נדה ה׳
כתם ורואה אצל נשים שדיין שעתן (רבי חנינא בן אנטיגנוס מול רבי מאיר) · בדיקה לפני תשמיש ולאחריו · מעת לעת ומפקידה לפקידה · מיטה שאין בה דעת לישאל · ספק טומאה הבאה בידי אדם
״לשון הגמרא״ביאורחכםמושג— הקש על מילה מסומנת או על ציטוט להסבר
הקדמה — הסיפור של הדף
הדף ממשיך את הסוגיה בעניין רבי דוסא, שנלמדה בשלמותה בדף הקודם: מהברייתא מדייקים שבנשים שדיין שעתן כתמן כראייתן, ומתברר מי התנא שאומר זאת ומי חולק עליו.
אחר כך עוברים למשנה על ״המשמשת בעדים״ — מדוע בדיקה לפני התשמיש אינה ממעטת, ומה החידוש בכך שהבדיקה ממעטת גם מפקידה לפקידה.
מכאן למשנת ״דיה שעתה״ והמיטה שבה, שמסייעת לזעירי, ולכלל רבי יוחנן על ספק טומאה הבאה בידי אדם, שנבחן מול ברייתא על הטלית.
הסוגיה על מעת לעת שעושה משכב ומושב, שמתחילה בסוף העמוד, נלמדת בשלמותה בדף הבא.
עמוד א · גמרא
כתם של נשים שדיין שעתן — מי מטמא אותו למפרע?
→ ראש הדף משלים סוגיה מדף ד׳ — היא מובאת שם במלואה🔑 מפתח לסוגיה
כתם הוא דם שנמצא על בגד בלי שהאשה הרגישה, והשאלה היא אם הוא מטמא רק מעכשיו או גם למפרע. ״נשים שאמרו חכמים דיין שעתן״ הן נשים בחזקת מסולקות דמים — כגון בתולה, מעוברת, מניקה וזקנה (רש״י: ״ארבע נשים״): אם ראו דם, הן טמאות מעכשיו בלבד. עניין הסוגיה: האם כתמן חמור מראייתן.
בקצרה — על מה הסוגיה
מהברייתא מדייקים שרק באשה שיש לה וסת הכתם חמור מהראייה, והגמרא שואלת מי התנא שבשאר נשים כתמן כראייתן.
מגיעים לרבי חנינא בן אנטיגנוס, ומתברר שהתנא החולק עליו הוא רבי מאיר, המחמיר בכתמים.
- דיוק מהברייתארקע: הברייתא שבסוגיה הקודמת (דף ד׳): כתם של אשה שיש לה וסת מטמא למפרע, ״שאם תראה שלא בשעת וסתה מטמאה מעת לעת״.הברייתא אמרה: ״שאם תראה שלא בשעת וסתה מטמאה מעת לעת״. הגמרא מדייקת: הטעם שכתם מטמא למפרע הוא שבראייה שלא בשעת וסת מצאנו טומאה למפרע (רש״י), ולכן ״טעמא דאשה שיש לה וסת הוא״ — דווקא באשה שיש לה וסת חכמים מחלקים בין כתמה, שמטמא למפרע, לבין ראייתה בשעת וסתה, שאינה מטמאה למפרע.מהברייתא מדייקים: רק באשה שיש לה וסת הכתם חמור מהראייה
- מסקנת הדיוקרקע: ״הא שאר נשים…״ — דיוק מהטעם שבשלב הקודם: הטעם שייך רק באשה שיש לה וסת.מכאן נובע שב״שאר נשים שאמרו חכמים דיין שעתן״ — נשים בחזקת מסולקות דמים — דין הכתם כדין הראייה: ״כתמן כראייתן״. כשם שראייתן אינה מטמאה למפרע, גם כתמן אינו מטמא למפרע (רש״י: אין בהן ראייה שמטמאה למפרע, ולכן הכתם אינו חמור מהראייה).בשאר נשים שדיין שעתן הכתם דינו כראייה ואינו מטמא למפרע
- כשיטת איזה תנא?הגמרא שואלת: כשיטת איזה תנא נשנתה ההלכה שבנשים אלו הכתם כראייה? אין זו שיטה מוסכמת — צריך לדעת מי אומר אותה.שאלה: כשיטת איזה תנא כתמן של נשים אלו כראייתן?
