כריתות כ״ה
מתי עגלה ערופה נאסרת, האם אשם תלוי בא בנדבה, וכיצד יום הכיפורים מכפר על ספקות אך לא על חטאות ואשמות ודאיות.
״לשון הגמרא״ביאורחכםמושג— הקש על מילה מסומנת או על ציטוט להסבר
הקדמה — הסיפור של הדף
הדף ממשיך את מחלוקת רב המנונא ורבא מתי עגלה ערופה נאסרת, ונחתם בכך שהיא מחלוקת תנאים.
אחר כך המשנה עוברת לאשם תלוי: רבי אליעזר מתיר להתנדב אותו, וחכמים מגבילים אותו.
הגמרא בודקת את טעמי השיטות ואת מקורות הפסוקים, מבררת את ההבדל בין חמשה אשמות לאשם תלוי, ובסוף עוסקת בכך שיום הכיפורים אינו מכפר על חטאות ואשמות ודאיות אך כן על אשמות תלויין, ובדיון על הדין הראשון שנמשך לדף הבא.
עמוד א · המשך מדף כ״ד
עגלה ערופה — מתי נאסרת
→ תחילת הסוגיה בדף כ״דבקצרה — על מה הסוגיה
רב המנונא סובר שעגלה ערופה נאסרת מחיים, משירדה לנחל איתן, ורבא סובר שרק אחרי העריפה.
כל אחד מביא ראיה מהמשנה ומיישב את קושיית חברו, ובסוף מתברר שזו מחלוקת תנאים.
- רקעבדף הקודם נחלקו רב המנונא ורבא מתי עגלה ערופה נאסרת בהנאה: רב המנונא אומר שכבר מחיים, ורבא אומר שרק אחרי העריפה. הקושיה על רב המנונא נשארה פתוחה בסוף הדף, והדיון נמשך כאן.רקע: רב המנונא ורבא נחלקו מתי עגלה ערופה נאסרת
- מסורתרבי ינאי אומר: ״גבול שמעתי בה ושכחתי״ — שמע מאימתי העגלה נאסרת ושכח. החברים מציעים: ״ירידתה לנחל איתן אוסרתה״, כלומר האיסור חל כבר בירידה לנחל איתן, לפני העריפה (רש״י). זו שיטת רב המנונא.רבי ינאי שכח מתי נאסרת; החברים: משירדה לנחל איתן
- ראיה לרב המנונארב המנונא אומר מנין לו שהעגלה נאסרת מחיים, ממשנה: ״השוחט פרת חטאת, ושור הנסקל, ועגלה ערופה״ ביום ששחט את אמם — רבי שמעון פוטר מאיסור אותו ואת בנו (שחיטת אם ובנה ביום אחד), וחכמים מחייבים.רב המנונא: ראיה ממחלוקת רבי שמעון וחכמים בשוחט עגלה ערופה
- בשלמאלשיטת רב המנונא המחלוקת מובנת: כל אלה נאסרו כבר מחיים, ולכן השחיטה אינה מתירה אותם באכילה (רש״י). רבי שמעון סבור: ״שחיטה שאינה ראויה — לא שמה שחיטה״, ולכן אין כאן שחיטה שתחייב באותו ואת בנו.לרב המנונא: שחיטה שלא מתירה באכילה אינה שחיטה לרבי שמעון
- קושיה על רבאחכמים סוברים ש״שחיטה שאינה ראויה — שמה שחיטה״, ולכן מחייבים. אבל לשיטת רבא, שהעגלה נאסרת רק אחרי העריפה, קשה: ״אמאי פטר רבי שמעון? שחיטה ראויה היא!״ — שחיטת עגלה לפני עריפה היא שחיטה ראויה לאכילה, ולא מובן מדוע פוטר.קושיה לרבא: לפני עריפה השחיטה ראויה, אז למה רבי שמעון פוטר?
