מעילה י״ד
אפרוחים וביצים בקן שבאילן אסור, ובניית המקדש: למה בונים בחול ואחר כך מקדישים, וכיצד מועלים בעצים שקנו הגזברים.
״לשון הגמרא״ביאורחכםמושג— הקש על מילה מסומנת או על ציטוט להסבר
הקדמה — הסיפור של הדף
הדף ממשיך את סוגיית הקן שבאילן הקדש ואשירה, ופוסק מה דין האפרוחים והביצים שבו: אפרוחים שיכולים לפרוח מותרים, וביצים (ואפרוחים שעדיין צריכים לאמן) אסורות.
אחר כך עוברת המשנה לגזברים שקנו עצים לבניין המקדש, ושמואל קובע שבונים בחול ואחר כך מקדישים, כי מתנדב מקדיש מעות מיד.
הגמרא מקשה ממשנת שקלים על מותר הקטורת, ומיישבת בשני תירוצים. רב פפא נותן טעם אחר — החשש שהפועל ישב על ההקדש — ומיישב בכך גם את המעילה בעצים שבמשנה.
עמוד א · המשך מדף י״ג
אפרוחים וביצים בקן אסור
→ תחילת הסוגיה בדף י״גבקצרה — על מה הסוגיה
בהמשך לקן שבאילן הקדש ואשירה: אילו מבני הקן נאסרים? אפרוחים שיכולים לפרוח מותרים, ביצים אסורות, ורב אשי מוסיף שאפרוחים קטנים כביצים.
- רקע מדף י״גבדף הקודם נדונה המשנה: קן שבראש אילן של הקדש — ״אין נהנין ואין מועלין״, ושבראש אשירה (עץ הנעבד לעבודה זרה) — ״יתיז בקנה״: לא יעלה על העץ, אלא יפיל בקנה. רבי אבהו משום רבי יוחנן העמיד: הקן נבנה מעצים שהביא העוף ממקום אחר, ו״יתיז״ נאמר על האפרוחים שבקן — מפילים אותם בקנה ולוקחים, כי העלייה על האשירה היא הנאה מעבודה זרה (ועצי הקן עצמם אסורים מדברי חכמים, לפי ביאור שטיינזלץ). מכאן השאלה: מה דין מה שנמצא בקן — אפרוחים וביצים — בקן של הקדש ובקן של אשירה?רקע: יתיז נאמר על האפרוחים; ומה דין אפרוחים וביצים בקן?
- אפרוחים וביציםרבי יעקב אמר לרבי ירמיה: ״אפרוחים כאן וכאן – מותרין״, כלומר בין בקן שבאילן של הקדש ובין בקן שבאשירה. הטעם (רש״י): האפרוחים אינם צריכים לאילן, כי הם פורחים לכל מקום. לעומתם ״ביצים כאן וכאן – אסורין״: הביצים אינן זזות וצריכות את האילן, ולכן דינן כדין האילן עצמו.אפרוחים בקן אילן אסור מותרים, ביצים אסורות — כי תלויות באילן
- רב אשירב אשי מצמצם את ההיתר: ״אם אפרוחים צריכין לאמן – כביצים דמו״. אפרוחים צעירים, שנוצתם עדיין לא גדלה ואינם יכולים לפרוח, זקוקים לאם ולקן, ולכן דינם כדין ביצים ואסורים בהנאה. ההבחנה אינה בשם ״אפרוח״ אלא בשאלה אם הוא יכול להסתדר בלי האילן.רב אשי: אפרוח שאינו יכול לפרוח עדיין — אסור כביצה
חשבו לפני שממשיכים
מדוע דווקא ביצים אסורות בקן שבאילן אסור, ואילו אפרוחים מותרים?
האפרוחים יכולים לפרוח ולקנן בכל מקום ואינם צריכים את האילן, ולכן מותרים. הביצים אינן נעות וצריכות את האילן, ולכן דינן כדין האילן עצמו. ואפרוחים קטנים שאינם יכולים לפרוח — כביצים (רב אשי).
עמוד א–ב
הגזברים ובנייה בחול
🔑 מפתח לסוגיה
המשנה עוסקת בבדק הבית — תיקון ושיפוץ המקדש מכספי הקדש. הגזברים קונים חומרי בנייה, והסוגיה שואלת מתי חומרים אלה נעשים הקדש, ועד אז באיזה כסף אפשר לשלם עליהם.
בקצרה — על מה הסוגיה
למה בונים בחומרי חול ורק אחר כך מקדישים? שמואל: כי מתנדב מקדיש מעות מיד. משנת מותר הקטורת מקשה, והגמרא מיישבת;
ורב פפא מוסיף טעם — החשש שפועל ישב על ההקדש — ומיישב בו את המעילה בעצים.