- רבי חנינא בן אנטיגנוסזו שיטת רבי חנינא בן אנטיגנוס. רב יהודה אמר בשם שמואל משמו: ״כל הנשים כתמן טמא למפרע״, אבל נשים שדיין שעתן — כתמן כראייתן, כלומר טמאות רק מכאן ולהבא (רש״י). חריג הוא ״תינוקת שלא הגיע זמנה לראות״: אפילו סדיניה מלוכלכים בדם אין חוששים לה, כי לא יודעים אם הדם בא מגופה, ולא גזרו אלא במי שדם מצוי בה (רש״י).רבי חנינא בן אנטיגנוס: כתם כראייה בנשים אלו, ובתינוקת אין חשש כלל
- קושיה: האם יש להן כתם כלל?מקשים: האם בכלל יש לרבי חנינא בן אנטיגנוס דין כתם בנשים אלו? שנויה ברייתא: ״כל הנשים כתמן טמא״, ואף נשים שדיין שעתן כתמן טמא, ורבי חנינא בן אנטיגנוס אומר עליהן: ״אין להן כתם״. ״מאי לאו אין להן כתם כלל״ — אפילו לא מכאן ולהבא? אם כן, אין זה ״כתמן כראייתן״ שמטמאה מכאן ולהבא.קושיה: בברייתא רבי חנינא בן אנטיגנוס אמר אין להן כתם — אולי כלל
- אין כתם למפרעדוחים: ״לא, אין להן כתם למפרע״ — לא שלא יטמא כלל, אלא שאינו מטמא למפרע; ״אבל יש להן כתם מכאן ולהבא״.תשובה: אין להן כתם למפרע, אבל מכאן ולהבא יש
- קושיה: ותנא קמא?מקשים: אם רבי חנינא בן אנטיגנוס פוטר רק את הטומאה למפרע, ״מכלל דתנא קמא סבר אפילו למפרע״ — התנא הראשון, שאמר שכתמן של נשים אלו טמא, מטמא אפילו למפרע! והרי אם הנשים האלה רואות דם מגופן, אינן טמאות למפרע.קושיה: אם כך, תנא קמא מטמא כתמן אפילו למפרע, וראייתן לא
- רבי מאירמאשרים: ״אין, רבי מאיר היא״ — תנא קמא הוא רבי מאיר, ״דמחמיר גבי כתמים״. הסיבה (רש״י): בראייה של נשים אלו אין דם מצוי, ולכן אומרים שרק עתה בא; בכתם אפשר שאילו בדקה את הבגד קודם היה הדם נמצא.תנא קמא הוא רבי מאיר, המחמיר בכתמים גם בנשים אלו
- ראיה: ברייתא כרבי מאירמביאים ראיה: ״כל הנשים — כתמן טמא למפרע״, ואף ״נשים שאמרו חכמים דיין שעתן — כתמן טמא למפרע״ — אלו דברי רבי מאיר. כך מתברר שהוא מטמא למפרע גם בנשים שראייתן אינה מטמאה למפרע.ברייתא: רבי מאיר מטמא כתם למפרע גם בנשים שדיין שעתן
- שיטת רבי חנינא בפירוטהברייתא מביאה את שיטת רבי חנינא בן אנטיגנוס במלואה: בנשים שדיין שעתן ״כתמן כראייתן״, כלומר מטמא רק מכאן ולהבא. בתינוקת יש הבחנה: זו ״שהגיע זמנה לראות — יש לה כתם״ (מכאן ולהבא, אף שלא ראתה מימיה — רש״י), ו״שלא הגיע זמנה לראות — אין לה כתם״. זמנה של תינוקת לראות מגיע ״משהגיעו ימי הנעורים״ — משהביאה שתי שערות, או כשהיא בת שתים עשרה שנה ויום אחד.רבי חנינא בן אנטיגנוס: לתינוקת שהגיע זמנה יש כתם, ולפני כן אין
עזרים — טבלת שיטות
מי מטמא כתם למפרע?
| רבי מאיר | רבי חנינא בן אנטיגנוס | |
|---|---|---|
| כל הנשים | טמא למפרע | טמא למפרע |
| נשים שדיין שעתן | טמא למפרע | רק מכאן ולהבא |
| תינוקת שהגיע זמנה | לא נאמר | יש כתם, מכאן ולהבא |
| תינוקת שלא הגיע זמנה | לא נאמר | אין לה כתם |
חשבו לפני שממשיכים
מדוע, לדעת הגמרא, רבי מאיר מטמא כתם למפרע גם בנשים שראייתן אינה מטמאה למפרע?
