ברכות י״ז
שורת תפילות ואמרות של חכמים, שכר הנשים והפסוקים הנדרשים בפרידה, חשש יוהרא בחתן ובתשעה באב, ופתיחת דיני מי שמתו מוטל לפניו.
״לשון הגמרא״ביאורחכםמושג— הקש על מילה מסומנת או על ציטוט להסבר
הקדמה — הסיפור של הדף
הדף ממשיך את שורת התפילות האישיות שאחרי התפילה, ואגב כך עובר לאמרות שחכמים הרבו לומר, לשכר הנשים ולברכות הפרידה בבית המדרש.
מפסוק ״אלופינו מסבלים״ עוברים לפסוק נוסף שאותם אמוראים נחלקו בו, ״אבירי לב״.
אחר כך חוזרת הגמרא למשנה על חתן הקורא שמע: הסתירה בין שיטות רשב״ג וחכמים כאן ובתשעה באב מיושבת אצל ר׳ יוחנן בהחלפת השיטות, ואצל רב שישא בלי החלפה.
בסיום הפרק נפתחת המשנה על מי שמתו מוטל לפניו, והגמרא מקשה מברייתא שפוטרת גם כשהמת אינו לפניו; רב פפא ורב אשי מיישבים, והסוגיה נחתמת בראש דף י״ח.
עמוד א · המשך מדף ט״ז
תפילות החכמים אחרי התפילה
→ תחילת הסוגיה בדף ט״זבקצרה — על מה הסוגיה
הגמרא ממשיכה את שורת התפילות האישיות שחכמים הוסיפו בסוף תפילתם: שלום בין המלאכים והתלמידים, הצלה מהיצר ומשעבוד מלכויות, ענווה, שמירת הלשון, ובקשה שהתענית תיחשב כקרבן.
כל תפילה עומדת לעצמה, ואין ביניהן ויכוח.
- רקעבדף הקודם נפתחה שורת תפילות אישיות שחכמים אמרו אחרי התפילה, מר׳ אלעזר ועד מר בריה דרבינא. כאן היא נמשכת, וחותמת בתפילת רב ששת בתעניתו, ואחריה עוברת הגמרא לאמרות אחרות של חכמים.ההמשך של שורת התפילות האישיות שאחרי התפילה
- שלום בפמליאסוף תפילתו של רב ספרא, שנפתחה בדף הקודם: הוא מבקש שלום ״בפמליא של מעלה״ — בחבורת שרי האומות, שכשיש ביניהם מריבה למעלה נוצרת מיד קטטה בין האומות למטה (רש״י). וכן שלום ״בפמליא של מטה״, בחבורת החכמים, ובין התלמידים, בין העוסקים לשמה ובין שלא לשמה. החתימה: שמי שעוסק שלא לשמה יגיע ללמוד לשמה.רב ספרא: שלום למעלה ולמטה, ושכל לומד יגיע ללימוד לשמה
- ר׳ אלכסנדריר׳ אלכסנדרי היה אומר אחרי תפילתו: שה׳ יעמידנו ״בקרן אורה״ — בזוית מוארת — ולא בקרן חשכה, ושלא יכאב הלב ושלא יחשכו העיניים.ר׳ אלכסנדרי: שנעמוד במקום אור, שלא יכאב לבנו ולא יחשכו עינינו
- איכא דאמרייש אומרים שזו לא תפילתו של ר׳ אלכסנדרי אלא של רב המנונא, והוא שהיה מתפלל אותה. אלו שתי גרסאות על בעל התפילה, והנוסח אחד.איכא דאמרי: זו תפילת רב המנונא ולא של ר׳ אלכסנדרי
- מי מעכבתפילה שנייה של ר׳ אלכסנדרי: גלוי לפני ה׳ שרצוננו לעשות את רצונו, ״ומי מעכב״? שני דברים: ״שאור שבעיסה״ — החמץ שבבצק, והוא היצר הרע שבלבנו (רש״י) — ו״שעבוד מלכויות״. הוא מבקש הצלה משניהם, כדי לשוב ולקיים את חוקי ה׳ בלב שלם.ר׳ אלכסנדרי: היצר הרע ושעבוד המלכויות מעכבים אותנו, הצילנו
