כריתות י״ז
סיום המחלוקת על שבתות כגופים נפרדים וידיעה לחצי שיעור אצל רבן גמליאל, ותחילת פרק ספק אכל: אשם תלוי בא על חתיכה אחת משתיים — ולמה.
״לשון הגמרא״ביאורחכםמושג— הקש על מילה מסומנת או על ציטוט להסבר
הקדמה — הסיפור של הדף
הדף פותח באמצע הדיון על שתי הברייתות של רבן גמליאל: באחת הכותב אות אחת בשבת זו ואות אחת בשבת אחרת חייב, ובשנייה רבן גמליאל מודה שפטור. לרב חסדא שתיהן מתיישבות;
לרבא קשה הברייתא הפוטרת, והוא מעמיד את רבן גמליאל כרבי אליעזר ששבתות כגופים נפרדים — ואז צריך למצוא במה בכל זאת נחלקו, והמחלוקת נמצאת בעניין רשויות.
משם הגמרא מדייקת מלשון המשנה: נדה ביחיד מסייע לרב חסדא, קטנות ברבים מסייע לרבא, וכל צד מיישב.
ברייתא של רבי שמעון בן אלעזר הופכת את הסדר: רבי עקיבא שאל על הבא על נדה, ורבי אליעזר למד משבת — והפרק מסתיים.
פרק ספק אכל פותח במשנה על אשם תלוי: ספק אכל חלב, שומן וחלב לפניו, אשתו ואחותו, שבת וחול; וכיצד ידיעת ספק מחלקת את האשמות.
הגמרא מבררת אם די בחתיכה אחת מסופקת (רב אסי, יש אם למסורת) או שצריך אחת משתי חתיכות (חייא בר רב, יש אם למקרא), ורב פוסק כצד השני.
לדין רב ניתנים שני טעמים — רבא מלשון מצוות, רבי זירא מאפשרות בירור האיסור — ומכל אחד מקשים ממשניות שבהן אשם תלוי בא על ספק יחיד, וכולן מועמדות כרבי אליעזר. הסוגיה נמשכת בדף הבא.
עמוד א · המשך מדף ט״ז
רבן גמליאל ושתי הברייתות — לרב חסדא ולרבא
→ תחילת הסוגיה בדף ט״ז🔑 מפתח לסוגיה
במשנה שאל רבי עקיבא את רבי אליעזר על העושה מלאכה בשבתות הרבה, ורבי אליעזר השיב שחייב על כל אחת ואחת. רב חסדא ורבא נחלקו מה בדיוק נשאל: לרב חסדא — בשגגת שבת וזדון מלאכות, האם הימים שבין השבתות נחשבים ידיעה המחלקת לחטאות; לרבא — בזדון שבת ושגגת מלאכות, האם כל שבת היא גוף נפרד, שחייב על כל שבת ושבת ואין מה שנעשה בשתי שבתות מצטרף לשיעור אחד. לצד זה עומדות שתי ברייתות על רבן גמליאל: באחת הכותב אות אחת בשבת זו ואות אחת בשבת אחרת חייב, ובשנייה רבן גמליאל מודה שפטור; וידוע שרבן גמליאל מחייב גם בשתי העלמות — כלומר לדעתו אין ידיעה לחצי שיעור (רש״י).
בקצרה — על מה הסוגיה
הגמרא בוחנת כיצד כל שיטה מיישבת את שתי הברייתות. לרב חסדא הן מתיישבות; לרבא קשה הברייתא הפוטרת, והוא מעמיד את רבן גמליאל כרבי אליעזר ששבתות כגופין.
אבל לשון מודה מלמדת שחולקים במשהו — ואחרי שנדחות שתי הצעות, רבא מוצא את המחלוקת בברייתא של חצי גרוגרת: האם רשויות מחלקות.