הגמרא אומרת שהוא ״מחמיר גבי כתמים״. רש״י מסביר: בראייה של נשים אלו אין דם מצוי, ולכן אומרים שרק עתה בא; בכתם אפשר שאילו בדקה את הבגד קודם היה הדם נמצא.
עמוד א · גמרא
בדיקה לפני תשמיש — מדוע אינה ממעטת?
בקצרה — על מה הסוגיה
שמואל מגביל את דין ״המשמשת בעדים״ לבדיקה שלאחר התשמיש, ורב קטינא מסביר שהחפזון פוגם בבדיקה.
מהמילה ״בעדים״ בלשון רבים מקשים עליו, ומתרצים בשני אופנים: שני עדים שניהם אחרי התשמיש, או שתי בדיקות שרק השנייה כפקידה.
- משנה ושמואלהמשנה אומרת ש״המשמשת בעדים״ — אשה שבדקה עצמה בעד ומצאה נקי — הרי זו כפקידה, כלומר בדיקה גמורה שממעטת את תקופת הטומאה למפרע. רב יהודה אמר בשם שמואל: ״עד שלפני תשמיש אינו ממעט כפקידה״ — רק עד שלאחר התשמיש ממעט.שמואל: רק עד שלאחר התשמיש ממעט; עד שלפני התשמיש אינו ממעט
- מה הטעם?שואלים: מה הטעם שבדיקה לפני התשמיש אינה נחשבת כפקידה, והרי גם היא בדיקה?שאלה: מה טעם עד שלפני תשמיש אינו ממעט?
- רב קטינארב קטינא: ״מתוך שמהומה לביתה״ — האשה נרגשת ונחפזת לקראת התשמיש (רש״י: ממהרת לשמש), ולכן אינה בודקת כראוי.רב קטינא: מרוב מהומה לקראת התשמיש היא אינה בודקת היטב
- קושיה: מה בכך?מקשים: ״וכי מהומה לביתה מאי הוי״ — סוף סוף היא בדקה, ואם יש דם ייראה על העד!קושיה: סוף סוף בדקה, ואם יש דם ייראה על העד
- חורין וסדקיןמשיבים: ״אינה מכנסת לחורין ולסדקין״ — אינה מכניסה את העד עמוק פנימה כפי שנדרש בבדיקת טהרות, וחוששים שנשאר דם במקום שהעד לא הגיע אליו.אינה מכניסה את העד לחורין וסדקין — חשש שדם נשאר
- קושיה על שמואל מהמשנהרקע: המשנה אומרת ״בעדים״ בלשון רבים, ואינה מפרשת אילו עדים הם.מקשים על שמואל ממשנתנו: ״המשמשת בעדים, הרי זו כפקידה״. ״מאי לאו חד לפני תשמיש וחד לאחר תשמיש״ — הרי שגם עד שלפני התשמיש כפקידה, בניגוד לשמואל!קושיה על שמואל: המשנה אמרה בעדים — אולי אחד לפני ואחד אחרי
- שניהם לאחר התשמישדוחים: ״לא, אידי ואידי לאחר תשמיש״ — שני העדים שניהם לאחר התשמיש: ״אחד לו ואחד לה״. הבעל מקנח בעד את בשרו (רש״י), והאשה בודקת בו את עצמה — כמו שנשנה במשנה בפרק הבא: דרך בנות ישראל משמשות בשני עדים.שניהם לאחר התשמיש: אחד לבעל ואחד לאשה
- קושיה: פשיטא!מקשים על התירוץ: אילו המשנה עוסקת בעד שלפני התשמיש ושלאחריו, היה חידוש — שלא נאמר ״מתוך שמהומה לביתה לא בדקה שפיר״ ושגם הבדיקה שלפני התשמיש כפקידה. אבל אם שניהם לאחר התשמיש, הדין פשוט: בדיקה לאחר תשמיש היא בדיקה לכל דבר. מה המשנה משמיעה?קושיה: אם שניהם אחרי התשמיש, פשוט שהם כפקידה — מה החידוש?
