כריתות כ׳
מתי נתכוון לזה ועשה את זה הוא מתעסק הפטור בשבת ומתי נחלקו בו — החותה גחלים: אחת או שתים ולמה — ופרק דם שחיטה נפתח בשאלה איזה דם בכלל איסור הדם.
״לשון הגמרא״ביאורחכםמושג— הקש על מילה מסומנת או על ציטוט להסבר
הקדמה — הסיפור של הדף
הדף פותח באמצע הדיון על מתעסק בשבת: רב אושעיא מקשה מן המשנה — אם רבי שמעון שזורי כבר העמיד את המחלוקת בשני שמות, רבי יהודה חייב לחלוק עליו בדין מתעסק.
הגמרא דוחה: המחלוקת היא בשכח מלקט מלבו, ורבא מציע שנחלקו בהקדים את המאוחר, ומביא ברייתא של שני נרות.
מכאן לברייתת החותה גחלים — חטאת אחת או שתים — וארבע העמדות של האמוראים: מקלקל בהבערה, הבערה ללאו או לחלק יצאת, הקדים את המאוחר, ודבר שאין מתכוין;
ובצדה שתי ברייתות על החותה להתחמם, שנחלקו במלאכה שאינה צריכה לגופה. בכך מסתיים פרק ספק אכל חלב.
פרק דם שחיטה נפתח במשנה המונה על איזה דם חייבים כרת, והגמרא מביאה ברייתא הדורשת מכל דם לא תאכלו… לעוף ולבהמה, בכלל ופרט וכלל, איזה דם בכלל האיסור — ומבררת את צורת הדרשה עד תחילת הדף הבא.
עמוד א · המשך מדף י״ט
מתעסק בשבת — קושיית רב אושעיא ויישובה
→ תחילת הסוגיה בדף י״ט🔑 מפתח לסוגיה
המשנה שבדף הקודם מביאה מחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע על חטאת בשגגת שבת, ורבי יהודה אומר בה שנחלקו אפילו במי שנתכוון ללקט ענבים וליקט תאנים, או שחורות וליקט לבנות — רבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר — ותמה על פטור זה: אם כן, למה נאמר אשר חטא בה, פרט למתעסק? רבי שמעון שזורי ורבי שמעון אומרים: בדבר שהוא משם אחד הכל מחייבים, ולא נחלקו אלא בשני שמות. מתעסק הוא מי שנתכוון לדבר אחד ועשה מעשה בדבר אחר, ובדף הקודם אמר שמואל שהמתעסק בשבת פטור לדעת הכל, שמלאכת מחשבת אסרה תורה — ועל הנחה זו, שאין תנא המחייב מתעסק בשבת, מקשה רב אושעיא.
בקצרה — על מה הסוגיה
הסוגיה ממשיכה את הדיון מן הדף הקודם, שבו נאמר (כשמואל) שמתעסק בשבת פטור לדברי הכל.
רב אושעיא מקשה מן המשנה: אם רבי שמעון שזורי מעמיד את המחלוקת בשני שמות, מה מחדש רבי יהודה — ועל כורחך שרבי יהודה מחייב מתעסק.
הגמרא דוחה: המחלוקת אינה במתעסק אלא בשכח מלקט מלבו; ורבא מבאר שנחלקו בהקדים את המאוחר, וברייתת שני הנרות מסייעת לו.
- מתיב רב אושעיארב אושעיא מקשה על ההנחה שמתעסק בשבת פטור לדברי הכל (כדברי שמואל) מדברי רבי שמעון שזורי ורבי שמעון במשנה: ״לא נחלקו על דבר שהוא משם אחד שהוא חייב״, ונחלקו רק ״על דבר שהוא משום שני שמות״ — ששם רבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר. כדי להבין את הקושיה יש לברר תחילה מה מוסיף רבי יהודה על דבריהם.רב אושעיא מקשה על שמואל מדברי רבי שמעון שזורי במשנה
- ורבי יהודה מאי קאמר?מה מחדש רבי יהודה במשנה? הוא מעמיד את המחלוקת ״בנתכוין ללקט ענבים ולקט תאנים, שחורות ולקט לבנות״ — והרי ענבים ותאנים, וכך גם (לפי ההנחה כעת) תאנים שחורות ולבנות, הם שני שמות, שני מינים — ״היינו רבי שמעון ורבי שמעון שזורי״! אם גם הם מעמידים את המחלוקת בנתכוון ללקט את זה וליקט את זה, לא חידש רבי יהודה דבר (רש״י).אם שחורות ולבנות הן שני שמות — מה חידש רבי יהודה?