- לרב חסדאלשיטת רב חסדא, שהשאלה במשנה היתה על ידיעה שבין השבתות, הברייתא שבה הכותב אות אחת בשבת זו ואות אחת בשבת אחרת חייב עוסקת ב״שגגת שבת וזדון מלאכות״: אף שהימים שבין השבתות הם ידיעה לחלק, כאן הידיעה אינה מחלקת, כי רבן גמליאל סובר ״אין ידיעה לחצי שיעור״ — ידיעה שבאה אחרי אות אחת, שהיא חצי שיעור, אינה מפרידה בין שתי האותיות (רש״י). והברייתא הפוטרת עוסקת בזדון שבת ושגגת מלאכות, ששם השבתות כגופים נפרדים ואין האותיות מצטרפות.לרב חסדא: הברייתא המחייבת — בשגגת שבת, שאין ידיעה לחצי שיעור
- אלא לרבארבא סובר שרבי עקיבא שאל על זדון שבת ושגגת מלאכות, ולדעתו רבי עקיבא סובר ששבתות ״כגוף אחד הן״ — השבתות אינן מחלקות, והאותיות שנכתבו בשתי שבתות מצטרפות לשיעור אחד (רש״י). ואנו מניחים שרבן גמליאל סובר כרבי עקיבא. על שיטה זו שואלת הגמרא: איך מתיישבות שתי הברייתות?רבא: לרבי עקיבא שבתות כגוף אחד — ורבן גמליאל כמותו
- בשלמאהברייתא המחייבת מתיישבת לרבא בשתי דרכים: בזדון שבת ושגגת מלאכות — כי השבתות גוף אחד והאותיות מצטרפות; ובשגגת שבת וזדון מלאכות — כי אף שהימים שבינתיים הם ידיעה לחלק, רבן גמליאל סובר ״אין ידיעה לחצי שיעור״, ואות אחת היא חצי שיעור.הברייתא המחייבת מתיישבת לרבא בשני האופנים
- ואלא הדתניא פטור?אבל הברייתא שבה רבן גמליאל פוטר — ״במאי מוקמת לה״? בזדון שבת ושגגת מלאכות אי אפשר, שהרי לרבי עקיבא, שרבן גמליאל כמותו, השבתות גוף אחד והאותיות מצטרפות — וצריך להיות חייב; ובשגגת שבת וזדון מלאכות אי אפשר, שאפילו אם הימים שבינתיים הם ידיעה — רבן גמליאל עצמו סובר שאין ידיעה לחצי שיעור, שהרי בברייתא הוא מחייב בשתי העלמות (רש״י). ״לא בחדא ולא בחדא״!קושיה לרבא: הברייתא הפוטרת אינה מתיישבת לא בזו ולא בזו
- אמר לך רבארבא ישיב: רבן גמליאל אינו סובר כרבי עקיבא אלא ״סבירא ליה כרבי אליעזר״, האומר שלעניין שגגת מלאכות ״שבתות כגופין דמיין״ — כל שבת גוף נפרד, ולכן האותיות שבשתי שבתות אינן מצטרפות, ופטור.רבא: רבן גמליאל כרבי אליעזר — שבתות כגופין, ולכן פטור
- והא מדקתני מודההברייתא שונה ״ומודה רבן גמליאל״ — ולשון מודה מלמדת שרבן גמליאל וחולקיו נחלקו בהלכה אחרת בעניין זה. אילו היה רבן גמליאל סובר כרבי עקיבא, שהוא החכמים שבברייתא, הכל מובן: הם חולקים בשגגת שבת וזדון מלאכות — רבן גמליאל מחייב כי אין ידיעה לחצי שיעור, ורבי עקיבא פוטר כי לדעתו יש ידיעה (רש״י).מודה מלמד שחולקים — ואם כרבי עקיבא, מובן במה
- אלא אי אמרת כרבי אליעזרואז מודה רבן גמליאל בזדון שבת ושגגת מלאכות שפטור — ״אלמא שבתות כגופין דמיין״ — בקריאה זו אף רבי עקיבא סובר ששבתות גופים נפרדים (רש״י). אבל אם רבן גמליאל סובר כרבי אליעזר, כדברי רבא — ״מכלל דפליגי״, מודה פירושו שהוא חולק על רבי אליעזר בהלכה דומה: במה? היכן רבן גמליאל מחייב ורבי אליעזר פוטר?אם רבן גמליאל כרבי אליעזר — במה הם חולקים?
- לא בשגגת שבתאי אפשר לומר שנחלקו בשגגת שבת וזדון מלאכות, ורבי אליעזר פוטר כי לדעתו יש ידיעה לחצי שיעור; שהרי ״אפילו רבי אליעזר״ סובר כרבן גמליאל שאין ידיעה לחצי שיעור: בברייתא, הכותב אות אחת בשבת זו ואות אחת בשבת זו — ״רבי אליעזר מחייב״, ועל כורחך בשגגת שבת, שהרי בזדון שבת הכל מודים שלרבי אליעזר שבתות כגופין ופטור (רש״י).לא בשגגת שבת: גם רבי אליעזר מחייב שם
- ואלא באחת על האריג?ואי אפשר לומר שנחלקו ב״אחת על האריג״ — שהוסיף חוט אחד על אריג קיים, ורבן גמליאל מחייב אף שהדבר דומה למי שמשלים חצי שיעור של שבת שעברה, ואילו באותיות מודה שפטור; שהרי גם רבי אליעזר ״חיובי מחייב״ שם — במשנה: האורג שלושה חוטין בתחילה, ואחד על האריג — חייב. רש״י מסביר את ההבדל: באורג החוט מצטרף לבגד הארוג כולו ונחשב אגב כולו, ואילו שתי אותיות בשתי שבתות הן כחורש חצי שיעור וזורע חצי שיעור.לא באחת על האריג: גם רבי אליעזר מחייב שם
- אמר רבארבא מצביע על מחלוקת אחרת: ״מכלל דפליג בחדא״ — בברייתא על הוצאה: המוציא חצי גרוגרת לרשות הרבים וחזר והוציא חצי גרוגרת, בהעלם אחד — חייב, בשתי העלמות — פטור, שלתנא זה יש ידיעה לחצי שיעור (רש״י); ״רבי יוסי אומר״: בהעלם אחד לרשות אחת חייב, אבל אם הוציא לשתי רשויות הרבים נפרדות — פטור, שהרשויות מחלקות.רבא: נחלקו בברייתא של חצי גרוגרת — האם רשויות מחלקות
- מסקנה״רבן גמליאל כתנא קמא״ — רשויות אינן מחלקות וחייב; ״ורבי אליעזר כרבי יוסי״ — רשויות מחלקות. ולכן שנינו מודה: אף שרבן גמליאל חולק על רבי אליעזר בעניין רשויות, הוא מודה לו ששבתות הן גופים מחולקים, והכותב שתי אותיות בשתי שבתות פטור (רש״י).רבן גמליאל כתנא קמא ברשויות — אבל מודה ששבתות מחלקות
חשבו לפני שממשיכים
מדוע לא יכול רבא להעמיד את מחלוקת רבן גמליאל ורבי אליעזר בכותב אות אחת בשבת זו ואות אחת בשבת אחרת בשגגת שבת וזדון מלאכות — רבן גמליאל מחייב ורבי אליעזר פוטר?
