מעילה י״ח

ברייתא: נפש כי תמעל מעל — פגם והנאה

1. ברייתא: נפשהברייתא דורשת את המילה נפש בפסוק המעילה (ויקרא ה, טו): ״אחד היחיד, ואחד הנשיא, ואחד המשיח״ — אדם מישראל, נשיא, והכהן הגדול שנמשח בשמן המשחה. אף שבקרבנות אחרים יש להם קרבנות שונים, לדין המעילה כולם שווים.הברייתא: נפש כוללת יחיד, נשיא ומשיח לדין מעילה
2. מעל = שינויהברייתא מבארת את ״כי תמעל מעל״ (ויקרא ה, טו): ״אין מעל אלא שנוי״ — סטייה מן הדרך הראויה. ראיה ראשונה מסוטה: ״איש איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל״ (במדבר ה, יב) — האשה סטתה מדרכה. ראיה נוספת מעבודה זרה בפסוק הבא.מעל פירושו שינוי מן הדרך הראויה, כמו בסוטה
3. ראיה מעבודה זרהראיה שנייה מעבודה זרה, בפסוק שבו נאמר על ישראל שמעלו באלוהי אבותיהם: ״ויזנו אחרי הבעלים״ (דברי הימים א ה, כה) — שינו עצמם מעבודת ה׳ לעבודת האלילים (רש״י). כך גם המועל בהקדש משנה דבר מן המטרה שנועד לה.גם בעבודה זרה מעל פירושו שינוי ממה שנועד
4. הו״א: פגם או הנאההברייתא מעלה אפשרות: אם מעל הוא שינוי, ״יכול פגם ולא נהנה״ — כגון שקרע בגד של הקדש, כמו בעבודה זרה שיש בה שינוי בלי הנאה. ״או נהנה ולא פגם״ — כמו בסוטה, שהיא כבר פגומה ועומדת (רש״י).בתחילה סבורים: יתחייב גם בפגם בלבד, או בהנאה בלבד
5. מחובר ושליחועוד: ״ובמחובר לקרקע, ובשליח שעשה שליחותו״ — האם מועלים גם בדבר הקדש המחובר לקרקע (רש״י: כגון אילן), והאם השליח שעשה שליחות בעל הבית מועל?ועוד: האם מעילה במחובר לקרקע ובשליח שעשה שליחותו?
6. גזירה שווהמלמד הכתוב: וחטאה (ויקרא ה, טו) — לשון חטא שנאמרה גם בתרומה (במדבר יח, לב). בגזירה שווה, כמו שחטא האמור בתרומה מגדיר את דינה, כך גם במעילה.גזירה שווה חטא חטא: דין מעילה נלמד מתרומה
7. מה נלמד מתרומהבתרומה: ״פוגם ונהנה״ — שניהם נדרשים, כמו האוכל תרומה; ״ומי שפגם נהנה״ — אותו אדם; ״ובדבר שפוגם בו נהנה״ — באותו חפץ ולא בדבר אחר (רש״י); ״ופגימתו והנאתו כאחד״ — בשעה אחת; ״ובתלוש מן הקרקע״ — תרומה חלה רק על פירות שנתלשו; ״ובשליח שעשה שליחותו״ — שליח שתרם מדעת בעל הבית, תרומתו תרומה (רש״י).בתרומה: פגם והנאה יחד, באותו אדם וחפץ ובשעה אחת; תלוש; שליח מדעת הבעלים
8. מסקנה: כך גם במעילה״אף חטא האמור במעילה״ — כל אלה נדרשים גם בה. לכן אין מעילה בפגם בלא הנאה (כקורע בגד משי של הקדש), ובדבר שדרכו להיפגם גם לא בהנאה בלא פגם (כלובש חלוק); אין מעילה כשפגם היום פרוטה ונהנה מחר פרוטה; ואין מעילה במחובר. ובשליח: אם עשה את שליחות בעל הבית — בעל הבית מעל; אם עשה מדעת עצמו — בעל הבית לא מעל (רש״י).מסקנה: במעילה פגם והנאה יחד, בתלוש; שליח שעשה שליחותו — המשלח מעל
9. מנין הנאה״אין לי אלא אוכל״ — הגזירה שווה מלמדת רק על אכילה, כי בתרומה מפורשת אכילה בלבד (רש״י; ויקרא כב, יד). ו״נהנה בדבר שאין בו פגם״ — מנין שמעל?קושיה: מתרומה לומדים רק אכילה; מנין הנאה בלי פגם?