- אלא לאו — מתעסק איכא בינייהועל כורחך שההבדל ביניהם הוא בדין מתעסק: רבי יהודה שמע שרבי שמעון שזורי מעמיד את המחלוקת במקרה אחר, ובמתעסק הכל פוטרים, ובא לומר שאפילו הנתכוון ללקט את זה וליקט את זה — שהוא מתעסק — נחלקו בו, הואיל ונתעסק באיסור: רבי אליעזר מחייב, ואף רבי יהושע פוטר רק בשני שמות אבל בשם אחד מחייב (רש״י). נמצא שלדעת רבי יהודה ״מתעסק חייב״ — שלא כשמואל, שאמר שמתעסק פטור לדעת הכל. ומה שרבי יהודה עצמו אומר במשנה שהכתוב אשר חטא בה ממעט מתעסק — לפי זה כוונתו למתעסק בדבר של היתר, או למי שנתעסק באב מלאכה אחד ועשה אב מלאכה אחר (רש״י).על כורחך רבי יהודה מחייב מתעסק — קשה על שמואל
- לא — מתעסק דברי הכל פטורדחייה: במתעסק ממש — שעשה מעשה בדבר אחר ממה שנתכוון לו — גם רבי יהודה מודה שפטור. המחלוקת במשנה היא במקרה אחר: ״שכח מלקט מלבו״ — נתכוון לפרי מסוים, שכח, סבר שרצונו בפרי אחר, ובטעות הלכה ידו על הראשון. לרבי שמעון שזורי, אם היה זה בשם אחד — תאנה זו ותאנה הסמוכה לה — ״דברי הכל חייב״, שהרי לכך נתכוון תחילה, וגם כששכח לא חשב אלא על אותו מין (רש״י).דחייה: המחלוקת בשכח מלקט מלבו, ובשם אחד הכל מחייבים
- כי פליגי — בשני שמותלרבי שמעון שזורי נחלקו רק בשני שמות: נתכוון לתאנים, שכח וסבר שהוא רוצה ענבים, ולבסוף ליקט את התאנים — רבי אליעזר מחייב, שהרי לכך נתכוון מתחילה, ורבי יהושע פוטר, שאינו חוטא במין שהוא מתכוון אליו עכשיו. ואילו רבי יהודה סובר ״לא שנא בשם אחד ולא שנא בשני שמות — פליגי״: שחורות ולבנות הן לדעתו שם אחד, הואיל והן מין אחד (רש״י), ובכל זאת רבי יהושע פוטר, שכל שאינו עושה מעשה בדבר שמתכוון אליו עכשיו — פטור. ועל כך תמה רבי יהודה במשנה — על הפטור במין אחד — שהרי נתקיימה מחשבתו (הגהת תוספות המשולבת בדפוס רש״י).רבי יהודה: גם בשם אחד נחלקו — ולכן תמה על רבי יהושע
- רבא: ליקדם איכא בינייהורבא מבאר אחרת: נחלקו ב״ליקדם״ — נתכוון ללקט פרי זה תחילה ואחר כך את זה, וידו הלכה על האחרונה תחילה. לרבי שמעון שזורי ורבי שמעון, בשם אחד הכל מחייבים — סוף סוף עשה את שניהם ואין חוששים להקדמת המאוחר; ובשני שמות (ענבים ואחר כך תאנים, וליקט בסדר הפוך) רבי אליעזר מחייב, שלשניהם נתכוון ושניהם עשה, ורבי יהושע פוטר, שבשעת לקיטת כל אחת לא לזו נתכוון — והרי זה כמתעסק (רש״י). ואילו רבי יהודה סובר שאף בשם אחד נחלקו, ורבי יהושע פוטר גם בתאנה ותאנה, הואיל וכוונתו בשעת הלקיטה היתה לתאנה אחרת. אבל במתעסק ממש — נתכוון רק לאחת, לא עשאה ועשה את חברתה — הכל פוטרים.רבא: נחלקו בהקדים את המאוחר, ולא במתעסק
