ברכות י״ח

פטור משמר המת ומהלך בבית הקברות

1. רקעהמשך מדף י״זבדף הקודם למדנו שהמשנה פוטרת מקריאת שמע ומתפילה את מי ש״מתו מוטל לפניו״. הברייתא פטרה אותו גם כשהוא אוכל בבית אחר, רב פפא העמיד זאת במי שמחזיר פניו, ורב אשי קבע שכל זמן שמוטל עליו לקוברו נחשב המת ״לפניו״. עכשיו הגמרא בוחנת עד כמה רחב הפטור הזה ומי עוד נכלל בו.רקע: מי שמתו מוטל לפניו פטור; הגמרא בוחנת מי עוד פטור
2. דיוק מהמשנההגמרא מדייקת מלשון המשנה: ״מתו — אין, אבל משמרו — לא״. כלומר מי שהמת הוא קרובו ומוטלת עליו הקבורה פטור, אך אדם אחר שרק שומר על המת (רש״י: ״אדם אחר שאינו קרובו אלא משמרו״) אינו נפטר מהמצוות.מהמשנה משמע: קרוב פטור, אך שומר שאינו קרוב חייב
3. והתניאהדיוק נשבר מברייתא מפורשת: ״המשמר את המת, אף על פי שאינו מתו — פטור״ מקריאת שמע, מן התפילה, מן התפילין ומכל המצוות. הרי גם שומר שאינו קרוב פטור, ולכן הדיוק מן המשנה אינו נכון.קושיה: ברייתא פוטרת גם שומר שאינו קרוב משפחה
4. תירוץ: משלימותאין כאן סתירה אלא שני דינים המשלימים זה את זה: ״משמרו, אף על פי שאינו מתו — מתו, אף על פי שאינו משמרו״. כל אחד מהם פטור גם בלי השני: הקרוב שאינו שומר, והשומר שאינו קרוב.תשובה: שניהם פטורים, כל אחד לבדו, והמקורות משלימים
5. דיוק נוסףשוב הגמרא מדייקת: ״מתו ומשמרו — אין, אבל מהלך בבית הקברות — לא״. מי שסתם עובר בבית הקברות אינו עוסק במת, ולכן אמור להיות חייב בקריאת שמע, בתפילין ובשאר המצוות.דיוק: קרוב ושומר פטורים, אך מי שרק עובר בבית הקברות חייב
6. והתניאגם כאן מקשים מברייתא: ״לא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו וספר תורה בזרועו וקורא״, ואם עושה כן עובר משום ״לועג לרש״. הטעם: המת אינו יכול לקיים מצוות, ומי שמקיימן לפניו נראה כמי שלועג לו. הרי גם המהלך בבית הקברות אסור לו לקיים מצוות, ואיך אפשר לומר שהוא חייב?קושיה: ברייתא אוסרת לקרוא ולהניח תפילין בבית הקברות — לעג לרש
7. תירוץ: ארבע אמותהאיסור בברייתא קיים רק ״תוך ארבע אמות״ מהמת, ומי שנמצא ״חוץ לארבע אמות״ חייב. הטעם: ״מת תופס ארבע אמות לקריאת שמע״ — אסור לקרוא בתוך השטח הזה משום לועג לרש (רש״י). לעומת זאת מתו ומשמרו פטורים אפילו חוץ לארבע אמות, כי הם עוסקים בצורכי המת.תשובה: האיסור רק בתוך ארבע אמות מהמת; שומר פטור גם רחוק יותר
8. גופא: שני משמריםעוברים לדון בברייתא גופה. המשמר את המת פטור (רש״י: משום שהוא עוסק במצווה). ״היו שנים — זה משמר וזה קורא״, ואחר כך מתחלפים: כל אחד בתורו שומר, והשני קורא קריאת שמע.שני משמרים מתחלפים: אחד שומר והשני קורא קריאת שמע
9. בן עזאיבן עזאי מוסיף מקרה של ספינה: אם הם באים בספינה עם המת, מותר להניחו בפינה אחת של הספינה, ושניהם מתפללים יחד בפינה אחרת — בלי שאחד יישאר לשמור.בן עזאי: בספינה מניחים את המת בפינה, ושניהם מתפללים יחד
10. מאי בינייהו?הגמרא שואלת: ״מאי בינייהו?״ — במה תלויה המחלוקת? לפי התנא הראשון אחד המשמרים נשאר תמיד ליד המת בזמן שחברו קורא, ואילו בן עזאי מתיר בספינה להשאיר את המת לבדו בפינה ושניהם מתפללים יחד. מה הסברה שמאחורי כל שיטה?שאלה: במה תלויה מחלוקת התנא הראשון ובן עזאי בספינה?
11. רבינארבינא: ההבדל הוא ״חוששין לעכברים״. התנא הראשון חושש שעכברים יאכלו את המת אפילו בספינה (רש״י), ולכן חייב אחד להישאר ולשמור. בן עזאי סובר שבספינה אין לחשוש לכך, ולכן אפשר להשאירו בפינה ושניהם מתפללים.רבינא: מחלוקתם אם חוששים לעכברים גם בתוך ספינה