- רבארבא היה אומר: ״עד שלא נוצרתי איני כדאי״, ועכשיו כאילו לא נוצרתי; עפר אני בחיי וקל וחומר במיתתי, ככלי מלא בושה. הוא מבקש שלא יחטא עוד, ושמה שחטא ימחק ברחמים, ״אבל לא על ידי יסורין״ וחלאים רעים. הגמרא מוסיפה שזהו וידויו של רב המנונא זוטי ביום הכיפורים.רבא: אני עפר, מחק חטאי ברחמים ולא ביסורין
- מר בריה דרבינאמר בריה דרבינא, כשסיים את תפילתו, ביקש: ״נצור לשוני מרע״, ושאהיה לאחרים כעפר, שלא אדבר מרמה ואשתוק למקללי. עוד ביקש שיפתח לבו בתורה, ושיינצל מפגע רע, מהיצר הרע, מאשה רעה ומכל רעה המתרגשת לבוא, ושעצת החושבים עליו רעה תופר. הוא חתם ב״יהיו לרצון אמרי פי״.מר בריה דרבינא: שמירת הלשון, תורה, והצלה מכל רע
- רב ששתרב ששת, כשישב בתענית, אמר אחרי תפילתו: בזמן המקדש חוטא היה מקריב קרבן, ומקריבים ממנו על המזבח רק ״חלבו ודמו״ והוא מתכפר. עכשיו בתענית נתמעטו חלבי ודמי, ויהי רצון שיחשבו כאילו הקרבתים על המזבח, ותרצני.רב ששת: שהחלב והדם שנתמעטו בתענית יחשבו קרבן
עמוד א · גמרא
אמרות חכמים: דרך חיים ושכר העולם הבא
בקצרה — על מה הסוגיה
אגב דברי החכמים בסוף תפילותיהם, הגמרא מביאה אמרות שחכמים הרבו לומר: על סוף האדם, על לימוד שמכוון לשמים, על שלום עם הבריות ועל תכלית החכמה. רק אצל רבנן דיבנה יש שאלה ותשובה קצרה.
- ר׳ יוחנןר׳ יוחנן, כשסיים את ספר איוב, היה אומר: ״סוף אדם למות וסוף בהמה לשחיטה״, והכל עומדים למיתה. לכן אשרי מי שגדל בתורה, עמל בה, עשה נחת רוח ליוצרו, וגדל ונפטר בשם טוב — ועליו נאמר ״טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו״. רש״י: אמר זאת על שם שאיוב נפטר בשם טוב.ר׳ יוחנן: הכל למיתה עומד, אשרי מי שנפטר בשם טוב
- ר׳ מאירר׳ מאיר היה רגיל לומר, כאילו בשם ה׳: ללמוד בכל הלב והנפש לדעת את דרכיו, לשקוד על דלתות התורה, לשמור אותה בלב, ליראה תמיד, לשמור את הפה מחטא ולטהר ולקדש את עצמו מאשמה ועוון. מי שעושה כך — ה׳ עמו בכל מקום.ר׳ מאיר: ללמוד תורה ביראה, לשמור פה, וה׳ יהיה עמך
- רבנן דיבנהחכמי יבנה היו אומרים: ״אני בריה וחברי בריה״. אני, הלומד תורה, מלאכתי בעיר והוא, העובד, מלאכתו בשדה; שנינו משכימים למלאכתנו, וכשם שהוא אינו מתגדר במלאכתי כך אני במלאכתו. ממילא אין לי יתרון עליו רק מפני שאני לומד.רבנן דיבנה: הלומד והעובד שניהם בריות, אין יתרון ללומד
- שמא תאמרויש מקום לטעון: ״ושמא תאמר אני מרבה והוא ממעיט״. רש״י: הדין עמו שאינו תופס את מלאכתי, כי אילו תפס אותה לא היה לו לב פנוי להרבות בתורה כמוני והיה ממעיט ואין לו שכר. והלומד טוען שהוא מעולה ממנו.קושיה: אולי המרבה בתורה מעולה מהממעיט
