כריתות י״ט
מתי ספק ידיעה ומקצת ידיעה מחייבים חטאת בטומאת מקדש; מחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע במי שיודע שחטא ואינו יודע במה; ומיהו המתעסק שהכתוב ״אשר חטא בה״ פוטר — בחלבים ועריות, ובשבת.
״לשון הגמרא״ביאורחכםמושג— הקש על מילה מסומנת או על ציטוט להסבר
הקדמה — הסיפור של הדף
הדף פותח בסיום סוגיית שני השבילים: רבי שמעון פוטר במקרה האחרון, רבא מסביר שנחלקו אם מקצת ידיעה כידיעה, וריש לקיש ורבי יוחנן מסבירים איך התנא הראשון מחייב בלא ידיעה בתחילה — עד לחילוק בין ״ונעלם ממנו והוא טמא״ ובין ״או הודע אליו חטאתו״.
המשנה החדשה מציגה את מחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע במי שודאי חטא ואינו יודע במה, וסביבה ארבע עמדות תנאים.
הגמרא מבררת את הדרשות — ״מה נפשך״ מול ״אשר חטא בה״ — ומגיעה למושג המתעסק: בחלבים ועריות חייב שנהנה, ובשבת פטור ממלאכת מחשבת, ומוצאת לכתוב מקום לפי אביי ורבא.
אחר כך נדונים דברי רבי יוסי על בין השמשות (״דקדקתם אחרי״ והאורג), ודברי רבי יהודה על אשם תלוי, שרבי שמעון הופך.
הדף מסתיים בסוגיית המתעסק בשבת: שמואל מול משנת התינוקות ומול רבי יהודה, ובדף כ׳ — ההעמדה בשכח מלקט מלבו, הצעת רבא בהקדים את המאוחר, וברייתת שתי הנרות.
עמוד א · המשך מדף י״ח
שני שבילים: מקצת ידיעה וספק ידיעה בטומאת מקדש
→ תחילת הסוגיה בדף י״ח🔑 מפתח לסוגיה
שני שבילים הם שתי דרכים, האחת טמאה והשנייה טהורה, ואין ידוע איזו היא הטמאה. הברייתא (מסוף דף י״ח) עוסקת במי שהלך בשתיהן ונכנס למקדש: אחרי שהלך בשתיהן הוא טמא ודאי, אבל על כל שביל לבדו אפשר לומר שהוא הטהור (רש״י), ולכן בכל כניסה לבדה אין לו ידיעה ודאית שהוא טמא. ובטומאת מקדש וקדשיו מביאים חטאת רק אם ידע תחילה שהוא טמא, נעלמה ממנו הטומאה ונכנס, ואחר כך נודע לו (רש״י) — ועל כך נסובה הסוגיה: האם ספק ידיעה או מקצת ידיעה מספיקים לחיוב.
בקצרה — על מה הסוגיה
הדף פותח בסיום הברייתא של שני השבילים: רבי שמעון פוטר במקרה האחרון, ורבא מסביר שהמחלוקת היא אם מקצת ידיעה כידיעה.
הגמרא שואלת מדוע התנא הראשון מחייב בלא ידיעה בתחילה, ריש לקיש מעמיד כרבי ישמעאל ורבי יוחנן אומר שכאן ספק ידיעה כידיעה;
שניהם נבדקים מול דבריהם בעניין חלב — רבי יוחנן מיושב מן הפסוקים, וריש לקיש מתורץ שבא לחדש שרבי ישמעאל אינו צריך ידיעה בתחילה.
- רקעהסוגיה היא המשך הברייתא של שני השבילים (מסוף דף י״ח): שתי דרכים, האחת טמאה והאחרת טהורה, ואדם הלך בשתיהן ונכנס למקדש. במקרים הראשונים של הברייתא הלך בשני השבילים ונכנס בלא להיטהר ביניהם — ושם הוא טמא ודאי. המקרה האחרון: ״הלך בראשון ונכנס, והיזה וטבל, והלך בשני ונכנס״ — נטהר בין שתי הכניסות, כך שבכל כניסה לבדה יש רק ספק טומאה — ובו התנא הראשון מחייב. יסוד הדין (רש״י): בטומאת מקדש וקדשיו מתחייבים קרבן רק אם היתה ידיעה בתחילה, העלם בינתיים, וידיעה בסוף.רקע: שני השבילים — במקרה האחרון נטהר בין הכניסות והתנא הראשון מחייב
- רבי שמעון פוטר בזו״רבי שמעון פוטר בזו״ — במקרה האחרון. טעמו (רש״י): כאן יש שתי טומאות נפרדות, ועל כל כניסה בפני עצמה אפשר לומר ״שביל זה הוא הטהור״, ולכן בשום כניסה לא היתה לו ידיעה ודאית בתחילה שהוא טמא. ואילו ״רבי שמעון בן יהודה פוטר בכולן״ משמו של רבי שמעון — בכל מקרי הברייתא.רבי שמעון פוטר במקרה האחרון; רבי שמעון בן יהודה פוטר בכולן
- ואפילו בקמייתא?״ואפילו בקמייתא״? במקרים הראשונים של הברייתא הלך בשני השבילים בלא להיטהר ביניהם — ושם הרי ודאי נטמא באחד מהם, ויש לו ידיעה ודאית שהוא טמא. איך אפשר לפטור?קושיה: במקרים הראשונים ודאי נטמא — איך רבי שמעון בן יהודה פוטר?
