נדה ב׳

חזקת הטהרה מול המקוה והחבית

1. מאי טעמא?״מאי טעמיה דשמאי?״ הגמרא שואלת מה הנימוק לשיטת שמאי, שאשה שראתה דם אינה מטמאה טהרות למפרע.שאלה: מה טעם שמאי שאין מטמאים למפרע?
2. הנימוק: חזקהשמאי סבור: ״העמד אשה על חזקתה״. כשיש ספק, מעמידים דבר על מצבו הקודם, ואשה בחזקת טהורה. הספק אם הדם היה גם קודם אינו מוציא אותה מחזקת הטהרה (רש״י).שמאי: מעמידים אשה על חזקת טהרתה
3. והלל?והלל? אם כלל החזקה נכון, מדוע הלל מטמא למפרע?שאלה: ואם החזקה נכונה, מה טעם הלל?
4. הלל מגביל את החזקההלל משיב: כשאומרים ״העמד דבר על חזקתו״, זה ״היכא דלית ליה ריעותא מגופיה״ — כשאין בדבר עצמו פגם. אבל אשה היא מקרה אחר.הלל: החזקה רק היכן שאין פגם בדבר עצמו
5. מגופה קחזיא״כיון דמגופה קחזיא״ — הדם יוצא מגופה, והיא מועדת לכך (רש״י), ולכן לא מעמידים אותה על חזקת טהרה, ויש לחשוש שהדם יצא קודם.האשה רואה מגופה, ולכן אין לה חזקת טהרה
6. ומאי שנא ממקוה?״ומאי שנא ממקוה? דתנן״ — הגמרא מקשה, לשתי השיטות, ממשנה: ״מקוה שנמדד ונמצא חסר״. מקוה שהיו בו ארבעים סאה, וטבלו בו טמאים, ואחר כך נמדד ונמצא חסר — כל הטהרות שנעשו על סמכו למפרע טמאות, בין ברשות הרבים ובין ברשות היחיד. הרי שם מטמאים למפרע, ואפילו ברשות הרבים, שבה ספק טומאה בדרך כלל טהור.קושיה מהמשנה: מקוה שנמצא חסר מטמא למפרע
7. קשיא לשמאי״לשמאי קשיא למפרע״: במקוה מטמאים למפרע ואין אומרים ״העמד מקוה על חזקתו״, ואילו באשה שמאי מעמיד על חזקת טהרה.לשמאי קשה: במקוה מטמאים למפרע ואין מעמידים על חזקתו
8. קשיא להלל״להלל קשיא ודאי״: הלל אמנם מטמא למפרע, אבל אצל האשה זו טומאת ספק בלבד. ״מעת לעת שבנדה תולין״ לחכמים, ולפי רש״י הוא הדין למפקידה לפקידה של הלל: ״לא אוכלין ולא שורפין״ — אין אוכלים את התרומה, שמא נטמאה, ואין שורפים אותה, שמא טהורה. ואילו במקוה ״הכא טומאה ודאי״: המשנה מטמאה גם ברשות הרבים, שבה ספק טומאה טהור — הרי שאינה רואה זאת כספק, ושורפים את התרומה (רש״י).להלל קשה: באשה הטומאה למפרע רק ספק, ובמקוה ודאית
9. העמד טמא על חזקתוהתשובה: ״העמד טמא על חזקתו״. מי שטבל במקוה היה טמא, ויש לומר שלא טבל טבילה כשרה, ולכן הטומאה שם ודאית (רש״י).במקוה: הטובל בחזקת טמא, ולכן הטומאה ודאית
10. אדרבה״אדרבה, העמד מקוה על חזקתו״: אפשר לומר להפך — המקוה שלם כבתחילה, ולא חסר בשעת הטבילה.שאלה: אדרבה, נעמיד את המקוה על חזקת שלמותו
11. הרי חסר לפניך״הרי חסר לפניך״: חזקת המקוה כבר נפגמה, כי הוא חסר לנגד עינינו, ולכן אי אפשר להעמידו על חזקתו.חזקת המקוה נפגמה, כי הוא חסר לפנינו
12. הכא נמי״הכא נמי, הרי דם לפניך״: גם באשה נפגמה חזקת טהרתה, כי הדם לפנינו, ולכן ראוי שתטמא למפרע טומאה ודאית כמו המקוה.שאלה: גם באשה הדם לפנינו, ותטמא ודאי
13. השתא הוא דחזאיבאשה אפשר לומר ״השתא הוא דחזאי״ — רק עכשיו ראתה דם, ולכן חזקתה נפגמה רק מעכשיו.באשה: רק עכשיו ראתה, ולכן נפגמה רק מעכשיו
14. התם נמי״הכא נמי, השתא הוא דחסר״: אם כך, גם במקוה אפשר לומר שרק עכשיו חסר, ולא מוקדם יותר.שאלה: גם במקוה אפשר לומר שרק עכשיו חסר