- וכי תימאתירוץ אפשרי לרבא: ״סבר רבי שמעון עגלה בשחיטה כשרה״. שחיטה כשרה לכפרתה, ומאחר שבכך נאסרת בהנאה היא נעשית שחיטה שאינה ראויה לאכילה (רש״י).תירוץ לרבא: לרבי שמעון עגלה כשרה גם בשחיטה, ולכן אסורה
- והתנןדוחים את התירוץ ממשנה: ״כשר בפרה פסול בעגלה ערופה״. פרה אדומה כשרה בשחיטה ופסולה בעריפה, ועגלה ערופה כשרה בעריפה ופסולה בשחיטה. הרי לפי המשנה אין עגלה כשרה בשחיטה.דחייה: המשנה קובעת שעגלה כשרה רק בעריפה, לא בשחיטה
- אישתיקרבא שתק, כי לא מצא תשובה. אחרי שיצא אמר: ״מאי טעמא לא אמינא ליה״ — למה לא אמרתי לרב המנונא שרבי שמעון חולק על אותה משנה וסבור שעגלה כשרה בשחיטה.רבא שתק, ואחר כך: רבי שמעון חולק על המשנה ההיא
- ורב המנונא אמר לךרב המנונא היה משיב לו: ״לא נשתמיט תנא דנשמעינן עגלה בשחיטה כשרה״ — אין תנא ששנה דעה כזו, שתוכל לומר שהיא שיטת רבי שמעון. לכן אין מקור לתירוץ.רב המנונא: אין שום תנא ששנה שעגלה כשרה בשחיטה
- ראיה לרבארבא מביא ראיה לשיטתו, שהעגלה נאסרת רק אחרי העריפה, ממשנתנו: ״עגלה ערופה אינה כן, עד שלא נערפה — תצא ותרעה בעדר״. ״אינה כן״ — אינה כאשם תלוי שנחלקו בו, אלא בזה הכל מודים (רש״י): אם נודע הרוצח לפני העריפה, העגלה יוצאת לרעות ככל בהמה. ״ואי אמרת מחיים״ — אם נאסרה כבר מחיים, למה תצא לרעות? ״הא איתסרא לה״ (רש״י: כשירדה לנחל איתן).רבא: אם נאסרה מחיים, למה תצא ותרעה בעדר?
- תירוץדוחים (לשיטת רב המנונא): ״תני: עד שלא נראית לעריפה״ — יש לשנות במשנה ״עד שלא נראית לעריפה״, כלומר לפני שהורדה לנחל איתן (רש״י). רק אז יוצאת לרעות; אחרי כן היא כבר אסורה.דחייה: שנה עד שלא נראית לעריפה, לפני נחל איתן
- קושיה מהסיפארבא מקשה: ״אימא סיפא — משנערפה תקבר במקומה״. הרישא והסיפא מחלקות את הזמן בנקודה אחת: עד שלא נערפה — תרעה, משנערפה — תיקבר. אילו נאסרה כבר בירידה לנחל, היה צריך לומר ״משנראית לעריפה תיקבר״; מכאן שעגלה שהורדה ועדיין לא נערפה אינה נקברת (רש״י: נערפה — אין, לא נערפה — לא), והקו הוא העריפה.קושיה: הסיפא אומרת משנערפה תקבר, ולא משנראית
- תירוץ שנידוחים שוב: ״תני: משנראית לעריפה״ — גם בסיפא יש לשנות ״משנראית לעריפה תקבר״, כלומר מרגע שהורדה לנחל איתן.דחייה: גם הסיפא שנויה משנראית לעריפה