- הכא במאי עסקינןרבא מעמיד: ״כגון שהלך בראשון ובשעת הילוכו בשני שכח שהלך בראשון״. הוא אמנם טמא ודאי, אבל כשנכנס למקדש היתה לו רק מקצת ידיעה — שכח את השביל הראשון. ובזה נחלקו שני התנאים אליבא דרבי שמעון: התנא הראשון סובר ״מקצת ידיעה כידיעה דמיא״ ולכן חייב, ורבי שמעון בן יהודה סובר שמקצת ידיעה אינה ידיעה, ופטור.רבא: שכח את השביל הראשון — נחלקו אם מקצת ידיעה כידיעה
- אמר מרחוזרים למקרה האחרון שבו התנא הראשון מחייב: הלך בראשון ונכנס, היזה וטבל, הלך בשני ונכנס. ״אמאי חייב? הא לא הוי ליה ידיעה״ — בשתי הכניסות לא היתה לו ידיעה שהוא טמא, שהרי על כל שביל לבדו יש רק ספק.קושיה: במקרה האחרון אין ידיעה בתחילה — למה חייב?
- ריש לקישריש לקיש: ״הא מני – רבי ישמעאל היא״. הברייתא היא כשיטת רבי ישמעאל, שאינו מצריך ידיעה בתחילה כדי להתחייב על כניסה למקדש בטומאה — די בידיעה בסוף (רש״י מפנה לדבריו במסכת שבועות).ריש לקיש: הברייתא כרבי ישמעאל, שאינו צריך ידיעה בתחילה
- רבי יוחנןרבי יוחנן: ״אפילו תימא רבנן״ — גם לפי חכמים, המצריכים ידיעה בתחילה, אפשר לחייב: ״כאן עשו ספק ידיעה כידיעה״. הידיעה שהלך בשביל שספק טמא נחשבת לידיעה גמורה.רבי יוחנן: אף לחכמים — כאן ספק ידיעה נחשב ידיעה
- קשיא דרבי יוחנן אדרבי יוחנןאם נבין ש״כאן עשו״ הוא דוגמה בלבד, ״והוא הדין לכל התורה כולה״, יש סתירה בדברי רבי יוחנן: לעניין אכילת חלב הוא אמר שידיעת ספק אינה ידיעה ואינה מחלקת לחטאות לדעת הכל.קושיה: רבי יוחנן אמר בחלב שידיעת ספק אינה ידיעה
- קשיא דריש לקיש אדריש לקישוגם ריש לקיש סותר את עצמו: לעניין חלב הוא אמר שלדעת רבי ידיעות ספק מחלקות לחטאות. אם כן, למה לא העמיד את הברייתא כרבי ואמר שספק ידיעה כידיעה ודאית (רש״י)?קושיה: ריש לקיש עצמו אמר שלרבי ידיעת ספק כידיעה
- בשלמא דרבי יוחנן״בשלמא דרבי יוחנן אדרבי יוחנן לא קשיא״: אפשר לדייק בדבריו — כאן, בטומאת מקדש, עשו ספק ידיעה כידיעה, ״אבל בכל התורה כולה – לא״, ואין סתירה לדבריו בחלב.תירוץ: רבי יוחנן דיבר רק על טומאת מקדש
- מאי טעמא?ומה טעם החילוק? בטומאה כתוב ״ונעלם ממנו והוא טמא״ — כל שנעלמה ממנו טומאתו, ואפילו ידיעה שיש בה ספק, הכתוב מחייב (רש״י: אפילו העלמה חלקית בטומאה מחייבת). אבל בשאר התורה כתוב ״או הודע אליו חטאתו״ — רק מי שיש לו ידיעה ברורה מתחייב.הטעם: בטומאה כתוב ונעלם — אף ספק; בשאר התורה — הודע
- אלא לריש לקיש קשיאאבל על ריש לקיש הקושיה עומדת: ״אדמוקים לה כרבי ישמעאל, לוקמה כרבי״ — במקום להעמיד את הברייתא כרבי ישמעאל, שאינו מצריך ידיעה בתחילה, יעמיד אותה כרבי, שלדבריו עצמו ידיעות ספק מחלקות לחטאות.קושיה: שיעמיד כרבי, שידיעת ספק כידיעה לדעתו
- הא קא משמע לןריש לקיש בחר בכוונה ברבי ישמעאל: ״הא קא משמע לן דרבי ישמעאל נמי לא בעי ידיעה בתחלה״ — הוא רצה ללמדנו שגם רבי ישמעאל אינו מצריך ידיעה בתחילה.תירוץ: בא ללמד שרבי ישמעאל אינו צריך ידיעה בתחילה
- הא מתניתין היא!מה החידוש? זו משנה מפורשת: ״רבי ישמעאל אומר: ונעלם ממנו שתי פעמים״ — שני ״ונעלם״ שבפרשת טומאת מקדש באים לחייב על העלם טומאה ועל העלם מקדש. ומכיוון שהוא מנצל את שני הכתובים לדרשה זו, ברור שאין לו מקור לידיעה בתחילה — שהרי דין ידיעה בתחילה ובסוף נלמד דווקא משני ה״ונעלם״ (רש״י).קושיה: הרי במשנה רבי ישמעאל דורש את שני ונעלם לדבר אחר
- איצטריךובכל זאת ריש לקיש הוצרך לומר זאת: ״סלקא דעתך אמינא: מקרא לית ליה, מגמרא אית ליה״ — היינו חושבים שמן הפסוק אין לרבי ישמעאל מקור לידיעה בתחילה, אבל ממסורת יש לו דין זה. ריש לקיש משמיע שלדעת רבי ישמעאל אין צורך בידיעה בתחילה כלל.תירוץ: היינו חושבים שיש לו זאת ממסורת — קא משמע לן
חשבו לפני שממשיכים
המשנה אומרת במפורש שרבי ישמעאל דורש את שני ה״ונעלם״ לחייב על העלם טומאה ועל העלם מקדש. מה אם כן חידש ריש לקיש באומרו שרבי ישמעאל אינו צריך ידיעה בתחילה?