כבוד המת: עצמות, ספר תורה וליווי

1. ברייתא: עצמות״המוליך עצמות ממקום למקום״ — אסור לו לשים אותן ב״דסקיא״ (רש״י: שק גדול מעור) על גבי חמור ולרכב עליהן, ״מפני שנוהג בהן מנהג בזיון״.ברייתא: אסור לרכב על עצמות מת שמובילים — זהו בזיון
2. היתר בסכנהאם הוא ״מתירא מפני גוים ומפני לסטים״ ויש לו למהר, מותר לו לרכב על החמור גם כך.אם מפחד מגויים או ליסטים ויש למהר — מותר
3. וכן ספר תורההברייתא מוסיפה: ״וכדרך שאמרו בעצמות כך אמרו בספר תורה״.הברייתא מוסיפה שגם בספר תורה הדין כך
4. אהייא?על איזה חלק של הברייתא מוסבת התוספת על ספר תורה?קושיה: התוספת על ספר תורה מוסבת על איזה חלק?
5. אילימא ארישאאם היא מוסבת על הרישא, כלומר שאסור לרכב על ספר תורה כמו על עצמות — פשיטא! ״מי גרע ספר תורה מעצמות״? ודאי אסור לנהוג בו בזיון, ואין צורך לחדש זאת.דחייה: על הרישא זה פשוט — ספר תורה לא גרוע מעצמות
6. אלא אסיפאמסקנה: ״אלא אסיפא״ — התוספת מוסבת על הסיפא (רש״י: ״אם היה מתירא רוכב״). בשעת סכנה מותר לרכב גם על ספר תורה.מסקנה: בשעת סכנה מותר לרכב גם על ספר תורה
7. ליווי המתרחבה אמר בשם רב יהודה: ״כל הרואה המת ואינו מלוהו״ עובר משום ״לעג לרש חרף עושהו״, אותו איסור שנזכר לגבי מי שמקיים מצוות בפני המת.רב יהודה: מי שרואה מת ואינו מלווהו עובר על לועג לרש
8. מה שכרו?הגמרא שואלת על ההפך: ״ואם הלוהו מה שכרו?״שאלה: ומה שכר מי שכן מלווה את המת?
9. רב אסירב אסי: עליו הכתוב אומר ״מלוה ה׳ חונן דל״ — לפי רש״י, קוראים בו ״מלווה את המקום״: מי שחונן את הדל, ואין דל כמת, והמלווה אותו כאילו מלווה את הקב״ה. וכן ״ומכבדו חונן אביון״.רב אסי: המלווה מת נחשב כמלווה את הקב״ה, ושכרו כפסוק