- שנינוהתשובה: כבר שנינו ״אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים״. שכר הממעיט כשכר המרבה (רש״י), והעיקר הוא הכוונה לשמים ולא כמות הלימוד.תשובה: אחד המרבה ואחד הממעיט, העיקר שיכוון לשמים
- אבייאביי היה אומר: לעולם יהיה אדם ״ערום ביראה״ — יפעל בכל דרכי חכמה כדי להגיע ליראת בוראו (רש״י). ״מענה רך משיב חמה״, ויהיה מרבה שלום עם אחיו, עם קרוביו ועם כל אדם, ואפילו עם גוי בשוק. כך יהיה אהוב למעלה ונחמד למטה ומקובל על הבריות.אביי: להערים ביראה ולהרבות שלום עם כל אדם
- רבן יוחנן בן זכאיאגב שלום עם הגוי בשוק: אמרו על רבן יוחנן בן זכאי שאיש לא הקדימו בשלום מעולם, אפילו גוי בשוק, כי הוא היה מקדים לכל אדם.רבן יוחנן בן זכאי הקדים שלום לכל אדם, אפילו לגוי
- רבארבא היה אומר: ״תכלית חכמה — תשובה ומעשים טובים״, כדי שלא יקרא וישנה ואחר כך יבעט באביו, באמו, ברבו ובמי שגדול ממנו בחכמה או במנין (במספר התלמידים, לפי הסבר). מוכיח מהפסוק ״ראשית חכמה יראת ה׳ שכל טוב לכל עושיהם״.רבא: תכלית החכמה תשובה ומעשים טובים, לא גאווה
- לעושיהםרבא דורש: נאמר ״לעושיהם״ ולא ״לעושים״ — כלומר העושים לשמה ולא העושים שלא לשמה. והוסיף: כל העושה שלא לשמה, נוח לו שלא נברא. רש״י: מדובר במי שלומד לקנטר ולא כדי לקיים.רבא: השכל הטוב לעושים לשמה, ומי שלא לשמה נוח לו שלא נברא
- רברב היה אומר: ״לא כעולם הזה העולם הבא״. בעולם הבא אין אכילה, שתייה, פריה ורבייה, משא ומתן, קנאה, שנאה ותחרות, אלא הצדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה. הוא מביא ״ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו״ — ראיית פני ה׳ היא להם כאכילה ושתייה.רב: בעולם הבא הצדיקים נהנים מזיו השכינה ללא צרכי הגוף
חשבו לפני שממשיכים
רבנן דיבנה אמרו שהלומד והעובד שווים. איזו הנחה מאפשרת להם לומר זאת, ומה מבטיח שהלומד לא ייחשב מעולה?
שכר הממעיט בתורה כשכר המרבה, בתנאי שהוא מכוון את לבו לשמים — ״אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים״.
עמוד א–ב
שכר הנשים, ברכות פרידה ו״אלופינו מסבלים״
בקצרה — על מה הסוגיה
אגב שכר העולם הבא מגיעים לשכר הנשים ולמה הן זוכות בו.
משם לברכות שאמרו החכמים זה לזה כשנפרדו בבית המדרש, ובסוף לפסוק ״אלופינו מסבלים״, שנדרש כבקשה שלא יצא מן הסיעה תלמיד שמקלקל.
- הבטחה לנשיםגדולה ההבטחה שהבטיח ה׳ לנשים יותר מן האנשים, כי נאמר ״נשים שאננות קמנה... בנות בוטחות האזנה אמרתי״. רש״י: הכתוב קורא להן ״שאננות״ ו״בוטחות״, וזה לא נאמר על האנשים.ההבטחה לנשים גדולה מזו של האנשים, כי נקראו שאננות ובוטחות
- במאי זכייןרב שאל את ר׳ חייא: ״נשים במאי זכיין״ — באיזו זכות הן זוכות להבטחה הגדולה הזאת, שעליה דרשו מ״נשים שאננות... בנות בוטחות״?קושיה: במה זוכות הנשים לשכר גדול כל כך?
