סוכה כ״ח

שלושים הלכות סוכה ומידותיו של רבי אליעזר

1. ברייתאהגמרא ממשיכה בענייני רבי אליעזר ומביאה ברייתא: ״ששבת בגליל העליון״ — רבי אליעזר שהה שם, ושאלוהו שלושים הלכות בהלכות סוכה. על שתים עשרה מהן אמר ״שמעתי״, כלומר מסר תשובה ששמע מרבותיו, ועל שמונה עשרה האחרות אמר ״לא שמעתי״.רבי אליעזר נשאל שלושים הלכות סוכה, ועל חלקן אמר לא שמעתי
2. גרסה אחרתרבי יוסי ברבי יהודה מוסר ״חילוף הדברים״: על שמונה עשרה אמר ״שמעתי״ ועל שתים עשרה אמר ״לא שמעתי״. ההבדל הוא במספרים בלבד, ושניהם מסכימים שרבי אליעזר ענה רק על מה ששמע.רבי יוסי ברבי יהודה: הפוך, שמונה עשרה שמע ושתים עשרה לא
3. תמיהההשואלים הגיבו: ״כל דבריך אינן אלא מפי השמועה״. לפי רש״י זו תמיהה: האם אינך אומר דבר משלך אלא רק מה ששמעת? מתוך כך עולה השאלה מדוע לא השיב גם על מה שלא שמע.תמיהה: כל דבריך רק מפי שמועה, ואין דבר משלך?
4. מידותיירבי אליעזר ענה: ״הזקקתוני״ — אתם מכריחים אותי לומר דבר שלא שמעתי מרבותיי. לפי רש״י, הכוונה שעליו לספר להם על מידותיו, ודבר כזה אינו ״שמועה״ מרבותיו. ומבין מידותיו זו העיקרית לענייננו: מעולם לא אמר דבר שלא שמע מרבו — ולכן על השאלות שלא שמע בהן תשובה לא השיב.רבי אליעזר: מידתי שלא אומר דבר שלא שמעתי מרבי
5. מידותיוהוא מפרט את מידותיו: היה מגיע ראשון לבית המדרש (״לא קדמני אדם״), לא ישן שם כלל, לא יצא כשנשאר שם אדם אלא היה האחרון, ולא שח שיחת חולין — לפי רש״י דברי הבאי ושחוק, ולפי שטיינזלץ דיבר רק בדברים נחוצים או בדברי תורה. רש״י מסביר את הקשר לשאלות: מי שנמצא תמיד בבית המדרש בטוח שאין דבר שרבותיו אמרו שם והוא לא שמע; לכן מה שלא שמע — כנראה לא נאמר, והוא לא יחדש מדעתו.בא ראשון, לא ישן, נשאר אחרון, ולא שח שיחת חולין
6. דרכי רבוהברייתא מתארת את רבו של רבי אליעזר, רבן יוחנן בן זכאי, באותן מידות ובעוד: לא שח שיחת חולין; לא הלך ארבע אמות בלי לשנות תורה (רש״י: היה חוזר על לימודו תמיד) ובלי תפילין; היה ראשון ואחרון בבית המדרש ולא ישן בו; לא הרהר בדברי תורה במקומות מטונפים, כי יש בכך בזיון לתורה; תמיד נמצא ״יושב ושונה״ ולא יושב בטל; ופתח לתלמידיו את הדלת בעצמו, בלי לחשוש לכבודו (שטיינזלץ).רבן יוחנן בן זכאי: תורה ותפילין תמיד, ופתח לתלמידיו בעצמו
7. יוצא מן הכללרבן יוחנן בן זכאי מעולם לא הודיע לתלמידיו שהגיע הזמן לקום וללכת מבית המדרש, מלבד בשני ימים: ״ערבי פסחים״ — לפי רש״י, כדי להספיק להקריב את הפסח ובשביל הילדים, שלא יירדמו לפני הסדר; ובערבו של יום הכיפורים — כי צריך לאכול את הסעודה המפסקת מבעוד יום. גם הוא, כמו תלמידו, לא אמר דבר שלא שמע מרבו.לא אמר לצאת מבית המדרש, חוץ מערב פסח ויום הכיפורים
8. תלמידו נוהג כמותו״וכן היה רבי אליעזר תלמידו נוהג אחריו״ — רבי אליעזר נהג כרבו, ובכלל זה לא אמר דבר שלא שמע מרבו.רבי אליעזר נהג כדרכו של רבו רבן יוחנן בן זכאי