- קושיה מהנימוקרבא מקשה: אם כן, ״אימא סיפא״ — המשנה מנמקת מדוע תיקבר: שעל הספק באה מתחילה, ״כיפרה ספיקה והלכה לה״. ״ואי מחיים, עדיין לא כיפרה ספיקה״ — אם נאסרה כבר בירידה לנחל, עוד לא נערפה ולא כיפרה. מכאן שנאסרת רק אחרי העריפה.רבא: הנימוק כיפרה ספיקה מוכיח שנאסרת רק אחרי העריפה
- תנאי היאהגמרא מעירה: אף שהמשנה מוכיחה כרבא, ״תנאי היא״ — זו מחלוקת תנאים, ושיטת רב המנונא שנויה בברייתא.תנאי היא: ברייתא תומכת בשיטת רב המנונא
- ברייתאהברייתא: ״נאמר מכשיר ומכפר בפנים, ונאמר מכשיר ומכפר בחוץ״. בפנים (במקדש): ״מכשיר״ הוא אשם מצורע, המכשיר את המצורע לאכול קדשים, ו״מכפר״ הן שאר חטאות ואשמות. בחוץ: ״מכשיר״ הן שתי ציפורי המצורע, ו״מכפר״ הוא עגלה ערופה (רש״י מוסיף גם שעיר המשתלח).ברייתא: מכשיר ומכפר בפנים, ומכשיר ומכפר בחוץ
- הלימוד״מה מכשיר ומכפר האמור בפנים, עשה בו מכשיר כמכפר״ — אשם מצורע, שרק מכשיר, נדון כשאר חטאות ואשמות המכפרים. ״אף בחוץ עשה מכשיר כמכפר״: ציפורי המצורע (המכשירות) נדונות כמו המכפר שבחוץ, ולכן אסורות בהנאה כבר מחיים. ההיקש מניח שהמכפר שבחוץ אסור מחיים, הרי שלתנא זה עגלה ערופה אסורה מחיים, כרב המנונא. רש״י מוסיף: כשם שלמדים מכשיר ממכפר, לומדים מכפר ממכפר — עגלה ערופה משעיר המשתלח, שהוא קודש ואסור מחיים בוודאי (ושטיינזלץ מפרש את המכפר שבחוץ בעגלה ערופה בלבד).הלימוד: ציפורי מצורע כמכפר שבחוץ — ולכן עגלה אסורה מחיים
חשבו לפני שממשיכים
לפי רב המנונא, מה ההבדל בין עגלה שנודע הרוצח לפני שהורידוה לנחל איתן לבין עגלה שהורידוה אך עדיין לא נערפה?
הראשונה לא נאסרה ויוצאת ורועה בעדר; השנייה כבר אסורה מחיים, וגם אם יתברר הרוצח היא נקברת (״משנראית לעריפה תיקבר״).
עמוד א · משנה
משנה: אשם תלוי כנדבה וכפרת יום הכיפורים
🔑 מפתח לסוגיה
אשם תלוי הוא קרבן שמביאים על ספק עבירה. המשנה שואלת אם אפשר להביאו גם בלי ספק מסוים, כנדבה, ומה דינו של מי שעבר עליו יום הכיפורים.
בקצרה — על מה הסוגיה
רבי אליעזר מתיר להתנדב אשם תלוי בכל עת, וחכמים מגבילים אותו לספק בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.
המשנה קובעת גם איך יום הכיפורים משפיע על קרבנות ודאיים, על ספק ועל חטאת העוף.