כי שם אין מחלוקת: ברייתא מפורשת שונה שרבי אליעזר מחייב בכותב אות אחת בשבת זו ואות אחת בשבת זו — ועל כורחה בשגגת שבת, שהרי בזדון שבת הכל מודים שלרבי אליעזר שבתות כגופין (רש״י). נמצא שגם רבי אליעזר סובר אין ידיעה לחצי שיעור, כרבן גמליאל.
עמוד א · גמרא
נדה או נדות, קטנות — ראיות מלשון המשנה
בקצרה — על מה הסוגיה
הגמרא מדייקת מלשון המשנה: רבי אליעזר לומד קל וחומר מנדה בלשון יחיד — וזה מתאים לרב חסדא, שהשאלה היתה על ידיעה שבינתיים; רבא משיב שיש לגרוס נדות.
ואז מקשים על רב חסדא עצמו איזו ידיעה שבינתיים יש בנדה אחת, ורבא מעמיד בטבילות שבין ביאה לביאה.
לבסוף קטנות בלשון רבים מסייע לרבא, ולרב חסדא מתפרש כלשון כללית.
- תא שמעראיה לרב חסדא מדברי רבי אליעזר במשנה: ״חייב על כל אחת ואחת מקל וחומר״ — ומה נדה, שאין בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה, חייב על כל אחת ואחת, שבת שיש בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה — אינו דין שחייב על כל אחת ואחת. הדיוק הוא בלשון: ״ומה נדה״ נאמר בלשון יחיד.ראיה מהמשנה: רבי אליעזר לומד קל וחומר מנדה בלשון יחיד
- בשלמא לרב חסדאלרב חסדא, שהשאלה היתה בשגגת שבת וזדון מלאכות — האם הימים שבין השבתות הם ידיעה לחלק — מובן למה נקט ״ומה נדה״ ביחיד: באשה אחת נדה חייב על כל ביאה מפני הימים שבינתיים (רש״י: וכפי שהגמרא תבאר), וכך בשבת הימים שבין השבתות מחלקים.לרב חסדא מובן: בנדה אחת מחלקים הימים שבינתיים
- אלא לרבא — ליתני נדות!אבל לרבא, שהשאלה היתה בזדון שבת ושגגת מלאכות — האם שבתות הן גופים נפרדים — היה לרבי אליעזר לשנות ״ליתני נדות״, בלשון רבים: כשם שהבא על חמש נשים נדות, שהן גופים מחולקים, חייב על כל אחת ואחת — כך העושה מלאכה בשבתות הרבה. מנדה אחת אין שום ראיה לחילוק גופים (רש״י).קושיה לרבא: היה לו לשנות נדות, בלשון רבים
- אמר לך רבארבא ישיב: אכן ״תני נדות״ — יש לגרוס במשנה לשון רבים: מה נדות, שאין בהן תוצאות הרבה, הבא על חמש נשים נדות חייב על כל אחת ואחת מפני שהן גופים נפרדים — שבתות, שהן גופים, לא כל שכן (רש״י).רבא: הגרסה במשנה היא נדות, בלשון רבים
- גרסאותואכן הגרסה שנויה במחלוקת אמוראים: ״שמואל תני נדה״, וכן רב אדא בר אהבה שנה נדה — כשיטת רב חסדא (רש״י); ״רב נתן בר אושעיא״ אמר: שנה נדות — כרבא.שמואל ורב אדא בר אהבה: נדה; רב נתן בר אושעיא: נדות
- ולרב חסדא — מאי ידיעה בנדה?שואלים על רב חסדא: אם השאלה היא האם הימים שבינתיים הם ידיעה לחלק, ורבי אליעזר לומד זאת מנדה — נדה ״מאי ימים שבינתים הויין ידיעה לחלק״ יש בה? באיזה מובן הבא על נדה אחת כמה פעמים חייב על כל אחת מפני ידיעה שבינתיים?קושיה: איזו ידיעה שבינתיים יש בנדה אחת?