- תשובהר׳ חייא ענה: ״באקרויי בנייהו לבי כנישתא״ — בכך שמביאות את בניהן ללמוד מקרא בבית הכנסת; ״ובאתנויי גברייהו בי רבנן״ — ששולחות את בעליהן ללמוד משנה בבית המדרש; ו״נטרין לגברייהו״ — ממתינות להם עד שיחזרו. רש״י: הן נותנות להם רשות ללכת וללמוד גם בעיר אחרת.זכותן: מחנכות בניהן, שולחות בעליהן ללמוד וממתינות להם
- פרידה מרבי אמיכשנפרדו החכמים בבית מדרשו של ר׳ אמי, ויש אומרים של ר׳ חנינא — רש״י: כשאחד נטל רשות מחברו לשוב לביתו ולארצו — ברכו אותו: ״עולמך תראה בחייך״ — שתמצא את כל צרכיך (רש״י) — ואחריתך לחיי העולם הבא ותקוותך לדורי דורות. ועוד: שלבו יהגה תבונה, פיו ידבר חכמות, עיניו יאירו במאור תורה, ופעמיו ירוצו לשמוע דברי ״עתיק יומין״ — הקדוש ברוך הוא.ברכת הנפרד מחברו: עולמך בחייך, העולם הבא, תבונה ואור תורה
- פרידה מרב חסדאכשנפרדו מבית מדרשו של רב חסדא, ויש אומרים של ר׳ שמואל בר נחמני, אמרו לו את הפסוק ״אלופינו מסבלים״ וכו׳ — ״אין פרץ ואין יוצאת ואין צווחה ברחובותינו״. הגמרא מפרשת מיד את הפסוק.בפרידה מרב חסדא אמרו את הפסוק אלופינו מסבלים
- מחלוקת: מסבליםרב ושמואל, ויש אומרים ר׳ יוחנן ור׳ אלעזר, נחלקו בפירוש. אחד: אלופינו — בתורה, ומסבלים — במצוות. השני: אלופינו — בתורה ובמצוות, ומסבלים — ביסורים. כלומר, מהי המילה ״מסבלים״ — מעלה או סבל.מחלוקת: מסבלים פירושו במצוות, או ביסורים
- פרץ, יוצאת, צוחההפסוק נדרש כבקשה על סיעת התלמידים: ״אין פרץ״ — שלא נהיה כסיעת דוד שיצא ממנה אחיתופל; ״אין יוצאת״ — שלא כסיעת שאול שיצא ממנה דואג האדומי; ״אין צוחה״ — שלא כסיעת אלישע שיצא ממנה גחזי. בכל אחד יצא מתוך הסיעה אדם שקלקל.ביקשו שלא יצא מהסיעה תלמיד כאחיתופל, דואג או גחזי
- ברחובותינוברחובותינו — שלא יהיה לנו בן או תלמיד שמקדיח תבשילו ברבים, כלומר מתקלקל ומקלקל באופן ידוע לכל, כמו ישו הנוצרי שנזכר כאן. מדובר בבקשה על ההנהגה הפומבית של התלמידים.ברחובותינו: שלא יקלקל תלמיד שלנו בפומבי
חשבו לפני שממשיכים
במה, לפי ר׳ חייא, זוכות הנשים לשכר הגדול?
בכך שמביאות את בניהן ללמוד מקרא בבית הכנסת, שולחות את בעליהן ללמוד בבית המדרש, וממתינות להם עד שיחזרו.
עמוד ב
״אבירי לב הרחוקים מצדקה״
בקצרה — על מה הסוגיה
פסוק נוסף שאותם אמוראים נחלקו בפירושו: ״אבירי לב הרחוקים מצדקה״.
לשתי הדעות מדובר בצדיקים — אם שהם ניזונים בזכות עצמם, אם שהעולם ניזון בזכותם והם עצמם לא (כבת הקול על ר׳ חנינא בן דוסא).
