סוכה כ״ט

ריהוט ועיון בלימוד

1. רקעבדף הקודם נדונה ברייתא על הנהגת סוכה כדירת קבע, והוקשה עליה מדברי רבא על לימוד בסוכה. התירוץ היה שיש לחלק בין לימוד שינון (קל, בלי טרחה) לבין לימוד עיון (בטרחה). עכשיו מובאת ראיה לחלוקה זו.רקע: בדף הקודם חילקו בין שינון קל לעיון בטרחה
2. ראיה לחלוקה״כי הא (דרבה) בר חמא״ — לפי שטיינזלץ, רבא ורמי בר חמא: כשקמו מלפני רב חסדא אחרי שלימד אותם, ״מרהטי בגמרא בהדי הדדי״ — עברו יחד במהירות על מה ששמעו (רש״י: מה אסור ומה מותר), ״והדר מעייני בסברא״ — ואחר כך עיינו בטעם הדבר ובקושיות עליו. הרי שגם בשמועה יש ריהוט בלי טרחה ויש עיון בטרחה.ראיה: רבא ורמי בר חמא שנו מהר ואחר כך עיינו בסברה

כלים ונר בסוכה

1. רבאכלי שתיהרבא אומר: ״מאני משתיא במטללתא״ — כוסות שתיה מכניסים לתוך הסוכה, כי הם נקיים ואינם מאוסים (רש״י).רבא: כוסות נקיים נכנסים לסוכה
2. רבאכלי אוכל״מאני מיכלא בר ממטללתא״ — קערות שאכלו בהן צריך להוציא אל מחוץ לסוכה, כי לאחר האכילה הן מלוכלכות.רבא: קערות אחרי האכילה מוציאים מהסוכה
3. רבאכלי שאיבה״חצבא ושחיל בר ממטללתא״ — כד חרס שבו שואבים מים ודלי עץ אינם נאים, ולכן מקומם מחוץ לסוכה.רבא: כד ודלי של שאיבה אינם נאים — בחוץ
4. שתי לשונות בנר״ושרגא במטללתא״ — נר מותר לשים בתוך הסוכה; ״ואמרי לה בר ממטללתא״ — ויש אומרים שמקומו מחוץ לסוכה.נר: לשון אחת בפנים ולשון אחרת בחוץ
5. ולא פליגי״ולא פליגי״ — אין מחלוקת בין הלשונות: ״הא בסוכה גדולה, הא בסוכה קטנה״. בסוכה גדולה הנר וריחו אינם מפריעים ולכן מכניסים אותו, ובסוכה קטנה (רש״י: שיעור מצומצם של שבעה טפחים) מוציאים אותו כדי שלא יסריח אותה.מיישבים: בגדולה הנר בפנים, בקטנה בחוץ בגלל הריח

שיעור הגשם ומעשה ברב יוסף

1. שיעור הגשם״ירדו גשמים. תנא: משתסרח המקפה של גריסין״ — שנו בתוספתא שבמקפה של גריסין משערים את הגשם: כשהוא מתקלקל, מותר לצאת מהסוכה.שיעור הגשם להיתר יציאה: שיתקלקל מקפה של גריסין
2. מעשה ברב יוסףאביי ישב לפני רב יוסף בסוכה, ורוח נשבה והביאה קיסמים דקים מן הסכך (״ציבותא״) אל המאכל. רב יוסף ביקש: ״פנו לי מאני מהכא״ — הוא רצה לצאת ולאכול בביתו.רב יוסף ביקש לפנות כליו מהסוכה בגלל קיסמי הסכך
3. והא תנןאביי הקשה: ״והא תנן משתסרח המקפה״ — הרי במשנה רק שיעור כזה מתיר לצאת, וכאן עוד לא הגיעו לכך.קושיה: המשנה מתירה רק כשהמקפה מתקלקל, ואין כאן קלקול
4. לדידי אנינא דעתאירב יוסף השיב: ״לדידי כיון דאנינא דעתאי״ — לי, שדעתי מפונקת, גם לכלוך קל נחשב כאילו התקלקל המקפה. רש״י מוסיף שרב יוסף אמר על עצמו שהוא מאניני הדעת, שאינם יכולים לסבול שום דבר מאוס.רב יוסף: אני מפונק, ולי גם לכלוך קל נחשב קלקול