תלמידי הלל וגדולתו של רבן יוחנן בן זכאי

1. שמונים תלמידיםלפי הברייתא היו להלל הזקן שמונים תלמידים, בשלוש דרגות: שלושים ראויים לכך שתשרה עליהם שכינה כמו על משה רבנו, שלושים ראויים ״שתעמוד להם חמה״ כמו ליהושע בן נון, ועשרים בינוניים, בין שתי הדרגות.להלל שמונים תלמידים: שלושים כמשה, שלושים כיהושע ועשרים בינוניים
2. הגדול והקטן״גדול שבכולן — יונתן בן עוזיאל״, והקטן שבכולם — רבן יוחנן בן זכאי. לפי שטיינזלץ ״קטן״ כאן הוא בשנים. מכאן ימשיך הקל וחומר: אם כזה היה הקטן שבהם, מה גדול היה הגדול.הגדול יונתן בן עוזיאל, והקטן בשנים רבן יוחנן בן זכאי
3. מה למדעל רבן יוחנן בן זכאי אמרו שלא השאיר תחום תורה שלא למד. לפי רש״י: ״משנה״ — המשניות והברייתות של ששת הסדרים; ״גמרא״ — דיוק התנאים המאוחרים בדברי הקודמים כדי לפרשם ולתת להם טעם; ״הלכות״ — הלכות למשה מסיני, כמו גוד, לבוד ודופן עקומה; וכן אגדות.למד מקרא, משנה, גמרא, הלכות ואגדות ולא הניח מהם דבר
4. דרשות וחשבונותעוד ידע את דרכי הדרשה. לפי רש״י: ״דקדוקי תורה״ — אותיות יתרות שדורשים מהן ריבוי ומיעוט, כמו ״האזרח״ להוציא נשים (נדון בהמשך הדף); דקדוקי סופרים — הגזרות שחכמים גזרו כסייג להרחיק מעבירה; קל וחומר וגזרה שווה; תקופות — חשבון מהלך החמה והלבנה; וגימטריאות.הכיר דרשות מדקדוקי אותיות עד קל וחומר, גזרה שווה, תקופות וגימטריאות
5. מעבר ללימודהוא ידע גם ״שיחת מלאכי השרת״, שיחת שדים ושיחת דקלים — רש״י כותב שאינו יודע מה הן; וכן משלי כובסים ומשלי שועלים — לפי רש״י, משלים שייסדו הקדמונים כדי לעטוף בהם את תוכחתם. ובכלל: ״דבר גדול ודבר קטן״.ידע גם שיחת מלאכים ושדים, משלות כובסין ושועלים, וגדול וקטן
6. גדול וקטן״דבר גדול — מעשה מרכבה. דבר קטן — הויות דאביי ורבא״. לפי רש״י, כל ספק שהיה לאביי ולרבא נתן בו טעם, ובימי האמוראים נשתכחו. זה מקיים ״להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא״ — שהיה מלא וגדוש בתורה (שטיינזלץ).דבר גדול הוא מעשה מרכבה, ודבר קטן הוא הויות אביי ורבא
7. קל וחומר״וכי מאחר שקטן שבכולן כך, גדול שבכולן על אחת כמה וכמה״ — אם הקטן שבתלמידי הלל מלא כל כך תורה, הגדול שבהם גדול יותר.מסקנה: אם הקטן כך, הגדול על אחת כמה וכמה
8. גדולת יונתן בן עוזיאל״בשעה שיושב ועוסק בתורה — כל עוף שפורח עליו מיד נשרף״. לפי רש״י, מלאכי השרת מתקבצים סביבו לשמוע דברי תורה; לפי שטיינזלץ, קדושתו גדולה כל כך.יונתן בן עוזיאל: עוף שפורח מעליו בשעה שלומד נשרף

ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בבית

1. משנהאדם ש״ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית״ — גופו בסוכה והשולחן שאוכל עליו בבית: ״בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין״.ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בבית: בית שמאי פוסלים, בית הלל מכשירים
2. ראיה ממעשהבית הלל מביאים ראיה ממעשה: זקני בית שמאי וזקני בית הלל ביקרו את רבי יוחנן בן החורנית ומצאו אותו יושב ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בבית, ״ולא אמרו לו דבר״. השתיקה מלמדת, לטענתם, שגם זקני בית שמאי הסכימו שישיבה כזו כשרה (שטיינזלץ).בית הלל: זקני שני הבתים ראו כך ברבי יוחנן בן החורנית ושתקו
3. משם ראיה?!בית שמאי השיבו: ״משם ראיה?!״ — בתמיה (רש״י): אתם מביאים משם ראיה? הדבר לא היה כך.בית שמאי: אין מכאן ראיה, הם לא שתקו
4. מה אמרו לו״אף הם אמרו לו״, כולם כאחד: ״אם כן היית נוהג, לא קיימת מצות סוכה מימיך״. כלומר לא שתקו — אמרו לו שמעולם לא קיים את המצווה.אמרו לו: אם כך נהגת, לא קיימת מצות סוכה מימיך

נשים, עבדים וקטנים בסוכה

1. משנההפטורים״נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הסוכה״ — אינם חייבים לשבת בסוכה. רש״י: הגמרא תפרש.נשים, עבדים וקטנים פטורים מן הסוכה
2. משנהקטן״קטן שאינו צריך לאמו — חייב בסוכה״ — ילד שיכול להיות לבדו, בלי אמו, חייב.קטן שאינו צריך לאמו חייב בסוכה
3. משנהמעשה בשמאי״מעשה וילדה כלתו של שמאי הזקן״ סמוך לסוכות: שמאי ״פיחת את המעזיבה״ — הסיר את כיסוי הטיט שעל הגג והשאיר רק את הקורות, ״וסיכך על גבי המטה בשביל הקטן״ שנולד.שמאי הזקן הסיר את הטיט וסיכך על המיטה בשביל התינוק שנולד
4. מנא הני מיליהגמרא שואלת על הפטור: ״מנא הני מילי?״ — מניין לנו הדינים שבמשנה.שאלה: מניין לנו הפטור והחיוב שבמשנה?
5. הברייתאהפסוק ״כל האזרח בישראל ישבו בסכת״. ״אזרח״ — לפי רש״י אילו נכתב רק כך היה משמע כל ישראל, אנשים ונשים. ״האזרח״ בה״א — המיומן שבאזרחים, ״להוציא את הנשים״. ״כל״ — ״לרבות את הקטנים״ (רש״י: לקמן מקשים על כך ממשנה).האזרח מוציא נשים, וכל מרבה קטנים
6. למימראהגמרא מדייקת מהברייתא: אם הה״א של ״האזרח״ באה ״להוציא את הנשים״, משמע שהמילה ״אזרח״ לבדה כוללת גם נשים, והה״א מצמצמת אותה לגברים.שאלה: אם האות ה מוציאה נשים, האם אזרח לבדו כולל נשים?
7. והתניאאבל בברייתא על יום הכיפורים (״האזרח והגר הגר בתוככם״) נאמר שהה״א של ״האזרח״ באה ״לרבות את הנשים״ לחיוב בעינוי — משמע ש״אזרח״ לבדו הוא גברים בלבד, והה״א מוסיפה נשים. אותה מילה עצמה דורשים פעם למעט ופעם לרבות, והדרשות סותרות.קושיה: ביום הכיפורים האות ה מרבה נשים, ולכן אזרח לבדו הוא גברים
