כריתות כ״ג
סוף המשנה על ספק חלב וקודש ושותפות בקרבן, מחלוקת האם איסור חל על איסור בקדשים, ותחילת פרק ״המביא אשם תלוי״: מה דין אשם שנודע שלא חטא.
״לשון הגמרא״ביאורחכםמושג— הקש על מילה מסומנת או על ציטוט להסבר
הקדמה — הסיפור של הדף
הדף נפתח בהשלמת המשנה על ספק חלב וקודש: מה מביא מי שאכל אחת משתי חתיכות, ומה מביאים שני אנשים שאכל כל אחד חתיכה, ומחלוקת רבי עקיבא, רבי שמעון ורבי יוסי על קרבן משותף.
הגמרא שואלת מה חידש רבי יוסי לעומת התנא הראשון, ובודקת מדוע נותר אינו מחייב אשם מעילות.
אחר כך היא שואלת אם רבי שמעון סובר שאיסור חל על איסור, מתרצת שרק בקדשים גילה הכתוב זאת, ומיישבת ברייתא סותרת במחלוקת תנאים.
עם סיום הפרק מתחילה משנה חדשה על אשם תלוי שנודע שלא חטא, והגמרא מסבירה את מחלוקת רבי מאיר וחכמים בלבו נוקפו.
עמוד א · המשך מדף כ״ב
משנה: חתיכת חלב וחתיכת חולין, קודש ונותר
→ תחילת הסוגיה בדף כ״ב🔑 מפתח לסוגיה
המשנה עוסקת בכמה קרבנות: אשם תלוי על ספק חלב, חטאת על חלב ודאי, ואשם ודאי (אשם מעילות) על אכילת קודש. שותפות בתנאי פירושה ששני אנשים מביאים קרבן אחד ומתנים שאם זה אכל את החלב הקרבן שלו, ואם האחר אכל — שלו.
בקצרה — על מה הסוגיה
מי שאכל אחת משתי חתיכות ואינו יודע איזו, מביא אשם תלוי; אכל את שתיהן, מביא חטאת או שאר קרבנות לפי סוג החתיכה השנייה.
שני אנשים שאכל כל אחד חתיכה: רבי עקיבא מחייב כל אחד בקרבן משלו, רבי שמעון מתיר קרבן משותף בתנאי, ורבי יוסי שולל.
- רקעהמשך מדף כ״בבסוף דף כ״ב נפתחה משנה בדיני ספק: מי שיש לפניו שתי חתיכות, באחת איסור ובשנייה היתר או קודש, ואינו יודע איזו אכל. כאן היא נמשכת: מה מביא האוכל אחת מהן או את שתיהן, ומה מביאים שני אנשים שכל אחד אכל חתיכה אחת, ומחלוקת רבי עקיבא, רבי שמעון ורבי יוסי אם אפשר להביא קרבן אחד משותף.המשנה על ספק חלב וקודש נמשכת מדף כ״ב
- רבי יוסיסוף המשנה מדף כ״בסיום המשנה מדף כ״ב, בחתיכת חולין וחתיכת הקדש (ספק מעילה), שבה רבי שמעון התיר לשניים שאכל כל אחד חתיכה להביא אשם אחד בשותפות. רבי יוסי חולק: ״אין שנים מביאין אשם אחד״, שהרי אין עושים תנאי בקרבנות הבאים על חטא. לפי רש״י: אם הלכה כחכמים (הפוטרים בספק מעילה) שניהם פטורים, ואם כרבי עקיבא — כל אחד מביא אשם תלוי משלו.רבי יוסי: אין שניים מביאים אשם אחד, כי אין תנאי בקרבן חטא
- חלב וחוליןאדם אחדלפניו חתיכת חלב וחתיכת חולין, והוא אכל אחת ואינו יודע איזו: מביא ״אשם תלוי״, כי שמא אכל את החלב.אכל אחת מחלב וחולין ואינו יודע איזו: אשם תלוי
- חלב וחוליןאכל שתיהןאם אכל גם את החתיכה השנייה, ודאי אכל חלב — ומביא חטאת ולא אשם תלוי.אכל את שתיהן: ודאי חלב, ולכן חטאת
- חלב וחוליןשני אנשיםאחד אכל את הראשונה ואחר את השניה: לדעת רבי עקיבא כל אחד מביא ״אשם תלוי״. לפי רש״י, אין צורך שהספק יהיה על חתיכה אחת מתוך שתיים — לכל אחד יש ספק על החלב.רבי עקיבא: כל אחד מהשניים מביא אשם תלוי
- רבי שמעוןשותפות בתנאירבי שמעון: שניהם מביאים ״חטאת אחת״ בשותפות ומתנים — אם זה אכל את החלב היא שלו, ואם האחר אכל — היא של האחר. כך החטאת מגיעה למי שאכל חלב בוודאות, אף שאין יודעים מי הוא.רבי שמעון: שניהם מביאים חטאת אחת בתנאי