היינו יכולים לחשוב שרק מן הפסוק אין לרבי ישמעאל מקור לידיעה בתחילה, אבל ממסורת הוא מקבל דין זה. ריש לקיש משמיע שלדעת רבי ישמעאל אין צורך בידיעה בתחילה כלל, ולכן הברייתא המחייבת בלא ידיעה בתחילה היא כשיטתו.
עמוד א · משנה
משנה: חטא ודאי ואינו יודע במה חטא
בקצרה — על מה הסוגיה
המשנה מביאה שלושה מקרים של חטא ודאי שאינו ידוע במה, שבהם רבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר, ואחריהם ארבע עמדות של תנאים על היקף המחלוקת: רבי יוסי מוציא ממנה את בין השמשות, רבי יהודה מוסיף שרבי יהושע פוטר אף מאשם תלוי, רבי שמעון ורבי שמעון שזורי מצמצמים אותה לשני שמות, ורבי יהודה מרחיב אותה גם למי שנתכוון למין אחד וליקט אחר — ומסיים שהכתוב ״אשר חטא בה״ ממעט רק מתעסק.
- משנהשלושה מקרים של מי שודאי חטא ואינו יודע במה: ״חלב ונותר לפניו, ואכל אחד מהן״ בשגגה — חשב ששניהם שומן מותר (רש״י); ״אשתו נדה ואחותו עמו בבית״ ובא על אחת מהן, כסבור שזו אשתו וטהורה; שבת ויום הכיפורים סמוכים זה לזה, ועשה מלאכה בין השמשות ואינו יודע באיזה יום. רבי אליעזר מחייב חטאת, שהרי ודאי חטא; רבי יהושע פוטר, שאינו יודע במה חטא.משנה: חטא ולא ידע במה — רבי אליעזר מחייב, רבי יהושע פוטר
- רבי יוסירבי יוסי מצמצם: ״לא נחלקו על העושה מלאכה בין השמשות שהוא פטור״ — גם רבי אליעזר פוטר שם, ״שאני אומר: מקצת עשה היום ומקצת עשה למחר״, ואין אדם מתחייב על מקצת מלאכה ביום אחד.רבי יוסי: בבין השמשות הכל פוטרים — מקצת היום ומקצת למחר
- על מה נחלקו?לרבי יוסי המחלוקת היא במי שעשה מלאכה שלמה ״בתוך היום ואינו יודע אם בשבת עשה אם ביום הכפורים״, או במי שעשה בשבת מלאכה ואינו יודע ״מעין איזו מלאכה עשה״ — אם חרש או זרע (רש״י). בשני אלה רבי אליעזר מחייב ורבי יהושע פוטר.לרבי יוסי נחלקו במלאכה שלמה בספק יום או בספק מלאכה
- רבי יהודהרבי יהודה מוסיף על שיטת רבי יהושע: ״פוטרו היה רבי יהושע אף מאשם תלוי״ — מי שיודע שחטא ואינו יודע במה, פטור לדעתו אף מאשם תלוי. הטעם יתבאר בגמרא.רבי יהודה: רבי יהושע פוטר אף מאשם תלוי
- רבי שמעון ורבי שמעון שזורילדעתם ״לא נחלקו על דבר שהוא משם אחד״ — כגון שתי גפנים לפניו וליקט מאחת בשבת ואינו יודע מאיזו — שחייב, שהרי יודע באיזו מלאכה חטא. נחלקו ״על דבר שהוא משום שני שמות״ — תאנה וגפן, או ספק קצר ספק טחן (רש״י): רבי אליעזר מחייב, שנודע לו שחטא, ורבי יהושע פוטר, שלא נודע לו במה.רבי שמעון: בשם אחד חייב; נחלקו רק בשני שמות
- רבי יהודהרבי יהודה מרחיב את המחלוקת: ״אפילו נתכוון ללקוט תאנים וליקט ענבים״, או שחורות וליקט לבנות — רבי אליעזר מחייב ורבי יהושע פוטר. ומוסיף: ״תמיהני אם פטר בה רבי יהושע״ — תמוה בעיני מדוע יפטור, שהרי נתכוון לדבר אסור (רש״י).רבי יהודה: אף בנתכוון לתאנים וליקט ענבים נחלקו; ותמה על הפטור
- אם כן, למה נאמר?המשנה שואלת על עצמה: אם המתעסק בדבר אסור כזה חייב, ״למה נאמר אשר חטא בה״? הכתוב (ויקרא ד) מלמד לכאורה שחייב רק כשחטא במה שנתכוון אליו.קושיה: אם כן, מה מלמד הכתוב אשר חטא בה?