אכילה ושינה אחרי ירידה מהסוכה

1. אוכל בסוכה״היה אוכל בסוכה וירדו גשמים וירד״ — מי שירד מהסוכה לסיים את סעודתו בבית, והגשמים פסקו בזמן שישב שם: ״אין מטריחין אותו לעלות״ עד שיגמור את הסעודה.מי שירד לאכול בבית — לא מטריחים אותו לעלות עד סוף הסעודה
2. ישן בסוכהמי שישן בסוכה ובגשם ירד לישון בבית, אין מטריחים אותו לעלות ולהפסיק את שנתו ״עד שיאור״.מי שירד לישון בבית — לא מטריחים אותו לעלות באמצע שנתו
3. איבעיא להוהלומדים נסתפקו בנוסח הברייתא: האם שנו ״עד שיעור״ — עד שיתעורר משנתו, ואם התעורר אפילו בחצי הלילה צריך לעלות, או ״עד שיאור״ — עד שיעלה השחר.ספק בנוסח: עד שיתעורר, או עד שיאיר היום
4. תא שמעמביאים ראיה מברייתא אחרת: ״תא שמע: עד שיאור ויעלה עמוד השחר״. הלשון כפולה — גם יאור וגם יעלה עמוד השחר — ומן הכפילות הזאת תצמח ההוכחה: כפי שהגמרא תראה מיד, אי אפשר לקרוא אותה כפשוטה. רש״י: על כרחך הברייתא שונה עד שיעור, שאם לא כן מה מוסיפות המילים ויעלה עמוד השחר.ראיה: בברייתא אחרת נשנה עד שיאור ויעלה עמוד השחר
5. תרתיהגמרא תמהה: ״תרתי״ — שני דברים סותרים! ״יאור״ משמעו שהאיר המזרח, ו״יעלה עמוד השחר״ משמעו זמן מוקדם יותר.קושיה: יאור ועלות השחר הם שני זמנים שונים, איך נאמרו יחד?
6. אלא אימא״אלא אימא: עד שיעור ויעלה עמוד השחר״ — הנוסח הוא ״שיעור״, ושתי ההוראות נכונות: לא מעירים אותו כדי שיחזור לישון בסוכה גם אם כבר עלה השחר, ואם התעורר מעצמו בלילה אינו חייב לחזור עד שיעלה השחר.מתקנים: עד שיעור; בלילה אינו חייב לעלות, ובשחר לא מעירים אותו

משל העבד והקיתון

1. המשלהמשנה אומרת: ״משל למה הדבר דומה״ — לעבד שמזג כוס לרבו, ושפך על פניו קיתון. הגשם בחג הוא סימן קללה, והמשל מתאר את היחס בין ישראל לקב״ה.המשנה: משל לעבד המוזג לרבו כוס ושפך קיתון על פניו
2. מי שפך למי״איבעיא להו: מי שפך למי״ — לשון המשנה נוטה לשני צדדים: או שהעבד שפך על רבו (רש״י: עשה את עבודתו שלא כהוגן), או שהרב שפך על העבד, כסימן שהוא דוחה אותו.ספק: העבד שפך על רבו, או הרב על העבד
3. תא שמע״תא שמע דתניא: שפך לו רבו קיתון על פניו״ — ברייתא מפרשת שהרב הוא ששפך, וגם אמר לו ״אי אפשי בשמושך״, כלומר איני רוצה בשירותך.ברייתא מכריעה: הרב שפך על העבד, כי אינו רוצה בשירותו