- רבי יוסיאין שותפותרבי יוסי: ״אין שנים מביאין חטאת אחת״ — אין מביאים קרבן כזה על תנאי. לפי רש״י, רק החטאת המשותפת נשללת, אבל אשם תלוי מביא כל אחד ואחד משום ספק חתיכת החלב — ועל כך תשאל הגמרא מה ההבדל בינו לבין התנא הראשון.רבי יוסי: אין שניים מביאים חטאת אחת על תנאי
- חלב וקודשאדם אחדהחתיכה השנייה היא שומן של קודש. אכל אחת ואינו יודע איזו — ״אשם תלוי״ על ספק חלב. אכל את שתיהן — חטאת על החלב ו״אשם ודאי״ (אשם מעילות) על אכילת הקודש.חלב וקודש: אחת אשם תלוי, שתיהן חטאת ואשם ודאי
- חלב וקודששני אנשיםאחד אכל ראשונה והאחר שנייה: כל אחד מביא ״אשם תלוי״ אחד, משום ספק חלב. לפי רש״י רבי עקיבא אינו מחייב כאן שני אשמות, כי יש עבירה אחת בלבד — ספק חלב או ספק קודש.כל אחד מהשניים מביא אשם תלוי אחד
- רבי שמעוןחטאת ואשם משותפיםרבי שמעון: שניהם מביאים יחד ״חטאת ואשם״ ומתנים. לפי רש״י כל אחד מוותר לחברו: אם אני אכלתי חלב ואתה את הקודש, חלקי באשם מחול לך וחלקך בחטאת מחול לי.רבי שמעון: שניהם מביאים חטאת ואשם בשותפות
- רבי יוסיאין שותפותרבי יוסי: ״אין שנים מביאין חטאת ואשם אחד״, כי אין עושים תנאי בקרבן הבא על חטא.רבי יוסי: אין שניים מביאים חטאת ואשם אחד
- חלב וחלב קודשאדם אחדשתי החתיכות חלב, ואחת מהן של קודש. אכל אחת ואינו יודע איזו — מביא חטאת, כי ממה נפשך אכל חלב (רש״י). רבי עקיבא מוסיף: גם ״אשם תלוי״ על הספק שמא אכל מן הקודש.חלב וחלב קודש: חטאת ודאית; רבי עקיבא מוסיף אשם תלוי
- חלב וחלב קודשאכל שתיהןאכל את שתיהן — מביא ״שני חטאות״ על שתי חתיכות החלב ו״אשם ודאי״ על אכילת הקודש.אכל את שתיהן: שתי חטאות ואשם ודאי
- חלב וחלב קודששני אנשיםאחד אכל את הראשונה ואחר את השניה: זה מביא חטאת וזה מביא חטאת, כי שניהם ודאי אכלו חלב.שני אוכלים: כל אחד מביא חטאת על החלב
- רבי עקיבאאשם תלוי לכל אחדרבי עקיבא: זה וזה מביאים גם ״אשם תלוי״, כי אף אחד מהם אינו יודע מי אכל מן הקודש.רבי עקיבא: כל אחד מביא גם אשם תלוי על המעילה
- רבי שמעוןאשם משותףרבי שמעון: כל אחד מביא חטאת על החלב, ושניהם מביאים ״אשם אחד״ בשותפות על המעילה ומתנים.רבי שמעון: חטאת לכל אחד ואשם אחד משותף
- רבי יוסיאין אשם משותףרבי יוסי: ״אין שניהן מביאין אשם אחד״.רבי יוסי: אין שניים מביאים אשם אחד
- חלב וחלב נותראדם אחדנותר הוא בשר קרבן שעבר זמן אכילתו, וחייבים על שגגתו חטאת. אכל אחת ואינו יודע איזו — מביא חטאת, כי ודאי אכל חלב, ו״אשם תלוי״, שמא אכל נותר.אכל אחת: חטאת על החלב ואשם תלוי על הנותר
- חלב וחלב נותראכל שתיהןאכל את שתיהן — מביא ״שלש חטאות״: שתיים משום חלב ואחת משום נותר.אכל את שתיהן: שלוש חטאות
- חלב וחלב נותרשני אנשיםאחד אכל ראשונה ואחר שנייה: כל אחד מביא ״חטאת ואשם תלוי״, כי ודאי אכל חלב ושמא אכל נותר.שני אוכלים: כל אחד חטאת ואשם תלוי
- רבי שמעוןחטאת משותפת על הנותררבי שמעון: כל אחד מביא חטאת על החלב, ושניהם מביאים ״חטאת אחת״ על הנותר ומתנים ביניהם.רבי שמעון: חטאת משותפת אחת על הנותר
- רבי יוסיהכללרבי יוסי קובע כלל: ״כל חטאת שהיא באה על חטא — אין שנים מביאין אותה״. רש״י: להוציא חטאת העוף של יולדת, שבה שתי יולדות מביאות קרבן אחד בתנאי.רבי יוסי: חטאת הבאה על חטא אינה משותפת
עזרים — טבלת שיטות
שני אנשים שאכל כל אחד חתיכה — מה מביאים?
