיים כאן: ברייתות נראות כסותרות את רב אסי, והוא מתרץ שהתנא שלהן סבור איסור חל על איסור והוא עצמו אינו סבור כך.
- רקעבדף הקודם נדונה השאלה אם נבלת בהמה טמאה מצטרפת לנבלת בהמה טהורה לשיעור כזית. ״לא שנו אלא לענין טומאה״ — רב: הן מצטרפות רק לטומאה, שבשתיהן נאמר ״הנוגע בנבלתה יטמא״ (ויקרא יא, לט), אבל באכילה טהורות בפני עצמן וטמאות בפני עצמן, כי איסור נבילה אינו חל על בהמה טמאה שכבר אסורה (רש״י). לוי חולק: איסור חל על איסור, ולכן מצטרפות גם לאכילה. רב אסי אמר ״טהורים לעצמן וטמאין לעצמן״, ומכאן נמשך הדיון.רקע: רב — מצטרפות רק לטומאה; לוי — גם לאכילה
- איכא דאמרידברי רב אסי לא פירשו לאיזה ענין נאמרו, ולכן נחלקו בהבנתם. לפי ״איכא דאמרי פליגא אדרב״ — הוא אומר שאין מצטרפות גם לטומאה, וחולק על רב. לפי הלשון השנייה ״לא פליגא״ — הוא מדבר רק על אכילה, ובטומאה מצטרפות כדברי רב.שתי הבנות ברב אסי: חולק על רב או מסכים לו
- מיתיבימקשים על רב אסי מברייתא: חצי זית מנבלת פרה וחצי זית מבשר גמל חי ״אין מצטרפין זה עם זה״. מכאן מדייקים שאם שניהם היו נבלות, ״מיתת שניהם״, הם כן מצטרפים — וזה סותר את רב אסי, שלפי ההבנה הראשונה אינו מצרף טהורות וטמאות בשום ענין.מיתיבי: ברייתא מדייקת שנבלת פרה ונבלת גמל מצטרפות
- דיוק אחרהגמרא מתרצת: דייקו אחרת — ״חיי שניהם מצטרפין״, כלומר אבר מן החי משני בעלי החיים. הברייתא היא כדעת רבי יהודה, שאבר מן החי נוהג גם בבהמה טמאה (חולין קא ע״ב), ולכן שם הצירוף. אין בה אפוא הוכחה לנבלות.תירוץ: הצירוף בברייתא הוא באבר מן החי, כרבי יהודה
- מאי איריאאבל ״מיתת שניהם מאי״? אם אינם מצטרפים, קשה: מדוע התנא טרח לשנות דווקא ״מיתת פרה וחיי גמל״, והרי אפילו שתי נבלות אינן מצטרפות? לפי התירוץ היה לו לומר דין כללי לשתיהן. מכאן שלדעת התנא מיתת שניהם כן מצטרפת (רש״י).קושיה: אם גם שתי נבלות לא מצטרפות, למה פרט חי ומת
- ועודשמע מינהרקע: בברייתא השנייה שני חלקים. רישא: חצי זית פרה חיה וחצי זית גמל מת — אין מצטרפין. סיפא: חצי זית מפרה וחצי זית מגמל ״בין בחייה בין במיתתה״ — מצטרפין.ועוד מקשים על רב אסי מברייתא זו. אילו ״בין בחייה בין במיתתה״ שבסיפא פירושו אחת חיה ואחת מתה, הסיפא הייתה סותרת את הרישא — ״קשיא רישא אסיפא״. לכן צריך לפרש שהסיפא מדברת בשתיהן חיות או בשתיהן מתות (רש״י). ״אלא לאו שמע מינה״: נבלת פרה ונבלת גמל מצטרפות — ושוב קשה על רב אסי.ברייתא שנייה: הסיפא בהכרח בשתי נבלות, והן מצטרפות — קשה לרב אסי
- אמר לך רב אסירב אסי עונה: ״האי תנא סבר איסור חל על איסור״. התנא של הברייתות סבור שאיסור נבילה חל גם על בהמה טמאה, ולכן שני החצאים מצטרפים ולוקים. רב אסי עצמו סבור שאין איסור חל על איסור, ולכן הברייתות אינן קושיה עליו. כך מסתיימת הסוגיה.רב אסי: התנא סבור איסור חל על איסור, ואני לא
עמוד ב · עד דף י״ז
שיעור אכילת שרצים — כזית או כעדשה
🔑 מפתח לסוגיה
במשנתנו נאמר ש״כל השרצים״ מצטרפים זה לזה לשיעור. לטומאה ידוע ששרץ מטמא בכעדשה, ואילו שיעור החיוב באכילה הוא בדרך כלל כזית — כי אכילה פחותה מכזית אינה נחשבת אכילה. הסוגיה בודקת איזה משני השיעורים קובע בחיוב על אכילת שרץ.
