כל הראוי למזבח
מעילה י״ג
מעילה חלה גם בדבר שאינו ראוי למזבח, אך לא בגידולין שנוספו אחרי ההקדש; ושיעור שלשה לוגין במים, וקן באשירה ועבודה זרה שנשתברה מאליה.
״לשון הגמרא״ביאורחכםמושג— הקש על מילה מסומנת או על ציטוט להסבר
הקדמה — הסיפור של הדף
הדף ממשיך את משנת ״כל הראוי למזבח״: מעילה חלה גם בדבר שאינו ראוי למזבח או לבדק הבית, כי אפשר למכור אותו ודמיו להקדש;
אך מה שנוסף אחרי ההקדש — גידולין — אין מועלין בו, ורבי יוסי חולק בשדה ואילן.
מכאן עוברת המשנה לדינים של איסור הנאה מהקדש (ולד המעושרת, פועלים, פרה), והגמרא מחפשת להם מקור בגזירות שוות ובפסוק ״לא תחסם״, ומבררת את דין הדש קלעילין בשדה הקדש.
בעמוד ב נפתחת משנה חדשה על דברים הקשורים להקדש — שרשי אילן, מעין, מים בכד של זהב וערבה — שאין נהנין מהם ואין מועלין בהם.
הגמרא עוסקת בדברי ריש לקיש ורבי יוחנן על שיעור שלשה לוגין של מים בצלוחית, ובשאלה אם ריש לקיש עצמו סובר שיש שיעור למים, לאור דרשת ״נסכיהם״ של רבי עקיבא.
לבסוף המשנה על קן שבראש אילן הקדש או אשירה מובילה לדיון על עבודה זרה שנשתברה מאליה, ואם המשנה מוכיחה כריש לקיש.
עמוד א · המשך מדף י״ב
מעילה בדבר שאינו ראוי, ובגידולי הקדש
→ תחילת הסוגיה בדף י״בבקצרה — על מה הסוגיה
בקצרה: המשנה מראה שמעילה חלה גם בדבר שאינו ראוי למזבח או לבדק הבית, כי אפשר למכור אותו;
אך במה שנוסף אחרי ההקדש (גידולין) אין מועלין — ורבי יוסי חולק בשדה ואילן. אחר כך באים דינים של איסור הנאה מהקדש: ולד המעושרת, פועלים ופרה.
- רקעהמשך מדף י״בבסוף דף י״ב נפתחה המשנה ״כל הראוי למזבח״, העוסקת בדיני מעילה במה שהוקדש לבית המקדש. כאן היא ממשיכה: גם דברים שאינם ראויים למזבח, או לבדק הבית, או לשניהם — חלה בהם מעילה.המשך משנת כל הראוי למזבח: מעילה גם בדבר שאינו ראוי למזבח
- שלוש קבוצותהמשנה מונה שלוש קבוצות: ראוי לבדק הבית ולא למזבח; ראוי למזבח ולא לבדק הבית; ולא זה ולא זה. על כולן קובעת ״מועלין בה״ — חל בהן דין מעילה. ואז שואלת כיצד? ומביאה דוגמה לכל קבוצה.בכל שלוש הקבוצות מועלין, והמשנה מביאה דוגמה לכל אחת
- בור, אשפה, שובך״בור מלא מים״: המים ראויים לבדק הבית, למשל לגבל טיט לבנין, אך לא למזבח — בניסוך המים השתמשו רק במי שילוח, מים חיים (רש״י). ״אשפות מלאות זבל״: לא המקום ולא הזבל ראויים לא למזבח ולא לבדק הבית. ״שובך מלא יונים״: היונים ראויות להקרבה, והשובך אינו ראוי אף לבדק הבית.בור — לבדק בלבד; אשפה — לשום דבר; שובך — למזבח בלבד
- אילן ושדה״אילן מלא פירות״: מדובר בגפן, ויינה ראוי לניסוך על המזבח, אך עציה דקים ואינם ראויים לבנין (רש״י). ״שדה מלאה עשבים״: אינה ראויה לא למזבח ולא לבדק הבית.גפן: יינה למזבח, עציה לא לבנין; שדה עשבים: לא לשניהם