- אמר רבארבא מעמיד: ״כגון שבא עליה וטבלה״ — בא עליה בנדתה בשוגג, היא טבלה ונטהרה, חזרה וראתה דם, חזר ובא עליה בשוגג, וכך שוב. ״דטבילות הויין כימים שבינתים״ — הטהרה שבין ביאה לביאה היא כמו הימים שבין שבת לשבת, ולכן חייב על כל ביאה וביאה.רבא: בא עליה, טבלה וראתה — הטבילות כימים שבינתיים
- תא שמע — קטנותראיה לצד השני, מהמשך המשנה: ״הבא על הקטנות יוכיח״. לרבא מובן למה שנה קטנות בלשון רבים: חייב על ביאת כמה קטנות נדות בהעלם אחד מפני שהן גופים מחולקים — וכך חייב בשגגת שבת על כל שבת ושבת, מפני שהשבתות גופים מחולקים.ראיה לרבא: קטנות בלשון רבים — גופים מחולקים
- אלא לרב חסדא — מאי קטנות?אבל לרב חסדא, שהשאלה היא על ידיעה שבינתיים ולא על גופים — מה פשר לשון הרבים קטנות, הרומזת לגופים מחולקים?קושיה לרב חסדא: למה קטנות בלשון רבים?
- תירוץ״קטנות דעלמא״ — אין הכוונה לאדם אחד שבא על כמה קטנות, אלא לשון כללית: אנשים הרבה הבאים על קטנות הרבה בנדתן (רש״י), כאילו נאמר: הבאים על הקטנות יוכיחו.תירוץ: קטנות דעלמא — לשון כללית, לא גופים מחולקים
חשבו לפני שממשיכים
במשנה רבי אליעזר אומר: הבא על הקטנות יוכיח — בלשון רבים, כאילו מדובר בגופים מחולקים. לרב חסדא, שהשאלה היתה על ידיעה שבינתיים ולא על גופים נפרדים — מה עושה כאן לשון הרבים?
קטנות דעלמא: אין הכוונה לאדם אחד שבא על כמה קטנות — גופים מחולקים — אלא לשון כללית: אנשים הרבה הבאים על קטנות הרבה בנדתן (רש״י), כאילו נאמר: הבאים על הקטנות יוכיחו. לכן אין מכאן ראיה נגד רב חסדא; ואילו לרבא לשון הרבים מתבארת כפשוטה — גופים מחולקים.
עמוד א · גמרא
רבי שמעון בן אלעזר: השאלה היתה על נדה
בקצרה — על מה הסוגיה
ברייתא בשם רבי שמעון בן אלעזר הופכת את המשא ומתן שבמשנה: רבי עקיבא שאל על הבא על אשתו נדה פעמים רבות בהעלם אחד, ורבי אליעזר למד בקל וחומר משבת שחייב על כל אחת;
רבי עקיבא דוחה, רבי אליעזר מביא יוכיח מקטנות ומבהמה — ושניהם נדחים. בכך מסתיים פרק אמרו לו.
- דלא כהדין תנאמשנתנו אינה כדעת תנא זה: ״אמר רבי שמעון בן אלעזר״ — לא כך שאל רבי עקיבא את רבי אליעזר, אלא להיפך: הבא בשגגה על אשתו נדה, וחזר ובא על אשתו נדה ״בהעלם אחד״ — חייב אחת על כולן או על כל אחת ואחת? לתנא זה החיוב על שבתות הרבה פשוט, והספק הוא בנדה (רש״י).ברייתא: רבי עקיבא שאל על הבא על אשתו נדה פעמיים
- קל וחומר משבתרבי אליעזר השיב: חייב על כל אחת ואחת, בקל וחומר: ״ומה שבת שאין בה אלא אזהרה אחת״ — האדם מוזהר על השבת, והשבת אינה מוזהרת עליו — ובכל זאת העושה חמש אבות מלאכות בהעלם אחד חייב על כל אחת (רש״י); נדה, שיש בה שתי אזהרות — הוא מוזהר עליה והיא מוזהרת עליו — אינו דין שחייב על כל ביאה וביאה?רבי אליעזר: קל וחומר משבת — בנדה שתי אזהרות
- פירכארבי עקיבא דוחה את הקל וחומר: אם אמרת בשבת ״שיש בה תוצאות הרבה לחטאות הרבה״ — אבות ותולדות המביאים לחטאות הרבה — תאמר בנדה, שאין בה אלא חטאת אחת על הביאה?רבי עקיבא: בשבת תוצאות הרבה — בנדה אין
- יוכיחרבי אליעזר: ״הבא על הקטנות יוכיח״ — בקטנה נדה אין תוצאות הרבה לחטאות הרבה, ובכל זאת הבא על חמש קטנות נדות בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת.רבי אליעזר: הבא על הקטנות יוכיח
- פירכארבי עקיבא: בקטנות חייב על כל אחת ״שכן גופין מוחלקין״ — כל קטנה גוף אחר; תאמר בבא חמש פעמים על אשתו נדה, שהיא גוף אחד?רבי עקיבא: קטנות הן גופים מחולקים
- יוכיחרבי אליעזר: ״הבא על הבהמה יוכיח״ — ביאות הרבה על בהמה אחת בהעלם אחד (רש״י): אין כאן גופים מחולקים, ובכל זאת חייב על כל אחת ואחת.רבי אליעזר: הבא על הבהמה יוכיח — גוף אחד
- דחייהרבי עקיבא: ״הבהמה כנדה״ — גם בבהמה הדבר ספק לו כמו בנדה, ויש לומר שאינו חייב אלא חטאת אחת; אין ללמוד מספק על ספק.רבי עקיבא: בהמה כנדה — אף היא ספק
- הדרן״הדרן עלך אמרו לו״ — כאן מסתיים פרק שלישי, פרק אמרו לו, ומתחיל פרק ספק אכל.סיום פרק אמרו לו
עמוד א–ב · משנה
משנה: ספק אכל חלב — אשם תלוי
🔑 מפתח לסוגיה
אשם תלוי הוא הקרבן שמביא מי שספק לו אם עבר בשגגה על איסור שעל שגגתו הוודאית מביאים חטאת, כגון חלב. לפי רש״י הוא בא להגן עליו מן הייסורים עד שייוודע לו בוודאי ויביא חטאת. המשנה מונה את מקרי הספק שעליהם הוא בא, וכיצד ידיעה שבין אכילה לאכילה מחלקת את החיוב.