בקצרה — על מה הסוגיה
האם לוקים על אכילת שרץ בכזית או בכעדשה? ברייתא שרבי יוחנן שיבח מלמדת כעדשה ומקשה על רב;
מתרצים בחיים ומתים, ולסתירה בדברי רבי יוחנן רבא מעמיד את הכעדשה בשמונת השרצים המובדלים.
רב אדא בר אהבה מקשה שלפי זה גם בבהמה יחולקו השיעורים, ורבא משיב בדף י״ז שההיקש לבהמה הוא רק לבל תשקצו, לא לשיעורין.
- דברי רברב יהודה בשם רב: על ״אכילת שרצים לוקה עליו בכזית״. כלומר צריך לאכול שיעור של כזית כדי להתחייב מלקות, ולא פחות מכך.רב: לוקים על אכילת שרצים רק בכזית
- מאי טעמאהגמרא שואלת: ״מאי טעמא״ — מה מקור לשיעור כזית בשרצים?מאי טעמא: מה מקור לשיעור כזית באכילת שרצים
- לשון אכילההתשובה: ״אכילה כתיב בהו״, בפסוק על השרצים (ויקרא יא, מב), וסתם אכילה אינה פחותה מכזית (רש״י). לכן שיעור החיוב הוא כזית.כתובה בהם אכילה, ואכילה סתם שיעורה כזית
- ברייתארבי יוסי בר רבי חנינא שנה ברייתא לפני רבי יוחנן על הפסוק ״ולא תשקצו את נפשתיכם בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמש האדמה אשר הבדלתי לכם לטמא״ (ויקרא כ, כה): ״פתח הכתוב באכילה וסיים בטומאה״. תחילת הפסוק, ״לא תשקצו״, עוסקת באכילה (רש״י), וסופו, ״לטמא״, עוסק בטומאה — שני ענינים בפסוק אחד.ברייתא: הפסוק פותח באכילה ומסיים בטומאה
- והתניוקלסיהמן הדרשה למדים: ״מה טומאה בכעדשה, אף אכילה בכעדשה״. שרץ מטמא בכעדשה, ולכן גם החיוב באכילה הוא בכעדשה. רבי יוחנן שיבח את רבי יוסי בר רבי חנינא על כך (״וקלסיה רבי יוחנן״), ומכאן קושיה על רב, שאמר כזית.קושיה: ברייתא שרבי יוחנן שיבח מלמדת כעדשה, נגד רב
- לא קשיאמתרצים: ״כאן במיתתן, כאן בחייהן״. הברייתא עוסקת בשרצים מתים, ששיעור אכילתם כשיעור טומאתם, כעדשה — וגם רב מסכים לכך. רב עוסק בשרצים חיים, שאינם מטמאים, ושם השיעור כבשאר איסורי אכילה, כזית.תירוץ: כעדשה בשרץ מת, כזית בשרץ חי
- אביי: והא רב אמתניתיןרקע: במשנתנו נאמר ״כל השרצים״ מצטרפים. אביי מבין שדברי רב נאמרו על משנה זו, בענין הצירוף.אביי מקשה על התירוץ: רב אמתניתין קאי, והמשנה אומרת ״כל השרצים״, גם מתים. הרי היא מדברת על מצב ״דאיכא פורתא מהאי ופורתא מהאי״, מעט משרצים חיים ומעט ממתים, ושם נקבע כזית. אם כן רב אמר כזית אפילו במתים, ואי אפשר לחלק בין חיים למתים.אביי: רב דיבר על המשנה, שכוללת גם שרצים מתים
- דיוקא דילךרב יוסף דוחה: ״ההיא דיוקא דילך הוא״. אתה הוא שמקשר את דברי רב למשנה. רב עצמו ״שמעתא בעלמא קאמר״, הלכה כללית שאינה מתייחסת למשנה, ולכן החילוק בין חיים למתים נשאר.רב יוסף: זה דיוק שלך; רב אמר הלכה כללית, לא על המשנה
