כריתות י״ח
אשם תלוי בא רק על ספק שנקבע בו איסור — ובברייתא שרבי מחייב בה אשם תלוי על כל ידיעת ספק, נחלקו האמוראים אם ידיעות ספק מחלקות גם לחטאות
״לשון הגמרא״ביאורחכםמושג— הקש על מילה מסומנת או על ציטוט להסבר
הקדמה — הסיפור של הדף
הדף פותח באמצע דיון: רבי זירא בשם רב לימד שחתיכה אחת של ספק חלב פטורה מאשם תלוי, ורבי ירמיה מקשה עליו ממשניות שמחייבות אשם תלוי בלי אפשרות לברר — והתשובה: רבי אליעזר היא.
רב נחמן מוסר את אותו דין של רב ומנמקו אחרת — איקבע איסורא — והגמרא משווה את שלושת הטעמים ומוצאת ביניהם הבדל למעשה;
רבא מקשה על רב נחמן שלוש קושיות, ועל האחרונה רב נחמן שותק ומתחרט שלא העמידה כרבי מאיר.
רב מוסיף שחתיכה אחת היא מחלוקת רבי אליעזר וחכמים, ורב אשי מסביר למה גם לרבי אליעזר צריך שיבוא לידי ספק.
ברייתא ארוכה פורשת את דיני שתי החתיכות — מי אכל ראשון, בשוגג או במזיד, ושני אוכלים — ומתיישבת רק כרבי אליעזר.
בעמוד ב עוברים לברייתא אחרת: אכל ספק חלב ונודע לו פעמיים — רבי מחייב אשם תלוי על כל אחת, ונחלקו רבי זירא ורבא אם ידיעות ספק מחלקות גם לחטאות;
אביי מוכיח כרבי זירא ונדחה פעמיים מכוח יום הכיפורים, שעומד במקום אשם תלוי.
משניות יום הכיפורים ומעילה מתיישבות, ואז ריש לקיש ורבי יוחנן חוזרים על המחלוקת — ועל ריש לקיש נשאר קשיא;
הדף מסתיים בברייתת שני השבילים, שממנה תעלה בדף י״ט סתירה בדברי שניהם.
עמוד א · המשך מדף י״ז
קושיות רבי ירמיה: אשם תלוי כשאי אפשר לברר
→ תחילת הסוגיה בדף י״זבקצרה — על מה הסוגיה
רבי ירמיה מקשה על רבי זירא, שפטר חתיכה אחת של ספק משום שאי אפשר לברר את איסורה, משתי משניות שמחייבות אשם תלוי בספק שלעולם לא יתברר.
שתיהן מתיישבות כרבי אליעזר, שאינו מצריך אפשרות בירור.
- רקעהסוגיה נמשכת מן הדף הקודם. רב לימד: היו לפניו שתי חתיכות, אחת של חלב ואחת של שומן, ואכל אחת מהן ואינו יודע איזו — חייב אשם תלוי; חתיכה אחת, ספק חלב ספק שומן, ואכלה — פטור. רבי זירא, שמסר דין זה בשם רב, נימק את החילוק: בחתיכה אחת אי אפשר לברר את איסורה, ואילו בשתי חתיכות השנייה עדיין לפנינו ואפשר לבדוק אותה (רש״י). רבי ירמיה מקשה עליו ממשניות שבהן מביאים אשם תלוי אף שאין שום דרך לברר את הספק.רקע: לרב שתי חתיכות חייב, אחת פטור; רבי זירא: אי אפשר לברר
- איתיביהרבי ירמיה מקשה ממשנה: אשה ששמעה שמת בעלה ונתייבמה לאחיו וילדה, ואין ידוע אם הוולד ״בן תשעה לראשון״ — מבעלה שמת — או ״בן שבעה לאחרון״, מן היבם. הדין: היבם ״יוציא״ אותה, הוולד כשר, והוא ״חייב באשם תלוי״. ספק כזה לעולם אינו ניתן לבירור — ובכל זאת מביאים אשם תלוי, שלא כדברי רבי זירא.רבי ירמיה: ספק בן תשעה לראשון — אשם תלוי אף בלי בירור
- הא מני?רבי זירא משיב: משנה זו ״רבי אליעזר היא״ — רבי אליעזר מחייב אשם תלוי גם כשאי אפשר לברר את האיסור, ואין ללמוד ממנה לדעת חכמים.תשובה: משנה זו כרבי אליעזר, המחייב גם בלי בירור
- איתיביהקושיה נוספת ממשנה: המשמש עם אשתו ואחר כך נמצא דם על העד שבדקה בו. ״נמצא על שלה אתיום״ — מיד אחרי התשמיש — שניהם טמאים וחייבים חטאת, שבוודאי בא על הנדה בשוגג; ״נמצא על שלה לאחר זמן״ — טמאים מספק ופטורים מחטאת, ובברייתא שנויה עליה: ״וחייבין באשם תלוי״. גם כאן אין דרך לברר אם הדם היה שם בשעת התשמיש — ואף על פי כן חייבים אשם תלוי.רבי ירמיה: נמצא על שלה לאחר זמן — אשם תלוי בלי בירור
- הא מני?גם ברייתא זו ״רבי אליעזר היא״ — החיוב באשם תלוי במקום שאין בירור הוא לשיטתו בלבד, ורבי זירא דיבר לדעת חכמים.תשובה: גם ברייתא זו כרבי אליעזר
עמוד א · גמרא
איקבע איסורא — טעמו של רב, ושלוש קושיות של רבא
בקצרה — על מה הסוגיה
רב נחמן מוסר את דין רב ומנמקו: בשתי חתיכות האיסור נקבע מתחילה. הגמרא מוצאת הבדל למעשה בין שלושת הטעמים — גוי שאכל את הראשונה.