| תנא קמא | רבי שמעון | רבי יוסי | |
|---|---|---|---|
| חלב וחולין | כל אחד אשם תלוי | חטאת אחת משותפת בתנאי | אין שנים מביאים חטאת אחת |
| חלב וקודש | כל אחד אשם תלוי | חטאת ואשם משותפים בתנאי | אין שנים מביאים חטאת ואשם אחד |
| חלב וחלב קודש | כל אחד חטאת; רבי עקיבא: גם אשם תלוי | חטאת לכל אחד ואשם אחד משותף | אין שניהם מביאים אשם אחד |
| חלב וחלב נותר | כל אחד חטאת ואשם תלוי | חטאת על החלב וחטאת אחת משותפת על הנותר | חטאת הבאה על חטא אינה משותפת |
עמוד א · גמרא
מה חידש רבי יוסי לעומת התנא הראשון?
בקצרה — על מה הסוגיה
רבא טוען שאם רבי יוסי שולל רק חטאת משותפת ומחייב כל אחד באשם תלוי, אין הבדל בינו לבין התנא הראשון.
רב נחמן עונה שזה בדיוק החידוש: התנא הראשון הוא רבי יוסי.
- קושיה: היינו תנא קמארבא שואל את רב נחמן על רבי יוסי במשנה בחלב וחולין: הוא שולל רק חטאת אחת משותפת, אבל ״אשם תלוי״ מביאים שניהם — ״היינו תנא קמא״, שהרי התנא הראשון אומר במפורש שכל אחד מביא אשם תלוי. מה חידש רבי יוסי?קושיה: אם שניהם מביאים אשם תלוי, רבי יוסי כתנא קמא
- סתימת תירוץ מראשרבא מקדים ודוחה תירוץ אפשרי: ״וכי תימא חתיכה משתי חתיכות״ — שרבי יוסי מחלק בין השניים: רק הראשון, שספקו על חתיכה אחת מתוך שתיים, מביא אשם תלוי, והשני פטור (רש״י). אבל ״והתניא״ — בברייתא רבי יוסי עצמו אומר שזה מביא אשם תלוי וזה מביא אשם תלוי.רבא: אי אפשר לפטור את השני, שהרי ברייתא מחייבת את שניהם
- קא משמע לןרב נחמן: ״הא קא משמע לן״ — דברי רבי יוסי באים ללמד ש״מאן תנא קמא — רבי יוסי״: התנא הראשון, שמחייב כל אחד באשם תלוי, הוא רבי יוסי עצמו, ולכן אין ביניהם מחלוקת.רב נחמן: התנא הראשון הוא רבי יוסי עצמו
עמוד א · גמרא
האם נותר מחייב גם אשם מעילות?
בקצרה — על מה הסוגיה
רבא מקשה: נותר הוא קודש, אז מדוע אין אשם ודאי? רב נחמן: אין בו שווה פרוטה.
רבא מקשה מתחילת המשנה ומהמשנה ״יש אוכל אכילה אחת״, ורב נחמן מחלק בין קודש טרי לנותר, בין אכילה גסה לדקה ובין חורף לקיץ.
- קושיה: וליתי אשם ודאירבא שואל על המשנה בחלב ונותר, שבה האוכל את שתי החתיכות מביא שלוש חטאות: נותר הוא בשר קודש שפג זמנו, ולכן ״וליתי נמי אשם ודאי״ — שיביא גם אשם מעילות על אכילת הקודש, כמו בחתיכת חלב וחתיכת קודש.קושיה: למה אין אשם מעילות על אכילת נותר?
