מעילה י״ב

מנין שיש מעילה בדישון הפנימי והמנורה

1. רקערקע מדף י״א: המשנה קבעה שבדשן שמסלקים מהמזבח הפנימי ומהמנורה אין מעילה כל עוד לא הניחו אותו אצל המזבח החיצון, ומשהניחו שם — יש בו מעילה. בדשן המזבח החיצון עצמו המקור לדין הוא הכתוב ״ושמו אצל המזבח״ (ויקרא ו, ג): הדשן מונח אצל המזבח ונגנז, ולכן יש בו מעילה אף שמצוות ההרמה כבר נעשתה בו.רקע: מעילה בדשן המזבח החיצון נלמדת מהכתוב ושמו אצל המזבח
2. מנלן?הגמרא שואלת: ״מזבח הפנימי מנלן״? מנין שגם הדשן של המזבח הפנימי מונח אצל החיצון ויש בו מעילה, והרי הכתוב מדבר רק על דשן החיצון (רש״י: על דישון הפנימי שהיה מניחו אצל המזבח החיצון).שאלה: מנין שגם בדשן המזבח הפנימי יש מעילה?
3. דרשת רבי אלעזררבי אלעזר לומד מהכתוב בעולת העוף: ״והסיר את מראתו בנצתה״ (ויקרא א, טז) — הכתוב מכנה את המקום שאליו משליכים את זפק העוף מקום הדשן, כלומר המקום שבו מניחים את הדשן מעל המזבח. את הדשן של החיצון כבר למדנו מ״ושמו אצל המזבח״, ולכן: ״תנהו ענין למזבח הפנימי״ — הכתוב הנוסף מתפרש כנוגע לדשן המזבח הפנימי.רבי אלעזר: הכתוב על זפק העוף מלמד על דשן המזבח הפנימי
4. אימא — דחיית הדרשהרקע: ״ושמו אצל המזבח״ נאמר בדשן המזבח החיצון; ״אל מקום הדשן״ נאמר בהשלכת זפק עולת העוף, ורבי אלעזר דרש אותו לפנימי.המקשן: אפשר לומר ״אידי ואידי במזבח החיצון״. שני הכתובים עוסקים בדשן החיצון, והכתוב על הזפק בא רק ״לקבוע לו מקום״ מוגדר להניח בו את הדשן. אם כן אין מקור לדין בפנימי, שהרי (רש״י) לא נאמר בו דישון כלל.קושיה: אולי שני הכתובים על החיצון, והשני רק קובע מקום
5. אם כן — מאי הדשןאילו הכתוב בא רק לקבוע מקום, היה יכול לכתוב ״אצל המזבח״ בלבד, והיינו מבינים שהמקום הוא אותו מקום (רש״י: הלימוד מ״אצל״ ״אצל״). מדוע הוסיף את המילה הדשן? ״מאי הדשן״ — כדי ללמד ״דאפילו מזבח הפנימי״, שגם דשן הפנימי מונח שם.תשובה: לקביעת מקום די באצל המזבח; הדשן מרבה את הפנימי
6. מנורה מנלן?הגמרא שואלת על הדין השנוי במשנה לגבי דישון המנורה: ״מנורה מנלן״? מנין שגם בדשן המנורה יש מעילה כשהניחו אותו אצל המזבח החיצון?שאלה: מנין שיש מעילה גם בדשן המנורה?
7. ה״א היתירההכתוב היה יכול לכתוב ״דשן״, וכתב ״הדשן״. ה״א היתירה באה לרבות גם את דשן המנורה (רש״י: מריבוי ה״א של הדשן), ולכן גם בו יש מעילה.תשובה: ה״א היתירה בהדשן מרבה גם את דשן המנורה