רבא מקשה על רב נחמן שלוש פעמים ממקורות שמחייבים אשם תלוי בלי איסור קבוע;
שתיים מתיישבות כרבי אליעזר, ועל השלישית רב נחמן שותק — ואחר כך מתחרט שלא השיב שהיא כרבי מאיר, ההולך בשיטת רבי אליעזר.
- רברב נחמן מוסר בשם רבה בר אבוה בשם רב — כפי שמסרו בשמו גם רב יהודה ורבי זירא: ״היו לפניו שתי חתיכות״, אחת של חלב ואחת של שומן, ואכל אחת מהן ואינו יודע איזו אכל — ״חייב״ אשם תלוי; אבל ״חתיכה, ספק של חלב ספק של שומן״, ואכלה — ״פטור״.רב: שתי חתיכות ואכל אחת — חייב; חתיכה אחת — פטור
- מאי טעמא?רב נחמן עצמו שואל: ״מאי טעמא דרב״ — מה ההבדל העקרוני בין שתי חתיכות לחתיכה אחת? הרי בשני המקרים האוכל מסופק אם אכל חלב.שאלה: מה ההבדל בין שתי חתיכות לחתיכה אחת?
- איקבע איסורארב סובר שאשם תלוי בא רק כאשר ״איקבע איסורא״ — האיסור נקבע מתחילה: בשתי חתיכות אחת מהן ודאי חלב, ושמא אותה אכל. בחתיכה אחת ״לא איקבע איסורא״ — ייתכן שלא היה כאן איסור כלל, ועל ספק כזה אין אשם תלוי.רב נחמן: בשתי חתיכות האיסור נקבע מתחילה, באחת — לא
- מאי איכא בין?עתה יש שלושה טעמים לדין רב: רבא — מן הכתוב ״מצוות״ בלשון רבים; רבי זירא — שבחתיכה אחת ״אי אפשר לברר איסוריה״; רב נחמן — ״איקבע איסורא״. הגמרא שואלת: ״מאי איכא בין״ — האם יש מקרה שבו הטעמים מובילים לדין שונה?שאלה: מה ההבדל למעשה בין שלושת הטעמים?
- איכא בינייהוההבדל: היו לפניו שתי חתיכות, ״בא גוי ואכל את הראשונה״ ואחריו ישראל אכל את השנייה. לרבא — פטור, כי ״ליכא מצוות בעידנא דאכל ישראל״: כשאכל הישראל נותרה רק חתיכה אחת. לרבי זירא — פטור, שהרי שתי החתיכות כבר נאכלו ואי אפשר לברר (רש״י). אבל לרב נחמן — חייב: האיסור נקבע מתחילה, שהרי היתה כאן חתיכת חלב ודאית.גוי אכל ראשונה: לרבא ולרבי זירא פטור, לרב נחמן חייב
- איתיביהרבא מקשה על רב נחמן ממשנה: ״רבי אליעזר אומר: כוי — חייבין על חלבו אשם תלוי״. הכוי ספק חיה ספק בהמה: אם חיה — חלבו מותר, ואם בהמה — חלבו אסור. כאן אין שום איסור קבוע מתחילה — ובכל זאת מביאים אשם תלוי!רבא: כוי — אשם תלוי אף שאין איסור קבוע
- תירוץרב נחמן משיב: ״רבי אליעזר לא בעי קביעותא לאיסורא״ — רבי אליעזר אינו מצריך שהאיסור ייקבע מתחילה כדי לחייב אשם תלוי, ודין רב אינו לשיטתו.רב נחמן: רבי אליעזר אינו מצריך קביעות איסור
- איתיביהקושיה שנייה: ״ספק בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון״ — יבם שנשא את אשת אחיו המת וילדה, ואין ידוע ממי הוולד: יוציא, הוולד כשר, ״וחייבין באשם תלוי״. גם כאן לא נקבע איסור מתחילה, ואף על פי כן המשנה מחייבת.רבא: ספק בן תשעה לראשון — אשם תלוי בלי איסור קבוע
- הא מני?גם משנה זו — ״הא מני? רבי אליעזר היא״, ולדעת חכמים אין אשם תלוי בלא איסור קבוע.רב נחמן: גם זו כרבי אליעזר
- איתיביהקושיה שלישית, ממשנה ומברייתא שעליה: ״נמצא על שלו״ — דם על העד של האיש — שניהם טמאים וחייבים חטאת; ״נמצא על שלה אתיום״ — אף כאן חייבים חטאת; ״נמצא על שלה לאחר זמן״ — טמאים מספק ופטורים מחטאת, ובברייתא: ״וחייבין באשם תלוי״. לא נקבע כאן איסור מתחילה — ומחייבים אשם תלוי!רבא: נמצא על שלה לאחר זמן — אשם תלוי בלי איסור קבוע