- הטעם למעילה״מועלין בהם ובמה שבתוכה״: גם מה שאינו ראוי לקודש עצמו יכול להימכר, ודמיו נופלים למזבח או לבדק הבית. לכן חל בו דין מעילה — בכלי ובתוכנו, כשהיו מלאים בשעת ההקדש.אף מה שאינו ראוי נמכר ודמיו להקדש, ולכן מועלין בו ובתוכו
- נתמלא אחרי ההקדשאם הקדיש את הבור או השדה ריקים והם נתמלאו רק אחר כך — מועלין בכלי עצמו, אבל ״אין מועלין במה שבתוכה״. הטעם: התוכן הוא גידולין, תוספת שנוצרה ברשות ההקדש, ואין מעילה בדבר שהושבח אצל ההקדש (רש״י: גידולין). כך בבור, אשפה, שובך, אילן ושדה.אם נתמלא אחרי ההקדש — מועלין בכלי ולא בתוכן, שהן גידולין
- רבי יוסי חולקרבי יוסי אומר: המקדיש את השדה והאילן — חולק רק על שניים מהמקרים: בשדה ובאילן שהוקדשו ואחר כך צמחו בהם עשבים או פירות, מועלין גם בגידוליהם, ״מפני שהן גידולי הקדש״ — הם גדלו ממש בתוך ההקדש. בבור, באשפה ובשובך אינו חולק (רש״י), כי התוכן שם אינו צמיחה של הכלי.רבי יוסי: בשדה ואילן מועלין אף בגידולין שצמחו בהקדש
- ולד המעושרת״ולד המעושרת״: בהמה שהתעשרה (מעשר בהמה הוא קודש) ושילדה קודם לכן ולד, והולד חולין. הוולד ״לא ינק מן המעושרת״, כי חלבה קודש והוא חולין — הנאה מההקדש. ״ואחרים מתנדבים כן״: יש מתנים מראש, לפני שמכניסים את הבהמה לדיר להתעשר, שחלבה יהיה חולין כדי שוולדה יוכל לינוק; התנאי מועיל כי הם יכולים לעכב את הכנסתה לדיר (רש״י).ולד חולין לא ינק מבהמה מעושרת, אלא אם התנו מראש
- ולד המוקדשיןאותו דין בבהמות מוקדשות: ״ולד המוקדשין״ שנולד לפני שאמו הוקדשה — לא ינק ממנה, כי חלבה הקדש. גם כאן ״אחרים מתנדבים כן״: מי שהתנה מראש מתיר.אותו דין בולד של בהמה מוקדשת — לא ינק, אלא בתנאי מראש
- פועלים״הפועלים לא יאכלו מן גרוגרות הקדש״: פועל רשאי בדרך כלל לאכול מהפירות שהוא עובד בהם, אך פועלים העובדים בשל הקדש אינם אוכלים מגרוגרות (תאנים יבשות) של ההקדש. רש״י: התורה התירה לפועל לאכול ב״כרם רעך״ (דברים כג, כה) — רעך, ולא כרם של הקדש. במקום זאת הם מקבלים כסף מגזבר המקדש וקונים מזון מחולין.פועלי המקדש לא אוכלים מגרוגרות הקדש; קונים מחולין בכסף
- פרה״וכן פרה מכרשיני הקדש״: פרה של חולין העובדת בשל ההקדש, כגון בדישה, לא תאכל מכרשיני (צמח מספוא) של ההקדש.גם פרה העובדת בשל הקדש לא תאכל מכרשיני הקדש
עזרים — טבלת שיטות
מועלין בתוכן שנוסף אחרי ההקדש?
| תנא קמא | רבי יוסי | |
|---|---|---|
| בור, אשפה, שובך שנתמלאו אחר כך | אין מועלין בתוכן | לא חולק |
| שדה ואילן שנתמלאו אחר כך | אין מועלין בתוכן | מועלין בגידוליהם |
חשבו לפני שממשיכים
שדה הוקדשה ריקה ואחר כך צמחו בה עשבים; לתנא קמא אין מועלין בעשבים, אך אילו היו בשדה בשעת ההקדש — מועלין. מה ההבדל?