רב יהודה חולק ומפרש על בני גובאי, ורב אשי אומר כך על בני מתא מחסיא — שאינם מתגיירים.
- הפסוקאגב המחלוקת בפירוש ״אלופינו מסבלים״ מובא פסוק אחר שהתפרש במחלוקת דומה: ״שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה״. שוב נחלקו רב ושמואל, ויש אומרים ר׳ יוחנן ור׳ אלעזר. לדעת שני המפרשים מדובר בצדיקים.מחלוקת נוספת בפירוש הפסוק אבירי לב הרחוקים מצדקה
- דעה אאחד אומר: ״כל העולם נזונין בצדקה״ — בצדקתו של ה׳ ולא בזכות שבידם — ״והם נזונין בזרוע״, כלומר בזכות שלהם (רש״י). הצדיקים נקראים ״רחוקים מצדקה״ כי הם אינם זקוקים לצדקת ה׳.דעה א: העולם ניזון בצדקת ה׳, והצדיקים בזכות עצמם
- דעה בהשני אומר: ״כל העולם כולו נזונין בזכותם״ — בזכות הצדיקים — ״והם אפילו בזכות עצמם אין נזונין״. כלומר הצדיקים מקבלים פחות מכולם, ובזכותם העולם ניזון.דעה ב: העולם ניזון בזכות הצדיקים והם עצמם בקושי ניזונים
- בת קוללדעה השנייה מביאים ראיה מדברי רב יהודה אמר רב: בכל יום בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת, ״כל העולם נזונין בשביל חנינא בני״, וחנינא בני ״די לו בקב חרובין״ מערב שבת לערב שבת. כלומר העולם ניזון בזכות הצדיק והוא עצמו ניזון בדוחק.ראיה לדעה ב: בת קול אומרת שהעולם ניזון בזכות חנינא
- רב יהודה: גובאי״ופליגא דרב יהודה״ — הפירוש על צדיקים חולק על רב יהודה עצמו, שזה עתה הובאה בשמו הבת קול. לדעתו ״אבירי לב״ הם רשעים (רש״י): ״גובאי טפשאי״ — בני גובאי הטיפשים, וגובאי הוא שם של אומה בבבל (רש״י).רב יהודה: אבירי לב הם בני גובאי הטיפשים, לא צדיקים
- רב יוסףרב יוסף מוסיף ראיה: ״תדע, דהא לא איגייר גיורא מינייהו״ — שהרי אף גר אחד לא התגייר מהם. אילו היו מבינים את האמת היו מתגיירים.ראיה לרב יהודה: אף אחד מהם לא התגייר
- רב אשיגם רב אשי אומר כך על בני העיר מתא מחסיא: הם ״אבירי לב״, כי הם רואים את כבוד התורה פעמיים בשנה — בחודשי הכלה, אדר ואלול, כשישראל נאספים לשמוע הלכות הפסח והחג (רש״י) — ובכל זאת אין גר מתגייר מהם.רב אשי: בני מתא מחסיא רואים את כבוד התורה ואינם מתגיירים
עמוד ב · גמרא
חתן וקריאת שמע: חשש יוהרא
🔑 מפתח לסוגיה
המשנה (בדף הקודם) פוטרת חתן מקריאת שמע בלילה הראשון לנישואיו, משום שהוא טרוד במצווה (רש״י). ״יוהרא״ היא מעשה שנראה כהתגאות — שאדם מציג את עצמו כחשוב או כחסיד יותר מן הציבור.
בקצרה — על מה הסוגיה
המשנה אומרת שרשב״ג חושש ליוהרא וחכמים אינם חוששים, והגמרא מוצאת במשנה אחרת, על תשעה באב, את ההפך.
ר׳ יוחנן מחליף את השיטות, ורב שישא מיישב שהחשש תלוי במה שהציבור עושה ובמה שהרואה מבין.