בקצרה — על מה הסוגיה
המשנה מונה את מקרי הספק שעליהם מביאים אשם תלוי — ספק אכל חלב; אכל ודאי וספק אם יש בו כשיעור;
שומן וחלב לפניו (וכן אשתו ואחותו, שבת ויום חול) ואכל או עשה באחד מהם ואינו יודע באיזה — ואחר כך קובעת: האשמות התלויים מתחלקים כמו החטאות — ידיעה בינתיים מחלקת, ואיסורים שונים מחלקים.
- ספק אכל״ספק אכל חלב״ — אדם שספק לו אם אכל בשגגה חלב, שעל שגגתו הוודאית חייבים חטאת, ״ספק לא אכל״ — מביא אשם תלוי. הגמרא תדון אם מדובר בחתיכה אחת מסופקת או באחת משתי חתיכות (רש״י).ספק אכל חלב ספק לא אכל — מביא אשם תלוי
- ואפילו אכל״ואפילו אכל״ בוודאי — כגון שסבור היה שהחתיכה שומן ואחר כך נודע לו שחלב אכל — אם ״ספק יש בו כשיעור״ כזית וספק אין בו, גם זה ספק חיוב חטאת, ומביא אשם תלוי (רש״י).אכל ודאי אבל ספק אם יש כזית — אשם תלוי
- שלושה ספקות״שומן וחלב לפניו״ ואכל אחד ואינו יודע איזה; ״אשתו ואחותו עמו בבית״ ושגג באחת ואינו יודע באיזו; שבת ויום חול ועשה מלאכה באחד מהם ואינו יודע באיזה — בכולם ״מביא אשם תלוי״. רש״י: דווקא כשבשעת המעשה סבר שהוא היתר (שומן, אשתו) ורק אחר כך נולד הספק; אבל אם הספק היה לפניו בשעת המעשה ועשה בכל זאת — מזיד הוא ופטור; ואם נודע לו אחר כך בוודאי שאחותו היתה — מביא חטאת.שומן וחלב, אשתו ואחותו, שבת וחול — אשם תלוי
- לא הודע — כחטאת״כשם שאם אכל חלב וחלב בהעלם״ אחד אינו חייב אלא חטאת אחת, כך ב״לא הודע שלהן״ — אכל שתי חתיכות כסבור שומן הן, ורק אחר כך נודע לו שהן ספק חלב — אינו מביא אלא אשם תלוי אחד, הואיל ולא נודע לו הספק בין אכילה לאכילה (רש״י).שתי אכילות ספק בהעלם אחד — אשם תלוי אחד
- ידיעה בינתיים״אם היתה ידיעה בינתים״ — כשם שבידיעה ודאית בין האכילות (נודע לו שחלב אכל, וחזר ואכל בשגגה) מביא חטאת על כל אחת, כך אם בין אכילה לאכילה התעורר לו ספק שמא חלב אכל, וחזר ואכל ושוב נסתפק — ידיעת הספק מחלקת, ומביא ״אשם תלוי על כל אחת ואחת״ (רש״י).ידיעת ספק בינתיים מחלקת — אשם תלוי על כל אחת
- איסורים שונים״כשם שאכל חלב ודם ופיגול ונותר״ בהעלם אחד חייב חטאת על כל אחד מהם, מפני שהם איסורים שונים — כך אם נסתפק על כמה חתיכות שאכל, שמא אחת חלב והאחרת דם וכדומה — מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת.ספקות באיסורים שונים — אשם תלוי על כל אחד
עמוד ב · גמרא
רב אסי וחייא בר רב: חתיכה אחת או אחת משתיים
בקצרה — על מה הסוגיה
האמוראים נחלקו במה עוסקת הרישא ספק אכל חלב: רב אסי — אפילו חתיכה אחת שספק אם חלב היא, כי הכתיב מצות ביחיד;
חייא בר רב — דווקא אחת משתי חתיכות, כי הקריאה מצוות ברבים. מקשים על רב אסי מן הסיפא, ורב מלמד שאין להקשות מדבר שניתן להופכו;
ולבסוף מיישבים לכל צד למה שנה התנא את שני המקרים.