- והתניא — סיוע לרבאברייתא מסייעת לכך שחוששים למוקדם ומאוחר (רש״י): ״היו לפניו שתי נרות דולקות ארוכות״, נתכוון לכבות את זו וכיבה את זו, או שתי נרות כבויות ונתכוון להדליק את זו והדליק את זו — פטור, שהרי זה מתעסק: לא עשה כלל את מה שנתכוון אליו. אבל נר דולק ונר כבוי, ונתכוון להדליק תחילה ואחר כך לכבות, ״וכיבה והדליק בנשימה אחת״ — נשף בדולק, כיבהו, ומן הנשיפה אחזה האש בכבוי — חייב, שאי אפשר לומר מה קדם ומה איחר; ואם היה זה בשתי נשימות — פטור (כך ממשיכה הברייתא לפי גרסת רש״י), שלא נעשה כסדר שנתכוון (רש״י).ברייתא: בשני נרות מתעסק פטור, ובנשימה אחת חייב
- פשיטא!על החיוב בנשימה אחת תמהים: פשוט שחייב — הרי נתכוון להדליק ולכבות ועשה את שניהם. מה חידשה הברייתא?פשיטא — הרי עשה את שתי המלאכות שנתכוון להן
- מהו דתימא… קא משמע לןהיה מקום לומר ״לא איתעבד מחשבתיה״ — מתחילה רצה להדליק ורק אחר כך לכבות, ובפועל אפשר לומר שכיבה תחילה ולבסוף הדליק (רש״י), ואם כן לא נתקיימה מחשבתו ויהא פטור. לכן משמיעה הברייתא: ״נהי דאקדומי נמי לא מקדים, אחורי נמי לא מאחר״ — אף שאינו מקדים את ההדלקה לכיבוי, גם אינו מאחר אותה; בנשימה אחת שניהם נעשו כאחד, ודינו כעושה מה שנתכוון, ולא כמתעסק.קא משמע לן: בנשימה אחת לא הקדים ולא איחר — אינו מתעסק
חשבו לפני שממשיכים
לדעת רבא, מה ההבדל בין מתעסק — שהכל פוטרים בו — לבין הקדים את המאוחר, שבו נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע?
במתעסק נתכוון רק לפרי אחד, לא עשאו ועשה את חברו — לא נעשה כלל מה שנתכוון, ולכן הכל פוטרים. בהקדים את המאוחר נתכוון לשניהם ועשה את שניהם, רק הסדר התחלף: רבי אליעזר מחייב כי לשניהם נתכוון ושניהם עשה, ורבי יהושע פוטר כי בשעת לקיטת כל אחת לא לזו נתכוון (רש״י).
עמוד א–ב
החותה גחלים בשבת — חטאת אחת או שתים?
בקצרה — על מה הסוגיה
ברייתא: החותה גחלים בשבת חייב אחת, ורבי אליעזר ברבי צדוק מחייב שתים — על הכיבוי ועל ההבערה.
הגמרא שואלת במה נחלקו: אם נתכוון לשתיהן למה פוטר תנא קמא, ואם לא נתכוון להבעיר למה מחייב שתים?
ארבע העמדות מוצעות — מקלקל בהבערה, הבערה ללאו או לחלק יצאת, הקדים את המאוחר, ודבר שאין מתכוין — והסוגיה מסתיימת בלי הכרעה ביניהן.
- תנו רבנןברייתא: ״החותה גחלים בשבת״ — הגורף גחלים מן הערימה וממלא בהן כלים (רש״י) — בשוגג, חייב חטאת אחת. רבי שמעון בן אלעזר משום רבי אליעזר ברבי צדוק: חייב שתים, ״מפני שהוא מכבה את העליונות ומבעיר את התחתונות״: הגחלים שהיו למעלה נעשות תחתונות, המשא שעליהן מונע מהן אויר והן כבות; ואלו שהיו למטה, כבויות מחמת המשא, נעשות עליונות ובוערות.ברייתא: החותה גחלים — חטאת אחת; רבי אליעזר ברבי צדוק: שתים
- במאי עסקינן?באיזה מקרה מדובר? ״אי דקא מיכוין לכבות ולהבעיר״ — אם נתכוון לשתי המלאכות, מה טעמו של תנא קמא הפוטר על אחת מהן? הרי לכך היתה כוונתו. ואם לא נתכוון להבעיר את התחתונות — מה טעמו של המחייב שתים? לגבי ההבערה הרי הוא מתעסק, שלא נתכוון לה כלל (רש״י).אם נתכוון לשתיהן — למה אחת? ואם לא — למה שתים?