- מהו דתימאמשיבים: החידוש הוא שלא חוששים ש״תראה טפת דם כחרדל ותחפנה שכבת זרע״ — היה אפשר לחשוש שטיפת דם קטנה כגרגיר חרדל תכוסה בזרע ולא תיראה, ואז גם הבדיקה שלאחר התשמיש לא תיחשב. המשנה משמיעה שלא חוששים לכך.החידוש: אין חוששים שטיפת דם תכוסה בזרע
- ואיבעית אימא: שתי בדיקותתירוץ אחר: ״שתי בדיקות אצרכוה רבנן״ — חכמים הצריכו שתי בדיקות, אחת לפני התשמיש ואחת לאחריו, ו״בעדים״ במשנה באה ללמד זאת. ״הרי זו כפקידה״ נאמר רק על הבדיקה שלאחר התשמיש, כדברי שמואל.אפשר: חכמים הצריכו שתי בדיקות, אך רק שלאחר התשמיש כפקידה
- קושיה: לשון עובדהמקשים: במשנה כתוב ׳המשמשת׳ — לשון המתארת מה שהאשה עושה, ולא חובה שהיא צריכה לעשות (רש״י). מנין שהמשנה מחייבת בדיקה לפני התשמיש?קושיה: המשנה כתבה המשמשת — לשון עובדה ולא חובה
- הגרסה: ומשמשתמציעים לשנות במשנה ׳ומשמשת בעדים׳: לשון חובה — מצווה לשמש בעדים, בבדיקה לפני התשמיש ואחריו (רש״י), ו״הרי זו כפקידה״ נאמר על הבדיקה שלאחריו.הגרסה: ומשמשת בעדים — לשון חובה לבדוק לפני ולאחר
עמוד א–ב
מפקידה לפקידה — מה החידוש אחרי מעת לעת?
בקצרה — על מה הסוגיה
המשנה אומרת שהבדיקה ממעטת גם מעת לעת וגם מפקידה לפקידה, והגמרא שואלת מדוע צריך לומר את השני אחרי שנאמר הראשון.
התשובה: היה אפשר לחשוב שרק בתקופה הארוכה הקילו משום הפסד הטהרות.
- המשנה: ממעטת בשתי תקופותבמשנה: בדיקת העד ״ממעטת על יד מעת לעת״ וגם מפקידה לפקידה — כלומר מקצרת את הטומאה למפרע בשני המקרים. הגמרא מתחילה בהנחה: ״השתא מעת לעת ממעטת״ — כבר נאמר שהבדיקה ממעטת את התקופה הארוכה של מעת לעת.המשנה: הבדיקה ממעטת גם מעת לעת וגם מפקידה לפקידה
- קושיה: מיבעיא?מקשים: ״מפקידה לפקידה מיבעיא״ — האם צריך לומר גם שהיא ממעטת בתקופה הקצרה? אם בתקופה הארוכה ממעטת, בקצרה ודאי (רש״י).קושיה: אם ממעטת מעת לעת, פשוט שממעטת גם מפקידה לפקידה
- מהו דתימאמשיבים: היה אפשר לחשוב ש״חשו בה רבנן לפסידא דטהרות״ — בתקופה הארוכה חששו חכמים להפסד הטהרות, ולכן נתנו לבדיקה כוח למעט; אבל בתקופה הקצרה לא חששו, ולא נסמוך על הבדיקה. לכן המשנה משמיעה שגם מפקידה לפקידה ממעטת.בזמן ארוך חששו להפסד טהרות; לכן נשמע שגם בקצר ממעטת
עמוד ב · גמרא
למה המשנה מזכירה שישבה על המיטה?
בקצרה — על מה הסוגיה
הגמרא שואלת מה בא ללמד הפרט שהאשה ישבה על מיטה. התשובה — שהמיטה טהורה רק בזכות דיה שעתה — מסייעת לזעירי, ומכאן קושיה על דברי זעירי מדין ״אין בו דעת לישאל״, ושני תירוצים.