- פרט למתעסקהכתוב בא ״פרט למתעסק״ — מי שעסק בדבר מותר ויצא מידו דבר אסור, כגון שנתכוון לחתוך את התלוש וחתך את המחובר (רש״י); אבל המתעסק בדבר של איסור, כגון שנתכוון ללקוט תאנים וליקט ענבים — חייב.תשובה: הכתוב ממעט מתעסק בהיתר, לא מתעסק באיסור
עמוד א–ב
מה נפשך מול אשר חטא בה — ואיזה מתעסק ממעט הכתוב
בקצרה — על מה הסוגיה
ברייתא: רבי אליעזר מחייב מ״מה נפשך״, ורבי יהושע פוטר מן הכתוב ״אשר חטא בה״.
הגמרא שואלת מה דורש רבי אליעזר מ״בה״ — פרט למתעסק — ומבררת איזה מתעסק צריך מיעוט, שהרי בחלבים ועריות הוא חייב ובשבת פטור ממילא;
התשובה: נתכוון לחתוך תלוש וחתך מחובר (לרבא) או להגביה תלוש וחתך מחובר (לאביי), לפי מחלוקתם.
- ברייתא: מה נפשךרבי אליעזר נימק את שיטתו: ״מה נפשך״ — אם חלב אכל חייב, ואם נותר אכל חייב; אם בעל את אשתו הנדה חייב, ואם את אחותו חייב; אם עשה מלאכה בשבת חייב, ואם ביום הכיפורים חייב. בכל צד של הספק יש חיוב חטאת, ולכן אין הספק פוטרו.רבי אליעזר: מה נפשך — בכל צד של הספק חייב חטאת
- רבי יהושערבי יהושע משיב מן הכתוב: ״הרי הוא אומר אשר חטא בה״ — ״או הודע אליו חטאתו אשר חטא בה״ — אין מביאים חטאת ״עד שיודע לו במה חטא״. ידיעה כללית שחטא אינה מספיקה.רבי יהושע: אשר חטא בה — עד שידע במה חטא
- ורבי אליעזר — ״בה״ מאי עביד ליה?אם לדעת רבי אליעזר אין צורך לדעת במה חטא, מה הוא עושה עם המילה ״בה״ שבכתוב?קושיה: מה דורש רבי אליעזר מן המילה בה?
- פרט למתעסקרבי אליעזר דורש ״מיבעי ליה: פרט למתעסק״ — הכתוב ממעט מי שעשה דבר שלא נתכוון לעשותו, שהוא פטור מחטאת (רש״י: כגון נתכוון לזו ועשה אחרת).תשובה: בה ממעט מתעסק, שעשה מה שלא נתכוון
- מתעסק דמאי?״מתעסק דמאי״ — באיזה מתעסק צריך הכתוב למעט? אם במתעסק בחלבים ועריות — הוא דווקא חייב, שאמר רב נחמן אמר שמואל: ״המתעסק בחלבים ועריות – חייב, שכן נהנה״. רש״י מסביר את המתעסק: נתכוון לאכול שומן והלכה ידו אל החלב, או נתכוון לבוא על אשתו ובאה אחותו במקומה — שלא כשוגג, שנתכוון לחתיכה זו עצמה וסבר שהיא שומן.קושיה: בחלבים ועריות המתעסק חייב — שכן נהנה
- ואי מתעסק בשבתואם הכתוב בא למעט מתעסק בשבת — הרי הוא פטור בלאו הכי: ״מלאכת מחשבת אסרה תורה״ — התורה אסרה בשבת רק מלאכה שחשב עליה ונתכוון לעשותה (רש״י). אם כן לאיזה מתעסק נצרך הכתוב?קושיה: בשבת מתעסק פטור ממילא — מלאכת מחשבת
- משכחת לההכתוב נצרך למקרה שאין בו פטור של מלאכת מחשבת: לרבא — ״כגון שנתכוון לחתוך את התלוש וחתך את המחובר״, שעשה את פעולת החתיכה שהתכוון לעשות, רק שלא כפי כוונתו; לאביי, המחייב במקרה זה — ״דנתכוון להגביה את התלוש וחתך את המחובר״, שנתכוון לפעולה מותרת.תירוץ: לרבא — לחתוך תלוש וחתך מחובר; לאביי — להגביה תלוש
- דאיתמרמחלוקת אביי ורבא: נתכוון להגביה את התלוש וחתך את המחובר — פטור, ״דהא לא איכוון לשום חתיכה״ — לא התכוון לפעולת חתיכה כלל. נתכוון לחתוך את התלוש וחתך את המחובר — אביי מחייב, שהרי התכוון לחתיכה; רבא פוטר, ״דהא לא איכוון לחתיכה דאיסורא״ — לא נתכוון לחתיכה של איסור.אביי ורבא: נתכוון לחתוך תלוש וחתך מחובר — חייב או פטור
עזרים — טבלת שיטות
מתעסק בשבת — אביי ורבא
| אביי | רבא | |
|---|---|---|
| נתכוון להגביה תלוש וחתך מחובר | פטור — לא נתכוון לחתיכה | פטור — לא נתכוון לחתיכה |
| נתכוון לחתוך תלוש וחתך מחובר | חייב — נתכוון לחתיכה | פטור — לא נתכוון לחתיכה של איסור |
עמוד ב · גמרא
דקדקתם אחרי: מלאכה בין השמשות לרבי יוסי
🔑 מפתח לסוגיה
במשנה אמר רבי יוסי שבעושה מלאכה בין השמשות שבין שבת ליום הכיפורים גם רבי אליעזר פוטר, מפני שאפשר לומר שמקצת המלאכה נעשתה ביום זה ומקצתה ביום האחר, ואין חיוב על מקצת מלאכה. הסוגיה בוחנת את ההנחה הזו משני כיוונים: מפעולה רגעית שאינה מתחלקת, ומשיטת רבי אליעזר עצמו באריגה.