8. רבהרבה מיישב: ״הלכתא נינהו״ — שני הדינים אינם נלמדים באמת מדרשת הפסוק; אחד מהם הלכה למשה מסיני, וחכמים הסמיכו אותו לפסוק לזכרון בלבד (שטיינזלץ). לפי רש״י, אי אפשר לדרוש את שניהם מהפסוק — אם הה״א מרבה כאן היא מרבה גם שם, ואם ממעטת שם ממעטת גם כאן; לכן אחד הוא משמעות הפסוק, והשני אסמכתא בלבד.רבה: אחד מהדינים הלכה למשה מסיני והפסוק רק אסמכתא
9. הי קרא והי הלכתא״הי קרא והי הלכתא?״ — אם אחד הדינים נלמד ממשמעות הפסוק והשני הוא הלכה שנסמכה עליו, איזה מהם הוא הפסוק ואיזה ההלכה? לפי רש״י, בדין שהוא הלכה הפסוק משמע דווקא את ההפך ממנו, ולכן צריך לדעת באיזה מן השניים מדובר. השאלה נשארת פתוחה עד תשובת אביי.שאלה: איזה דין מן הפסוק ואיזה הלכה?
10. ותוקושיה נוספת: ״קרא למה לי, הלכתא למה לי?״ — לפי רש״י, אין צורך לא בפסוק ולא בהלכה, לא כדי לפטור נשים מסוכה ולא כדי לחייבן בעינוי. בסוכה — היא מצוות עשה שהזמן גרמא, וכלל הוא שנשים פטורות מכל מצווה כזו, כך שהפטור קיים ממילא.קושיה: נשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן, למה צריך פסוק או הלכה?
11. ותויום הכיפוריםההמשך של אותה קושיה, לגבי יום הכיפורים: גם לחייב נשים בעינוי אין צורך בדרשת ״האזרח״, שהרי ״מדרב יהודה אמר רב נפקא״ — רב יהודה בשם רב, וכן תנא דבי רבי ישמעאל, למדו חיוב נשים מן הפסוק ״איש או אשה אשר יעשו מכל חטאת האדם״.קושיה: גם חיוב נשים בעינוי נלמד כבר מאיש או אשה
12. השוה הכתובהדרשה של רב יהודה: מ״איש או אשה״ — ״השוה הכתוב אשה לאיש״ לכל העונשים שבתורה. כלומר, בכל לאו ובכל איסור שיש עליו עונש נשים חייבות כאנשים, גם כשהוא תלוי בזמן (רש״י). יום הכיפורים הוא לאו וכרת, ולכן נשים חייבות בו בלי דרשה נוספת.איש או אשה: בכל לאו ועונש נשים חייבות כאנשים
13. אבייאביי: ״לעולם סוכה הלכתא״ — הפטור בסוכה הוא ההלכה. לפי רש״י, הפסוק עצמו היה מחייב נשים, כי ״אזרח״ הוא גברים והה״א מרבה, כמו ביום הכיפורים; ״להוציא את הנשים״ הוא רק אסמכתא. ולשאלה למה צריך הלכה, הלוא סוכה מצוות עשה שהזמן גרמא: ״ואיצטריך״ — ״תשבו״ פירושו כעין דירה, ודירה רגילה היא של איש ואשתו יחד; היינו חושבים שגם בסוכה האשה יושבת עם בעלה וחייבת, ולכן ההלכה מלמדת שפטורה.אביי: הלכה נחוצה, כי תשבו כעין תדורו היה מחייב איש ואשתו
14. רבארבא: ״יליף חמשה עשר חמשה עשר מחג המצות״. מצה חייבות בה נשים אף שהיא מצות עשה שהזמן גרמא (רש״י: כל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה, ונשים בלאו של חמץ). לכן ״קא משמע לן״ שבסוכה פטורות.רבא: גזרה שווה ממצה הייתה מחייבת נשים בסוכה, וההלכה פוטרת
15. והשתא״והשתא דאמרת סוכה הלכתא, קרא למה לי?״ — אם הפטור הוא הלכה, הפסוק ״האזרח״ מרבה בלבד, ולשם מה נכתב?שאלה: אם הפטור הלכה, למה נכתב הפסוק האזרח?