- איתמררב אסי אמר: ״חתיכה אחת שנינו״ — המשנה מחייבת אשם תלוי אפילו באכל חתיכה אחת, שאחר כך נודע לו שהיא ספק חלב ספק שומן. חייא בר רב אמר: ״חתיכה משתי חתיכות שנינו״ — דווקא כשהיו לפניו שתי חתיכות, אחת של איסור ואחת של היתר, ואכל אחת מהן; אבל חתיכה אחת ספק חלב ספק שומן — פטור.רב אסי: אפילו חתיכה אחת; חייא בר רב: רק אחת משתיים
- במאי קמיפלגיהמחלוקת תלויה בקריאת הפסוק של אשם תלוי: ״ועשתה אחת מכל מצות ה׳ אשר לא תעשינה ולא ידע״ (ויקרא ה, יז). רב אסי סובר ״יש אם למסורת״ — הולכים אחר צורת הכתיבה שבמסורת, והמילה מצות כתובה חסר, בלשון יחיד: די בספק על דבר אחד.רב אסי: יש אם למסורת — מצות כתוב ביחיד
- יש אם למקראוחייא בר רב סובר ״יש אם למקרא״ — הולכים אחר הקריאה, וקוראים מצוות בלשון רבים: אחת מתוך שתיים (רש״י) — צריך שיהיו לפניו שתי חתיכות והספק באחת מהן.חייא בר רב: יש אם למקרא — מצוות, אחת מתוך שתיים
- איתיביהרב הונא (ויש אומרים חייא בר רב) הקשה לרב אסי מן הסיפא: ״חלב ושומן לפניו ואכל אחת מהן״ — הסיפא עוסקת בשתי חתיכות; ״מאי לאו״ — האם לא גם הרישא, ספק אכל חלב, עוסקת בשתי חתיכות, ולא כרב אסי?קושיה לרב אסי: הסיפא בשתי חתיכות — הרישא גם?
- אמר להו רברב אמר להם: ״לא תיזלו בתר איפכא״ — אל תקשו מדבר שניתן להופכו, שהרי רב אסי יכול לתרץ לכם: ״סיפא בשתי חתיכות רישא בחתיכה אחת״ — המשנה שונה שני דינים שונים.רב: אין להקשות — רישא בחתיכה אחת, סיפא בשתיים
- אי הכיאם כך, למה שנה התנא את הסיפא? אם בחתיכה אחת מחייב — ״שתי חתיכות צריכא למימר״? בחתיכה אחת יש טעם לפטור, שאי אפשר לברר איסורה או שלא נקבע בה איסור; ואם בה מביא אשם תלוי, בשתי חתיכות ודאי שחייב (רש״י).קושיה: אם חתיכה אחת מחייבת — שתיים פשוט
- תירוץהמשנה שנויה בדרך ״זו ואין צריך״ לומר זו — תחילה החידוש הגדול, ואחריו המקרה הפשוט ממנו.תירוץ: זו ואין צריך לומר זו
- ולחייא בר רבולחייא בר רב, האומר שגם הרישא בשתי חתיכות — ״מיתנא תרתי למה לי״? למה שנה התנא את אותו דין פעמיים?קושיה לחייא בר רב: למה שנה התנא פעמיים?
- תירוץ״פרושי קא מפרש״ — הסיפא אינה דין נוסף אלא פירוש לרישא: ספק אכל ספק לא אכל חלב מביא אשם תלוי — כיצד? כגון שהיו חלב ושומן לפניו ואכל אחת מהן.תירוץ: הסיפא מפרשת את הרישא — כיצד? חלב ושומן לפניו
עמוד ב · גמרא
רב: חתיכה אחת פטור — טעם רבא וקושיות אביי
בקצרה — על מה הסוגיה
רב יהודה בשם רב פוסק: אחת משתי חתיכות — חייב, חתיכה אחת מסופקת — פטור. רבא מנמק: קוראים מצוות, ואינו חייב עד שישגוג בשתיים.
אביי מקשה משלוש משניות שבהן אשם תלוי בא על ספק בדבר אחד — כוי, ספק בן תשעה לראשון, ונמצא על שלה לאחר זמן — וכולן מועמדות כרבי אליעזר הסובר יש אם למסורת.
- אמר רב יהודה אמר רב״היו לפניו שתי חתיכות״, אחת של שומן ואחת של חלב, אכל אחת מהן ואינו יודע איזו — חייב אשם תלוי. חתיכה אחת, ״ספק של חלב ספק של שומן״ ואכלה — פטור. רב פוסק כדרך שאמר חייא בר רב.רב: אחת משתי חתיכות — חייב; חתיכה אחת — פטור
- מאי טעמא?רבא שואל: ״מאי טעמא דרב״ — מה הטעם שחתיכה אחת מסופקת אינה מחייבת אשם תלוי, והרי גם בה ספק לו אם אכל חלב?מאי טעמא דרב — למה חתיכה אחת פטורה?