בקצרה — על מה הסוגיה
ברייתא מספרת שרבי יוסי אמר לחכמים ״דקדקתם אחרי״. הגמרא משחזרת את הוויכוח — חכמים הקשו מהגבהה בין השמשות, שאינה מתחלקת לשני ימים — ומבארת שתשובתו היתה דחייה: גם הגבהה מקצתה היום ומקצתה למחר.
לבסוף מקשים מרבי אליעזר, שמחייב על חוט אחד על האריג, ורב יוסף מיישב שרבי יוסי שונה ״שנים על האריג״.
- ברייתא: דקדקתם אחריעל דברי רבי יוסי במשנה שנינו בברייתא: ״אמר להן רבי יוסי: דקדקתם אחרי״ — רש״י: כלומר ניצחתם אותי והקשיתם עלי. הגמרא מבררת מה אמרו לו.ברייתא: רבי יוסי אמר לחכמים — דקדקתם אחרי
- מאי אמרי ליה?״מאי אמרי ליה״ — מה אמרו לו חכמים שהביא אותו לומר דקדקתם אחרי? במשנה לא נאמר שום דיון.קושיה: מה אמרו לו חכמים? במשנה אין דיון
- הגביה בין השמשות, מהו?כך אמרו לו: ״הגביה בין השמשות, מהו״ — מי שהגביה חפץ בין השמשות כדי להוציאו לרשות הרבים, שחייב על ההגבהה מיד כשהיא עצמה ההוצאה (רש״י). פעולה זו אינה מתמשכת, ואי אפשר לומר שמקצתה נעשתה היום ומקצתה למחר — ואם כן יש מחלוקת גם בבין השמשות! ועל זה השיב רבי יוסי: דקדקתם אחרי.חכמים: הגבהה בין השמשות אינה מתחלקת לשני ימים
- ונימא להוומדוע הודה? ״ונימא להו: מקצת הגבהה היתה מהיום ומקצתה למחר״ — גם ההגבהה אפשר לחלקה בין שני הימים, ואם כן לא קשה עליו.קושיה: שיאמר להם — גם ההגבהה מקצתה היום ומקצתה למחר
- הכי נמי קאמר להואכן זו כוונתו: ״דקדקתם אחרי, ולא העליתם בידכם כלום״ — דקדקתם בדברי, אבל לא השגתם דבר, שהרי גם בהגבהה יש לומר מקצתה היום ומקצתה למחר (רש״י). ״דקדקתם אחרי״ הוא דחייה, לא הודאה.תירוץ: דקדקתם אחרי — ולא העליתם בידכם כלום
- ולרבי יוסי — גמר מלאכה פטור?רבי יוסי מניח שמקצת מלאכה היום ומקצתה למחר פטור לדעת הכל. אבל ״גמר מלאכה, לרבי אליעזר פטור? הא שמענא ליה דמחייב״ — במשנה: ״האורג שלשה חוטין בתחלה, ואחד על האריג – חייב״. רבי אליעזר מחייב על חוט אחד שנוסף לאריג, אף שהוא מקצת מלאכה!קושיה: רבי אליעזר מחייב על חוט אחד על האריג — מקצת מלאכה
- רב יוסףרב יוסף: ״רבי יוסי אליבא דרבי אליעזר הכי מתני״ — רבי יוסי שונה את משנת רבי אליעזר כך: שלושה חוטין בתחילה, ״ושנים על האריג – חייב״. שני חוטים על האריג הם שיעור שלם של אריגה (רש״י: בתחילה צריך שלושה מפני ששניים אינם מתקיימים). לכן חוט אחד, שהוא מקצת השיעור, אינו מחייב — ואפשר לומר חציו היום וחציו למחר.רב יוסף: רבי יוסי שונה שנים על האריג — שיעור שלם
עמוד ב · גמרא
אשם תלוי למי שידע שחטא ולא ידע במה
בקצרה — על מה הסוגיה
ברייתא מבארת את טעם רבי יהודה, שרבי יהושע פוטר מאשם תלוי את מי שידע שחטא — מ״ולא ידע״ — ורבי שמעון הופך: זהו בדיוק המביא אשם תלוי, ואילו ספק אם חטא כלל — צא ושאל.
הגמרא שואלת מה הוכרע ומוכיחה מברייתא ששנויה כרבי שמעון, שגם ספק חטא ספק לא חטא מביא אשם תלוי.