16. לרבות את הגרים״לרבות את הגרים״. סלקא דעתך שאמרה התורה ״האזרח בישראל״ ולא את הגרים, ולכן קא משמע לן שגם גרים חייבים.הפסוק בא לרבות גרים, שלא יחשבו שהאזרח בלבד
17. יום הכיפוריםתוספתוהתשובה לגבי יום הכיפורים: ״האזרח״ שם נצרך ״לתוספת עינוי״ — החובה להתחיל לצום מבעוד יום (רש״י). על התוספת אין כרת, כי כרת נאמר רק ״בעצם היום הזה״, וגם לאו אין עליה; לכן היינו חושבים שנשים אינן חייבות בה כלל, אפילו כמצוות עשה. הפסוק מלמד שחייבות.הפסוק צריך לתוספת עינוי: נשים חייבות בה אף שאין בה כרת
18. והתנן״אמר מר: כל לרבות את הקטנים. והתנן: נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הסוכה!״ — הברייתא מחייבת קטנים והמשנה פוטרת.קושיה: הברייתא מרבה קטנים והמשנה פוטרת אותם
19. לא קשיא״כאן — בקטן שהגיע לחינוך, כאן — בקטן שלא הגיע לחינוך״. לפי רש״י, ״הגיע לחינוך״ הוא מי שאינו צריך לאמו.הברייתא בקטן שהגיע לחינוך והמשנה בקטן שלא הגיע
20. מדרבנן הוא״קטן שהגיע לחינוך מדרבנן הוא!״ — מן התורה חייב במצוות רק מי שהגיע לבגרות, ואיך אפשר ללמוד את החיוב מפסוק?קושיה: חיוב קטן מדרבנן, איך נלמד מהפסוק?
21. אסמכתאהמסקנה: אכן החיוב של קטן שהגיע לחינוך הוא מדרבנן, ו״קרא — אסמכתא בעלמא״: ״כל״ רק רמז לו. לפי רש״י, עיקר ״כל״ בא ללמד דין אחר — לרבי אליעזר, לחייב גר שהתגייר או קטן שגדל באמצע החג לעשות סוכה בחול המועד; לחכמים, שכל ישראל ראויים לשבת בסוכה אחת, ומכאן שסוכה שאולה כשרה.החיוב מדרבנן והפסוק רק אסמכתא
22. היכי דמי״קטן שאינו צריך לאמו״ — ״היכי דמי?״ מהו הגבול המדויק.שאלה: מהו קטן שאינו צריך לאמו?
23. דבי רבי ינאיאמרו בבית מדרשו של רבי ינאי: ״כל שנפנה ואין אמו מקנחתו״ — ילד שעושה צרכיו ויכול לנקות את עצמו, בלי עזרת אמו.דבי רבי ינאי: מי שמנקה את עצמו אחרי צרכיו
24. רבי שמעוןרבי שמעון: ״כל שנעור משנתו ואינו קורא אמא אמא״.רבי שמעון: מי שמתעורר ואינו קורא אמא
25. גדולים נמי קרו״גדולים נמי קרו אמא״ — לפי רש״י גם גדול שאינו צריך לאמו רגיל לקרוא לה כשהוא מתעורר, ולכן קריאה אינה מעידה על צורך.קושיה: גם גדולים קוראים אמא כשמתעוררים
26. אלאהגמרא מתקנת: ״כל שנעור ואינו קורא אמא אמא״ — הסימן אינו עצם הקריאה אלא קריאה חוזרת. לפי רש״י, קטן הצריך לאמו כרוך אחריה וקורא שוב ושוב עד שתבוא, ומי שקורא ושותק אינו צריך לאמו. שטיינזלץ מוסיף: ילד גדול קורא פעם אחת, ואם אמו אינה באה — קם ומסתדר בעצמו.מי שמתעורר ואינו חוזר וקורא עד שאמו באה אינו צריך לאמו
27. מעשה לסתור״מעשה לסתור?״ — לפי רש״י, התינוק צריך לאמו, ולכן פטור, ואמאי פיחת שמאי וסיכך?קושיה: התינוק צריך לאמו והוא פטור, אז למה שמאי סיכך?
28. חסורי מחסרא״חסורי מחסרא והכי קתני: ושמאי מחמיר, ומעשה נמי״ — המשנה חסרה, ושמאי מחמיר אף בקטני קטנים (שטיינזלץ), ובנוסף היה מעשה.המשנה חסרה: שמאי מחמיר אף בקטנים, והמעשה ראיה לכך