- משנה: עצים שלקחו הגזברים״הגזברים שלקחו עצים – מועלין בעצים״: הגזברים שבמקדש קנו עצי חולין לתיקון הבניין (קורות). העצים עצמם קדושים, ומי שנהנה מהם — מועל. רש״י: מדובר בעצים הראויים לקורות.הגזברים שקנו עצים לבניין: מועלין בעצים עצמם
- משנה: שיפויי ונבייה״אין מועלין לא בשיפויי ולא בנבייה״: אין מעילה בנסורת שיורדת מן הקורה בעת השיוף, ולא בעלים הנושרים מהעצים. הטעם: הגזברים קנו והקדישו רק את מה שנצרך לבניין, ואלה אינם בכלל זה.אין מעילה בנסורת ובעלים — לא נקנו לבניין
- שמואל: קודם חולשמואל אומר: ״בונין בחול ואחר כך מקדישין״. בשעת בניית המקדש קונים את כל חומרי הבניין בכספי חולין (או באמנה, בהקפה), ורק כשהבניין נגמר מקדישים אותו: מביאים מעות הקדש כשווי הבניין ומעבירים את קדושתן אל הבניין. הבניין נעשה קדוש, המעות יוצאות לחולין, ומהן פורעים לאומנים ולמי שהלווה או סיפק את החומרים (רש״י).שמואל: בונים קודם בחומרי חול ואחר כך מקדישים
- מאי טעמא?הגמרא שואלת: ״מאי טעמא״ אין מקדישים את החומרים מיד כשנקנים, ולמה צריך להמתין לסוף הבנייה?קושיה: מדוע לא מקדישים את החומרים מיד?
- התנדבות מעות״מאן דמתנדב מעות מקדש להו״: מי שמתנדב מעות לבדק הבית מקדיש אותן מיד, ואז אי אפשר לקנות בהן חומרים — המוכר שיקבל אותן יימצא מועל בהקדש. לכן המקדיש אומר: ״תיחול קדושת מעות אבנין״, כלומר קדושת המעות תחול על הבניין רק משיגמר, ולא על החומרים או על שכר הפועלים בזמן העבודה.המתנדב מקדיש מעות מיד — לכן הקדושה חלה על הבניין רק בגמרו
- תשלום לאומנים״ויהיב להון לאומנין בשכרן״: משנגמר הבניין והמעות חוללו עליו, הן חולין, והגזבר נותן אותן לאומנים בשכרם ולספקי החומרים. כך נפתרה הבעיה שהמעות הקדושות אי אפשר להוציא לתשלום בזמן הבנייה.בגמר הבניין המעות מחוללות ומשלמים מהן לאומנים
- מיתיבי: מותר הקטרתהגמרא מקשה על שמואל ממשנה במסכת שקלים: ״מותר הקטרת מה היו עושין בו?״ מן הקטורת שהוכנה לשנה נשאר עודף, ומראש חודש ניסן אין להקטיר אותו, כי קטורת השנה החדשה צריכה לבוא מתרומה חדשה (רש״י). ״היו מפרישין ממנה שכר האומנין״: מפרישים ממנה כערך שכר הפועלים שבונים במקדש, ומזכים אותה להם.מיתיבי: מותר הקטורת מופרש לשכר האומנים — קושיה על שמואל
- המשך המשנההמשנה ממשיכה: ״ומחללין אותה על מעות האומנין״ — מחללים את קדושת הקטורת על מעות חולין, ונותנים אותה לאומנים בשכרם, ו״חוזרין ונוטלין אותה מתרומה חדשה״: קונים אותה מהם בכספי תרומת הלשכה של השנה החדשה.מחללים את הקטורת על מעות האומנים, ושוב קונים אותה מתרומה חדשה
- ליחליה אבניןרקע: לפי שמואל הבניין נשאר חול עד שמקדישים אותו בגמרו. כאן המשנה מחללת את הקטורת על מעות האומנים ולא על הבניין.הגמרא שואלת: ״ואמאי? ליחליה אבנין״. למה מחללים על מעות האומנים? לפי שמואל הבניין עדיין חול בעת הבנייה, וראוי לחלל את הקטורת עליו, ואחר כך לחזור ולהקנות אותה מתרומה חדשה.קושיה: לפי שמואל, למה לא מחללים את הקטורת על הבניין?