עשבים שהיו בשדה בשעת ההקדש הוקדשו עמה ויכולים להימכר ודמיהם להקדש. עשבים שצמחו אחר כך הם גידולין שנוספו ברשות ההקדש, ואין מעילה בדבר שהושבח אצל ההקדש (משנה).
עמוד א · גמרא
מקורות: ולד המעושרת, פועלים וקלעילין
בקצרה — על מה הסוגיה
בקצרה: הגמרא מחפשת מקור לאיסור ולד חולין לינוק מהמעושרת והמוקדשין — ומוצאת גזירות שוות מבכור; למקור לדין הפועלים והפרה — מפסוק ״לא תחסם״;
ושואלת על הדש קלעילין בשדה הקדש, שמעילה בו מחייבת תלוש — ורבינא מיישב באבק.
- מנהני מילי?הגמרא מצטטת ״ולד המעושרת לא ינק מן המעושרת״ ושואלת ״מנהני מילי?״ — מה המקור לדין. מנין שחלבה של מעושרת (ושל מוקדשת) הוא קודש, עד שאסור לוולד החולין לינוק ממנה?קושיה: מה המקור לאיסור ולד חולין לינוק מהמעושרת?
- גזירה שווההעברהרב אחדבוי בר אמי: ״אתיא העברה העברה מבכור״. בבכור נאמר ״והעברת כל פטר רחם״ (שמות יג, יב), ובמעשר ״כל אשר יעבור תחת השבט״ (ויקרא כז, לב). מה בבכור מועלין בכל מה שבו, אף במעשר מועלין בכל אשר בו, גם בחלבו; ומכאן שהולד החולין לא ינק. רש״י: בכור הוא זכר בלבד, והמעשר נוהג גם בנקבה, ולכן אפשר ללמוד שמועלין גם בחלב.גזירה שווה העברה מבכור: גם בחלב המעושרת מועלין
- גזירה שווהאמו״חלב המוקדש נמי״: גם בבהמה מוקדשת הדין נלמד בגזירה שווה, מהמלה ״אמו אמו מבכור״. בבכור נאמר ״שבעת ימים יהיה עם אמו״ (שמות כב, כט), ובמוקדשין ״תחת אמו״ (ויקרא כב, כז). מה בבכור מועלין בכולו, אף במוקדשין מועלין בכולו — וגם חלבם הקדש ואסור לולד החולין.גזירה שווה אמו מבכור: גם חלב המוקדשין הקדש, ולד חולין לא ינק
- מאי טעמא?המשנה: ״הפועלין לא יאכלו כו׳״. הגמרא שואלת ״מאי טעמא?״ — מה הטעם שפועלים ופרה אינם אוכלים מהקדש. רש״י: על הפועלים אין צורך לשאול, כי הכתוב מיעט בפירוש ״רעך״ ולא הקדש; השאלה נסבה בעיקר על הפרה, שבה לא נאמר כך.קושיה: מה טעם שפועלים ופרה לא אוכלים מהקדש?