- אישתיקרב נחמן ״אישתיק״ — לא מצא תשובה. לאחר שיצא מבית המדרש אמר: ״מאי טעמא לא אמרי ליה״ — מדוע לא עניתי לו שברייתא זו ״רבי מאיר היא״, שאינו מצריך קביעות איסור כדי לחייב אשם תלוי?רב נחמן שתק; אחר כך: זו דעת רבי מאיר
- דתניאהמקור לדעת רבי מאיר: ״השוחט אשם תלוי בחוץ״ — בשוגג, מחוץ למקדש — ״רבי מאיר מחייב״ חטאת משום שחוטי חוץ, ״וחכמים פוטרין״. חכמים פוטרים מפני שאולי לא חטא כלל, האשם חולין הוא ולא נקבע איסורו; רבי מאיר מחייב אף שייתכן שהאשם חולין — מכאן שאינו מצריך קביעות איסור (רש״י).ברייתא: שוחט אשם תלוי בחוץ — רבי מאיר מחייב, חכמים פוטרים
- ואמאי?הגמרא תמהה: מדוע הצטער רב נחמן שלא ענה ״רבי מאיר היא״? ״לימא ליה דרבי אליעזר היא״ — יכול היה להשיב כפי שהשיב על שתי הקושיות הקודמות!שאלה: למה לא ענה כבקודמות — רבי אליעזר היא?
- קא משמע לן״הא קא משמע לן״ — בתשובה זו היה מחדש דבר: ״רבי מאיר בשיטת רבי אליעזר קאי״, שגם רבי מאיר אינו מצריך קביעות איסור. שרבי אליעזר עצמו סובר כך — ידוע ממילא, ולא היה בכך חידוש (רש״י).תשובה: היה מחדש שרבי מאיר הולך בשיטת רבי אליעזר
עזרים — טבלת שיטות
שלושת הטעמים לדין רב — מתי חייב אשם תלוי
| רבא (מצוות) | רבי זירא | רב נחמן | |
|---|---|---|---|
| שתי חתיכות, אכל אחת | חייב | חייב | חייב |
| חתיכה אחת של ספק | פטור | פטור | פטור |
| גוי אכל ראשונה, ישראל שנייה | פטור | פטור | חייב |
עמוד א · גמרא
חתיכה אחת — מחלוקת רבי אליעזר וחכמים
בקצרה — על מה הסוגיה
רב מוסיף שחתיכה אחת של ספק אינה פטורה לדברי הכל — רבי אליעזר מחייב. הגמרא תמהה: לרבי אליעזר, שמתנדב אדם אשם תלוי בכל יום, למה נקט רב שאכל?
רב אשי: רב דיבר על רבי אליעזר לפי בבא בן בוטא, שאמרו לו להמתין עד שייכנס לבית ספק.
- רברבה בר אבוה בשם רב: ״חתיכה, ספק של חלב ספק של שומן, ואכלה״ — ״באנו למחלוקת רבי אליעזר וחכמים״. הפטור שנאמר לעיל בחתיכה אחת אינו לדברי הכל: חכמים פוטרים, שצריך שיהיו שתי חתיכות; רבי אליעזר מחייב — שהרי לדעתו אדם מתנדב אשם תלוי, ואין כאן חשש להבאת חולין לעזרה (רש״י).רב: חתיכה אחת — חכמים פוטרים, רבי אליעזר מחייב
- מאי איריא?לדעת רבי אליעזר ״מאי איריא כי אכלה״ — מדוע נקט רב דווקא שאכל ובא לידי ספק? ״אפילו לא אכלה נמי״ יכול להביא, שהרי שנינו: ״מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום״!קושיה: לרבי אליעזר מביא אף בלי שאכל כלל
- רב אשירב אשי: רב דיבר על ״רבי אליעזר אליבא דבבא בן בוטא״. בבא בן בוטא היה מביא אשם תלוי בכל יום חוץ ממוצאי יום הכיפורים, וביקש להביא גם אז — אך אמרו לו: ״המתן עד שתכנס לבית ספק״, שהרי יום הכיפורים כיפר על כל ספק שהיה לו. לפי זה גם רבי אליעזר מצריך לפחות מקצת ספק — וחתיכה אחת של ספק היא אותו ספק (רש״י).רב אשי: לבבא בן בוטא צריך לפחות ספק כלשהו
עמוד א–ב
ברייתת שתי החתיכות: גוי, כלב, מזיד ושני אוכלים
בקצרה — על מה הסוגיה
ברייתא פורשת את דיני שתי החתיכות: חייב רק אם בשעת שגגתו היו לפניו שתיים, ורבי מחייב גם באחת.