האם המתים יודעים: ר׳ חייא ור׳ יונתן

1. מעשה בבית הקברותר׳ חייא ור׳ יונתן הלכו בבית הקברות, וחוט התכלת של ציציות ר׳ יונתן נגרר על הקברים (״קשדיא תכלתא״). ר׳ חייא ביקש ממנו להרים אותו, כדי שהמתים לא יאמרו: ״מחר באים אצלנו, ועכשיו מחרפים אותנו״.ר׳ חייא: הרם את הציצית, שלא יאמרו המתים שמחרפים אותם
2. ומי ידעי?ר׳ יונתן תמה: וכי המתים יודעים כל כך? הרי כתוב ״והמתים אינם יודעים מאומה״ (קהלת ט, ה), ואם כן אין סיבה להיזהר.קושיה: הרי כתוב שהמתים אינם יודעים מאומה
3. אם קרית — לא שניתר׳ חייא משיב: ״אם קרית לא שנית, אם שנית לא שלשת״ — לא חזרת על הפסוק די הצורך כדי להבינו. הפסוק אינו עוסק במתים כפשוטם: ״כי החיים יודעים שימותו״ — אלו הצדיקים, שגם במיתתם נקראים ״חיים״. לפי רש״י, הם ״יודעים שימותו״ במובן שהם זוכרים תמיד את יום מותם ולכן נמנעים מחטא, ואילו הרשעים מתנהגים כאילו אינם יודעים זאת וחוטאים. ממילא אין בפסוק ראיה שהמתים אינם יודעים.תשובה: ״החיים יודעים״ הם הצדיקים, שגם במיתתם נקראים חיים
4. רמז: בניהורמז לכך ממה שנאמר על בניהו בן יהוידע: ״בן איש חי רב פעלים מקבצאל הוא הכה את שני אראל מואב״. פרטי הדרשה ממשיכים בעמוד ב.ראיה: בניהו נקרא ״בן איש חי״ — הדרשה מתבארת מיד
5. מאי בן איש חי?״אטו כולי עלמא בני מתי נינהו״ — וכי כל העולם בני מתים? הרי כל אדם הוא בן לאדם שחי, ומדוע נאמר זאת דווקא על בניהו?קושיה: וכי כל אדם בן מתים? מה מיוחד ב״בן איש חי״?
6. תשובהאלא: בן איש חי — מי שאפילו במיתתו קרוי חי.תשובה: בניהו אפילו במיתתו קרוי חי
7. רב פעליםרב פעלים מקבצאל — שריבה וקיבץ פועלים לתורה.רב פעלים: ריבה וקיבץ פועלים לתורה
8. שני אראל מואב״הוא הכה את שני אראל מואב״ — לא הניח כמותו לא במקדש ראשון ולא במקדש שני, כי המקדש נקרא ״אריאל״ ו״שני אריאל״ הם שני בתי המקדש. לפי רש״י ״מואב״ — על שם שדוד, בן רות המואביה, בנה את המקדש.שני אריאל: לא השאיר כמותו בשני בתי המקדש
9. איכא דאמרי״והוא ירד והכה את הארי בתוך הבור ביום השלג״ — יש אומרים ששבר גושי קרח (״גזיזי דברדא״) וירד וטבל, כדי לעסוק בתורה אחרי קרי (רש״י).פירוש אחד: שבר קרח וטבל כדי לעסוק בתורה
10. ואיכא דאמריויש אומרים שהכוונה ש״תנא סיפרא דבי רב״ — שנה את ספר בית מדרשו של רב, תורת כהנים, ביום חורף אחד.פירוש שני: שנה את תורת כהנים ביום חורף אחד
11. המתים — רשעיםהחלק השני של הפסוק, ״והמתים אינם יודעים מאומה״, מדבר ברשעים, שבחייהם קרויים ״מתים״, כמו שנאמר על מלך ישראל בעודו חי: ״ואתה חלל רשע נשיא ישראל״ (רש״י: נאמר על צדקיהו בעוד חי).המתים שאינם יודעים: רשעים, שנקראים מתים גם בחייהם
12. ואי בעית אימאראיה נוספת: ״על פי שנים עדים או על פי שלשה עדים יומת המת״ — והרי הוא עדיין חי! אלא הרשע נחשב מת מעיקרא.ראיה נוספת: ״יומת המת״ — הרשע נחשב מת עוד בחייו