- לא תחסםרב אחדבוי בר אמי: ״לא תחסם שור בדישו״ (דברים כה, ד) — ״דישו שלך, ולא דישו של הקדש״. כשהשור דש בשלך אסור לחסום אותו; כשהוא דש בשל הקדש חוסמים אותו, כי ההקדש אסור בהוצאה לחולין, ואין להניחו לאכול ממנו.אין איסור חסימה בדישו של הקדש, ולכן חוסמים שלא יאכל
- הדש קלעילין״הדש קלעילין בשדה הקדש – מעל״: מי שדש קטנית שלו (קלעילין), שהיא חולין, בשדה של הקדש — מעל, כי נהנה מההקדש.הדש קטנית חולין בשדה הקדש — מעל, כי נהנה מההקדש
- והא בתלוש בעינןרקע: מעילה חלה רק בהנאה מדבר תלוש; מחובר לקרקע, וכל שכן הקרקע עצמה, אינו בר מעילה (רש״י, מעילה יח). השדה היא קרקע.״והא בתלוש בעינן!״ הדש נהנה מהשדה עצמה, ואינה תלושה. אם כן מדוע נחשב מעל?קושיה: מעילה רק בתלוש, והדש נהנה מהקרקע המחוברת
- שמע מינהרבינא: ״שמע מינה אבקה מעלי לה״. מכך שנאמר ״מעל״, למדנו שאבק השדה מועיל לקטניות הנידושות: האבק מתערב בהן, והוא תלוש — לכן יש מעילה (רש״י).רבינא: האבק התלוש של השדה מועיל לקטניות, ולכן מעל
עמוד ב · משנה
שרשי אילן, מעין, כד זהב וערבה
בקצרה — על מה הסוגיה
בקצרה: משנה חדשה על דברים הקשורים להקדש — שרשי אילן, מעין, מים לניסוך וענפי ערבה: אין נהנים מהם לכתחילה, אך מי שנהנה אינו מועל.
המים מתקדשים משניתנו בצלוחית, והערבה מותרת משנעשתה מצוותה; רבי אלעזר ברבי צדוק מעיד שהזקנים נהנו ממנה בלולביהם.
- שרשי אילן חולין״שרשי אילן של הדיוט הבאין בשל הקדש״: אילן חולין ששרשיו התפשטו בקרקע של הקדש. הולכים אחרי האילן, והוא עומד בקרקע חולין (רש״י), ולכן אין מועלין; ואף שאין מועלין, אין נהנים מהם לכתחילה.שרשי אילן חולין בקרקע הקדש: אין נהנין לכתחילה ואין מועלין
- שרשי אילן הקדש״ושל הקדש שבאין בשל הדיוט״: אילן הקדש ששרשיו נכנסו לשדה חולין. גם כאן אין נהנין לכתחילה, כי עיקר האילן עומד בקרקע הקדש (רש״י); ואם נהנו — אין מועלין.שרשי אילן הקדש בשדה חולין: אין נהנין ואין מועלין
- מעין בשדה הקדש״מעין שהוא יוצא מתוך השדה של הקדש״: מעין שנובע בשדה חולין ונמשך ועובר בשדה של הקדש. כל זמן שהמים בתוך שדה ההקדש — אין נהנין לכתחילה, ואם שתו — אין מועלין.מעין העובר בשדה הקדש: אין נהנין בתוכו ואין מועלין
- יצא מהשדה״יצא חוץ לשדה – נהנין ממנו״: משעה שהמעין יצא מהשדה של ההקדש ונמשך לשדה חולין, מותר ליהנות ממנו אפילו לכתחילה, ממקום יציאתו והלאה.מעין שיצא חוץ לשדה הקדש — מותר ליהנות ממנו
- כד של זהב״המים שבכד של זהב״: מים מהשילוח שמילאו לניסוך המים על המזבח בחג הסוכות. הכד אינו כלי שרת מקודש; רש״י: מילאו אותו מערב שבת בכד שאינו מקודש כדי שהמים לא יפסלו בלינה. אין נהנין מהם לכתחילה, כי נתמלאו לצורך הקדש, ואין מועלין, כי עדיין לא נתקדשו.מים לניסוך בכד זהב לא מקודש: אין נהנין ואין מועלין