במקרה ששניים אכלו בשוגג — השני חייב לא מן הדין, כדי שלא לקבוע את הראשון בחטאת.
הגמרא שואלת כמי הברייתא — לרבי חייב מן הדין, ולחכמים הוא מביא חולין לעזרה — ורב אשי מעמידה כרבי אליעזר: מביא ומתנה.
- תנו רבנןברייתא: היו לפניו שתי חתיכות, של שומן ושל חלב. ״בא ישראל ואכל את הראשונה״ ואחר כך גוי אכל את השנייה — הישראל ״חייב״ אשם תלוי, ״וכן כלב, וכן עורב״ שאכלו את השנייה: בשעה שאכל הישראל היו לפניו שתי חתיכות (רש״י). אבל ״בא גוי ואכל את הראשונה״ ואחריו ישראל את השנייה — ״פטור״, שבשעת אכילתו לא היתה אלא חתיכה אחת.ברייתא: ישראל אכל כשהיו שתיים — חייב; אחרי גוי — פטור
- ורבי מחייב״ורבי מחייב״ — רבי יהודה הנשיא מחייב גם כשגוי אכל את הראשונה: לדעתו אין צורך בשתי חתיכות כדי לחייב אשם תלוי, ודי בחתיכה אחת של ספק (רש״י).רבי מחייב גם בחתיכה אחת
- שוגג ומזידאכל אדם אחד את ״הראשונה בשוגג״, ואחר שנודע לו שהיא ספק אכל ״השניה במזיד״ — חייב אשם תלוי על הראשונה, שבשעת השגגה היו לפניו שתיים. ״הראשונה במזיד והשניה בשוגג״ — פטור, שבשעת השגגה נותרה רק אחת, ״ורבי מחייב״ כדרכו. ״אכל שתיהן במזיד — פטור מכלום״: על מזיד אין קרבן כלל.שוגג תחילה — חייב; מזיד תחילה — פטור, ורבי מחייב
- שתיהן בשוגגאכלו שני אנשים, זה את הראשונה וזה את השנייה, ״שתיהן בשוגג״ — ״שניהן חייבין״ אשם תלוי. ״השני לא מן הדין״ — לו נדון לעצמו היה פטור, שבשעתו היתה רק חתיכה אחת; ״אלא שאם אתה אומר פטור״, משמע שהוא אכל את ההיתר, ו״קבעת את הראשונה בחטאת״ — כאילו ודאי שהראשון אכל חלב.שניים בשוגג — שניהם חייבים; השני כדי לא לקבוע חטאת לראשון
- ומנו?כשיטת מי הברייתא? ״אי רבי — מן הדין ומן הדין הוא״: לרבי גם בחתיכה אחת מביאים אשם תלוי, והשני חייב מעיקר הדין. ״אי רבנן״ — וכי משום שלא נקבע הראשון בחטאת ״נימא ליה לשני: אייתי חולין לעזרה״?! אם אינו חייב באמת, אשמו הוא חולין הנשחטים בעזרה.קושיה: לרבי השני חייב מן הדין; לרבנן — חולין לעזרה?
- רב אשיעמוד ברב אשי: הברייתא ״רבי אליעזר היא״, הסובר ״מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום״ — ולכן אין כאן חולין לעזרה. אומרים לשני: ״אייתי אשם תלוי ואתני״ — הבא והתנה: אם הראשון אכל שומן ואתה אכלת חלב — יהא זה כפרה, להגן עליך עד שייוודע לך ותביא חטאת; ואם לא — יהא נדבה (רש״י).רב אשי: רבי אליעזר — מביא על תנאי, כפרה או נדבה
עזרים — טבלת שיטות
שתי חתיכות — תנא קמא ורבי
| תנא קמא | רבי | |
|---|---|---|
| ישראל ראשונה, גוי שנייה | חייב | חייב |
| גוי ראשונה, ישראל שנייה | פטור | חייב |
| ראשונה בשוגג, שנייה במזיד | חייב | חייב |
| ראשונה במזיד, שנייה בשוגג | פטור | חייב |
| שתיהן במזיד | פטור מכלום | לא נאמר |
| שניים אכלו בשוגג | שניהם חייבים, השני לא מן הדין | שניהם חייבים מן הדין |
חשבו לפני שממשיכים
שניים אכלו בשוגג את שתי החתיכות. בשעה שאכל השני היתה לפניו חתיכה אחת בלבד — מדוע בכל זאת הוא חייב אשם תלוי?