- רבי אלעזר ורבי חנינאשניהם מעמידים: ״שנתכוין לכבות העליונות כדי להבעיר את התחתונות״ — כגון נפח הזקוק למלאכתו לגחלים כבויות; עיקר כוונתו לכיבוי העליונות, והוא יודע בוודאות שהתחתונות יבערו, אף שאין לו צורך בהן והבערתן קלקול אצלו (רש״י). תנא קמא סובר ״מקלקל בהבערה פטור״ — ולכן חייב רק על הכיבוי; ורבי אליעזר ברבי צדוק סובר שמקלקל בהבערה חייב — שאף שבשאר מקלקלים פטור, חובל ומבעיר חייבים (רש״י) — ולכן שתים.נפח שכיבה כדי להבעיר — נחלקו אם מקלקל בהבערה חייב
- וכן אמר רבי יוחנן: בנפח שנורבי יוחנן אומר כך: ״בנפח שנו״ — נתכוון לכבות את העליונות לצורך מלאכתו, ואין לו צורך בתחתונות, ולכן תנא קמא פוטר על הבערתן, שאינו אלא מקלקל. והוסיף רבי יוחנן: ״עד כאן לא נתגלתה טעמה של הלכה זו״ — עד שהתברר שמדובר בנפח, לא היה מובן טעם המחלוקת.רבי יוחנן: בנפח שנו — רק כך מובן טעם ההלכה
- אמי בר אבין ורב חנניא בר אביןשני האמוראים מעמידים את הברייתא באופן אחר: מדובר במי שנתכוון גם לכבות וגם להבעיר (רש״י) — ובכל זאת תנא קמא פוטר על ההבערה, לא מחמת חסרון כוונה אלא מחמת אופיו של איסור ההבערה, כפי שמתבאר בהמשך דבריהם.אמי ורב חנניא: נתכוון לשתיהן — ונחלקו בדין ההבערה
- תנא קמא כרבי יוסי״כגון שנתכוין לכבות ולהבעיר״, ותנא קמא סובר כרבי יוסי: ״הבערה ללאו יצאת״ — ההבערה יצאה מכלל שאר מלאכות שבת ונאמר בה לאו מפורש, לא תבערו אש בכל מושבותיכם, ללמד שאין עליה סקילה או כרת אלא מלקות בלבד — ולכן אין חייבים על שגגתה חטאת, ואין כאן קרבן אלא על הכיבוי.תנא קמא כרבי יוסי: הבערה ללאו יצאת — אין עליה חטאת
- רבי אליעזר ברבי צדוק כרבי נתןורבי אליעזר ברבי צדוק סובר כרבי נתן: ״הבערה לחלק יצאת״ — ההבערה נכתבה בנפרד כדי ללמד שכל מלאכה ומלאכה היא חיוב לעצמו, ולא כדי להקל בה; ההבערה היא מלאכה גמורה שחייבים עליה חטאת, ולכן חייב שתים.רבי אליעזר ברבי צדוק כרבי נתן: הבערה לחלק יצאת — שתים
- רבא: להקדים איכא בינייהורבא מעמיד בשאלת הסדר: נתכוון להדליק תחילה ואחר כך לכבות, ובחתייה אחת הדליק וכיבה. תנא קמא חושש למוקדם ומאוחר — שמא כיבה תחילה, ולכן אי אפשר לחייבו שתים; אך לפטרו לגמרי גם אי אפשר, שאף אם לא הקדים — גם לא איחר, ולכן חייב אחת (רש״י). רבי אליעזר ברבי צדוק אינו חושש לסדר — כל שנעשתה כוונתו חייב שתים.רבא: נחלקו אם חוששים לסדר — הקדים את המאוחר
- רב אשי: דבר שאין מתכויןרב אשי מעמיד: ״שנתכוין לכבות והובערו מאיליהן״ — לא ידע כלל שסוף התחתונות להיבער (רש״י). תנא קמא כרבי שמעון: ״דבר שאין מתכוין — פטור״, ורבי אליעזר ברבי צדוק כרבי יהודה: דבר שאין מתכוין חייב — ולכן חייב גם על ההבערה.רב אשי: הובערו מאליהן — מחלוקת רבי שמעון ורבי יהודה
עזרים — טבלת שיטות
ארבע העמדות של מחלוקת החותה גחלים
| המקרה | תנא קמא: אחת | ראב״צ: שתים | |
|---|---|---|---|
| רבי אלעזר ורבי חנינא | נפח: כיבה עליונות כדי להבעיר תחתונות | מקלקל בהבערה פטור | מקלקל בהבערה חייב |
| אמי בר אבין ורב חנניא | נתכוון לכבות ולהבעיר | כרבי יוסי: הבערה ללאו יצאת | כרבי נתן: הבערה לחלק יצאת |
| רבא | נתכוון להדליק ואחר כך לכבות, ועשה בחתייה אחת | חושש למוקדם ומאוחר | אינו חושש לסדר |
| רב אשי | נתכוון לכבות והובערו מאליהן | כרבי שמעון: דבר שאין מתכוין פטור | כרבי יהודה: דבר שאין מתכוין חייב |
עמוד ב · גמרא
החותה גחלים להתחמם — מלאכה שאינה צריכה לגופה
בקצרה — על מה הסוגיה
שתי ברייתות חולקות על החותה גחלים כדי להתחמם והובערו מאליהן — אחת מחייבת ואחת פוטרת.