תורים שלא הגיע זמנם — רבי שמעון וחכמים

1. משנה — רבי שמעוןרבי שמעון חולק על המשנה הקודמת ואומר: ״תורין שלא הגיע זמנן – מועלין בהן״, כי הם ראויים למזבח כשיגדלו (רש״י). אבל בני יונה שעבר זמנם — אסורים בהנאה ואין בהם מעילה, כמו בדעת חכמים.רבי שמעון: בתורים צעירים יש מעילה, בבני יונה שעבר זמנם אין
2. בשלמא — טעם רבי שמעוןבשלמא שיטת רבי שמעון מובנת לפי הטעם ששנה במקום אחר (זבחים קיב ב): ״כל הראוי לאחר זמן״ שהקדישו קודם זמנו ושחטו בחוץ — עובר בלא תעשה ואין בו כרת (רש״י: כי אינו מתקבל בפנים). כלומר, מה שראוי להקרבה בעתיד כבר נחשב קדוש, ולכן גם בתורים קטנים יש מעילה.רבי שמעון: מה שראוי להקרבה בעתיד כבר קדוש, ולכן יש מעילה
3. אלא רבנן — מאי שנארקע: בהמה שעדיין לא הגיעה לשמונה ימים (מחוסר זמן) אינה ראויה להקרבה, ובכל זאת היא קדושה והיא נכנסת לדיר להתעשר.הגמרא מקשה על חכמים, שאין מעילה לדעתם בתורים שלא הגיע זמנם: ״מאי שנא ממחוסר זמן״? בבהמה שלא הגיע זמנה חלה קדושה, ולמה בעוף שלא הגיע זמנו לא תחול קדושה ויהיה בו מעילה?קושיה לחכמים: מה שונה תור צעיר מבהמה מחוסרת זמן שקדושה
4. אמרי — אין השוואהבהמה מחוסרת זמן קדושה ״מידי דהוה אבעל מום״: בעל מום קדוש ואפשר לפדותו (״דבר פדיון״), ומתוך שיש בבהמה קדושה כשהיא בעלת מום, יש בה קדושה גם כשהיא מחוסרת זמן. אבל בעוף ״אין מום פוסל״, ולכן אין לעוף פדיון — ואין סברה שתחול בו קדושה כשהוא מחוסר זמן.בבהמה קדושה כבבעל מום הנפדה; בעוף אין פדיון ולכן אין קדושה

חלב וביצים של מוקדשין

1. משנה — חלב וביציםהמשנה: ״חלב המוקדשין וביצי תורין״ — חָלָב של בהמות קדשים וביצים של תורים שהוקדשו — אסורים בהנאה, ואם עבר ונהנה מהם אין בכך מעילה. הטעם (רש״י): הם אינם ראויים למזבח.משנה: חלב וביצים של קדשים אסורים בהנאה ואין בהם מעילה
2. סיפא — קדשי בדק הביתהמשך המשנה: ההלכה נאמרת ״בקדשי מזבח״. אבל ״בקדשי בדק הבית״ — מי שהקדיש תרנגולת מועלין בה ובביצתה, והקדיש חמורה (אתון) מועלין בה ובחלבה. הסיבה (רש״י): קדושת דמים היא, וכולם ראויים לבדק הבית.בקדשי בדק הבית מועלין גם בביצה ובחלב
3. קושיה — קדושת דמים למזבחרקע: במשנה שני מצבים. רישא: בקדשי מזבח אין מעילה בחלב ובביצים. סיפא: בקדשי בדק הבית יש מעילה בביצה ובחלב.הגמרא מדייקת: המשנה כוללת את כל קדשי המזבח. האם גם כשהקדיש לקרבן מזבח לא בקדושת הגוף אלא ״קדושת דמים״ — אין מעילה בחלב ובביצים? ״אלא גבי מזבח״ — והרי בקדושת דמים אין הבדל בינו לבין בדק הבית!קושיה: גם בקדושת דמים למזבח אין מעילה בחלב וביצים?
4. רב פפא — חסורי מיחסרארב פפא: ״חסורי מיחסרא״ — המשנה חסרה, וכך היא שנויה במלואה: אין מעילה בחלב ובביצים כשהקדיש ״קדושת הגוף״ לגבי מזבח. אבל אם הקדישו קדושת דמים לגבי מזבח — ״נעשה כמי שהקדישו לבדק הבית״, ומועלין בתרנגולת ובביצתה, ובחמורה ובחלבה.רב פפא: קדושת דמים למזבח דינה כבדק הבית ומועלין בגידוליה

פתיחת המשנה: כל הראוי למזבח

1. פתיחת המשנה הבאההמשנה הבאה נפתחת בכלל: ״כל הראוי למזבח״ — כל מה שהוקדש לבית המקדש והוא ראוי להקרבה על המזבח. הדף נעצר כאן, וההמשך לומדים בדף י״ג.פתיחת משנה: כל מה שהוקדש והראוי למזבח, והמשכה בדף הבא

הסוגיה ממשיכה בדף י״ג

שאלות הבנה

מקורות להעמקה

• דף הדף באתר daf-yomi.com
• טבלאות עזר
• סיכום נקודות (אנגלית)
• הגמרא עם ביאור שטיינזלץ בספריא