- צלוחית״נתנן בצלוחית – מועלין בהן״: הצלוחית היא מכלי השרת. משעה שניתנו בה המים על מנת לנסכם, התקדשו — ומעכשיו מועלין בהם.מים שניתנו בצלוחית של כלי שרת — מועלין בהם
- ערבהערבה: ענפי ערבה שהעמידו בצידי המזבח בחג הסוכות. לפני שהעמידום — אין נהנין מהם לכתחילה, כי הם מיועדים למצוותם, ואין מועלין; משהעמידום ונעשתה מצוותם — מותרים אף לכתחילה.ענפי ערבה לפני שהועמדו: אין נהנין ואין מועלין; אחר כך מותרים
- רבי אלעזר ברבי צדוק״נוהגין היו הזקנים שנהנים ממנו בלולביהן״: רבי אלעזר ברבי צדוק מעיד שהזקנים קטפו מעצי ערבה אלה ענפים למצות ארבעת המינים שלהם, אפילו לפני שהעמידו אותם בצד המזבח.רבי אלעזר ברבי צדוק: הזקנים נהנו מהערבה בלולביהם אף קודם
חשבו לפני שממשיכים
מדוע המים שבכד של זהב אסורים בהנאה לכתחילה, ובכל זאת אין בהם מעילה?
נתמלאו לצורך הקדש ולכן אין ליהנות מהם; אך הכד אינו כלי שרת, והמים לא נתקדשו לניסוך עד שניתנו בצלוחית (משנה, רש״י).
עמוד ב · גמרא
שיעור שלשה לוגין במים שבצלוחית
בקצרה — על מה הסוגיה
בקצרה: ריש לקיש אמר שמועלין רק בשלשה לוגין; הקשו מהמשנה, והעמידו את דבריו על הצלוחית.
רבי יוחנן חולק ואומר שאין שיעור למים, ונדון אם ריש לקיש עצמו סבור שיש שיעור — והתשובה שדיבר לשיטת מנחם יודאפה.
- ריש לקישרקע: במשנה: מים בכד של זהב — לא נהנין ולא מועלין; בצלוחית — מועלין. שלשה לוגין הם שיעור ניסוך המים (רש״י).ריש לקיש: ״אין מועלין בכולן, אבל מועלין בשלש לוגין״. בהבנה ראשונה — על המים שבכד: אם יש בכד יותר משלשה לוגין אין מועלין, ואם בדיוק שלשה לוגין, שהם שיעור הניסוך — מועלין.ריש לקיש: בכד, בשלשה לוגין בדיוק מועלין, ביותר לא
- והקתני סיפארקע: רישא: מים בכד — לא מועלין. סיפא: נתנן בצלוחית — מועלין.״והקתני סיפא: נתנו לצלוחית – מועלין בהן״ — משמע שרק בצלוחית מועלין, ובכד אפילו בשלשה לוגין בדיוק לא מועלין. נמצא שדברי ריש לקיש נדחו.קושיה: המשנה אומרת שבכד לא מועלין אף בשלשה לוגין
- העמדה על הצלוחית״אלא אי איתמר אסיפא איתמר״: דברי ריש לקיש נאמרו על הסיפא, על המים שבצלוחית. מועלין בהן רק בשלשה לוגין, כשיעור הנצרך למצוה; יותר משלשה לוגין לא התקדשו כלל, ואין מועלין בהם.ריש לקיש דיבר על הצלוחית: מועלין רק בשלשה לוגין
- רבי יוחנן חולק״ורבי יוחנן אמר – מועלין בכולן״: אף בצלוחית שיש בה יותר משלשה לוגין מועלין, כי לדעתו אין שיעור למים והם התקדשו אף כשיש בהם הרבה.רבי יוחנן: אין שיעור למים, ולכן מועלין בכולן