- רבי אליעזררבי אליעזר סבור שאפשר להתנדב אשם תלוי בכל יום ובכל עת, גם בלי ספק ידוע של עבירה. קרבן כזה נקרא ״אשם חסידים״, כי חסידים ויראי חטא הביאוהו בכל עת, מחשש שמא חטאו.רבי אליעזר: אפשר להתנדב אשם תלוי בכל עת
- בבא בן בוטאאמרו על בבא בן בוטא שהיה מתנדב אשם תלוי בכל יום, חוץ מהיום שאחרי יום הכיפורים.בבא בן בוטא הביא כל יום, חוץ מאחרי יום הכיפורים
- שבועתובבא בן בוטא אמר בלשון שבועה, ״המעון הזה״ (המקדש): אילו היו מניחים לו היה מביא גם ביום ההוא, אך אומרים לו להמתין ״עד שתכנס לספק״. בימים אחרים יש חשש שמא חטא, אבל עכשיו כל עוונותיו התכפרו ביום הכיפורים (רש״י).בבא בן בוטא: אומרים לי להמתין עד שיהיה ספק
- חכמיםחכמים חולקים: ״אין מביא אשם תלוי אלא על שזדונו כרת ושגגתו חטאת״. אין להתנדב אותו, והוא בא רק על ספק בדבר שבזדון חייבים עליו כרת ובשגגה חטאת.חכמים: אשם תלוי רק על ספק דבר שזדונו כרת
- חטאות ואשמות ודאיןמי שחייב חטאת או אשם על עבירה ודאית ועבר עליו יום הכיפורים — חייב להביא אחריו, כי יום הכיפורים אינו פוטר אותו. מי שחייב אשם תלוי — פטור, כי יום הכיפורים מכפר על הספק.ודאין מביאים אחרי יום הכיפורים, תלויין פטורים
- ספק בתוך יום הכיפוריםמי שבא בידו ספק עבירה ״ביום הכיפורים״, אפילו סמוך לחשיכה — פטור מאשם תלוי, כי כל היום מכפר.ספק שנולד ביום הכיפורים, גם בחשכה — פטור
- חטאת העוף על הספקאשה שיש עליה חטאת העוף מספק (כגון ספק אם חייבת בקרבן יולדת) ועבר יום הכיפורים — חייבת להביא אחריו, מפני שהקרבן אינו לכפרת עוונות אלא ״מכשרת לאכול בזבחים״, כלומר מתירה לה לאכול קדשים.אשה בספק חטאת העוף חייבת להביא, כי היא מכשירה לאכול קדשים
- נודע שפטורהחטאת העוף הבאה על הספק, אם אחרי המליקה נודע שהיתה פטורה — ״תקבר״, כי הקרבן לא היה נחוץ.חטאת העוף שנמלקה ונודע שהיתה פטורה — תקבר
עמוד א–ב · גמרא
האם אשם תלוי בא בנדבה?
בקצרה — על מה הסוגיה
הגמרא מבררת מה טעם רבי אליעזר שאשם תלוי נדבה ומה טעם חכמים שהוא חובה, ואחר כך על איזה ספקות הוא בא: ברייתא על נבילה מובילה לשני פסוקים, ״אשר לא תעשינה״ ו״מצות מצות״.
- מאי טעמא?״מאי טעמא דרבי אליעזר?״ — מדוע הוא סבור שאפשר להביא אשם תלוי בנדבה?מה טעם רבי אליעזר שאשם תלוי בא גם בנדבה?
- טעם רבי אליעזר״אי סלקא דעתך חובה היא״ — אילו אשם תלוי היה חובה לכפרה, הרי כשנודע לו שחטא, ״אמאי מייתי חטאת?״ הוא כבר התכפר באשם. אלא ״שמע מינה נדבה היא״, כדורון כעולה ושלמים (רש״י).אילו היה חובה, לא היה מביא חטאת כשנודע לו; לכן נדבה
- שיטת חכמיםחכמים חולקים: ״עולה ושלמים הוא דאתו בנדר ונדבה״, אבל חטאת ואשם הם חובה, ובכלל זה אשם תלוי.חכמים: עולה ושלמים נדבה, חטאת ואשם חובה
- להגן עליומדוע אם כן מביא אשם תלוי לפני שנודע לו? ״להגן עליו״ — לא כדי להתכפר, אלא להגן עליו מן היסורים עד שייוודע לו (רש״י), כי ״התורה חסה על גופן של ישראל״. לכן גם אחרי כן צריך חטאת.חכמים: אשם תלוי מגן עליו מיסורים, לא מכפר