- משנהבמשנה: ״חתן אם רוצה לקרות״ קריאת שמע בלילה הראשון לנישואיו — רשאי, כי הפטור שלו הוא מפני הטירדה במצווה ולא איסור. רבן שמעון בן גמליאל אומר: חוששים לדבר ״משום יוהרה״, שייראה כמתגאה.המשנה: חתן רשאי לקרוא שמע, ורשב״ג חושש ליוהרא
- למימראהגמרא שואלת: למימרא — האם יוצא מן המשנה שרשב״ג חושש ליוהרא וחכמים אינם חוששים? כך נראה: חכמים מתירים לחתן הרוצה לקרוא, אף שבכך הוא מראה שהוא מצליח לכוון ביום כזה, ורק רשב״ג מונע זאת מחשש יוהרא.שאלה: האם רשב״ג חושש ליוהרא וחכמים לא?
- והא איפכאאבל ״איפכא שמעינן להו״ — שמענו את ההפך, כי שנינו: במקום שנהגו לעשות מלאכה בתשעה באב — עושין; שנהגו שלא לעשות — אין עושין; ״וכל מקום תלמידי חכמים בטלים״. ורשב״ג אומר: ״לעולם יעשה אדם את עצמו כתלמיד חכם״, ויתבטל ממלאכה. כלומר רשב״ג אינו חושש להתבלט, וחכמים הם שחוששים.קושיה: בתשעה באב רשב״ג דווקא מתיר להתבלט וחכמים לא
- קשיאמכאן ״קשיא דרבנן אדרבנן״: חכמים אינם חוששים ליוהרא בחתן הקורא שמע, ואילו בתשעה באב הם מתירים להתבטל רק לתלמידי חכמים — כלומר חוששים שאדם רגיל המתבטל ייראה מתגאה.קושיה: חכמים סותרים את עצמם בחתן ובתשעה באב
- קשיאוגם ״קשיא דרבן שמעון בן גמליאל אדרבן שמעון בן גמליאל״: בחתן הוא חושש ליוהרא, ובתשעה באב הוא מורה לכל אדם לנהוג כתלמיד חכם ולהתבטל, ואינו חושש שייראה מתגאה.קושיה: גם רשב״ג סותר את עצמו
- מוחלפת השיטהר׳ יוחנן אמר: ״מוחלפת השיטה״ — יש להחליף את שמות החכמים באחת המשניות, ואז השיטות מתיישבות: מי שחושש בחתן חושש גם בתשעה באב.ר׳ יוחנן: להחליף את שמות החכמים באחד המקומות
- רב שישא: חכמיםרב שישא בריה דרב אידי חלק: ״לעולם לא תחליף״. חכמים אינם סותרים: בקריאת שמע ״כולי עלמא קא קרו״ והחתן גם הוא קורא — אינו מתבלט ולכן ״לא מיחזי כיוהרא״. בתשעה באב הכל עושים מלאכה והוא לא עושה — נראה כיוהרא.רב שישא: חכמים מתירים כשכולם קוראים ואוסרים כשהוא מתבלט
- רב שישא: רשב״גגם רשב״ג אינו סותר את עצמו: ״התם בכונה תליא מילתא״ — קריאת שמע תלויה בכוונה, ו״אנן סהדי״ שהחתן אינו יכול לכוון את דעתו; אם הוא קורא בכל זאת, הוא מציג את עצמו כמי שמכוון, וזו יוהרא. אבל בתשעה באב הרואה אומר ״מלאכה הוא דאין לו״ — פשוט אין לו עבודה — ו״פוק חזי כמה בטלני איכא בשוקא״, גם בימי חול (רש״י); לכן אינו מתבלט.רב שישא: החתן אינו מכוון לבו, ובתשעה באב חושבים שאין לו עבודה
- הדרןכאן מסתיים פרק ״היה קורא״ (הדרן עלך היה קורא), והפרק הבא, ״מי שמתו״, נפתח מיד.סוף פרק היה קורא
עמוד ב · משנה
משנה: מי שמתו מוטל לפניו
בקצרה — על מה הסוגיה
פרק חדש במשנה: מי שיש לו מת שעדיין לא נקבר פטור מקריאת שמע ומשאר המצוות, וכך גם הנושאים אותו, לפי מי שנצרך.