- רבאהכתוב אומר ״ועשה אחת מכל מצות ה׳ בשגגה״ — ״עד שישגוג בשתים״: אף שהמילה כתובה מצות חסר, קוראים מצוות בלשון רבים — יש אם למקרא, וצריך שתהיה השגגה בין שני דברים שלפניו.רבא: מצוות קרינן — עד שישגוג בשתיים
- איתיביה אביי — כויאביי הקשה ממשנה: רבי אליעזר אומר, כוי — בעל חיים שספק אם הוא בהמה שחלבה אסור או חיה שחלבה מותר — ״חייבין עליו אשם תלוי״, אם אכל את חלבו בשוגג כסבור חיה הוא (רש״י). והרי כאן חתיכה אחת, ואין כאן שתי חתיכות!אביי: בכוי חייבים אשם תלוי — ואין שתי חתיכות
- תירוץרבא: ״רבי אליעזר סבר״ — ״יש אם למסורת״: לדעתו הולכים אחר הכתיב מצות ביחיד, ודי בספק על דבר אחד; ואין להקשות ממנו על רב.רבא: רבי אליעזר סובר יש אם למסורת — מצות ביחיד
- המשנה ביבמות: ספק בן תשעהעוד הקשה אביי ממשנה ביבמות: אשה שמת בעלה בלא זרע ונתייבמה לאחיו בתוך שלושה חודשים (רש״י), וילדה בן שהוא ״ספק בן תשעה לראשון״ — לבעל שמת — ״או בן שבעה לאחרון״, ליבם: היבם מוציא אותה, שמא היתה מעוברת מאחיו והיא אסורה עליו כאשת אח שיש לו בנים; ״והולד כשר״.משנה ביבמות: ספק בן תשעה לראשון — יוציא והולד כשר
- איתיביה — וחייב באשם תלוי״וחייב באשם תלוי״ — היבם חייב אשם תלוי על ביאה זו, שמא בן הראשון הוא ונמצא שבא על אשת אח שיש לה בנים, שהיא בכרת (רש״י). והרי האשה דומה לחתיכה אחת — הספק הוא בגוף אחד, ולא באחת משתיים!וחייב אשם תלוי — והרי האשה כחתיכה אחת
- תירוץרבא: ״הא מני״ — ״רבי אליעזר היא״: משנה זו שנויה כרבי אליעזר, הסובר יש אם למסורת.תירוץ: משנה זו כרבי אליעזר
- המשנה בנדה: נמצא על שלועוד הקשה אביי ממשנה בנדה: דרך בנות ישראל לשמש בשני עדים — סדין לו וסדין לה — לבדוק בהם אחר התשמיש (רש״י). ״נמצא על שלו״ דם — ודאי היה בשעת התשמיש: שניהם טמאין, ״וחייבין בקרבן״ חטאת, שבא בשוגג על הנדה.משנה בנדה: נמצא דם על שלו — טמאים וחייבים חטאת
- איתיביה — על שלה לאחר זמןנמצא ״על שלה אתיום״ — מיד אחר התשמיש (מילה יוונית — רש״י) — טמאין וחייבין בקרבן; ״נמצא על שלה לאחר זמן״ — טמאין מספק, שמא נטמאה רק אחר כך, ופטורין מן החטאת. ״ותני עלה״ בברייתא: חייב משום אשם תלוי — והרי אין כאן אלא אשה אחת, ולא ספק בין שני דברים!על שלה לאחר זמן — פטור מחטאת, חייב אשם תלוי
- תירוץרבא: גם ברייתא זו ״רבי אליעזר היא״ — ולשיטתו, שיש אם למסורת, אין צריך שתי חתיכות.תירוץ: אף זו כרבי אליעזר
עמוד ב · גמרא
רבי זירא: אפשר לברר איסורו — ומה בינו לרבא
בקצרה — על מה הסוגיה
רבי חייא מוסר בשם רב אותו דין, ורבי זירא מנמק אחרת: אשם תלוי בא רק על ספק שאפשר לבררו, ובשתי חתיכות נשארה אחת לבירור. ההבדל מרבא — כזית ומחצה.
רבי ירמיה מקשה לרבי זירא מאותן שלוש משניות, והתשובה שוב: רבי אליעזר, שאינו מצריך בירור. הקושיות האחרונות כבר בדף י״ח, ושם יבוא טעם שלישי.
- אמר רבי חייא אמר רבגם רבי חייא מוסר בשם רב: ״היו לפניו שתי חתיכות״, אחת של חלב ואחת של שומן, ואכל אחת ואינו יודע איזו — חייב אשם תלוי; חתיכה אחת ״ספק של שומן ספק של חלב״ ואכלה — פטור.רבי חייא בשם רב: שתיים — חייב, אחת — פטור
- מאי טעמא?רבי זירא שואל: ״מאי טעמא דרב״ — מה הטעם לחלק בין חתיכה אחת לשתיים? והוא מציע טעם שונה מזה של רבא.מאי טעמא דרב — רבי זירא מציע טעם אחר
- רבי זירארב סובר שאשם תלוי בא רק על ספק שניתן לבררו: ״שתי חתיכות אפשר לברר איסורן״ — החתיכה שנותרה יכולה להיבדק בידי בקי, ואם תימצא שומן יתברר שחלב אכל ויביא חטאת; ״חתיכה אחת אי אפשר לברר איסורה״ — כבר אכלה. רש״י: אשם תלוי בא להגן מן הייסורים עד שייוודע לו ויביא חטאת — ולכן הוא שייך רק במקום שאפשר שייוודע.רבי זירא: רק ספק שאפשר לברר — בשתיים נשארה אחת
- מאי איכא בינייהו?״מאי איכא בין טעמא דרבא לטעמא דרבי זירא״ — רבא לומד שתי חתיכות מלשון מצוות שברבים, רבי זירא מאפשרות הבירור; מה ההבדל ביניהם למעשה?מה בין טעם רבא לטעם רבי זירא?