סוכתו קבע וביתו עראי

1. משנהקבע״כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע, וביתו עראי״ — לפי רש״י, כל עיקר דירתו בסוכה, והבית נחשב זמני.בשבעת הימים הסוכה דירת קבע והבית עראי
2. משנהגשמים״ירדו גשמים, מאימתי מותר לפנות?״ — ״משתסרח המקפה״. רש״י: מקפה הוא תבשיל קפוי, לא רך ולא עב. לפי שטיינזלץ, כשהגשמים כבדים עד שמקלקלים את התבשיל שנאכל בסוכה.מותר לצאת מהסוכה בגשם כשהגשם מקלקל את המקפה
3. משנההמשלהמשנה ממשילה את הגשם בחג ל״עבד שבא למזוג כוס לרבו״ ונשפך עליו קיתון של מים. לפי רש״י, הכוונה שגשמים בחג הם סימן קללה; לפי שטיינזלץ, הם סימן שהקב״ה אינו רוצה עתה בשירותו של האדם בסוכה, כאדון הדוחה את עבדו. מי שפך על מי — זו שאלה שהגמרא תדון בה בדף כט.גשם בחג סימן קללה, כמו עבד שנשפך עליו הקיתון
4. לאן הולךהגמרא שמיד אחרי המשנה (הסוגיה הבאה) עוסקת ברישא — מה פירוש ״סוכתו קבע וביתו עראי״. הדיון בשיעור ״משתסרח המקפה״ ובשאלה ״מי שפך למי״ במשל נמצא כבר בדף כט.הגמרא על קבע בהמשך, ועל הגשמים והמשל בדף כט

כלים, מצעות ולימוד בסוכה

1. ברייתא״כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי, כיצד?״ אם יש לו כלים נאים ומצעות נאות — מעלה אותם לסוכה, וכן אוכל, שותה ומטייל בסוכה.כלים נאים ומצעות נאות מעלה לסוכה ואוכל ושותה בה
2. מנא הני מילי״מנא הני מילי?״ — מניין שהסוכה צריכה להיות קבע.שאלה: מניין שהסוכה דירת קבע?
3. תשבו כעין תדורו״תשבו כעין תדורו״ — הישיבה בסוכה תהיה כדירה, ״מכאן אמרו״ שסוכתו קבע וביתו עראי.תשבו כעין תדורו, ולכן הסוכה דירת קבע
4. ומשנן בסוכההברייתא מוסיפה: ״ומטייל בסוכה ומשנן בסוכה״. רש״י: סובר את לימודו וחותך אותו על בוריו — שמעתא של אמוראים, סברת האמוראים וטעמי משנה וברייתא.הברייתא מוסיפה שגם משנן את לימודו בסוכה
5. איני״איני?!״ — והרי רבא אמר: קריאת מקרא ושינון משניות — בסוכה, אבל ״תנויי״ — מחוץ לסוכה. לפי רש״י, מותר ללמוד כך בחוץ כי הלומד בסוכה צפופה מצטער, ומצטער פטור מן הסוכה, והאוויר בחוץ מרחיב את דעתו. המקשה סבור ש״תנוי״ של רבא הוא ה״משנן״ של הברייתא — וכאן הסתירה.קושיה: רבא אמר שתנוי לומדים מחוץ לסוכה
6. לא קשיא״הא במגרס, הא בעיוני״ — יש שני סוגי שינון. לפי רש״י, ״מגרס״ הוא חזרה על תלמוד שכבר ברור ללומד — זה ה״משנן״ שבברייתא, והוא נעשה בסוכה; ״עיוני״ הוא עיון שדורש טרחה ומאמץ — עליו אמר רבא שנעשה מחוץ לסוכה, כי צריך מקום נוח ופנוי מהפרעה (שטיינזלץ).שינון בסוכה, ועיון עמוק מחוץ לסוכה
7. כי האדף כטראיה לחלוקה: ״כי הא״ — לפי שטיינזלץ, רבא ורמי בר חמא (בגמרא: ״(דרבה) בר חמא״), כשקמו מלפני רב חסדא אחרי שלימד אותם, היו עוברים יחד במהירות על מה ששמעו — רש״י: מה אסור ומה מותר — ואחר כך מעיינים בטעם הדבר ובקושיות עליו. מכאן שגם בתלמוד יש חזרה קלה ויש עיון בטרחה.רבא ורמי בר חמא עברו על הלימוד ואחר כך עיינו בסברה

הסוגיה ממשיכה בדף כ״ט

בחן את עצמך

מקורות באתר דף יומי

• דף הדף באתר daf-yomi.com
• הגמרא בספריא