- דילמארב אחא בריה דרבא שואל את רב אשי: אולי אשם תלוי כמו עולה ושלמים, שבאים גם בחובה (עולת ראייה, שלמי חגיגה) וגם בנדבה — אף אשם תלוי בא בחובה ובנדבה.רב אחא: אולי אשם תלוי כעולה ושלמים, בא בחובה ובנדבה
- עיקר הכתוברב אשי משיב: ״עולה ושלמים עיקר בנדבה כתיבי״ ואם באים בחובה זה במקרים מיוחדים; אך ״אשם תלוי עיקר בחובה כתיב״, יחד עם החטאות והאשמות, ולכן דנים אותו כמוהן.רב אשי: עיקרו של אשם תלוי כתוב בחובה
- תני קמיה דרבארבי חייא שנה לפני רבא ברייתא; תוכנה בקטע הבא.ברייתא שנשנתה לפני רבא; תוכנה בקטע הבא
- קושיית רבאהברייתא: ״אשם תלוי בא על הנבלה״, כלומר על ספק איסור לאו (רש״י). רבא מקשה: ״והאנן תנן״ חכמים: אינו בא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, ובנבילה יש רק לאו. ״ואי רבי אליעזר״ — לשיטתו אין צורך במגבלה ויכול לבוא בנדבה גם בלי ספק. לא זה ולא זה.רבא: הברייתא לא כחכמים, כי נבילה לאו, ולא כרבי אליעזר
- תשובת רבי חייארבי חייא משיב: ״מאי טעמא לא מתנית?״ — מדוע אינך שונה (ובקי) במשנה ובברייתא (רש״י)? פעמים רבות שניתי אותה לפני רבה, והוא אמר לי שהיא כרבי אליעזר — לא לשיטתו, שמתנדבים בלי ספק, אלא כדברי ״אמרו לו״ לבבא בן בוטא: ״המתן עד שתכנס לבית הספק״. כלומר צריך ספק של איסור כלשהו (רש״י), וגם ספק נבילה די.השונה: הברייתא כרבי אליעזר לפי טענת אמרו לו על כל ספק
- מאי טעמא דאמרו לו?רבא שואל: מה הטעם של אלה שאמרו לבבא בן בוטא להמתין עד הספק, ושמספיק ספק בכל איסור?רבא: מה טעמם של אמרו לו שכל איסור מספיק?
- פסוקאמר הכתוב באשם תלוי: ״אשר לא תעשינה ואשם״ — כל דבר שאסרה התורה בלאו, אפילו איסור שאין על שגגתו חטאת, כגון נבילה (רש״י), מביאים על ספקו אשם תלוי.הפסוק אשר לא תעשינה: כל איסור בכלל
- מאי טעמא דרבנן?רבא שואל גם על שיטת חכמים: מה טעמם שאין מביאים אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת?רבא: מה טעם חכמים שרק כרת וחטאת?
- גזירה שווההם לומדים בגזירה שווה ״מצות מצות״ מחטאת חלב, כלומר מחטאת רגילה: המילה ״מצות״ בחטאת ובאשם תלוי.חכמים: גזירה שווה מצות מצות מחטאת חלב
- מה נלמדכשם שבחטאת חלב מדובר בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, כך באשם תלוי — הוא בא על ספק בדבר כזה בלבד.מצות מצות: אשם תלוי רק על ספק כרת וחטאת
עזרים — טבלת שיטות
מי מביא אשם תלוי ומתי
| רבי אליעזר | אמרו לו | חכמים | |
|---|---|---|---|
| נדבה בלי ספק | כן | לא, צריך ספק | לא |
| ספק נבילה (לאו) | כן | כן | לא |
| ספק כרת וחטאת | כן | כן | כן |
חשבו לפני שממשיכים
אם אשם תלוי אינו נדבה, מדוע חכמים מחייבים להביאו לפני שנודע שחטא?
להגן עליו מן היסורים עד שייוודע לו, כי התורה חסה על גופן של ישראל — לא כדי להתכפר, ולכן אחרי כן צריך חטאת.