ראיות שהמתים יודעים — ודחיותיהן

1. בני ר׳ חייאבני ר׳ חייא יצאו לכפרים להתעסק באחוזתם, ושכחו את תלמודם (״אייקר להו תלמודייהו״, רש״י). הם הצטערו להיזכר בו, ואחד אמר לחברו: האם אבינו יודע בצער הזה שלנו?בני ר׳ חייא שכחו תלמודם; שואלים אם אביהם יודע בצערם
2. יכבדו בניואחיו משיב: ״מנא ידע? והא כתיב יכבדו בניו ולא ידע״ (איוב יד, כא) — הפסוק מוכיח שהמת אינו יודע מה קורה לבניו.ראיה: ״יכבדו בניו ולא ידע״ — המת אינו יודע מצער בניו
3. בשרו עליו יכאבהאח השני מקשה: ״ולא ידע?״ הרי כתוב ״אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל״, ור׳ יצחק דרש: ״קשה רמה למת כמחט בבשר החי״ — המת מרגיש כאב, ואם כן יש לו ידיעה.קושיה: ״בשרו עליו יכאב״ — המת מרגיש כאב, ולכן יודע
4. בצערא דידהומיישבים: ״בצערא דידהו ידעי, בצערא דאחרינא לא ידעי״. המתים חשים בצער גופם שלהם (רש״י: כגון עקיצת הרימה), אך לא בצערם של אחרים. שני הפסוקים אינם סותרים.תירוץ: המתים חשים רק בצער עצמם, לא בצער אחרים
5. ולא? מעשה בחסידהגמרא מקשה על ההבחנה: ולא? הרי יש ברייתא על חסיד שנתן דינר לעני בערב ראש השנה בשנות בצורת, ואשתו הקניטה אותו, והוא הלך ולן בבית הקברות. שם שמע שתי רוחות: האחת הציעה לשוט בעולם ולשמוע מאחורי הפרגוד (רש״י: מחיצה המבדילה את מקום השכינה) איזו פורענות נגזרה, והשנייה סירבה כי היא קבורה במחצלת קנים. הראשונה חזרה ואמרה: הזורע ברביעה ראשונה — הברד יכה אותו. החסיד זרע ברביעה שנייה, ושל כל העולם לקה ושלו לא (רש״י: מה שנזרע בראשונה כבר התקשה והברד שוברו).קושיה: חסיד בבית הקברות שמע מרוחות מה גזור על העולם
6. השנה השנייהבשנה הבאה חזר ולן שם, והרוחות חזרו על השיחה. הפעם נשמע ש״הזורע ברביעה שניה — שדפון מלקה אותו״. הוא זרע ברביעה ראשונה, ושוב יבולו ניצל ושל כל העולם נשדף.בשנה שנייה: שדפון על הזורע בשנייה; הוא זרע בראשונה ונצל
7. קטטת האישהאשתו שאלה מדוע שנתיים ברציפות יבולו ניצל, והוא סיפר לה את הכול. זמן קצר אחר כך התקוטטה עם אמה של הנערה המתה, ואמרה לה בזלזול: ״לכי ואראך בתך שהיא קבורה במחצלת של קנים״.אשת החסיד התקוטטה עם אם הנערה המתה ואמרה לה על בתה
8. אלמא ידעיבשנה השלישית הציעה הרוח הראשונה שוב לשוט, והשנייה אמרה: ״הניחיני, דברים שביני לבינך כבר נשמעו בין החיים״. הרי היא ידעה על מה שנאמר בקטטה בין החיים. ״אלמא ידעי״ — המתים יודעים גם דברים של אחרים, ולא רק את צערם הם.מסקנת הקושיה: הרוח ידעה על קטטת החיים — המתים יודעים
9. דילמא איניש אחרינאדחייה: אין זו ראיה, שמא ״איניש אחרינא שכיב ואזיל ואמר להו״ — אדם אחר ששמע על הקטטה מת והלך וסיפר להם.דחייה: שמא אדם אחר שמע, מת, וסיפר להם
10. תא שמע: זעיריראיה שנייה: זעירי הפקיד כסף אצל בעלת האכסניה שלו, והיא מתה בזמן שהיה בבית רבו. הוא הלך אחריה לבית הקברות ושאל היכן הכסף. היא ענתה: ״מתחת ציר הדלת במקום פלוני״, וביקשה: ״תאמר לאמי שתשלח לי מסרק וקופסת כחול עם פלונית שתבוא מחר״ (רש״י: לקבורה). ״אלמא ידעי״ — היא ידעה שאישה זו תמות למחר.ראיה: המתה אצל זעירי ידעה מי תמות מחר
11. דלמא דומהדחייה: ״דלמא דומה קדים ומכריז להו״ — המלאך דומה, הממונה על המתים, מקדים ומכריז להם שפלוני יבוא למחר, אבל שאר עניני החיים אינם יודעים (רש״י).דחייה: מלאך דומה מכריז מראש מי יבוא למחרת