- מיתיבישוב קושיה: ״וקלסיה רבי יוחנן״ — הוא סבור שבשרץ מת לוקים בכעדשה. אך מקשים ממשנה באהלות: ״האיברין אין להן שיעור״, ואבר שלם מטמא אפילו פחות מכזית נבלה או פחות מכעדשה משרץ. ורבי יוחנן עצמו אמר על כך שלוקים עליהם רק בכזית. נמצא שרבי יוחנן סותר את עצמו, והחילוק בין חיים למתים אינו מועיל, כי המשנה במתים.מיתיבי: רבי יוחנן עצמו אמר שבאברי שרץ מת לוקים רק בכזית
- במובדלין דבר הכתוברבא מתרץ: ״במובדלין דבר הכתוב״. הדרשה ״מה טומאה בכעדשה״ נאמרה רק בשמונת השרצים שהכתוב מזכיר בפרשה, שמטמאים במותם (ויקרא יא, כט–לב) ומובדלים משאר השרצים. בהם לוקים בכעדשה. בשאר השרצים, שאינם מטמאים, אמר רבי יוחנן שהשיעור כזית.רבא: כעדשה רק בשמונת השרצים המובדלים; בשאר כזית
- אלא מעתהרב אדא בר אהבה מקשה על רבא: ״אלא מעתה״, אם יש חילוק בשיעור בין מובדלים לשאינם, גם בבהמה ״ליפלגי בין מובדלת לשאינה מובדלת״. נבלת בהמה טהורה, המובדלת מן הטמאה, תטמא בכזית, ונבלת בהמה טמאה, שאינה מובדלת, תטמא רק בכביצה — שהרי הכתוב מקיש בהמה לשרצים (רש״י).רב אדא בר אהבה: לפי זה גם בבהמה יהיה חילוק שיעורים
- כי קא מקיש רחמנאדף י״זרבא משיב לרב אדא בר אהבה: ״כי קא מקיש רחמנא – לבל תשקצו״. הכתוב צירף בפסוק אחד בהמה טהורה, בהמה טמאה ושרצים רק לענין האיסור ״ולא תשקצו את נפשתיכם״ (ויקרא כ, כה): האוכל כל אחד מהם עובר גם על לאו זה, נוסף על הלאו המיוחד לו (רש״י). ״אבל לשיעורין – לא״: ההיקש אינו מלמד חילוק בשיעורים בין בהמה מובדלת לשאינה מובדלת, ולכן אין ממנו קושיה על תירוצו של רבא בשרצים.רבא: ההיקש לבהמה רק לאיסור בל תשקצו, לא לשיעורין
חשבו לפני שממשיכים
מדוע לפי רב שיעור החיוב באכילת שרץ הוא כזית, ולא כשיעור הטומאה?
כי בפסוק על השרצים נאמרה לשון ״אכילה״, וסתם אכילה אינה פחותה מכזית.
הסוגיה ממשיכה בדף י״ז
בסוף הדף
שאלות הבנה
להעמקה
מקורות להעמקה
מקורות
- ספריא — לשון הגמרא (נוסח וילנא), ביאור שטיינזלץ, פסוקים ומקורות הלכה
- הדף היומי — daf-yomi.com — לוח הדף היומי וחומרי ״ללמוד ולהבין״
- כולל עיון הדף — dafyomi.co.il — סיכומי נקודות וטבלאות עזר
- ישיבה — yeshiva.org.il — ביאור ״פרשני״
- אתר סיני — שיעורי הדף היומי של הרב אורי בריליאנט — שיעורים, סיכומים, תרשימים וחוברות ״דף מאיר״ — לבדיקת מהלך הסוגיות וההסברים
- Daf Spoiler — הכנה לדף היומי, הרב נפתלי רמתי — סיכום והכנה לכל דף בשאלות ותשובות — לבדיקת הרקע והמקרה של כל סוגיה (ברשות הכותב)
- SW Daf — Simon Wolf — תרשימים, מפות ודפי מקורות לדף — מקושרים במקור (באדיבות Simon Wolf)
- דיקטה — הנקדן — ניקוד אוטומטי של הטקסט לפני ההקראה בקול
הדפים נבנים ונבדקים על ידי סוכן AI מתוך המקורות האלה; ניסוח ההסברים מקורי. לשון הגמרא מובאת מספריא.