- תירוץ: אין שווה פרוטהרב נחמן: ״דלית ביה שוה פרוטה״ — מדובר בנותר ששוויו פחות מפרוטה, ואין מועלים בפחות משווה פרוטה.רב נחמן: בנותר אין שווה פרוטה, ואין מעילה בפחות מכך
- קושיה: והא מעיקרארבא: ״והא מעיקרא״ — בתחילת המשנה, בחלב וקודש, עוסקים בחתיכה ששווה פרוטה, שהרי שנוי שם אשם ודאי. אם כך, מדוע חתיכת הנותר היא פחות מפרוטה?קושיה: המשנה עוסקת בחתיכות ששוות פרוטה
- תירוץ: חתיכה שאינה נותררב נחמן: חתיכת הקודש שאינה נותר שווה פרוטה, אבל חתיכת נותר אינה שווה, כי כבר עבר עליה זמן ואנשים נמנעים מלאוכלה.רב נחמן: חתיכת קודש טרייה שווה פרוטה, נותר לא
- קושיה: יש אוכל אכילה אחתרבא מקשה ממשנה אחרת: ״יש אוכל אכילה אחת״ — שם שנוי נותר, ושם האוכל מביא ארבע חטאות ואשם אחד על המעילה. משמע שבנותר יש שווה פרוטה.קושיה: במשנה אחרת נותר מחייב אשם מעילה
- תירוץ: גסה ודקהרב נחמן: ״ההיא בגסה, וההיא בדקה״ — שם מדובר באכילה גסה, כמות גדולה שיש בה שווה פרוטה, ואילו כאן באכילה דקה, חתיכה קטנה שאין בה שווה פרוטה.רב נחמן: שם אכל כמות גדולה, וכאן חתיכה קטנה
- תירוץ נוסף: חורף וקיץועוד: ״ההיא בימות הגשמים, הכא בימות החמה״ — בחורף הנותר אינו מתקלקל ויש בו שווה פרוטה, ובקיץ הבשר מסריח ואין בו שווה פרוטה (רש״י).תירוץ נוסף: בחורף הנותר נשמר, בקיץ הוא מסריח
עמוד א–ב
האם איסור חל על איסור — רבי שמעון ושיטת הקדשים
בקצרה — על מה הסוגיה
רבא מקשה על רבי שמעון מנבלה ביום הכיפורים. הגמרא מתרצת שבקדשים התורה גילתה שאיסור חל על איסור, ומביאה לכך ראיות מברייתות.
ברייתא נוספת של רבי שמעון נראית סותרת, והגמרא מעמידה זאת במחלוקת תנאים.
- קושיה: ומי אמר רבי שמעוןבמשנה מחייב רבי שמעון בחלב נותר גם חטאת על החלב וגם על הנותר, כלומר איסור נותר חל על חתיכה שכבר אסורה משום חלב (רש״י). רבא שואל: ״ומי אמר רבי שמעון״ שאיסור חל על איסור?קושיה: האם רבי שמעון סובר שאיסור חל על איסור?
- ברייתא: נבלה ביום הכיפוריםמקור הקושיה: ״האוכל נבלה ביום הכיפורים — פטור״ (ברייתא בשם רבי שמעון), משום שאיסור יום הכיפורים אינו חל על נבלה. אפילו נעשתה נבלה היום, כבר בבין השמשות אתמול היה בה איסור אבר מן החי (רש״י). אם כך רבי שמעון סבור שאין איסור חל על איסור.ברייתא: רבי שמעון פוטר את האוכל נבלה ביום הכיפורים
- תירוץ: כוליא בחלבהרב ששת בריה דרב אידי: מדובר ב״כוליא בחלבה״ — מי שאכל כליה עם החלב שעליה: על החלב חייב משום חלב, ועל הכליה משום נותר. אין כאן איסור על איסור, כי שני האיסורים הם בשני דברים (רש״י).רב ששת: אכל כליה עם חלבה, חלב וכליה נפרדים
- קושיה: איסור עוליןהגמרא מקשה: גם כליה בחלבה ״קאי עלה באיסור עולין״ — חייבים להעלותה למזבח, ולכן היא אסורה באכילה. אם כך איך חל עליה איסור נותר?קושיה: הכליה כבר אסורה באיסור עולין
- וכי תימא: נותר חמורהמקשה מקדים וסוגר פתח לתירוץ: ״וכי תימא״ — אולי רבי שמעון סובר ש״נותר איסור חמור הוא״, ואיסור חמור חל על איסור עולין הקל ממנו? כך היה אפשר להסביר מדוע נותר חל על הכליה.וכי תימא: אולי נותר חמור, ולכן חל על איסור עולין?