- תשובה״איכא בינייהו כזית ומחצה״ — שתי חתיכות, אחת של חלב ואחת של שומן, באחת כזית ובאחרת חצי כזית, ואכל את זו שיש בה כזית ואינו יודע אם חלב היא או שומן (רש״י).ההבדל: כזית וחצי כזית, ואכל את הכזית
- לרבא — לרבי זיראלרבא אין כאן שתי מצוות — חתיכה שפחותה מכזית היא כמי שאינה (רש״י), ולכן פטור; ״לרבי זירא״ — ״אפשר לברר איסורו״: גם חצי הזית שנשאר ניתן לבדיקה, ולכן חייב.לרבא פטור — אין שתיים; לרבי זירא חייב — אפשר לברר
- איתיביה רבי ירמיה — כוירבי ירמיה הקשה לרבי זירא מן המשנה: רבי אליעזר אומר, כוי — ״חייבין על חלבו אשם תלוי״; והרי את איסורו של הכוי אי אפשר לברר (רש״י)!רבי ירמיה: בכוי אי אפשר לברר — וחייב אשם תלוי
- תירוץרבי זירא: ״רבי אליעזר סבר״ — ״לא בעינן לברר איסורו״: לדעתו אשם תלוי בא גם על ספק שאי אפשר לבררו, ואין להקשות ממנו על רב.רבי זירא: רבי אליעזר אינו מצריך בירור
- איתיביה — ספק בן תשעהדף י״חעוד הקשה רבי ירמיה ממשנת היבמה: ילדה ולד שהוא ״ספק בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון״ — יוציא, והולד כשר, ״וחייב באשם תלוי״ — ואת הספק הזה אי אפשר לברר!רבי ירמיה: ספק בן תשעה — אי אפשר לברר, וחייב
- תירוץדף י״ח״הא מני״ — ״רבי אליעזר היא״: משנה זו כרבי אליעזר, המביא אשם תלוי גם כשאי אפשר לברר את האיסור.תירוץ: משנה זו כרבי אליעזר
- איתיביה — נמצא על שלהדף י״חועוד: ״נמצא על שלה לאחר זמן״ — טמאין מספק ופטורין מן הקרבן, ותני עלה: ״וחייבין באשם תלוי״ — אף שאי אפשר לברר אם היתה נדה בשעת התשמיש!רבי ירמיה: נמצא על שלה לאחר זמן — אי אפשר לברר
- תירוץדף י״חגם ברייתא זו ״רבי אליעזר היא״. בדף י״ח הסוגיה ממשיכה בטעם שלישי לדין רב — של רב נחמן.תירוץ: אף זו כרבי אליעזר
עזרים — טבלת שיטות
שני הטעמים לדין רב
| רבא (מצוות) | רבי זירא (בירור) | |
|---|---|---|
| אכל אחת משתי חתיכות | חייב — שתי מצוות | חייב — נשארה אחת לבירור |
| חתיכה אחת מסופקת | פטור — מצוה אחת | פטור — כבר נאכלה |
| כזית וחצי כזית, אכל הכזית | פטור — חצי זית כאינו | חייב — אפשר לברר בחצי |
חשבו לפני שממשיכים
לרבי זירא, מה בין שתי חתיכות לחתיכה אחת — הרי בשני המקרים אינו יודע עכשיו אם חלב אכל?
בשתי חתיכות נשארה אחת, ובקי יכול לבדוק אותה: אם היא שומן — יתברר שחלב אכל ויביא חטאת. אשם תלוי בא להגן מן הייסורים עד שייוודע לו (רש״י), ולכן הוא שייך רק בספק שעשוי להתברר. בחתיכה אחת, שכבר נאכלה, לא יתברר לעולם — ואין בה אשם תלוי.
בסוף הדף
שאלות הבנה
להעמקה
מקורות להעמקה
מקורות
- ספריא — לשון הגמרא (נוסח וילנא), ביאור שטיינזלץ, פסוקים ומקורות הלכה
- הדף היומי — daf-yomi.com — לוח הדף היומי וחומרי ״ללמוד ולהבין״
- כולל עיון הדף — dafyomi.co.il — סיכומי נקודות וטבלאות עזר
- ישיבה — yeshiva.org.il — ביאור ״פרשני״
- אתר סיני — שיעורי הדף היומי של הרב אורי בריליאנט — שיעורים, סיכומים, תרשימים וחוברות ״דף מאיר״ — לבדיקת מהלך הסוגיות וההסברים
- Daf Spoiler — הכנה לדף היומי, הרב נפתלי רמתי — סיכום והכנה לכל דף בשאלות ותשובות — לבדיקת הרקע והמקרה של כל סוגיה (ברשות הכותב)
- SW Daf — Simon Wolf — תרשימים, מפות ודפי מקורות לדף — מקושרים במקור (באדיבות Simon Wolf)
- דיקטה — הנקדן — ניקוד אוטומטי של הטקסט לפני ההקראה בקול
הדפים נבנים ונבדקים על ידי סוכן AI מתוך המקורות האלה; ניסוח ההסברים מקורי. לשון הגמרא מובאת מספריא.