- למימרא״למימרא דקסבר ריש לקיש: יש שיעור למים״ — האם באמת סבור ריש לקיש שלמי הניסוך יש שיעור, שלשה לוגין? והתנן, במסכת זבחים (רש״י): ״המנסך מי חג, בחג בחוץ – חייב״ — המנסך מחוץ למקדש מים שנשאבו לניסוך החג חייב, כמו כל מקריב בחוץ דבר שכשר בפנים (רש״י). המשנה עצמה אינה עוסקת בשיעור; הגמרא מביאה אותה בגלל הדיון שנאמר עליה (בשלבים הבאים): שם אמר ריש לקיש דברים שמהם נראה שהוא סובר אין שיעור למים. במשנה כתוב כאן רבי אליעזר, ובהמשך — רבי אלעזר; שטיינזלץ מציין את חילוף הגרסה.קושיה: האם ריש לקיש סובר שיש שיעור למים? מביאים משנת המנסך בחוץ
- רבי עקיבאנסכיהםרבי יוחנן משום מנחם יודאפה מסביר את המשנה: ״רבי אלעזר בשיטת רבי עקיבא אמר״. רבי עקיבא ״דדריש נסכיהם״ (במדבר כט, לא) — לשון רבים, שני ניסוכים: ״אחד ניסוך המים, ואחד ניסוך היין״. כלומר ניסוך המים בחג הוא מן התורה (רש״י), ולכן המנסך מים בחוץ חייב כמו המעלה בחוץ. מכאן גם יקשה ריש לקיש בשלב הבא.מנחם יודאפה: ר׳ אלעזר כרבי עקיבא — נסכיהם כולל ניסוך המים
- אי מה ייןריש לקיש אומר לרבי יוחנן: ״אי מה יין שלש לוגין, אף מים שלש לוגין!״ אם ניסוך המים נלמד יחד עם ניסוך היין מ״נסכיהם״, יש להשוות גם שיעור: ביין שלשה לוגין, כך גם במים.ריש לקיש: אם המים כמו יין, גם להם שיעור שלשה לוגין
- מכלל דסבררקע: ריש לקיש הקשה ״אי מה יין שלש לוגין, אף מים שלש לוגין״ כקושיה — כאילו שיעור שלשה לוגין במים הוא תוצאה שאינה מתקבלת.״מכלל דסבר ריש לקיש אין שיעור למים!״ מכך שהקשה כך, נראה שהוא עצמו סובר שאין שיעור למים (רש״י). וזו סתירה לדבריו בסוגייתנו, שמועלין בצלוחית רק בשלשה לוגין — כלומר יש שיעור. בכך נשלמת קושיית ״למימרא״ שפתחה בה הגמרא.קושיה: מדבריו נראה שריש לקיש סובר אין שיעור למים
- לטעמא״לטעמא דמנחם יודאפה קאמר״: ריש לקיש עצמו סבור שיש שיעור למים. הוא הקשה לפי טעמו של מנחם יודאפה, שסובר אין שיעור למים ולומד מ״נסכיהם״: לפי לימוד זה צריך היה להיות שיעור שלשה לוגין כמו ביין. (רש״י: ומרבי יוחנן שמענו משמו שמועלין בכולן, כלומר אין שיעור.)ריש לקיש הקשה לשיטת מנחם יודאפה; הוא עצמו סבור יש שיעור
עזרים — טבלת שיטות
מים בצלוחית: מועלין?
| ריש לקיש | רבי יוחנן | |
|---|---|---|
| שלשה לוגין בדיוק | מועלין | מועלין |
| יותר משלשה לוגין | אין מועלין, לא התקדשו | מועלין בכולן |
עמוד ב · משנה והמשך בדף י״ד
קן באשירה ועבודה זרה שנשתברה מאליה
🔑 מפתח לסוגיה
אשירה היא עץ המשמש לעבודה זרה, ולכן אסורה בהנאה. עבודה זרה של גוי מתבטלת כשהגוי עצמו משברה בידיו; השאלה בהמשך היא מה הדין כשנשברה בלי שהגוי עשה זאת.