לא מן הדין: אילו פטרנו אותו, היה משתמע שהוא אכל את ההיתר והראשון ודאי אכל חלב — וכך קבעת את הראשונה בחטאת. ולפי רב אשי זה אפשרי רק לרבי אליעזר: הוא מביא את האשם על תנאי — אם אכל חלב, כפרה; ואם לא, נדבה — ואין כאן חולין לעזרה.
עמוד ב · גמרא
ידיעות ספק — מחלקות לחטאות? רבי זירא, רבא ואביי
🔑 מפתח לסוגיה
חטאת באה על כל שגגה בנפרד רק כשהיתה ידיעה בין אכילה לאכילה: אכל חלב פעמיים בהעלם אחד — חטאת אחת; נודע לו בינתיים שחטא — שתי חטאות (רש״י). השאלה כאן: האם גם ידיעה של ספק — שנודע לו רק שאולי אכל חלב — מחלקת כך? ומונח נוסף שהסוגיה נשענת עליו: יום הכיפורים עומד במקום אשם תלוי — הוא מכפר על ספק עבירה, ומי שעבר עליו יום הכיפורים פטור מאשם תלוי (רש״י).
בקצרה — על מה הסוגיה
ברייתא: אכל ספק חלב ונודע לו, ושוב — רבי מחייב אשם תלוי על כל אחת, וחכמים אחד. רבי זירא לומד מלשון רבי שידיעות ספק מחלקות גם לחטאות; רבא: לאשמות בלבד.
אביי מוכיח כרבי זירא מן הכלל כל שחלוקין בחטאות חלוקין באשמות, ורבא בר חנן מקשה עליו בשתי לשונות מכוח יום הכיפורים, שמחלק לאשמות ואינו מחלק לחטאות; דחיותיו של אביי נדחות.
- תנו רבנןברייתא: ״אכל ספק חלב ונודע לו״ — נודע לו שאכל חתיכה שספק אם היא חלב — ושוב אכל ספק חלב ונודע לו. ״רבי אומר״: ״כשם שמביא חטאת על כל אחת ואחת״ — אילו יתברר לבסוף שהכל היה חלב, הידיעות שבינתיים מחלקות והוא מביא חטאת על כל אכילה — ״כך מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת״, כל זמן שלא נודע לו בוודאות (רש״י).רבי: אשם תלוי על כל ספק שנודע לו בנפרד
- חכמיםחולקים עליו ״רבי יוסי ברבי יהודה״, רבי אלעזר (התנא) ורבי שמעון: ״אין מביא אלא אשם תלוי אחד״ על כל האכילות, שנאמר ״על שגגתו אשר שגג״ — כפל הלשון מלמד: ״אפילו על שגגות הרבה אינו חייב אלא אחת״.חכמים: אשם תלוי אחד — על שגגתו אשר שגג
- רבי זירארבי זירא: ״כאן שנה רבי: ידיעות ספק מחלקות לחטאות״ — מלשון הברייתא, ״כשם שמביא חטאת על כל אחת ואחת״, עולה שלדעת רבי, אם יתברר לבסוף שחטא, ידיעות הספק שבין אכילה לאכילה מחלקות את האכילות לחטאות נפרדות, אף שלא ידע בוודאות שחטא.רבי זירא: לרבי ידיעת ספק מחלקת גם לחטאות
- רבארבא חולק: ״אין ידיעות ספק מחלקות לחטאות״ — רק ידיעה ודאית מחלקת. ״אלא הכי קתני״ — הברייתא משווה בלבד: כשם שידיעה ודאית בינתיים מחלקת לחטאות, כך ידיעת ספק מחלקת לאשמות תלויים, ומביא אשם תלוי על כל אחת.רבא: ידיעת ספק מחלקת לאשמות בלבד, לא לחטאות
- ואת לא תסברא?אביי לרבא: ״ואת לא תסברא״ — וכי אינך מוכרח להודות שידיעות ספק מחלקות לחטאות? ״דאי סלקא דעתך״ שאינן מחלקות והוא מביא חטאת אחת על הכל — ״אמאי מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת״?אביי: אם אין חילוק לחטאות — למה אשם תלוי על כל אחת?
- והתניאהמקור לטענת אביי: ״כללו של דבר: כל שחלוקין בחטאות — חלוקין באשמות״ — חיוב האשמות נגרר אחר חיוב החטאות. אם כן, משהברייתא מחלקת לאשמות — בהכרח אותן ידיעות מחלקות גם לחטאות.ברייתא: כל שחלוקים בחטאות חלוקים באשמות — אף להפך
- אלא מעתהרבא בר חנן לאביי: לדבריך, ״אכל כזית חלב לפני יום הכיפורים וכזית חלב אחר יום הכיפורים״ בהעלם אחד — ״יום הכפורים במקום אשם תלוי קאי״: הוא מכפר על הספק שלפניו כאשם תלוי, ועל האכילה שאחריו מביא אשם תלוי, ונמצא שלעניין אשמות יש כאן חילוק. ״הכי נמי דמביא שתי חטאות״ כשייוודע לו שוודאי חלב אכל? והרי לא היתה שום ידיעה בינתיים!רבא בר חנן: לפני יום הכיפורים ואחריו — שתי חטאות?