- דחיית ההצעה: נבלה ויום הכיפוריםאין זה מסביר: ״והא נבלה״ איסור קל, ויום הכיפורים איסור חמור (כרת), ובכל זאת לדעת רבי שמעון איסור יום הכיפורים אינו חל על נבלה. הרי חומרה אינה מכריעה.קושיה: ביום הכיפורים החמור לא חל על נבלה הקלה
- אלא: בקדשים גלי רחמנאאלא: ״בקדשים גלי רחמנא דאתי איסור חל על איסור״ — רק בקדשים גילתה התורה שאיסור חל על איסור. לכן נבלה ביום הכיפורים פטור, ואילו נותר של קדשים חל על חלב ועל עולין.אלא: רק בקדשים התורה גילתה שאיסור חל על איסור
- ראיה: ״אשר לה׳״ברייתא על איסור אכילת קדשים בטומאה: ״אשר לה׳ — לרבות את האימורין״, החלקים הקרבים על המזבח, שאם אכלם בטומאת הגוף חייב כרת (רש״י).ברייתא: אשר לה׳ מרבה אימורין לאיסור טומאה
- מה מוכיחה הברייתאהאימורין עומדים ״באיסור עולין״, ובחלב שבהם יש גם איסור כרת, ובכל זאת איסור טומאה חל עליהם. הרי שבקדשים איסור חל על איסור.האימורין כבר אסורים, ובכל זאת חל עליהם איסור טומאה
- תדע שכן: דעת רביראיה נוספת, ״תדע שכן הוא״ — שבקדשים איסור חל על איסור לדברי הכל (רש״י): ״רבי סבירא ליה איסור חל על איסור״, אבל בחולין רק איסור חמור על קל, ולא קל על חמור. ואילו בקדשים שמענו ממנו שגם איסור קל חל על חמור — הרי שבקדשים יש דין מיוחד. רש״י מעיר שלא מצא היכן מפורש בדברי רבי שבחולין חמור חל על קל.רבי: בקדשים גם איסור קל חל על חמור
- הדוגמה: מעילה וחלבאיסור מעילה קל (לרבי — מיתה בידי שמים), וחלב קדשים חמור ממנו (כרת), ובכל זאת ״אתי איסור מיתה חייל על איסור כרת״.מעילה הקלה חלה על חלב החמור
- ברייתא: ״כל חלב לה׳״ברייתא: רבי אומר על הכתוב ״כל חלב לה׳״ — לרבות אימורי קדשים קלים למעילה.ברייתא: כל חלב לה׳ מרבה מעילה לאימורי קדשים קלים
- שמע מינה״שמע מינה״: מעילה, איסור מיתה, חלה על איסור חלב, שהוא כרת — ״בקדשים גלי קרא״. לכן גם חייב רבי שמעון במשנתנו שתי חטאות על חלב נותר.מסקנה: בקדשים הכתוב גילה שאיסור חל על איסור
- קושיה: אין פיגול בעוליןהגמרא מקשה: ״והא תניא״ רבי שמעון: ״אין פיגול בעולין ואין נותר בעולין״ — האוכל אימורי פיגול, כמו כליות, אינו חייב כרת. הרי איסור חמור כפיגול אינו חל על איסור עולין הקל, בניגוד למשנה.קושיה: ברייתא של רבי שמעון — אין פיגול ונותר בעולין
- תנאי היא אליבא דרבי שמעוןאלא ״תנאי היא, ואליבא דרבי שמעון״ — יש אומרים שלדעתו בקדשים איסור חל על איסור (משנתנו), ויש אומרים שגם בקדשים אין איסור חל על איסור (הברייתא).מחלוקת תנאים בשיטת רבי שמעון בקדשים
- קושיה: כל חלב לה׳ מאי עביד ליהלמי שסובר שגם בקדשים אין איסור חל על איסור — ״כל חלב לה׳ מאי עביד ליה״? הפסוק מלמד שמעילה, איסור קל, חלה על החלב, איסור חמור. רש״י מסביר מדוע מקשים רק מפסוק זה ולא מ״אשר לה׳״ (טומאה על האימורין): את ״אשר לה׳״ אפשר להעמיד כחכמים החולקים על רבי שמעון, הסוברים שגם בחולין איסור חל על איסור כשהוא איסור כולל (כמו יום הכיפורים על נבלה), וטומאת הגוף היא איסור כולל — מאחר שנאסר בבשר נאסר גם בחלב. אבל איסור קל שחל על חמור לא מצאנו בחולין כלל, ולכן ״כל חלב לה׳״ מראה שקדשים שונים מחולין.קושיה: מה מלמד כל חלב לה׳ לשיטה שאין איסור חל על איסור?