בקצרה — על מה הסוגיה
בקצרה: המשנה על קן בראש אילן הקדש ובראש אשירה מובילה לשאלה אם עבודה זרה שנשתברה מאליה מותרת.
ריש לקיש מוכיח מהמשנה נגד רבי יוחנן, ורבי יוחנן מעמיד את המשנה בקן מעצים אחרים ואת ״יתיז״ באפרוחים — והקושיה נדחית.
- קן בראש אילן הקדש״הקן שבראש האילן של הקדש – לא נהנין ולא מועלין״: קן ציפור בראש אילן שהוקדש. אין נהנין ממנו לכתחילה, ואם נהנו — אין מועלין. רש״י: הגמרא תפרש מאיזה עצים הקן עשוי.קן בראש אילן הקדש: אין נהנין ואין מועלין
- קן באשירה״שבאשירה – יתיז בקנה״: קן בראש אשירה, שאסורה בהנאה. אסור לעלות לקחת אותו, כי העלייה היא הנאה מהעץ (רש״י), ולכן ינתק ויפיל אותו בקנה.קן בראש אשירה: לא עולים אלא מפילים בקנה
- המקדיש את החורש״המקדיש את החורש – מועלין בכולו״: מי שהקדיש חורש (יער) — מועלין בכל מה שבו: עצים, ענפים ונבייה (רש״י).המקדיש חורש — מועלין בכל עציו, ענפיו ונבייתו
- מחלוקתדף י״דהמשנה הזכירה אשירה, ובגמרא נאמר: ״עבודה זרה שנשתברה מאליה״ — רבי יוחנן אומר אסורה בהנאה, וריש לקיש אומר מותרת.עבודה זרה שנשתברה מאליה: רבי יוחנן אוסר, ריש לקיש מתיר
- טעם רבי יוחנןדף י״דרבי יוחנן: ״אסורה – דלא בטלה גוי״. העבודה זרה מתבטלת רק כשהגוי עצמו שוברה או מבטלה בפירוש (רש״י); כאן הגוי לא ביטלה.רבי יוחנן אוסר: הגוי עצמו לא ביטלה
- טעם ריש לקישדף י״דריש לקיש: ״מותרת – מימר אמר: היא גופה לא מצלה״. הגוי, כשרואה שהעבודה זרה נשברה, אומר לעצמו: היא לא הצילה את עצמה, וכי תציל אותי? ומבטלה בלבו.ריש לקיש מתיר: הגוי מבטלה בלבו כשרואה שנשברה
- איתיביהדף י״ד״איתיביה ריש לקיש לרבי יוחנן״ ממשנתנו: ״הקן שבראש האילן של הקדש – אין נהנין ואין מועלין. שבאשירה יתיז בקנה״. ריש לקיש מביא את המשנה כראיה נגד רבי יוחנן; מה הראיה — בשלב הבא.ריש לקיש מקשה על רבי יוחנן ממשנת הקן באשירה
- מאי לאודף י״ד״מאי לאו דאיתבר מגופה״: האם לא מדובר בקן שהציפור בנתה מענפים שנשברו מגוף האשירה עצמה, מאליהם? ובכל זאת המשנה אומרת ״יתיז בקנה״ — משמע שמותר ליהנות מהם. הרי עבודה זרה שנשברה מאליה מותרת.קושיה: הקן מענפי האשירה שנשברו, ובכל זאת מתירים להתיזו
- לא, דאייתידף י״דרבי יוחנן: ״לא, דאייתי עצים מעלמא״. המשנה עוסקת בקן שהציפור בנתה מעצים שהביאה מאילנות אחרים, שאינם של עבודה זרה; לכן אין ראיה.רבי יוחנן: הציפור הביאה עצי קן מאילנות אחרים
- אי הכידף י״ד״אי הכי, אמאי של הקדש אין נהנין ואין מועלין?״ אם עצי הקן הובאו מעלמא, אינם של הקדש כלל; מדוע אם כן ברישא, בקן בראש אילן הקדש, אין נהנין לכתחילה?קושיה: אם העצים מעלמא, למה בהקדש אין נהנין?