הגמרא תולה זאת במחלוקת העקרונית אם מלאכה שאינה צריכה לגופה חייבים עליה. בכך מסתיים פרק ספק אכל חלב.
- תני חדא… ותני אידךשתי ברייתות סותרות: ״החותה גחלים בשבת להתחמם בהם והובערו מאיליהן״ — בברייתא אחת שנינו חייב, ובאחרת פטור. כאן אין מדובר בנפח הזקוק לגחלים אלא במי שרוצה רק להתחמם בחתייתן, ומכל מקום ידע שהגחלים יבערו ועל דעת כן עשה (רש״י) — ואם כן, במה נחלקו?שתי ברייתות: חותה להתחמם והובערו — חייב או פטור?
- הדתניא חייב… והא דתנא פטוראין כאן מחלוקת במציאות אלא בעיקרון: מאחר שידע שיבערו הרי הוא מתכוון, אלא שאין לו צורך בהבערה עצמה אלא בחימום — זוהי ״מלאכה שאינה צריכה לגופה״ (רש״י). הברייתא המחייבת סוברת שמלאכה שאינה צריכה לגופה חייבים עליה, והפוטרת סוברת שפטורים עליה.נחלקו אם מלאכה שאינה צריכה לגופה חייבים עליה
- הדרן עלך ספק אכל חלבכאן מסתיים פרק רביעי, ״ספק אכל חלב״, ומכאן מתחיל פרק חמישי — דם שחיטה — הפותח באיסור אכילת דם.סיום פרק רביעי; פרק חמישי פותח באיסור דם
חשבו לפני שממשיכים
גם רב אשי (בסוגיה הקודמת) וגם הברייתא כאן מדברים על גחלים ש״הובערו מאיליהן״ — ובכל זאת שם נחלקו בדבר שאין מתכוין, וכאן במלאכה שאינה צריכה לגופה. מה ההבדל בין המקרים?
בהעמדת רב אשי החותה לא ידע כלל שסוף התחתונות להיבער, ולכן ההבערה היא דבר שאין מתכוין. כאן החותה להתחמם ידע שיבערו ועל דעת כן עשה — הרי הוא מתכוון להבערה, אלא שאינו צריך לגופה של ההבערה אלא לחימום, ולכן השאלה היא מלאכה שאינה צריכה לגופה (רש״י).
עמוד ב · משנה
משנה: על איזה דם חייבים כרת
בקצרה — על מה הסוגיה
המשנה הפותחת את פרק דם שחיטה מונה את סוגי הדם שחייבים עליהם כרת — דם שבו הנפש יוצאה — ואת סוגי הדם שאין עליהם כרת, ומביאה את מחלוקת רבי יהודה בדם התמצית.