- ברייתא: רבי יהודהעל דברי רבי יהודה במשנה שנינו בברייתא את טעמו: ״פוטרו היה רבי יהושע אף מאשם תלוי, שנאמר כי תחטא ולא ידע״ — אשם תלוי בא רק על מי שלא ידע אם חטא, ״פרט לזה שידע שחטא״ ורק אינו יודע במה. אדם כזה פטור לרבי יהושע גם מחטאת וגם מאשם תלוי.רבי יהודה: ולא ידע — פרט למי שידע שחטא ולא ידע במה
- רבי שמעוןרבי שמעון הופך את הדרשה: ״זהו שמביא אשם תלוי״ — דווקא מי שיודע שחטא ואינו יודע במה הוא המקרה של אשם תלוי, ״שנאמר: ועשה ולא ידע״ — הוא עשה ודאי, ורק ״לא ידע במה עשה״.רבי שמעון: ועשה ולא ידע — זה בדיוק מביא אשם תלוי
- ספק אכל ספק לא אכלורבי שמעון ממשיך: ״אבל ספק אכל חלב ספק לא אכל – צא ושאל עליו״ אם מביא אשם תלוי אם לא. כלומר, המקרה שבו אינו יודע אם חטא כלל — לדעתו אינו פשוט.רבי שמעון: בספק אם חטא כלל — צא ושאל
- מאי הוי עלה?״מאי הוי עלה״ — כיצד נפתרה לדעת רבי שמעון השאלה על ספק אכל ספק לא אכל (רש״י): האם מביא אשם תלוי?שאלה: מה הכריע רבי שמעון בספק אכל ספק לא אכל?
- תא שמעברייתא: ״חטא ולא ידע במה חטא, או ספק חטא ספק לא חטא – מביא אשם תלוי״. רש״י: הראשון — חלב ונותר לפניו ואינו יודע איזה אכל; השני — שומן וחלב לפניו. ״מאן שמענא ליה״ שמי שחטא ואינו יודע במה מביא אשם תלוי? רבי שמעון — והברייתא היא לפי שיטתו.תא שמע: ברייתא השנויה כרבי שמעון — וגם ספק חטא מביא
- שמע מינהואותה ברייתא שונה גם ״ספק חטא ספק לא חטא – מביא אשם תלוי״. מכאן שרבי שמעון סובר שאף על ספק אם חטא כלל מביאים אשם תלוי — ושאלת ״צא ושאל״ הוכרעה לחיוב.שמע מינה: לרבי שמעון גם ספק חטא מביא אשם תלוי
עמוד ב
מתעסק בשבת: שמואל מול המשנה
בקצרה — על מה הסוגיה
שמואל קובע: מתעסק בחלבים ועריות חייב שנהנה, ובשבת פטור. רבא מקשה ממילת תינוקות ונדחה — חבורה חמורה.
רב יהודה מקשה מרבי יהודה במשנה, ושמואל מעמיד את המשנה בשכח מלקט מלבו ולא במתעסק. בדף כ׳ רב אושעיא מקשה מרבי שמעון שזורי — מה אם כן מוסיף רבי יהודה?
ומתרצים: נחלקו בשכח מלקט בשם אחד, או (רבא) בהקדים את המאוחר; ברייתא של שתי הנרות מסייעת.
- משנהחוזרים לסוף המשנה: רבי שמעון שזורי ורבי שמעון אומרים שלא נחלקו בדבר שהוא משם אחד, ואחריהם רבי יהודה — והמשנה מסיימת: ״אם כן, מה תלמוד לומר אשר חטא בה? פרט למתעסק״. הגמרא ניגשת לברר מיהו המתעסק שפטור.משנה: הכתוב אשר חטא בה — פרט למתעסק
- רב נחמן אמר שמואל״מתעסק בחלבים ועריות – חייב, שכן נהנה״ — מי שאכל בלא שהתכוון לאכול מה שאכל, או בא על אשה בלא שנתכוון לה, חייב מפני שנהנה. ״מתעסק בשבת – פטור״ — כגון שנתכוון ללקט תאנה וליקט תאנה אחרת — ״מלאכת מחשבת אסרה תורה״: בשבת נאסרה רק מלאכה שחשב עליה ונתכוון לעשותה.שמואל: מתעסק בחלבים ועריות חייב שנהנה; בשבת פטור
- והא תינוקותרבא הקשה לרב נחמן: ״והא תינוקות, דכי מתעסק דמי״ — המל בשבת בטעות את התינוק הלא נכון הוא כמתעסק (רש״י: נתכוון למול את זה ומל את זה). ובמשנה: ״מי שהיו לו שני תינוקות, אחד למול בשבת ואחד למול אחר השבת״, ושכח ומל בשבת את של אחר השבת — רבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר.רבא: מילת תינוק לא נכון בשבת היא מתעסק — ורבי אליעזר מחייב
- עד כאן לא פטר רבי יהושעורבי יהושע פוטר שם רק ״משום דקסבר: טעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה – פטור״ — הוא חשב שהוא מקיים מצוה. ״אבל מתעסק בדבר דלאו מצוה״ — כגון נתכוון לתאנה זו וליקט אחרת (רש״י) — ״אפילו רבי יהושע מחייב״. הרי שמתעסק בשבת חייב, שלא כשמואל!המשך: רבי יהושע פוטר רק בטעה בדבר מצוה — מתעסק בשבת חייב
- הנח לתינוקותרב נחמן: ״הנח לתינוקות״ — דין חבורה חמור משאר מלאכות: ״הואיל ומקלקל בחבורה – חייב״ (רש״י: כל המקלקלים פטורים חוץ מחובל ומבעיר), לכן גם ״מתעסק בחבורה – חייב״. בשאר מלאכות שבת המתעסק פטור, ואין להוכיח ממילה.רב נחמן: חבורה שונה — מקלקל בה חייב, לכן גם מתעסק