- משנה: דיה שעתהבמשנה: אשה שיש לה וסת — ״היתה יושבת במטה ועסקה בטהרות״, קמה מהמיטה וראתה דם. היא עצמה טמאה כנדה, אבל המיטה והטהרות שעסקה בהן טהורות, כי דיה שעתה.אשה עם וסת ישבה על מיטה ועסקה בטהרות וראתה: היא בלבד טמאה
- קושיה: למה מיטה?מקשים: מדוע המשנה מזכירה שהיתה יושבת במיטה? היה אפשר לשנות רק ״היתה עסוקה בטהרות ופרשה וראתה״, בלי המיטה.קושיה: למה להזכיר מיטה — אפשר היה לשנות רק עסוקה בטהרות
- הא קא משמע לןרקע: במשנה שני דברים שנשארו טהורים: הטהרות והמיטה, ושניהם בגלל ״דיה שעתה״.תשובה: יש בכך חידוש — ״טעמא דדיה שעתה״: המיטה טהורה רק מפני שיש לה וסת ודיה שעתה. הרי אילו נטמאה מעת לעת (כשאין לה וסת), ״מטה נמי מטמיא״ — גם המיטה שישבה עליה היתה נטמאת.המיטה טהורה בגלל דיה שעתה; בלי וסת היא נטמאת מעת לעת
- מסייע לזעיריזה ״מסייע ליה לזעירי״, שאמר: ״מעת לעת שבנדה עושה משכב ומושב״ — טומאת מעת לעת למפרע עושה את המשכב והמושב לטמא אדם הנוגע בהם ולטמא בגדים שעליו.זעירי: מעת לעת עושה משכב ומושב המטמאים אדם ובגדים
- קושיה: אין בו דעת לישאלמקשים על זעירי: ״האי מטה דבר שאין בו דעת לישאל הוא״ — אי אפשר לשאול את המיטה איך היו הדברים, וכל דבר כזה ״ספקו טהור״. כאן טומאת מעת לעת היא ספק (אולי ראתה כבר קודם), ולכן המיטה לא אמורה להיטמא. בטהרות אין קושיה: היא אחזה אותן בידה, והן כידה — ובה יש דעת להישאל; אבל המיטה מונחת על הקרקע ואינה בידה (רש״י).קושיה: המיטה אין בה דעת לישאל — ספקה טהור
- חברותיה נושאות אותהזעירי פירש: ״כשחברותיה נושאות אותה במטה״ — אז ״דהויא ליה יד חברותיה״. המיטה נחשבת כידן של חברותיה, שיש בהן דעת להישאל, ולכן ספקה טמא.זעירי: המיטה נישאה בידי חברותיה, ולכן יש בה דעת להישאל
- תירוץ נוסף: רבי יוחנןתירוץ נוסף: ״ספק טומאה הבאה בידי אדם״ — ״נשאלין עליה״, אפילו בכלי המונח על הקרקע (רש״י: כמו שרץ שנושא אדם בידו, וספק אם נגע בכלי). לכן גם בלי שחברותיה נושאות אותה, ספק טומאת המיטה, הבא מספק טומאת האשה ששכבה עליה, נחשב כמי שיש בו דעת להישאל, וספקו טמא ברשות היחיד.רבי יוחנן: ספק טומאה שבאה בידי אדם נשאלין עליה, גם בלי נשיאה
חשבו לפני שממשיכים
מדוע המשנה לא שנתה רק ׳היתה עסוקה בטהרות׳, ומה למדים מההזכרה של המיטה?
המיטה הוזכרה כדי ללמד ש״טעמא דדיה שעתה״ הוא שהמיטה טהורה; ״הא מעת לעת מטה נמי מטמיא״ — בלי וסת, גם המיטה היתה נטמאת. וזה מסייע לזעירי.
עמוד ב · גמרא
ספק טומאה הבאה בידי אדם — מול ברייתא הטלית
בקצרה — על מה הסוגיה
הגמרא דנה בכלל של רבי יוחנן עצמו, ומקשה עליו מברייתא על אדם שהתעטף בטליתו וספק אם נגע.
מתרצים בדברי רב הושעיא: הברייתא עוסקת ברשות הרבים, וברשות היחיד ספקו טמא.