12. תא שמע: אבוה דשמואלראיה שלישית: כספי יתומים היו מופקדים אצל אבי שמואל. כשמת האב, שמואל לא היה לידו ולא ידע היכן הכסף, והיו קוראים לשמואל ״בר אכיל זוזי דיתמי״ — בנו של מי שאכל כספי יתומים. שמואל הלך לבית הקברות וביקש את ״אבא״ (רש״י: כך היה שמו של אביו); המתים ענו שיש שם רבים בשם זה, וגם ״אבא בר אבא״ רבים, עד שפירט ״אבא בר אבא אבוה דשמואל״. אמרו לו שהוא עלה ל״מתיבתא דרקיעא״, הישיבה שברקיע.תא שמע: שמואל הלך לבית הקברות לשאול אביו על כספי היתומים
13. לוי מחוץ לישיבהבדרכו ראה שמואל את לוי חברו יושב מחוץ לישיבה. לוי הסביר שאומרים לו: על כל השנים שלא עלית לישיבת ר׳ אפס והחלשת את דעתו — לא מכניסים אותך לישיבה של מעלה.לוי יושב בחוץ: לא עלה לישיבת ר׳ אפס, ופגע בדעתו
14. בוכה וצוחקאבי שמואל הגיע, ושמואל ראה אותו בוכה וצוחק. הוא שאל מדוע בכה, והאב ענה: ״דלעגל קא אתית״ — כי אתה עתיד לבוא בקרוב. ומדוע צחק? כי ״חשיבת בהאי עלמא טובא״. אמר שמואל: אם אני חשוב, שיכניסו את לוי — והכניסוהו.אביו בוכה שבנו יבוא בקרוב וצוחק על חשיבותו; לוי נכנס
15. הכסף באמתא דרחיאשמואל שאל על כספי היתומים. אביו אמר: ״זיל שקלינהו באמתא דרחיא״ — בבית הריחיים. העליונים והתחתונים שלנו והאמצעיים של היתומים, כי אם יגנבו — יגנבו משלנו, ואם הארץ תאכל — תאכל משלנו.הכסף בבית הריחיים: העליון והתחתון שלו, האמצעי של היתומים
16. אלמא דידעימסקנת הראיה: ״אלמא דידעי״ — המתים יודעים מה שנעשה בין החיים. לפי רש״י הראיה היא שאבי שמואל ידע מי חשוב בין החיים — שבנו ״חשוב בעולם הזה״. שטיינזלץ מביא בשם תוספות שהראיה היא מכך שידע שבנו עתיד לבוא בקרוב, ואת זה אין לתלות בהכרזת דומה, שהרי אין זה למחר.מסקנת הראיה: אבי שמואל ידע על בנו — המתים יודעים
17. שאני שמואלדחייה: ״דילמא שאני שמואל״ — מכיוון שהוא חשוב, ״קדמי ומכרזי: פנו מקום״. מקדימים ומכריזים למעלה שיבוא אדם גדול, ולכן אביו ידע.דחייה: על שמואל החשוב מכריזים מראש ״פנו מקום״
18. ר׳ יונתן הדר ביהאף ר׳ יונתן, שבתחילת הסוגיה אמר שהמתים אינם יודעים, חזר בו. ר׳ שמואל בר נחמני אמר בשמו: מתים מספרים זה עם זה.מסקנה: גם ר׳ יונתן חזר בו — המתים מספרים זה עם זה
19. הלימוד מ״לאמר״הלימוד: ״ויאמר ה׳ אליו זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר״ — הפסוק נאמר למשה סמוך למיתתו (רש״י). מהו ״לאמר״? הקב״ה אמר למשה: לך אמור לאבות שהשבועה שנשבעתי להם כבר קיימתיה לבניהם. משה יגיע אל האבות רק לאחר מותו, ואם הוא נשלח לבשר להם — הרי שהמתים מדברים זה עם זה.״לאמר״: משה ימסור לאבות אחרי מותו שהשבועה קוימה
20. ואי סלקא דעתךדף יטהגמרא מחזקת את הלימוד: ״ואי סלקא דעתך דלא ידעי״ — אם המתים אינם יודעים, מה הועיל שיאמר להם משה?אם המתים אינם יודעים — מה תועלת באמירה להם?
21. אלא מאידף יטומנגד: אם תאמר שהם יודעים — ״למה ליה למימר להו?״ מה צורך לספר להם דבר שהם כבר יודעים?קושיה: ואם הם יודעים — למה צריך לומר להם?
22. לאחזוקי טיבותאדף יטתשובה: ״לאחזוקי ליה טיבותא למשה״ — כדי שהאבות יחזיקו טובה למשה על שבישר להם.תשובה: כדי שהאבות יחזיקו טובה למשה

הסוגיה ממשיכה בדף י״ט

בחן את עצמך

מקורות באתר דף יומי

• דף הדף באתר daf-yomi.com
• הגמרא בספריא