- איתיביה רב יהודה לשמואלרב יהודה מקשה על שמואל ממשנתנו: ״רבי יהודה אומר: אפילו מתכוין ללקט תאנים וליקט ענבים״, ענבים וליקט תאנים, שחורות וליקט לבנות — רבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר.רב יהודה מקשה: במשנה נתכוון לתאנים וליקט ענבים — רבי אליעזר מחייב
- והא הכא מתעסק הוא״והא הכא מתעסק הוא״ — עשה מה שלא התכוון אליו, ובכל זאת רבי אליעזר מחייב. ויותר מזה: ״רבי יהושע נמי לא קא פטר אלא מן מינא למינא״ — רק בטעות ממין למין, ״אבל בחד מינא – אפילו רבי יהושע מחייב״, כגון נתכוון לתאנה לבנה זו וליקט לבנה אחרת. ושמואל פטר מתעסק בשבת בסתם, אפילו במין אחד (רש״י).המשך: זהו מתעסק, ובמין אחד אף רבי יהושע מחייב — נגד שמואל
- שיננא, שבוק מתניתיןשמואל: ״שיננא, שבוק מתניתין ותא בתראי״ — אל תבין את המשנה כפשוטה. ״כגון שאבד מלקט מלבו״: נתכוון ללקט ענבים, שכח וסבר ״תאנים אני רוצה״, והלכה ידו על הענבים. רבי אליעזר: ״הרי נעשתה כוונתו״ הראשונה — חייב; רבי יהושע: ״לא נעשתה כוונתו ומחשבתו״ — בשעת הלקיטה חשב על תאנים, וצריך שתתקיים גם כוונתו וגם מחשבתו (רש״י). אבל מתעסק ממש, שליקט מה שלא התכוון אליו כלל — פטור לדעת הכל.שמואל: המשנה באבד מלקט מלבו — לא במתעסק, שפטור לכל הדעות
- מתיב רב אושעיאדף כרב אושעיא מקשה על העמדה זו, שלפיה מתעסק פטור לדעת הכל, מראש המשנה: ״רבי שמעון שזורי ורבי שמעון אומרים: לא נחלקו על דבר שהוא משם אחד״ שחייב, אלא על דבר שהוא משום שני שמות.רב אושעיא מקשה: רבי שמעון שזורי — נחלקו רק בשני שמות
- ורבי יהודה מאי קאמר?דף כ״ורבי יהודה מאי קאמר דפליגי״ — אם דבריו כפשוטם, נתכוון לענבים וליקט תאנים, שחורות וליקט לבנות — הרי ענבים ותאנים, וכן שחורות ולבנות (לפי ההנחה כעת, רש״י), הם שני שמות, ״היינו רבי שמעון ורבי שמעון שזורי״! מה בא רבי יהודה להשמיענו?המשך: שני שמות הם — מה הוסיף רבי יהודה על רבי שמעון?
- אלא לאו מתעסק איכא בינייהודף כ״אלא לאו מתעסק איכא בינייהו״ — על כורחך ההבדל ביניהם הוא במתעסק: רבי יהודה סובר שמתעסק בשבת חייב, ורבי שמעון שזורי סובר שמתעסק פטור. ואם כן יש תנא שמחייב מתעסק, שלא כשמואל שאמר שפטור לדעת הכל.המשך: ההבדל הוא במתעסק — ולרבי יהודה חייב, נגד שמואל
- לא, מתעסק דברי הכל פטורדף כ״לא, מתעסק – דברי הכל פטור״, גם לרבי יהודה. נחלקו בשכח מלקט מלבו: ״רבי שמעון שזורי סבר״ — אם היה זה ״בשם אחד – דברי הכל חייב״: נתכוון לתאנה זו, שכח וסבר שרוצה אחרת, והלכה ידו על הראשונה (רש״י) — חייב אף לרבי יהושע, שהרי עשה מה שנתכוון אליו מתחילה, וגם כששכח חשב על אותו מין.דחייה: מתעסק פטור לכל; נחלקו בשכח מלקט — בשם אחד הכל מחייבים
- כי פליגי בשני שמותדף כלרבי שמעון שזורי ״כי פליגי – בשני שמות״: נתכוון לתאנים, שכח וחשב שרוצה ענבים, וליקט תאנים — רבי אליעזר מחייב ורבי יהושע פוטר. ואילו ״רבי יהודה סבר: לא שנא בשם אחד ולא שנא בשני שמות – פליגי״ — ושחורות ולבנות הן שם אחד לדעתו, שהן מין אחד (רש״י).המשך: לרבי שמעון נחלקו בשני שמות; לרבי יהודה אף בשם אחד
- רבא: ליקדם איכא בינייהודף כרבא מציע הבדל אחר: ״ליקדם איכא בינייהו״ — נתכוון ללקט את זו תחילה ואחר כך את זו, והלכה ידו על האחרונה (רש״י). לרבי שמעון שזורי: בשם אחד הכל מחייבים, שסוף סוף עשה את שתיהן; בשני שמות — רבי אליעזר מחייב, ורבי יהושע פוטר, שבשעת כל לקיטה לא לזו נתכוון והרי הוא כמתעסק. לרבי יהודה — אף בשם אחד נחלקו.רבא: ההבדל בהקדים את המאוחר — לרבי יהודה אף בשם אחד נחלקו
- והתניאדף כברייתא מסייעת (רש״י) לחשש של מוקדם ומאוחר: שתי נרות דולקות ו״נתכוין לכבות את זו וכיבה את זו״, או להדליק את זו והדליק את זו — פטור, שהוא מתעסק שלא עשה כלל מה שנתכוון אליו. נר דולק ונר כבוי, נתכוון ״להדליק ולכבות, וכיבה והדליק בנשימה אחת – חייב״ — נשף וכיבה, ומן הנשיפה נדלק הכבוי.ברייתא: החליף נר בנר — פטור; כיבה והדליק בנשימה אחת — חייב
- פשיטא!דף כ״פשיטא״ — ברור שבנשימה אחת חייב, שהרי עשה את שתי הפעולות שנתכוון אליהן. מה מחדשת הברייתא?קושיה: פשוט שבנשימה אחת חייב — מה החידוש?