- דילמא״הא בהעלם אחד אכלינון״ — זו תמצית הקושיה. אביי דוחה: ״ומאן לימא לן דיום הכיפורים מכפר על דלא מתידע ליה״ — מניין שיום הכיפורים מכפר גם על ספק שלא נודע לו כלל? ״דילמא והוא דמתידע ליה״ — אולי הוא מכפר רק כשנודע לו הספק לפני יום הכיפורים, ואז יש כאן ידיעת ספק של ממש, ולא יום הכיפורים הוא המחלק.אביי: אולי יום הכיפורים מכפר רק על ספק שנודע לו
- הודע ולא הודערבא משיב: ״הודע ולא הודע תנן״ — שנינו שיום הכיפורים מכפר בין על ספק שנודע לו ובין על ספק שלא נודע לו (רש״י: כמבואר בשבועות). אם כן יום הכיפורים מחלק לאשמות גם בלא ידיעה — ולחטאות ודאי אינו מחלק, והקושיה על אביי במקומה עומדת.רבא: יום הכיפורים מכפר אף בלא ידיעה — הקושיה עומדת
- איכא דאמריבנוסח אחר שאל רבא בר חנן: ״אכל כזית חלב שחרית ביום הכיפורים וכזית חלב במנחה״ בהעלם אחד — יום הכיפורים מכפר על הספק הראשון כאשם תלוי, וכאילו נודע לו ספקו באמצע. ״הכי נמי דמיחייב שתי חטאות״? והרי בהעלם אחד אכלן — ומכאן שלא כל שמחלק לאשמות מחלק לחטאות.איכא דאמרי: שחרית ומנחה ביום הכיפורים — שתי חטאות?
- דילמאאביי: ״ומאן לימא לן דיום הכפורים כל שעתא מכפר״ — אולי אינו מכפר שעה שעה, אלא ״כוליה יומא מאורתא״ — כל היום כולו מכפר כאחד מן הערב, ואין בין שחרית למנחה חילוק כלל.אביי: שמא כל היום מכפר כאחד, בלי חילוק
- תרדארבה בר בר חנה: ״תרדא״ — שוטה (רש״י)! הרי שנינו במפורש: ״הרי שבא לידו ספק עבירה ביום הכפורים אפילו עם חשיכה — פטור, שכל היום מכפר״ — כל שעה ושעה מכפרת, ולכן בין שחרית למנחה יש חילוק לאשם תלוי, והקושיה על אביי בעינה.רבה בר בר חנה: ספק עם חשיכה פטור — כל שעה מכפרת
עמוד ב · גמרא
אכל ושתה ביום הכיפורים, ומעילה על פני שלוש שנים
בקצרה — על מה הסוגיה
רב אידי בר אבין מקשה על רבי זירא: בין אכילה לשתייה ביום הכיפורים יש שהות שהיא כידיעת ספק — ולמה חטאת אחת? התשובה: רבי זירא דיבר לרבי, והמשנה כחכמים;
ואף שסופה כרבי, רישא רבנן וסיפא רבי. רבא מקשה ממעילה שמצטרפת על פני שלוש שנים אף שעבר יום הכיפורים, ומתרצים: יום הכיפורים אינו מכפר על ממון, או לא על חצי שיעור.
- משנהרב אידי בר אבין מקשה על רבי זירא — שידיעות ספק מחלקות לחטאות — ממשנה: ״אכל ושתה בהעלם אחד — אינו חייב אלא חטאת אחת״ — האוכל והשותה ביום הכיפורים בלא ידיעה בינתיים מביא חטאת אחת, ששתייה בכלל אכילה (רש״י).משנה: אכל ושתה ביום הכיפורים בהעלם אחד — חטאת אחת
- מתיבוהלא ״בין אכילה לשתייה אי אפשר דלא הוה שהות ביום״ — שהות שבה יכול היה הספק להיוודע לו ולהתכפר, ״דיום הכפורים במקום אשם תלוי קאי״ — ושהות זו עומדת במקום ידיעת ספק שבינתיים (רש״י). ״ואי סלקא דעתך ידיעות ספק מחלקות לחטאות״ כדברי רבי זירא — ״ליחייב שתי חטאות״! והמשנה שונה: אחת.קושיה: השהות ביום הכיפורים כידיעת ספק — ולמה חטאת אחת?