עמוד ב · גמרא
חמשה אשמות ואשם תלוי — כפרה גמורה
בקצרה — על מה הסוגיה
ברייתא אומרת שחמשה אשמות מכפרים ואשם תלוי לא כפרה גמורה. רב יוסף ורבינא מסבירים אחרת את ההבדל, והגמרא מעירה שלפי רב יוסף הברייתא אינה כרבי אליעזר.
- ברייתא״חמשה אשמות מכפרין, אשם תלוי אין מכפר כפרה גמורה״. חמשה אשמות (רש״י): גזילות, מעילות, שפחה חרופה, נזיר ומצורע.ברייתא: חמשה אשמות מכפרים, אשם תלוי לא כפרה גמורה
- מאי קאמר?״מאי קאמר?״ — מה פירוש ההבדל, והרי גם אשם תלוי מכפר?מה פירוש ההבדל בין חמשה אשמות לאשם תלוי?
- רב יוסףרב יוסף: חמשה אשמות מכפרים כפרה גמורה, ללא כפרה נוספת. אשם תלוי אינו גמור, ״דלכי מתיידע ליה מייתי חטאת״ — כשיוודע לו שחטא צריך להביא חטאת (רש״י).רב יוסף: תלוי אינו גמור, כי כשנודע לו מביא חטאת
- ודלא כרבי אליעזרלפי הסבר זה הברייתא ״דלא כרבי אליעזר״, האומר שאשם תלוי בא על הנבלה: שם, גם אם יוודע לו שאכל נבילה, אינו מביא חטאת, ואז הכפרה גמורה (רש״י).לפי רב יוסף הברייתא אינה כרבי אליעזר
- רבינארבינא מסביר אחרת: חמשה אשמות — אין דבר אחר מכפר כפרתן, כי כשנודע לו שחטא מביא. אשם תלוי — דבר אחר, יום הכיפורים, מכפר כפרתו, כי כשנודע לו אינו מביא, כמשנתנו: חייבי אשמות תלויין שעבר עליהם יום הכיפורים פטורים.רבינא: על תלוי יום הכיפורים מכפר; על חמשה אשמות לא
עזרים — טבלת שיטות
שתי דרכים להסביר את הברייתא
| רב יוסף | רבינא | |
|---|---|---|
| חמשה אשמות | כפרה גמורה, אין כפרה נוספת | אין דבר אחר מכפר, כי כשנודע מביא |
| אשם תלוי | לא גמורה, כי כשנודע מביא חטאת | יום הכיפורים מכפר, וכשנודע לא מביא |
עמוד ב · גמרא
מנין שיום הכיפורים אינו מכפר על חטאות ודאיות
🔑 מפתח לסוגיה
בפסוקים ביום הכיפורים מופיעים ״חטאים״ (שגגות) ו״פשעים״ (רש״י: מרד ומזיד שאין עליהם קרבן). ביום הכיפורים שני שעירים: אחד נעשה בפנים, במקדש, ואחד משתלח לעזאזל, וכפרת המשתלח מרובה יותר.
בקצרה — על מה הסוגיה
הגמרא שואלת מנין שיום הכיפורים אינו פוטר חייבי חטאות ואשמות ודאין.
פסוקים על שעיר הפנים ועל שעיר המשתלח נבחנים, רב דימי מקשה שמא פשעים בני קרבן, ואביי משיב מראש הפסוק.
- המשנההמשנה: ״חייבי חטאות ואשמות ודאין שעבר עליהן יום הכפורים — חייבין להביא לאחר יום הכפורים״; חייבי אשמות תלויין פטורים. מי שחייב קרבן על עבירה ודאית אינו נפטר ביום הכיפורים.המשנה: חייבי ודאין מביאים אחרי יום הכיפורים, תלויין פטורים
- מנהני מילי?״מנהני מילי?״ — מנין שיום הכיפורים אינו מכפר על חטאות ואשמות ודאיות?מנין שיום הכיפורים אינו מכפר על חייבי ודאין?