- הכלל של רבי יוחנןבדרך כלל ספק טומאה ב״דבר שאין בו דעת לישאל״ — כמו שרץ המונח ליד כלי על הקרקע, וספק אם נגע — ספקו טהור (רש״י). רבי יוחנן אמר: ״ספק טומאה הבאה בידי אדם״ — כגון אדם שנשא שרץ בידו וספק אם נגע בכלי — ״נשאלים עליה״, אפילו ״בכלי המונח על גבי קרקע״. הכלי נחשב כמי שיש בו דעת להישאל, וספקו טמא ברשות היחיד.רבי יוחנן: ספק טומאה שבאה בידי אדם טמא, גם בכלי על הקרקע
- מיתיבי: הטליתמקשים מברייתא (תוספתא): ״היה מתעטף בטליתו, וטהרות וטומאות בצדו״ או למעלה מראשו — אדם טמא שמתעטף ליד טהרות, וספק אם טליתו נגעה בהן; או אדם טהור שמתעטף ליד טומאות כגון שרץ, וספק אם טליתו נטמאה (רש״י). ״ספק נגע ספק לא נגע — טהור״, ורק אם ״אי אפשר אלא אם כן נגע״ — טמא. כרגע הגמרא מניחה שזה אפילו ברשות היחיד (רש״י), והרי כאן ספק טומאה שבא בידי אדם — ובכל זאת טהור!קושיה מברייתא: מתעטף בטלית וספק נגע בטומאה או בטהרות — טהור
- ברייתא: בדיקה חוזרתהברייתא ממשיכה: רבן שמעון בן גמליאל אומר שמבקשים מהאדם לשנות — להתעטף שוב באותה דרך — ולראות אם הוא נוגע. וחכמים אמרו לו: ״אין שונים בטהרות״ — אין סומכים על ניסיון שני, שמא הפעם נגע ובפעם הראשונה לא, או להפך (רש״י).רבן שמעון בן גמליאל: יחזור ויתעטף; חכמים: אין שונים בטהרות
- הצבעה על הסתירההגמרא מדגישה את הסתירה: מדוע, לדעת חכמים, ספק נגע טהור? ״הא ספק טומאה הבאה בידי אדם הוא״ — ולפי רבי יוחנן הוא כדבר שיש בו דעת להישאל, וספקו טמא!קושיה: זה ספק טומאה הבאה בידי אדם, ולרבי יוחנן ספקו טמא
- בר מיניה דההיאדוחים: ״בר מיניה דההיא״ — אין להקשות מברייתא זו, כי רב הושעיא שנה: ״ברשות היחיד — ספקו טמא, ברשות הרבים — טהור״. הברייתא של הטלית נשנתה ברשות הרבים, ולכן ספקה טהור; וברשות היחיד ספקו טמא, כדברי רבי יוחנן.רב הושעיא: ברשות היחיד ספקו טמא, ברשות הרבים טהור — והברייתא ברבים
סוף הדף פותח סוגיה שתובא במלואה בדף ו׳
בסוף הדף
שאלות הבנה
להעמקה
מקורות להעמקה
מקורות
- ספריא — לשון הגמרא (נוסח וילנא), ביאור שטיינזלץ, פסוקים ומקורות הלכה
- הדף היומי — daf-yomi.com — לוח הדף היומי וחומרי ״ללמוד ולהבין״
- כולל עיון הדף — dafyomi.co.il — סיכומי נקודות וטבלאות עזר
- ישיבה — yeshiva.org.il — ביאור ״פרשני״
- אתר סיני — שיעורי הדף היומי של הרב אורי בריליאנט — שיעורים, סיכומים, תרשימים וחוברות ״דף מאיר״ — לבדיקת מהלך הסוגיות וההסברים
- Daf Spoiler — הכנה לדף היומי, הרב נפתלי רמתי — סיכום והכנה לכל דף בשאלות ותשובות — לבדיקת הרקע והמקרה של כל סוגיה (ברשות הכותב)
- הוצאת ספרים ח. וגשל — צורת הדף — תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש (באדיבות ההוצאה, © כל הזכויות שמורות)
- SW Daf — Simon Wolf — תרשימים, מפות ודפי מקורות לדף — מקושרים במקור (באדיבות Simon Wolf)
- דיקטה — הנקדן — ניקוד אוטומטי של הטקסט לפני ההקראה בקול
הדפים נבנים ונבדקים על ידי סוכן AI מתוך המקורות האלה; ניסוח ההסברים מקורי. לשון הגמרא מובאת מספריא.