- אמרי״כי אמר רבי זירא — לרבי״: דבריו, שידיעות ספק מחלקות לחטאות, נאמרו לשיטת רבי בלבד; ״הא — רבנן היא״ — משנה זו כדעת רבי יוסי ברבי יהודה וחבריו, שלדעתם ידיעת ספק אינה מחלקת אפילו לאשמות תלויים.תירוץ: רבי זירא לרבי; המשנה — כחכמים
- והא מדסיפאאבל סוף אותה משנה הוא כדעת רבי: ״שתה ציר או מורייס — פטור״, שאינם עשויים לשתייה אלא לטיבול; ונדייק: ״הא חומץ — חייב״.קושיה: בסיפא — שתה ציר פטור, הא חומץ חייב
- ומני?ומי סובר שחייבים על חומץ? ״רבי היא״ — ששנינו: ״חומץ אין משיב את הנפש״ ואין חייבים על שתייתו, ״רבי אומר: אומר אני, חומץ משיב את הנפש״. ״ומדסיפא רבי, רישא נמי רבי״ — ואם הרישא כרבי, איך פטר מחטאת שנייה?ומני? חומץ משיב את הנפש — רבי; אם כן הרישא רבי
- אמרי״סיפא — רבי, רישא — רבנן״: המשנה מורכבת משני תנאים, ואין ללמוד מן הסיפא על הרישא.תירוץ: סיפא כרבי, רישא כחכמים
- איתיביהרבא מקשה על רבי זירא מברייתא במעילה: ״אכל היום אכל למחר, נהנה היום נהנה למחר״ — אכל מן ההקדש בשוגג שווה חצי פרוטה היום וחצי פרוטה למחר, או נהנה מדבר שאינו נאכל (רש״י), ״ואפילו מכאן ועד שלש שנים״ בהעלם אחד — ״מנין שהן מצטרפין״ לשווה פרוטה, לחייבו קרבן מעילה?רבא: מעילה בחצאי שיעור מצטרפת אף עד שלוש שנים
- ואמאי?״תלמוד לומר: תמעול מעל — ריבה״ — הכתוב מצרף. ״ואמאי״? בתוך שלוש שנים עבר יום הכיפורים, ״הא כיפר עליה יום הכפורים״ על חצי השיעור הראשון — ואם ידיעות ספק מחלקות, יום הכיפורים הוא כידיעת ספק, והחצאים לא היו צריכים להצטרף (רש״י)!קושיה: יום הכיפורים שבינתיים כיפר — ולמה מצטרפין?
- אמרי״כי מכפר יום הכפורים — על איסורא״: יום הכיפורים מכפר על עבירה שהיא איסור בלבד; ״על ממונא לא מכפר״ — ומעילה כרוכה בחיוב ממון להקדש, לכן אינו מכפר על חצי המעילה הראשון ואינו מחלק.תירוץ: יום הכיפורים מכפר על איסור, לא על ממון
- ואיבעית אימאתירוץ אחר: ״כי מכפר יום הכפורים — על כוליה שיעורא״, על עבירה בשיעור שלם; ״על פלגא דשיעורא לא מכפר״ — ולכן אין יום הכיפורים כידיעה המפרידה בין שני החצאים, והם מצטרפים.ואיבעית אימא: אינו מכפר על חצי שיעור
עמוד ב · גמרא
ריש לקיש ורבי יוחנן, וברייתת שני השבילים
🔑 מפתח לסוגיה
הסוגיה חוזרת לברייתא שבתחילת העמוד — אכל ספק חלב ונודע לו, ושוב: לדעת רבי מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת, ונחלקו האמוראים אם ידיעת ספק מחלקת גם לחטאות. בסופה מובאת ברייתא בטומאת מקדש: הנכנס למקדש בטומאה חייב חטאת רק אם ידע תחילה שנטמא, נעלמה ממנו הטומאה ונכנס, ונודע לו בסוף (רש״י). שני שבילים — באחד מהם קבור מת ואין ידוע באיזה; ההולך באחד בלבד הוא ספק טמא, וההולך בשניהם — ודאי טמא.
בקצרה — על מה הסוגיה
ריש לקיש ורבי יוחנן חוזרים על מחלוקת רבי זירא ורבא: האם מלשון רבי עולה שידיעות ספק מחלקות גם לחטאות. על ריש לקיש נשאר קשיא — היה לרבי לתלות חטאת באשם.
אחר כך מביאה הגמרא את ברייתת שני השבילים בטומאת מקדש, שבה כל אחד מהם אמר להפך; הסתירה ויישובה נדונים בראש דף י״ט.