ליקוי חמה ולבנה — סימני פורענות

1. ליקוי חמה״בזמן שהחמה לוקה סימן רע לכל העולם כולו״ — מכיוון שהסוגיה עוסקת בסימני קללה, הגמרא מביאה עוד סימנים. ליקוי חמה מבשר רעות לכל העולם.ברייתא: ליקוי חמה סימן רע לכל העולם
2. משל המלךהמשל: מלך בשר ודם עשה סעודה לעבדיו והניח פנס לפניהם, כעס עליהם ואמר לעבדו: ״טול פנס מפניהם והושיבם בחושך״. כך החמה, שהיא כפנס העולם, נלקחת כשהקב״ה כועס.משל: מלך כועס לוקח את הפנס ומושיב את עבדיו בחושך
3. ר׳ מאירר׳ מאיר אומר: כשהמאורות (חמה ולבנה) לוקים, ״סימן רע לשונאיהם של ישראל״ — לשון נקייה לישראל עצמם — ״מפני שמלומדין במכותיהן״, שכיוון שהם רגילים ללקות, כל פורענות שבאה לעולם נראית להם כמכוונת אליהם.ר׳ מאיר: הליקוי סימן רע לישראל, כי הם רגילים ללקות
4. משל הסופרהמשל: סופר (מלמד תינוקות) שבא לבית הספר עם רצועה בידו — ״מי דואג״? רק מי שרגיל ללקות בכל יום. כך ישראל דואגים מכל סימן.משל: בבית הספר דואג רק מי שרגיל ללקות
5. חמה ולבנהברייתא אחרת: ״חמה לוקה סימן רע לגוים, לבנה לוקה סימן רע לשונאיהם של ישראל״, כי ישראל מונים ללבנה והגוים לחמה.ברייתא: חמה לוקה — לגוים; לבנה — לישראל, לפי מנין השנים
6. מקום הליקויהליקוי במזרח — סימן רע ליושבי המזרח; במערב — ליושבי המערב; ״באמצע הרקיע״ (רש״י: בחצות היום) — לכל העולם.מקום הליקוי קובע: מזרח, מערב או כל העולם
7. צבע הליקויאם פני החמה דומים לדם — חרב באה לעולם; אם לשק (עשוי שיער עיזים, נוטה לשחור) — ״חיצי רעב״, כי הרעב משחיר פנים; ואם לשניהם — חרב ורעב יחד.דם — חרב; שק — רעב; שניהם — חרב ורעב
8. זמן הליקוי״לקה בכניסתו פורענות שוהה לבא, ביציאתו ממהרת לבא״ — רש״י: בכניסתו היא שעת השקיעה, ביציאתו היא שעת הזריחה. ליקוי סמוך לשקיעה — הסימן איחר להופיע עד סוף היום, ולכן גם הפורענות מאחרת; ליקוי בבוקר — הסימן מיהר לבוא, ולכן גם הפורענות ממהרת. (שטיינזלץ מפרש בכניסתו להפך — סמוך לעלייתה.)ליקוי בכניסת החמה — הפורענות מאחרת; ביציאתה — ממהרת
9. ויש אומרים״ויש אומרים חילוף הדברים״ — להפך. רש״י: לקה בשקיעה (בכניסתו) הפורענות ממהרת, כי לסימן אין שהות כמו שנותר מעט מהיום; וביציאתו שחרית — שוהה, כי נותר עוד זמן.ויש אומרים: בכניסתו מהירה, ביציאתו מאחרת
10. אלהיה לוקה עמה״ואין לך כל אומה ואומה שלוקה שאין אלהיה לוקה עמה״ — רש״י: השר המליץ בעדה, כמו סמאל של עשו. המקור: ״ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים״.כל אומה שלוקה — גם אלוהיה לוקה, כמו במצרים
11. ישראל אינם חותיםכשישראל עושים רצון המקום אינם מתיראים מהסימנים, שנאמר: ״אל דרך הגוים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו״ — הגוים יחתו, ולא ישראל.כשישראל עושים רצון המקום — אינם חוששים מאותות השמים

על מה לוקים המאורות ונכסים נמסרים

1. חמה לוקה״בשביל ארבעה דברים חמה לוקה״: על אב בית דין שמת ואינו נספד כהלכה; על נערה מאורסה שצעקה בעיר ואין מושיע לה; על משכב זכור; ועל שני אחים שנשפך דמם כאחד. רש״י: לא שמעתי טעם לכך.ארבעה גורמים לליקוי החמה — פגיעה בצדק ובמוסר
2. מאורות לוקים״בשביל ארבעה דברים מאורות לוקין״ (רש״י: ירח וכוכבים): כותבי ״פלסתר״ — שטרות מזויפים וכתבי עלילה על אדם; עדי שקר; מגדלי בהמה דקה בארץ ישראל, שמחריבים את הארץ כי אינם יכולים לשמרם מרעיית שדות אחרים; וקוצצי אילנות טובים, אף שלהם.ארבעה גורמים לליקוי המאורות — שקר, ועבירות נגד הארץ
3. נכסים למלכות״בשביל ארבעה דברים נכסי בעלי בתים נמסרין למלכות״: על משהי שטרות פרועים (רש״י: כדי לגבות שוב), ועל מלוי ברבית.נכסים נמסרים למלכות על שטרות פרועים ועל רבית
4. המשך הרשימהוהשניים הנוספים: ״על שהיה ספק בידם למחות ולא מיחו״ (רש״י: דבריהם נשמעים מחמת עושרם), ועל מי שפוסקים צדקה ברבים ואינם נותנים.עוד: מי שיכול למחות ולא מיחה, ומי שמבטיח צדקה ואינו נותן
5. רבלטמיוןרב: ״נכסי בעלי בתים יוצאין לטמיון״ (נטמנים וכלים מאליהם) על ארבעה: כובשי שכר שכיר (רש״י: מדחים אותו הלוך ושוב), עושקי שכר שכיר (גוזלים לגמרי), מי שפורקים עול מעל עצמם ונותנים על חבריהם, ו״גסות הרוח״.רב: נכסים יוצאים לטמיון על שכר שכיר, עול ציבור וגסות רוח
6. גסות הרוח כנגד כולן״וגסות הרוח כנגד כולן״ — העונש עליה שקול כנגד שלושת האחרים. בניגוד לכך, על הענוים נאמר: ״וענוים יירשו ארץ והתענגו על רב שלום״.גסות הרוח שקולה כנגד כולן; ענוים יירשו ארץ
7. סיום הפרק״הדרן עלך הישן״ — כאן מסתיים הפרק.כאן מסתיים הפרק השני, הישן תחת המטה