- מהו דתימא״מהו דתימא: לא איתעבד מחשבתיה״ — היינו אומרים שלא נעשתה מחשבתו: הוא רצה תחילה להדליק ואחר כך לכבות, ובפועל ״כיבה ובסוף הדליק״ — ויהיה פטור. ״קא משמע לן״: בנשימה אחת ״נהי דאקדומי נמי לא מקדים, אחורי נמי לא מאחר״ — ההדלקה לא הוקדמה לכיבוי, אבל גם לא התאחרה, ולכן נחשב כמי שעשה מה שנתכוון, ואינו מתעסק. רש״י: בשתי נשימות — פטור, שלא נעשה כסדר.תירוץ: בנשימה אחת לא הקדים ולא איחר — אינו מתעסק
עזרים — טבלת שיטות
מה בין רבי יהודה לרבי שמעון שזורי
| רבי שמעון שזורי | רבי יהודה | |
|---|---|---|
| מתעסק גמור | פטור לדעת הכל | פטור לדעת הכל |
| שכח מלקט מלבו — שם אחד | חייב לדעת הכל | מחלוקת |
| שכח מלקט מלבו — שני שמות | מחלוקת | מחלוקת |
| הקדים את המאוחר — שם אחד (רבא) | חייב לדעת הכל | מחלוקת |
| הקדים את המאוחר — שני שמות (רבא) | מחלוקת | מחלוקת |
חשבו לפני שממשיכים
לפי העמדת שמואל, מדוע רבי יהושע פוטר את מי שנתכוון ללקט ענבים, שכח וסבר שהוא רוצה תאנים, והלכה ידו על הענבים — הרי בסופו של דבר ליקט בדיוק מה שרצה מתחילה?
רבי יהושע מצריך שתתקיים גם כוונתו הראשונה וגם מחשבתו בשעת המעשה. כאן נתקיימה הכוונה הראשונה (ענבים), אבל בשעת הלקיטה חשב על תאנים — ״לא נעשתה כוונתו ומחשבתו״. רבי אליעזר מסתפק בכך שנעשתה כוונתו הראשונה, ולכן מחייב.
בסוף הדף
שאלות הבנה
להעמקה
מקורות להעמקה
- דף הדף באתר daf-yomi.com
- טבלאות עזר
- סיכום נקודות (אנגלית)
- הגמרא עם ביאור שטיינזלץ בספריא
- תרשימים ודפי עיון — באדיבות Simon Wolf (www.swdaf.com)
מקורות
- ספריא — לשון הגמרא (נוסח וילנא), ביאור שטיינזלץ, פסוקים ומקורות הלכה
- הדף היומי — daf-yomi.com — לוח הדף היומי וחומרי ״ללמוד ולהבין״
- כולל עיון הדף — dafyomi.co.il — סיכומי נקודות וטבלאות עזר
- ישיבה — yeshiva.org.il — ביאור ״פרשני״
- אתר סיני — שיעורי הדף היומי של הרב אורי בריליאנט — שיעורים, סיכומים, תרשימים וחוברות ״דף מאיר״ — לבדיקת מהלך הסוגיות וההסברים
- Daf Spoiler — הכנה לדף היומי, הרב נפתלי רמתי — סיכום והכנה לכל דף בשאלות ותשובות — לבדיקת הרקע והמקרה של כל סוגיה (ברשות הכותב)
- SW Daf — Simon Wolf — תרשימים, מפות ודפי מקורות לדף — מקושרים במקור (באדיבות Simon Wolf)
- דיקטה — הנקדן — ניקוד אוטומטי של הטקסט לפני ההקראה בקול
הדפים נבנים ונבדקים על ידי סוכן AI מתוך המקורות האלה; ניסוח ההסברים מקורי. לשון הגמרא מובאת מספריא.