- רב דימי בשם רבי חנינארב דימי אומר בשם רבי אמי בשם רבי חנינא את הפסוק ביום הכיפורים: ״וכפר על הקדש מטומאת בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם״. ״חטאים״ (שגגות) דומים ל״פשעים״ (רש״י: מרד ובמזיד, שאין עליהם קרבן): מה פשעים שאינם בני קרבן — יום הכיפורים מכפר, אף חטאים שאינם בני קרבן; חטאים שבני קרבן לא.רבי חנינא: חטאים כפשעים, מכפר רק על מה שאינו בן קרבן
- קושיית אבייאביי מקשה: פסוק זה נאמר בשעיר הנעשה בפנים, שכפרתו מועטת — אינו מכפר על עבירות של ״מצוה ידועה״ (רש״י). אולי שעיר המשתלח, שמכפר גם על מצוה ידועה וכפרתו מרובה, ״אפילו על חטאים דבני קרבן נינהו מכפר״.אביי: הפסוק בשעיר הפנים; אולי המשתלח מכפר גם בני קרבן
- אביי מפסוק אחראביי עצמו מביא פסוק אחר, על שעיר המשתלח: ״והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם״. גם שם חטאים כפשעים, ו״מיעטיה קרא בשעיר המשתלח״ — אף שכפרתו מרובה, על בני קרבן לא מכפר.אביי: פסוק השעיר המשתלח אומר שאינו מכפר על בני קרבן
- קושיית רב דימירב דימי מקשה על כך: ״ממאי דהני פשעים לאו בני קרבן נינהו?״ אולי הם בני קרבן, ״כדתנן: ארבעה מביאין על הזדון כשגגה״ — הבא על שפחה חרופה, נזיר שנטמא, שבועת העדות ושבועת הפקדון. לקושיה זו לא ניתנה תשובה בשם אביי.רב דימי: אולי פשעים בני קרבן, כארבעה שמביאים על הזדון
- איתמר נמיגם רבין הביא בשם רבי יוסי בשם ריש לקיש אותו לימוד מהפסוק על השעיר המשתלח: חטאים כפשעים, ובני קרבן לא מכופרים (רש״י: כדברי אביי).רבין בשם ריש לקיש: אותו לימוד מפסוק השעיר המשתלח
- אביי ורב דימיאביי אומר: גם אני אמרתי מאותו פסוק, ורב דימי הקשה לי את אותה קושיה — אולי הפשעים בני קרבן, כארבעה שמביאים על הזדון.אביי: אף אני אמרתי כך, ורב דימי הקשה לי כן
- תשובת רביןרבין משיב לאביי: ״רוב פשעים לאו בני קרבן״, ולכן הפסוק מדבר ברוב.רבין: רוב הפשעים אינם בני קרבן, ועליהם הפסוק מדבר
- דחיית רביןאביי דוחה: ״מידי רוב כתיב?״ — הפסוק לא כתב ״רוב״, ולכן אי אפשר לצמצם.אביי: הפסוק לא כתב רוב, אז אין תשובה
- עונות — זדונותאביי מביא ראיה מראש הפסוק: ״את כל עונות בני ישראל״, ובברייתא ״עונות״ הן זדונות, וכן כתוב ״עונה בה״ (שם מדובר במזיד, ״כי דבר ה׳ בזה״). ראש הפסוק כבר כולל את כל הזדונות, ולכן סוף הפסוק, ״ואת כל פשעיהם״, מיותר ופנוי לדרשה (רש״י).אביי: עונות הן זדונות, ולכן כבר נכללו בפסוק
- כל למה לי?״ואת כל פשעיהם לכל חטאתם — כל למה לי?״ אם ״עונות״ כבר כוללות זדונות, למה חוזר הכתוב ״פשעים״?אם עונות הן זדונות, למה הפסוק מוסיף פשעיהם וכל?