- דלא איכא בניןהגמרא עונה: ״דלא איכא בנין״ — המשנה עוסקת בזמן שאין כרגע בנייה במקדש, ולכן אין על מה לחלל.תשובה: המשנה נאמרה כשאין בנייה כלל
- מעות האומנין קתניהגמרא דוחה: ״והא מעות האומנין קתני״. המשנה מדברת על שכר אומנים, ומכאן שיש בנייה במקדש.קושיה: המשנה מזכירה שכר אומנים — יש בנייה
- בנין כשיעור מעותהגמרא מתקנת: יש בנייה, אך ״דליכא בנין כשיעור מעות״ — שווי עבודת הבנייה קטן משווי הקטורת שצריך לחלל, ולכן אי אפשר לחלל אותה כולה על הבניין.תשובה: יש בנייה, אך שוויה פחות מדמי הקטורת
- הקדש שוה מנההגמרא מקשה: ״והאמר שמואל: הקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה – מחולל״. לשמואל עצמו חילול על שווי קטן תופס, ואין צורך בשווי מלא; אם כן אפשר לחלל על הבניין הקטן.קושיה: לשמואל חילול על פרוטה תופס — אפשר לחלל על הבניין
- דיעבד ולא לכתחילההגמרא עונה: ״הני מילי דאי עבד״ — דברי שמואל נאמרים בדיעבד, כשהגזבר כבר עשה כן. ״לכתחלה – לא״: לכתחילה אין מחללים על שווי קטן. רש״י: לכן מחללים רק על מעות האומנים.תשובה: חילול על פרוטה תופס בדיעבד בלבד, לא לכתחילה
- רב פפא: טעם אחררב פפא נותן טעם אחר לדין ״בונין בחול״: ״לא נתנה תורה למלאכי השרת״. הפועלים בני אדם, ויש לחשוש שמא ירצו לנוח וישבו על האבנים (בצל הבניין מפני החמה): ״דלמא בעי למיזגא, וזגא עלייהו״. אם בנו בקודש, ״אישתכח דקמעיל בקודשא״ — מועלים בהקדש. לכן בונים בחול ואחר כך מקדישים.רב פפא: מחשש שהפועלים ישבו על אבני הבניין ויעלו בהקדש
- תנן: הגזבריםהגמרא מביאה את משנתנו: ״הגזברין שלקחו את העצים – מועלין בהן״. כלומר העצים שנקנו לבניין כבר קדושים ויש בהם מעילה, ואילו בשיפויי ובנבייה אין.הגמרא מצטטת את המשנה: מועלין בעצים שנקנו לבניין
- ואמאי מועלין בהן?רקע: לפי רב פפא בונים בחול כדי שפועל שישב על החומרים לא יימצא מועל. אבל המשנה אומרת שבעצים שקנו הגזברים כבר מועלין.הגמרא מקשה על רב פפא: ״ואמאי מועלין בהן? הכא נמי ליעבד בחול״. גם כאן שלא יקדישו את העצים מיד, מאותו חשש: שמא יישב פועל על העצים ויימצא מועל בקדשים.קושיה על רב פפא: למה העצים קדושים כבר, והרי יש חשש ישיבה?
- עצים דמכאן ואילךרב פפא עונה: ״אי בעצים דמכאן ואילך, הכי נמי״. עצים שהגזבר קנה לבנייה בעתיד — אכן לא מקדישים אותם עד שייבנו בבניין, מחשש שיישבו עליהם (רש״י).תשובה: עצים לשימוש מאוחר — אכן לא מקדישים עד הבנייה
- עצים דיומיה״אלא כי תנן במתניתין, בעצים דיומיה״: המשנה עוסקת בעצים שמיועדים להיבנות באותו יום שנקנו. אז אין חשש שישבו עליהם, כי הם נבנים מיד, ולכן מועלין בהם.המשנה עוסקת בעצים שנבנים באותו יום — אין חשש ישיבה
- סיום הפרקבסוף הדף מסתיים הפרק: ״הדרן עלך ולד חטאת״ — אנו חוזרים אליו.סיום הפרק: הדרן עלך ולד חטאת
חשבו לפני שממשיכים
לפי שמואל, למה אי אפשר לקנות חומרים לבניין במעות שכבר הוקדשו לבדק הבית?
המוכר שיקבל את המעות הקדושות ימעל בהן. לכן המקדיש אומר שקדושת המעות תחול על הבניין משיגמר, ובינתיים קונים בחול.
בסוף הדף
שאלות הבנה
להעמקה
מקורות להעמקה
מקורות
- ספריא — לשון הגמרא (נוסח וילנא), ביאור שטיינזלץ, פסוקים ומקורות הלכה
- הדף היומי — daf-yomi.com — לוח הדף היומי וחומרי ״ללמוד ולהבין״
- כולל עיון הדף — dafyomi.co.il — סיכומי נקודות וטבלאות עזר
- ישיבה — yeshiva.org.il — ביאור ״פרשני״
- אתר סיני — שיעורי הדף היומי של הרב אורי בריליאנט — שיעורים, סיכומים, תרשימים וחוברות ״דף מאיר״ — לבדיקת מהלך הסוגיות וההסברים
- Daf Spoiler — הכנה לדף היומי, הרב נפתלי רמתי — סיכום והכנה לכל דף בשאלות ותשובות — לבדיקת הרקע והמקרה של כל סוגיה (ברשות הכותב)
- SW Daf — Simon Wolf — תרשימים, מפות ודפי מקורות לדף — מקושרים במקור (באדיבות Simon Wolf)
- דיקטה — הנקדן — ניקוד אוטומטי של הטקסט לפני ההקראה בקול
הדפים נבנים ונבדקים על ידי סוכן AI מתוך המקורות האלה; ניסוח ההסברים מקורי. לשון הגמרא מובאת מספריא.