משנה: פסולי לולב

1. גזול ויבש״לולב הגזול והיבש פסול״: לולב שנגזל מאחר אינו משלכם (רש״י: נאמר ולקחתם לכם), ולולב יבש אינו מהודר, ודורשים מצווה מהודרת, כמו שנאמר זה אלי ואנוהו (רש״י).לולב גזול פסול כי אינו משלכם; יבש — כי אינו מהודר
2. אשירה ועיר הנדחתלולב ״של אשירה״ (אילן שעובדים אותו) פסול, והגמרא תפרש את הטעם. לולב של ״עיר הנדחת״ פסול, כי הוא עומד להישרף ואינו יכול לקיים את השיעור של ארבעה טפחים — הוא כשרוף (רש״י).לולב של אשירה ושל עיר הנדחת פסול — עומד להישרף
3. נקטם ונפרצולולב ״נקטם ראשו״ פסול, כי אינו הדר. וגם אם ״נפרצו עליו״ — העלים התנתקו מהשדרה ומחוברים רק על ידי אגד, כמו מטאטא (רש״י) — פסול, כי אינו הדר.ראש קטום, או עלים מנותקים מהשדרה — פסול, כי אינו הדר
4. נפרדו עליואם ״נפרדו עליו״ — העלים מחוברים לשדרה אך נפרדים למעלה לצדדים כענפי אילן — הלולב כשר.עלים מחוברים לשדרה אך פרושים — כשר
5. ר׳ יהודהר׳ יהודה אומר: ״יאגדנו מלמעלה״ — מי שהעלים פרושים בלולבו יאגוד אותם כדי שיעלו עם השדרה כבשאר לולבים (רש״י).ר׳ יהודה: את העלים הפרושים אוגדים מלמעלה
6. ציני הר הברזל״ציני הר הברזל כשרות״ — לולבים של דקלי הר הברזל כשרים, אף שעליהם קצרים ואינם מגיעים לאורך השדרה (רש״י).דקלי הר הברזל כשרים אף שעליהם קצרים
7. שיעור לולב״לולב שיש בו שלשה טפחים כדי לנענע בו כשר״ — שיעורו של לולב שלושה טפחים לצורך הנענוע, והגמרא תפרש מה נמדד (רש״י: שדרה כנגד אורך ההדס וטפח נוסף לנענוע).לולב באורך שלושה טפחים, כדי לנענע בו — כשר