- ריש לקישחוזרים לברייתא שבתחילת העמוד — אכל ספק חלב ונודע לו, ושוב: כדברי רבי זירא, ״וכן אמר ריש לקיש: כאן שנה רבי — ידיעות ספק מחלקות לחטאות״ — מלשון רבי עולה שגם ידיעת ספק שבינתיים מחלקת לחטאות.ריש לקיש כרבי זירא: לרבי ידיעות ספק מחלקות לחטאות
- רבי יוחנן״רבי יוחנן אמר: אין ידיעות ספק מחלקות לחטאות״ — כרבא; ״אלא הכי קתני״: הברייתא משווה — כשם שידיעה ודאית בינתיים, שאכל חלב בשגגה, מחלקת לחטאות, כך ידיעת ספק מחלקת לאשמות תלויים.רבי יוחנן כרבא: הברייתא משווה בלבד
- בשלמא… אלא״בשלמא לרבי יוחנן, היינו דקא תלי לאשם בחטאת״ — מובן למה הברייתא תולה את האשם בחטאת: בחטאת ידוע שידיעה ודאית מחלקת, מן הכתוב ״או הודע אליו חטאתו״, והאשם נלמד ממנה (רש״י). ״אלא לריש לקיש — חטאת באשם מיבעיא ליה״: לדבריו החידוש הוא שידיעת ספק מחלקת לחטאות, ועיקר ידיעת הספק כתובה באשם תלוי — היה לו לתלות את החטאת באשם!קושיה: לריש לקיש היה לרבי לתלות חטאת באשם
- קשיא״קשיא״ — הקושיה על ריש לקיש נשארת בלא תירוץ.מסקנה: קשיא על ריש לקיש
- ורמיהגמרא מראה סתירה: ״ורמי דרבי יוחנן אדרבי יוחנן, ורמי דריש לקיש אדריש לקיש״ — דבריהם כאן סותרים את דבריהם על ברייתת שני השבילים: ״שני שבילין, אחד טמא ואחד טהור״ ואין ידוע איזה, ״הלך בראשון ולא נכנס״ למקדש, ואחר כך הלך ״בשני ונכנס״ — חייב חטאת על ביאת מקדש, שממה נפשך נטמא, ונכנס בידיעה ודאית (רש״י).סתירה בדבריהם — מברייתת שני שבילין: הלך בשניהם ונכנס חייב
- המשך הברייתא״הלך בראשון ונכנס — פטור״, שאין כאן אלא ספק טומאה; הלך גם ״בשני ונכנס — חייב״, שעתה ודאי נטמא, ובכניסה השנייה נעלמה ממנו טומאת הכניסה הראשונה (רש״י). ״הלך בראשון ונכנס, והזה ושנה וטבל״ — נטהר בהזאה בשלישי ובשביעי ובטבילה — ״והלך בשני ונכנס — חייב״.הלך באחד ונכנס פטור; בשניהם חייב; נטהר בינתיים — חייב
- המשך בדף יטהסתירה עצמה מתבררת בראש דף י״ט: על המקרה האחרון — שנטהר בין הכניסות ובכל זאת חייב — שואלת הגמרא מנין לו ידיעה שהוא טמא. ריש לקיש מעמיד את הברייתא כרבי ישמעאל, שאינו מצריך ידיעה בתחילה, ואילו רבי יוחנן אומר שכאן עשו ספק ידיעה כידיעה. ואם ספק ידיעה כידיעה — זה היפך דבריהם כאן על ספק חלב: רבי יוחנן אמר שאינה מחלקת, וריש לקיש יכול היה להעמיד את הברייתא כרבי ולומר שידיעת ספק כוודאי (רש״י). יישוב שניהם — בדף י״ט.בדף יט: בשני השבילים אמרו להפך — ספק ידיעה כידיעה
חשבו לפני שממשיכים
הלך בשביל הראשון ונכנס למקדש — פטור; הלך גם בשני ונכנס — חייב. מה נשתנה בין הכניסה הראשונה לשנייה?
אחרי השביל הראשון בלבד הוא רק ספק טמא, ואין ידיעה ודאית שנטמא. משהלך בשניהם — ממה נפשך עבר בשביל הטמא, יש ידיעה ודאית של טומאה, וכניסתו השנייה היתה בהעלם של אותה ידיעה — ולכן חייב (רש״י).
בסוף הדף
שאלות הבנה
להעמקה
מקורות להעמקה
מקורות
- ספריא — לשון הגמרא (נוסח וילנא), ביאור שטיינזלץ, פסוקים ומקורות הלכה
- הדף היומי — daf-yomi.com — לוח הדף היומי וחומרי ״ללמוד ולהבין״
- כולל עיון הדף — dafyomi.co.il — סיכומי נקודות וטבלאות עזר
- ישיבה — yeshiva.org.il — ביאור ״פרשני״
- אתר סיני — שיעורי הדף היומי של הרב אורי בריליאנט — שיעורים, סיכומים, תרשימים וחוברות ״דף מאיר״ — לבדיקת מהלך הסוגיות וההסברים
- Daf Spoiler — הכנה לדף היומי, הרב נפתלי רמתי — סיכום והכנה לכל דף בשאלות ותשובות — לבדיקת הרקע והמקרה של כל סוגיה (ברשות הכותב)
- SW Daf — Simon Wolf — תרשימים, מפות ודפי מקורות לדף — מקושרים במקור (באדיבות Simon Wolf)
- דיקטה — הנקדן — ניקוד אוטומטי של הטקסט לפני ההקראה בקול
הדפים נבנים ונבדקים על ידי סוכן AI מתוך המקורות האלה; ניסוח ההסברים מקורי. לשון הגמרא מובאת מספריא.