- משנה — חייבין עליוהאוכל כזית מ״דם שחיטה״ — הדם שיצא בשחיטה — ״בבהמה בחיה ובעוף, בין טמאין בין טהורין״; דם נחירה — שהמית את הבהמה בדקירה או בדרך אחרת שאינה שחיטה; דם עיקור — שעקר את הסימנים, הקנה והוושט, וניתז הדם; ודם הקזה ״שהנשמה יוצאה בו״ (ואיזהו — יתבאר בגמרא) — חייב עליו כרת במזיד וחטאת בשוגג, לפי שכל אלה דם הנפש הם (רש״י).חייבים כרת על דם שחיטה, נחירה, עיקור והקזה שהנפש יוצאה בו
- אין חייבין עליואבל ״דם הטחול, דם הלב, דם ביצים, דם חגבים, דם התמצית״ — האוכלם אינו חייב כרת, שאין כרת אלא על דם הנפש, ככתוב כי נפש כל בשר דמו היא, כל אוכליו יכרת (רש״י). דם ביצים — ביצי איל ושור, או ביצים מוזרות שהאדימו מחום התרנגולת שישבה עליהן (רש״י); דם התמצית — השותת לאחר שיצאה נפש הבהמה. ורבי יהודה מחייב גם בדם התמצית.דם טחול, לב, ביצים, חגבים ותמצית — פטורים; רבי יהודה מחייב בתמצית
עמוד ב · גמרא
״כל דם לא תאכלו״ — איזה דם בכלל האיסור
בקצרה — על מה הסוגיה
ברייתא דורשת מ״כל דם לא תאכלו… לעוף ולבהמה״ שרק דם הדומה לעוף ובהמה בארבע תכונות — טומאה קלה וחמורה, איסור והיתר, ומין בשר — בכלל האיסור, ומוציאה דם אדם, שרצים, ביצים, דגים וחגבים.
הגמרא מבררת למה נאמרו גם עוף וגם בהמה, ומקשה: אולי זה כלל ופרט בלבד?
התשובה: הכתוב חזר וכלל, והדרשה היא כעין הפרט, כדרך תנא דבי רבי ישמעאל אף כשהכללים אינם דומים. ההמשך — פירוט הברייתא — בדף הבא.
- תנו רבנן: שומע אניהברייתא שואלת מה בכלל האיסור: מן הכתוב ״כל דם לא תאכלו״ ״שומע אני״ שאפילו דם מהלכי שתים — בני אדם — וכן דם ביצים, דם חגבים ודם דגים, הכל בכלל האיסור? לכך נאמר בהמשך הפסוק ״לעוף ולבהמה״ — פרט שבא אחרי הכלל, ומכאן ואילך הברייתא דורשת כעין הפרט: רק מה שדומה לעוף ובהמה בתכונותיו בכלל האיסור.ברייתא: כל דם — אולי אף דם אדם, ביצים, חגבים ודגים?
- מה עוף ובהמה מיוחדין״מה עוף ובהמה מיוחדין״ — יש בהם ארבע תכונות: טומאה קלה — טומאת אוכלים, בכביצה; טומאה חמורה — שנבלתם אב הטומאה ומטמאה במשא (רש״י); איסור והיתר — אסורים לפני שחיטה ומותרים לאחריה; והם מין בשר. אף כל דם של מי שיש בו את כל אלה — בכלל האיסור, ומי שחסרה בו אחת מהן — יוצא.רק דם של מין בשר שיש בו טומאה קלה וחמורה ואיסור והיתר
- אוציא דם מהלכי שתיםלפיכך יוצא דם האדם: יש בו טומאה חמורה — טומאת מת — אבל אין בו טומאה קלה, שאין לבשר האדם דין טומאת אוכלים.דם אדם יוצא: יש בו טומאה חמורה אך לא טומאת אוכלים
- אוציא דם שרצים, ביצים, דגים וחגביםדף כאדם שרצים יוצא, ״שאין בהם טומאה חמורה״ — השרץ אינו מטמא אדם לטמא את בגדיו, כנבלת בהמה ועוף (רש״י); דם ביצים — שאינן מין בשר; דם דגים וחגבים — ״שכולו היתר״, שאין בהם צד איסור לפני היתר, כפי שיתבאר בעמוד הבא.יוצאים גם שרצים, ביצים, דגים וחגבים — כל אחד מטעמו
- ״לעוף ולבהמה״ — למה שניהם?דף כאאם דורשים כעין הפרט, די היה בפרט אחד כדי ללמוד ממנו את התכונות — למה נאמרו גם עוף וגם בהמה? (רש״י)קושיה: די בפרט אחד — למה גם עוף וגם בהמה?