- גידוליןדף י״ד״אלא, בגידולין הבאין לאחר מכאן״: צריך לומר שהקן עשוי מעצי האילן עצמו, שצמחו אחרי שהוקדש, ״וקסבר אין מועלין בגידולין״ — כמו התנא קמא במשנה בעמוד א. לכן אין מועלין בהם, אך אסור ליהנות לכתחילה.הקן מעצי האילן שצמחו אחר ההקדש, ואין מועלין בגידולין
- הכי נמי מסתבראדף י״ד״אלא, בגידולין הבאין לאחר מכאן״: הגמרא חוזרת בה מ״דאייתי מעלמא״ — הקן עשוי מעצי האילן עצמו, שצמחו בו אחרי שהוקדש, ״וקסבר אין מועלין בגידולין״, כתנא קמא במשנה בעמוד א (מה שנתמלא אחרי ההקדש — אין מועלין בו). לכן בהקדש אין מועלין בקן, אך אסור ליהנות ממנו לכתחילה. התשובה נאמרת בגמרא בלי שם אומר; רש״י מפרש אותה כיישוב לשיטת רבי יוחנן.מסתבר שהקן מהעץ עצמו, אחרת למה להתיז ולא לקחת
- רבי אבהודף י״דרבי אבהו משום רבי יוחנן: ״לעולם דאייתי מעלמא״, ומה פירוש יתיז? ״יתיז אפרוחים״ — לא את הקן, אלא את האפרוחים שבו: אין לעלות לאשירה ולקחתם, כי העלייה היא הנאה מעבודה זרה. לפי ביאור הסוגיה, עצי הקן עצמם אסורים מדברי חכמים, שמא יבואו לקחת עצי קן שנלקחו מהאשירה עצמה. הראיה נדחית.רבי יוחנן: יתיז אפרוחים, והקן מעצים אחרים — אין ראיה
חשבו לפני שממשיכים
לפי רבי אבהו משום רבי יוחנן, מדוע אי אפשר פשוט לעלות לאשירה וליטול את האפרוחים — ולכן יתיז?
כי העלייה על עץ האשירה היא הנאה מעבודה זרה; לכן מפילים את האפרוחים בקנה בלי לעלות.
בסוף הדף
שאלות הבנה
להעמקה
מקורות להעמקה
מקורות
- ספריא — לשון הגמרא (נוסח וילנא), ביאור שטיינזלץ, פסוקים ומקורות הלכה
- הדף היומי — daf-yomi.com — לוח הדף היומי וחומרי ״ללמוד ולהבין״
- כולל עיון הדף — dafyomi.co.il — סיכומי נקודות וטבלאות עזר
- ישיבה — yeshiva.org.il — ביאור ״פרשני״
- אתר סיני — שיעורי הדף היומי של הרב אורי בריליאנט — שיעורים, סיכומים, תרשימים וחוברות ״דף מאיר״ — לבדיקת מהלך הסוגיות וההסברים
- Daf Spoiler — הכנה לדף היומי, הרב נפתלי רמתי — סיכום והכנה לכל דף בשאלות ותשובות — לבדיקת הרקע והמקרה של כל סוגיה (ברשות הכותב)
- SW Daf — Simon Wolf — תרשימים, מפות ודפי מקורות לדף — מקושרים במקור (באדיבות Simon Wolf)
- דיקטה — הנקדן — ניקוד אוטומטי של הטקסט לפני ההקראה בקול
הדפים נבנים ונבדקים על ידי סוכן AI מתוך המקורות האלה; ניסוח ההסברים מקורי. לשון הגמרא מובאת מספריא.