לולב גזול ביום טוב שני

1. קא פסיק ותניהמשנה ״קא פסיק ותני״ — שנתה בצורה כוללת שלולב גזול פסול, ״לא שנא ביום טוב ראשון ולא שנא ביום טוב שני״ — בלי להבחין בין יום ראשון, שחיובו מהתורה, לבין שאר החג, שחיובו מדרבנן.המשנה פוסלת לולב גזול בלי להבחין בין היום הראשון לשאר ימי החג
2. בשלמא יבש״בשלמא יבש הדר בעינן וליכא״ — מובן שיבש פסול גם ביום טוב שני, שהרי נטילתו זכר למקדש ולכן דורשים מצווה מהודרת (רש״י).מובן שיבש פסול תמיד, כי חייבים הדר
3. אלא גזול אמאי לא״אלא גזול, בשלמא יום טוב ראשון דכתיב ׳לכם׳ משלכם״ — ביום הראשון מובן, כי הפסוק דורש שהלולב יהיה שלכם. ״אלא ביום טוב שני אמאי לא״ — מנין לפסול שם? (רש״י: מהיכא תיתי למיפסליה).קושיה: משלכם נאמר ביום הראשון — למה גזול פסול בשאר הימים?
4. תשובה: רבי יוחנןהגמרא עונה: ״אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי״ — הטעם לפסול הוא שהלולב הגזול ״מצוה הבאה בעבירה״, והדברים מובאים בהמשך בדף ל׳.תשובה בשם רשב״י: לולב גזול הוא מצווה הבאה בעבירה
5. הלימוד מהפסוקדף ל׳הלימוד מהפסוק ״והבאתם גזול ואת הפסח ואת החולה״: הגזול נמשל לפסח — כמו שבעל מום קבוע אין לו תקנה להיות קרב, כך גם הגזול אין לו תקנה, ״לא שנא לפני יאוש ולא שנא לאחר יאוש״. רש״י: אפילו אחרי שהבעלים התייאשו, שהגזלן קונה אותו, עדיין אינו קרב.גזול נלמד מפסח: אין לו תקנה, גם לפני יאוש וגם אחריו
6. בשלמא ... אלאדף ל׳״בשלמא לפני יאוש אדם כי יקריב מכם״ — מובן שלפני יאוש הוא פסול, כי אינו שלו. ״אלא לאחר יאוש הא קנייה ביאוש״ — הגזלן כבר קנה את הבהמה, ומדוע לא יקריבנה?קושיה: אחרי יאוש הגזלן קנה — למה גזול עדיין פסול?
7. מצוה הבאה בעבירהדף ל׳״אלא לאו משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה״ — כיוון שהבהמה הגיעה לידו בעבירה, אינו יכול לקיים בה מצווה גם אחרי הקנין.תשובה: הבהמה באה בעבירה, ולכן אי אפשר לקיים בה מצווה
8. משל המכסדף ל׳רבי יוחנן משום רשב״י על הפסוק ״שונא גזל בעולה״: מלך שעבר בבית המכס ציווה לתת מכס, אף שהכל שלו, כדי שעוברי הדרכים ילמדו ממנו ולא יברחו מן המכס. כך הקב״ה, שהכל שלו, שונא גזל בעולה כדי שבניו יתרחקו מגזל.משל המכס: אף שהכל שלו, הקב״ה שונא גזל בעולה ללמד את בניו
9. אתמר נמידף ל׳״אתמר נמי״ — גם ר׳ אמי אמר: ״יבש פסול מפני שאין הדר, גזול פסול משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה״. רש״י: זה הטעם למשנה בגזול ביום טוב שני.ר׳ אמי: יבש — אין הדר; גזול — מצווה הבאה בעבירה
10. ופליגאדף ל׳״ופליגא דרבי יצחק״: ר׳ יצחק בר נחמני אמר בשם שמואל שהפסול נאמר רק ביום טוב ראשון, ״אבל ביום טוב שני מתוך שיוצא בשאול יוצא נמי בגזול״, כי ״לכם״ לא נאמר אלא ביום הראשון.שמואל: הפסול רק ביום ראשון; בשני יוצאים אפילו בגזול
11. מתיב רב נחמן בר יצחקדף ל׳רב נחמן בר יצחק מקשה מהמשנה: ״לולב הגזול והיבש פסול, הא שאול כשר״ — מדייקים ששאול כשר. ביום טוב ראשון הרי ״לכם״ משלכם והשאול אינו שלו, ״אלא לאו ביום טוב שני״ — ושם נשנה שגזול פסול, בניגוד לשמואל.קושיה על שמואל: המשנה מדייקת ששאול כשר, ואם כן מדובר ביום שני
12. רבאלא מיבעיא · דף ל׳רבא מתרץ: ״לעולם ביום טוב ראשון, ולא מיבעיא קאמר״ — המשנה מדברת ביום הראשון, ובלשון ״לא מיבעיא״: לא מיבעיא שאול, שבוודאי פסול כי אינו שלו; אבל גזול — היה מקום לומר ״סתם גזילה יאוש בעלים הוא וכדידיה דמי״ — שבדרך כלל הנגזל מתייאש, והגזלן קונה את הלולב והוא כשלו. ״קא משמע לן״ שגם גזול פסול (רש״י: כל עוד לא שמענו שהבעלים התייאשו, הגזלן לא קנה, כי הנגזל חושב שמחר יתבע אותו בדין). לפי זה אין לדייק מן המשנה ששאול כשר, והקושיה על שמואל נדחית.רבא: המשנה ביום ראשון, ואין לדייק ששאול כשר

הסוגיה ממשיכה בדף ל׳

בחן את עצמך

מקורות באתר דף יומי

• דף הדף באתר daf-yomi.com
• הגמרא בספריא