- אי מה עוף שאין בה כלאיםדף כאאילו נאמר עוף בלבד, הייתי אומר: ״מה עוף שאין בה כלאים״ — אין בנוצתו משום כלאי הצמר — אף בהמה רק זו שאין בצמרה כלאים, כגון שור ועז, ולא צאן שבצמרו כלאים (רש״י); לכך נאמר ״ולבהמה״ — כל בהמה.בלי בהמה — היינו ממעטים צאן, שבצמרו כלאים
- אי מה בהמה שאינה באם על הבניםדף כאואילו נאמרה בהמה בלבד, הייתי אומר: מה בהמה אינה במצות שילוח הקן — ״אם על הבנים״ — אף עוף רק זה שאינו בשילוח הקן, כגון עוף טמא, ולא עוף טהור (רש״י); לכך נאמר ״לעוף״ — כל עוף.בלי עוף — היינו ממעטים עוף טהור, שהוא בשילוח הקן
- ואימא: כלל ופרטדף כאמקשים על עצם הדרשה: ״ואימא״ — דרוש אחרת: ״כל דם״ כלל, ״עוף ובהמה״ פרט, וב״כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט״ — עוף ובהמה בלבד, ושום דבר אחר לא! מנין להרחיב לכל שדומה להם?ואימא: כלל ופרט — רק עוף ובהמה ממש?
- חזר וכללדף כאמיד אחר כך נאמר ״נפש אשר תאכל כל דם״ — ״חזר וכלל״, ונמצא כלל ופרט וכלל, שבו ״אי אתה דן אלא כעין הפרט״ — כל שיש בו טומאה קלה וחמורה, איסור והיתר, ומין בשר.חזר וכלל — כלל ופרט וכלל, ודנים כעין הפרט
- והא לא דמי כללא בתרא לכללא קמאדף כאוהרי הכלל האחרון אינו דומה לראשון: ״כללא קמא לאו״ — כל דם לא תאכלו, מצות לא תעשה; ״כללא בתרא כרת״ — נפש אשר תאכל ונכרתה. כיצד מצרפים שני כללים שונים לדרשה אחת?קושיה: הכלל הראשון לאו והאחרון כרת — אינם דומים
- האי תנא דבי רבי ישמעאלדף כאברייתא זו היא מבית מדרשו של רבי ישמעאל, שלשיטתו דורשים כללי ופרטי גם באופן כזה — ״ואף על גב דלא דמי כללא בתרא לכללא קמא״, כדרך שדורשים בסוף פרק אלו טרפות (רש״י). בדף הבא הגמרא חוזרת לפרטי הברייתא.תנא דבי רבי ישמעאל דורש כך אף בכללים שונים
עזרים — סדר האירועים
מה יוצא מן הכלל — ולמה
- 1דם האדםיש בו טומאה חמורה (טומאת מת) אבל לא טומאה קלה של אוכלים
- 2דם שרציםאין בהם טומאה חמורה: אינם מטמאים אדם לטמא בגדים
- 3דם ביציםאינן מין בשר
- 4דם דגים וחגביםכולו היתר, אין בהם צד איסור
בסוף הדף
שאלות הבנה
להעמקה
מקורות להעמקה
מקורות
- ספריא — לשון הגמרא (נוסח וילנא), ביאור שטיינזלץ, פסוקים ומקורות הלכה
- הדף היומי — daf-yomi.com — לוח הדף היומי וחומרי ״ללמוד ולהבין״
- כולל עיון הדף — dafyomi.co.il — סיכומי נקודות וטבלאות עזר
- ישיבה — yeshiva.org.il — ביאור ״פרשני״
- אתר סיני — שיעורי הדף היומי של הרב אורי בריליאנט — שיעורים, סיכומים, תרשימים וחוברות ״דף מאיר״ — לבדיקת מהלך הסוגיות וההסברים
- Daf Spoiler — הכנה לדף היומי, הרב נפתלי רמתי — סיכום והכנה לכל דף בשאלות ותשובות — לבדיקת הרקע והמקרה של כל סוגיה (ברשות הכותב)
- SW Daf — Simon Wolf — תרשימים, מפות ודפי מקורות לדף — מקושרים במקור (באדיבות Simon Wolf)
- דיקטה — הנקדן — ניקוד אוטומטי של הטקסט לפני ההקראה בקול
הדפים נבנים ונבדקים על ידי סוכן AI מתוך המקורות האלה; ניסוח ההסברים מקורי. לשון הגמרא מובאת מספריא.