- להקיש״לאקשויי לפשעים״ — כדי להקיש חטאים לפשעים: מה פשעים שאינם בני קרבן, אף חטאים שאינם בני קרבן מכופרים, אבל בני קרבן לא. רש״י: הכתוב ״פשעיהם״ מיותר, ולכן מופנה ללמד ברוב פשעיהם, ואין מקום לקושיית רב דימי.כל בא להקיש חטאים לפשעים, ולכן הקושיה נופלת
חשבו לפני שממשיכים
אילו הפשעים בפסוק היו בני קרבן, מה היה נפגע בלימוד?
ההקשה ״מה פשעים שאינם בני קרבן — אף חטאים שאינם בני קרבן״ לא היתה מועילה, ואז לא היה אפשר להוציא ממנה שבני קרבן אינם מכופרים.
עמוד ב · גמרא
אשמות תלויין — מנין שיום הכיפורים מכפר
בקצרה — על מה הסוגיה
הגמרא שואלת מנין שיום הכיפורים מכפר על אשמות תלויין, ורבי אלעזר לומד זאת מ״מכל חטאתיכם לפני ה׳״.
אחר כך רב תחליפא בשם רבא מתחיל לדון בדין הראשון שבמשנה, והדיון נמשך בדף הבא.
- המשנההמשנה: ״חייבי אשמות תלויין שעבר עליהן יום הכפורים — פטורין״. מי שחייב אשם תלוי על ספק, יום הכיפורים מכפר עליו.המשנה: חייבי אשם תלוי שעבר עליהם יום הכיפורים פטורים
- מנהני מילי?״מנהני מילי?״ — מנין שיום הכיפורים כן מכפר על ספק?מנין שיום הכיפורים מכפר על חייבי אשם תלוי?
- רבי אלעזררבי אלעזר אומר: הפסוק ביום הכיפורים ״מכל חטאתיכם לפני ה׳ תטהרו״ מלמד שחטא ״שאין מכיר בו אלא המקום״, שלא נודע לאדם שחטא, יום הכיפורים מכפר עליו. כזה הוא חטא הספק.רבי אלעזר: חטא שרק המקום מכיר בו מתכפר ביום הכיפורים
- קדמייתא נמירב תחליפא אבוה דרב הונא בר תחליפא אומר בשם רבא: ״קדמייתא נמי לא תיתי״ — גם הדין הראשון במשנה, שחייבי ודאין מביאים אחרי יום הכיפורים, אין ללמוד. רש״י: אי אפשר ללמוד לא מרב דימי ולא מאביי, כי תירוציהם דחוקים והקושיה נשארת כמקודם. הדיון נמשך בדף הבא.רב תחליפא בשם רבא: גם הדין הראשון לא נלמד מדרשות רב דימי ואביי
הסוגיה ממשיכה בדף כ״ו
בסוף הדף
שאלות הבנה
להעמקה
מקורות להעמקה
מקורות
- ספריא — לשון הגמרא (נוסח וילנא), ביאור שטיינזלץ, פסוקים ומקורות הלכה
- הדף היומי — daf-yomi.com — לוח הדף היומי וחומרי ״ללמוד ולהבין״
- כולל עיון הדף — dafyomi.co.il — סיכומי נקודות וטבלאות עזר
- ישיבה — yeshiva.org.il — ביאור ״פרשני״
- אתר סיני — שיעורי הדף היומי של הרב אורי בריליאנט — שיעורים, סיכומים, תרשימים וחוברות ״דף מאיר״ — לבדיקת מהלך הסוגיות וההסברים
- Daf Spoiler — הכנה לדף היומי, הרב נפתלי רמתי — סיכום והכנה לכל דף בשאלות ותשובות — לבדיקת הרקע והמקרה של כל סוגיה (ברשות הכותב)
- SW Daf — Simon Wolf — תרשימים, מפות ודפי מקורות לדף — מקושרים במקור (באדיבות Simon Wolf)
- דיקטה — הנקדן — ניקוד אוטומטי של הטקסט לפני ההקראה בקול
הדפים נבנים ונבדקים על ידי סוכן AI מתוך המקורות האלה; ניסוח ההסברים מקורי. לשון הגמרא מובאת מספריא.