אחרי הקבורה יש כללים על ההמשך, ובסוף מי שחייב בקריאת שמע ובתפילה.
- מתו מוטל לפניו״מי שמתו מוטל לפניו״ — אדם שמת לו קרוב ועדיין לא קברו — פטור מקריאת שמע, מהתפילה, מהתפילין ומכל מצוות עשה. רש״י: משום שהוא טרוד במחשבת הקבורה, כמו חתן שפטור מפני הטירדה במצווה. הפטור נמשך עד שיקבור את מתו.אבל שמתו לפניו פטור מכל המצוות עד הקבורה
- נושאי המטה״נושאי המטה, חלופיהן וחלופי חלופיהן״ — האנשים הנושאים את הארון והמחליפים אותם, כי הכל רוצים לזכות. ״את שלפני המטה״ (מי שיגיעו לשאת כשתגיע אליהם) ״צורך בהם — פטורין״, ו״את שלאחר המטה״, שכבר נשאו, חייבין בקריאת שמע אף אם צורך בהם, כי כבר יצאו ידי חובתם כלפי המת (רש״י).הנושאים לפני המטה פטורים, אלו שאחריה חייבים בקריאת שמע
- פטור מן התפילה״ואלו ואלו פטורים מן התפילה״ — גם מי שחייב בקריאת שמע פטור מהתפילה, כי הם טרודים ואינם יכולים לכוון את דעתם כראוי (רש״י מעיר שהתפילה אינה מהתורה, ורבותינו פירשו שעדיין יש להם שהות).גם החייבים בקריאת שמע פטורים מהתפילה, בגלל הטירדה
- אחרי הקבורה״קברו את המת וחזרו״ — אם אפשר להתחיל ולגמור קריאת שמע לפני שמגיעים לשורה (שורת המנחמים שעומדת סביב האבל בשובו מהקבר, רש״י) — יתחילו. אם לא — לא יתחילו, כי יפסיקו באמצע.אחרי הקבורה קוראים שמע רק אם גומרים לפני שורת המנחמים
- השורה״העומדים בשורה״: הפנימיים, שהאבל עובר ביניהם ומנחמים אותו — פטורים מקריאת שמע; והחיצוניים, שמצטרפים רק לכבוד — חייבים.מנחמים פנימיים פטורים, החיצוניים חייבים
- נשים ועבדים וקטנים״נשים ועבדים וקטנים״ פטורים מקריאת שמע ומתפילין, אבל חייבים ״בתפילה, במזוזה ובברכת המזון״.נשים עבדים וקטנים פטורים מק״ש ומתפילין, חייבים בתפילה ובמזוזה
חשבו לפני שממשיכים
מדוע המחליפים שכבר נשאו את המטה חייבים בקריאת שמע, אף שעדיין צריכים אותם?
רש״י: מפני שכבר יצאו ידי חובתם כלפי המת.
עמוד ב · גמרא
גמרא: מוטל לפניו דווקא?
בקצרה — על מה הסוגיה
הגמרא מדייקת מהמשנה שהפטור הוא רק כשהמת לפניו, ומקשה מברייתא שפוטרת גם כשהוא אוכל בבית אחר (ובתוכה מחלוקת על שבת, שר׳ יוחנן מסביר שנוגעת לתשמיש המטה).
רב פפא מעמיד את הברייתא במי שמחזיר פניו, ורב אשי מסביר ש״מוטל לפניו״ הוא כל זמן שמוטל עליו לקברו. הסוגיה נחתמת בראש דף י״ח.