15. הכי השתא?״הכי השתא?״ אי אפשר להשוות. במקוה אפשר לומר ״חסר ואתא״ — המים התמעטו לאט לאט, וחזקתו נפגמה כבר מזמן (רש״י). באשה אין לומר שראתה לאט לאט, ולכן חזקתה נפגמה רק ברגע שראתה.מקוה מתמעט לאט, ואשה אינה רואה לאט
16. הגס הגס״ומאי קושיא?! דלמא הגס הגס חזיתיה״ — ומה הקושיה? שמא גם האשה ראתה מעט מעט, כשהדם נאסף ויוצא בטיפות קטנות (רש״י), ואז היא דומה למקוה.שאלה: שמא גם האשה ראתה מעט מעט
17. תרתי לריעותא״התם איכא תרתי לריעותא, הכא איכא חדא לריעותא״ — במקוה שני פגמים: הטבילה נעשתה בחזקת טומאה, והמקוה עצמו חסר לפנינו. באשה פגם אחד בלבד, הדם שלפנינו, והטהרות שנגעה בהן נשארו בחזקת טהרה ולכן אין מטמאים אותן (רש״י).במקוה שני פגמים, באשה פגם אחד בלבד
18. ומאי שנא מחבית?״ומאי שנא מחבית? דתנן״ — הגמרא מקשה על שמאי ממשנה: מי שבדק את יין החבית ומצאו תקין, והלך והפריש עליה תרומה (סומך עליה ושותה חביות אחרות, ומפריש ממנה אחר כך), ואחר כך נמצאה חומץ — ״כל שלשה ימים ודאי״, כלומר שלושת הימים שאחרי הבדיקה בטוחים שהיה יין, והתרומה בהם תרומה.קושיה לשמאי ממשנה: חבית שנמצאה חומץ
19. קשיא לשמאי״מכאן ואילך — ספק״: אחרי שלושת הימים התרומה ספק. הרי שהפגם שנמצא עכשיו, החומץ, מערער את החזקה למפרע, וקשה לשמאי: מדוע באשה אין אומרים כך?אחרי שלושה ימים התרומה ספק, הפגם מטמא למפרע
20. העמד טבל על חזקתוהתשובה: שם ״העמד טבל על חזקתו״. אם החבית כבר החמיצה בשעת ההפרשה, ההפרשה לא חלה, כי לשיטת רבי יין וחומץ שני מינים, ותרומה מחומץ על יין אינה תרומה (רש״י). היין שבחביות האחרות היה טבל, ובספק אומרים ״לא נתקן״. באשה אין חזקה כזאת שמושכת לטומאה, והיא עצמה בחזקת טהורה.בחבית: היין בחזקת טבל, ושמא ההפרשה מחומץ לא חלה
21. אדרבה״אדרבה, העמד יין על חזקתו״: אפשר לומר להפך — היין בחזקת יין, ולא החמיץ קודם.שאלה: אדרבה, נעמיד את היין על חזקת יין
22. הרי החמיץ לפניך״הרי החמיץ לפניך״: אי אפשר להעמיד את היין על חזקתו, כי הוא כבר חומץ לנגד עינינו.החבית כבר חומץ לפנינו, ולכן החזקה נפגמה
23. הכא נמי״הרי דם לפניך״: גם באשה אי אפשר להעמידה על חזקת טהרה, כי הדם לפנינו.שאלה: גם באשה הדם לפנינו
24. השתא הוא דחזאיבאשה אפשר לומר ״השתא הוא דחזאי״ — רק עכשיו ראתה.באשה: רק עכשיו ראתה
25. התם נמי״השתא הוא דהחמיץ״: אם כך, גם בחבית אפשר לומר שרק עכשיו החמיץ.שאלה: גם בחבית רק עכשיו החמיץ
26. הכי השתא?״הכי השתא?״ אי אפשר להשוות. בחבית אפשר לומר ״החמיץ ואתא״ — היין החמיץ לאט לאט, ולא בבת אחת. באשה אין לומר שראתה לאט לאט, ולכן חזקתה נפגמה רק ברגע שראתה.יין מחמיץ לאט, ואשה אינה רואה לאט
27. הגס הגס״דלמא הגס הגס חזיתיה״ — שמא גם האשה ראתה מעט מעט, ולא בבת אחת, ואז היא דומה לחבית.שאלה: שמא גם האשה ראתה מעט מעט
28. תרתי לריעותא״התם איכא תרתי לריעותא, הכא איכא חדא לריעותא״ — בחבית שני פגמים: היין שבחביות האחרות בחזקת טבל, ובחבית זו נמצא חומץ. באשה פגם אחד, הדם שלפנינו, והטהרות שנגעה בהן נשארו בחזקת טהרה ולא נפגמו.בחבית שני פגמים, באשה פגם אחד