10. מנין צירוףועוד: ״אכילתו ואכילת חברו״, ״הנייתו והניית חברו״, ״הנאתו ואכילת חברו״, ״אכילתו והניית חברו״ — כגון שלקח שווה פרוטה מן ההקדש, אכל (או סך בשמן) חציה ונתן את החצי השני לחברו (רש״י). כל אחד נהנה רק בחצי שיעור — מנין ששני החצאים מצטרפים והלוקח חייב? ואף ״אפילו לזמן מרובה״, כשאכל זה בשחרית וחברו לערב (רש״י) — מנין?קושיה: מנין שחלקי שיעור של שני אנשים או מזמנים שונים מצטרפים?
11. תמעל מעלתלמוד לומר ״תמעל מעל״ (ויקרא ה, טו) — לשון ריבוי: ״מכל מקום״. כך נכללים הנאה בלי פגם וצירוף חצאים.תשובה: תמעל מעל מרבה — מעל מכל מקום
12. קושיה: שתי אכילותאך אם הדין נלמד מתרומה: מה חטא בתרומה ״לא צירף שתי אכילות כאחד״, אף במעילה לא יצרף — ואם אכל היום ואכל למחר, ואפילו לזמן מרובה, מנין שהוא חייב?קושיה: כמו בתרומה, שתי אכילות לא יצטרפו גם במעילה?
13. תמעל מעל שובשוב ״תמעל מעל״ — מכל מקום: הריבוי מוציא את המעילה מדין התרומה, והלכה שמעילה מצרפת שתי אכילות (רש״י).תשובה: תמעל מעל מרבה — מצטרפות שתי אכילות
14. קושיה: כאחדועוד: מה חטא בתרומה ״פגימתו והנאתו כאחד״ — מנין לאכילתו ואכילת חברו? ואפילו ״מכאן ועד שלש שנים״, מנין שחייב (רש״י)?קושיה: אם כמו בתרומה, מנין לאכילות שאינן בבת אחת?
15. תמעל מעל שלישיתשוב ״תמעל מעל״ — מכל מקום: גם אכילות של שני אנשים וגם אכילות מרוחקות בזמן מצטרפות.תשובה: תמעל מעל מרבה — גם אכילות מרוחקות מצטרפות
16. קושיה: מקודש לחולדף י״טועוד: ״אי מה חטא האמור בתרומה״ — ״עד שיצא מן הקדש לחול״ (ראש דף י״ט): הזר האוכל תרומה מוציא אותה מקדושתה לחולין (רש״י). אם המעילה נלמדת מתרומה, יתחייב רק כשהוציא את ההקדש לשימוש חול.קושיה: בתרומה חייב רק כשמוציא מקודש לחול — וכך במעילה?
17. מקודש לקודשדף י״טומנין שמועל גם המוציא ״מן הקדש לקדש״? כגון שקנה ממעות הקדש ״קיני זבים, וקיני זבות, וקיני יולדות״ — קרבנות שהוא עצמו חייב בהם, ״ושקל שקלו״ — מחצית השקל שהוא חייב לתת לתרומת הלשכה, ״והביא חטאתו ואשמו מן ההקדש״. הכסף נשאר בקדושה, אבל הוא פורע בו את חובתו מכסף ההקדש במקום מכספו, ונמצא נהנה (שטיינזלץ).ומנין מעילה במי שפרע את חובותיו בקודש ממעות הקדש?
18. מחלוקת: מתי מעלדף י״טמתי מעל? ״כיון שהוציא — מעל, דברי רבי שמעון״. רש״י: לדעתו המביא חטאת או אשם חייב באחריותם עד שיביאם לעזרה, ולכן משהביאם לעזרה יצא ידי אחריות ומעל (שטיינזלץ: משעה שהוציא את הכסף). ״רבי יהודה אומר: עד שיזרוק הדם״ — רק אז יצא ידי חובתו, וזה כאילו הוציא את ההקדש לחולין (רש״י).רבי שמעון: מעל כשהוציא; רבי יהודה: רק משנזרק הדם
19. תמעל מעל רביעיתדף י״ט״מנין? תלמוד לומר: תמעל מעל — מכל מקום״: הריבוי מחייב גם את המוציא מקודש לקודש — לרבי שמעון משעה שהוציא, ולרבי יהודה משנזרק הדם (רש״י). כאן מסתיימת הברייתא; ב״אמר מר״ שאחריה הגמרא מבררת את דבריה, והיא נלמדת בדף י״ט.תשובה: תמעל מעל מרבה — גם מקודש לקודש מעל

הסוגיה ממשיכה בדף י״ט