- דיוקהגמרא מדייקת מהמשנה: ״מוטל לפניו — אין״ (פטור), ״ושאינו מוטל לפניו — לא״. רש״י: כגון שהוא בבית אחד והמת בבית אחר — אינו פטור.דיוק: פטור רק כשהמת לפניו, ואם בבית אחר חייב
- ורמינהימקשים מברייתא: מי שמתו מוטל לפניו ״אוכל בבית אחר״; אם אין — בבית חבירו; אם אין — עושה מחיצה; ואם אין — ״מחזיר פניו״. עוד לא מיסב ולא אוכל בשר ולא שותה יין, ״ואינו מברך ואינו מזמן״. כל זה מראה שהאבל יכול להיות בבית אחר ועדיין להיות פטור.קושיה: ברייתא פוטרת את האבל גם כשהוא אוכל בבית אחר
- המשך הברייתאדף י״חהברייתא ממשיכה: ואין מברכין עליו ואין מזמנין עליו, ״ופטור מקריאת שמע״ ומתפילה ומתפילין ומכל מצוות. בשבת הוא מיסב, אוכל בשר, שותה יין, מברך ומזמן וחייב בכל המצוות. ורשב״ג אומר: מתוך שנתחייב באלו (בשבת) — נתחייב בכולן.הברייתא: פטור מכל המצוות, חוץ משבת
- מאי בינייהודף י״חר׳ יוחנן שאל מה ההבדל בין הדעות בענין שבת, ואמר: ״תשמיש המטה איכא בינייהו״. לרשב״ג חייב האבל בשבת גם במצוות עונה (רש״י); התנא הראשון לא מחייב.ר׳ יוחנן: ההבדל בין הדעות הוא תשמיש המטה בשבת
- קתני מיהתדף י״חמכל מקום ״קתני מיהת פטור״ מקריאת שמע ומכל המצוות — גם כשאוכל בבית חבירו (רש״י). וזה סותר את המשנה, שפוטרת רק כשהמת מוטל לפניו.קושיה: הברייתא פוטרת גם כשאינו מוטל לפניו
- רב פפאדף י״חרב פפא אמר: ״תרגמא אמחזיר פניו ואוכל״. הפטור שבברייתא הוא רק במקרה שאין לו בית אחר ומחזיר פניו — אז המת נחשב לפניו, ובשאר המקרים חייב.רב פפא: הברייתא מדברת רק על מי שמחזיר פניו
- רב אשידף י״חרב אשי אמר: ״כיון שמוטל עליו לקוברו, כמוטל לפניו דמי״. לדעתו גם המשנה פוטרת בבית אחר, כי כל זמן שלא נקבר המת נחשב ״לפניו״.רב אשי: כל זמן שחייב לקברו נחשב כמוטל לפניו
- ראיה מאברהםדף י״חהוכחה: נאמר ״ויקם אברהם מעל פני מתו״, ובהמשך ״ואקברה מתי מלפני״ — אף שהמת כבר לא היה לפניו. מכאן, ״כל זמן שמוטל עליו לקוברו כמוטל לפניו דמי״.ראיה לרב אשי: אברהם אמר ואקברה מתי מלפני, והמת כבר לא לפניו
חזרה
בחן את עצמך
להעמקה
מקורות באתר דף יומי
מקורות
- ספריא — לשון הגמרא (נוסח וילנא), ביאור שטיינזלץ, פסוקים ומקורות הלכה
- הדף היומי — daf-yomi.com — לוח הדף היומי וחומרי ״ללמוד ולהבין״
- כולל עיון הדף — dafyomi.co.il — סיכומי נקודות וטבלאות עזר
- ישיבה — yeshiva.org.il — ביאור ״פרשני״
- אתר סיני — שיעורי הדף היומי של הרב אורי בריליאנט — שיעורים, סיכומים, תרשימים וחוברות ״דף מאיר״ — לבדיקת מהלך הסוגיות וההסברים
- Daf Spoiler — הכנה לדף היומי, הרב נפתלי רמתי — סיכום והכנה לכל דף בשאלות ותשובות — לבדיקת הרקע והמקרה של כל סוגיה (ברשות הכותב)
- דיקטה — הנקדן — ניקוד אוטומטי של הטקסט לפני ההקראה בקול
הדפים נבנים ונבדקים על ידי סוכן AI מתוך המקורות האלה; ניסוח ההסברים מקורי. לשון הגמרא מובאת מספריא.