- תירוץ: ולדי קדשיםמעמידים אותו ב״ולדי קדשים״: הם סבורים ש״ולדי קדשים בהוייתן יהו קדושים״ — נעשים קדושים בעצם לידתם, ולכן איסור המעילה ואיסור החלב באים בבת אחת, ואין כאן איסור החל על איסור. רש״י: לשיטה זו גם ״אשר לה׳״ אינו בא לרבות אימורין לטומאה, אלא נדרש בתורת כהנים לדבר אחר — לרבות את הלן ואת היוצא.מדובר בולדי קדשים, שבהם שני האיסורים באים יחד
- סיום הפרקכאן מסתיים הפרק ״דם שחיטה״ (״הדרן עלך״), והמשנה הבאה פותחת פרק חדש.סוף הפרק; מכאן פרק חדש
חשבו לפני שממשיכים
מדוע לא די לומר שרבי שמעון סובר שנותר איסור חמור, וחמור חל על איסור עולין הקל?
כי נבלה היא איסור קל ויום הכיפורים איסור חמור, ובכל זאת איסור יום הכיפורים לא חל על נבלה לדעת רבי שמעון. החומרה אינה מכריעה, ולכן צריך לומר שרק בקדשים גילה הכתוב שאיסור חל על איסור.
עמוד ב · משנה
משנה: המביא אשם תלוי ונודע לו שלא חטא
🔑 מפתח לסוגיה
בהמה שהוקדשה בטעות — ההקדש אינו חל, והיא חולין גמורים. השאלה בפרק היא אם אשם תלוי שהתברר שלא היה צורך בו הוא הקדש טעות, או שההקדש חל ולכן אין להוציאו לחולין עד שיפול בו מום.
בקצרה — על מה הסוגיה
אשם תלוי שנודע שלא חטא: לפני שחיטה — רבי מאיר מתיר כחולין, חכמים מורים לרעות עד שיסתאב, ורבי אליעזר מקריב.
אחרי שחיטה הדם נשפך והבשר נשרף, ואחרי זריקה הבשר נאכל. אשם ודאי, שור הנסקל ועגלה ערופה שונים.
- אשם תלוילפני שחיטה · רבי מאירהמביא אשם תלוי מספק, ונודע לו שלא חטא לפני שהאשם נשחט: לדעת רבי מאיר ״יצא וירעה בעדר״ — הוא חולין גמורים, כי ההקדש היה בטעות (רש״י: עם שאר צאנו כחולין).רבי מאיר: האשם נעשה חולין ורועה בעדר
- חכמיםחכמים: אין דינו כחולין אלא כקרבן שנפסל — ״ירעה עד שיסתאב״, עד שיפול בו מום, ואז ימכר ודמיו ייפלו לנדבה, לעולת ציבור. טעמם מפורש בגמרא (רש״י).חכמים: ירעה עד שיסתאב וימכר, והדמים לנדבה
- רבי אליעזררבי אליעזר: ״יקרב״ — האשם יוקרב כמות שהוא, שאם אינו בא על חטא זה הרי הוא בא על חטא אחר שחטא ולא נודע לו.רבי אליעזר: יקרב, שמא בא על חטא אחר
- אחרי שחיטהאם נודע לו אחרי שנשחט האשם: ״ישפך הדם״ (לאמה) ו״הבשר יצא לבית השריפה״ — כדין זבח פסול. רש״י: הוא נשרף ולא נקבר כחולין, כי הוא כזבח שנפסל.אחרי שחיטה: הדם נשפך והבשר נשרף
- אחרי זריקהאם הדם כבר ״נזרק״ והבשר קיים, ״יאכל״ לכהנים: הכפרה נגמרה, והאשם בא מתחילה על הספק וכיפר עליו (רש״י).אחרי זריקת הדם: הבשר נאכל
- רבי יוסירבי יוסי: אפילו ״הדם בכוס״ — יזרק והבשר יאכל, כי כל העומד להיזרק כזרוק דמי (רש״י).רבי יוסי: גם דם שבכוס נזרק והבשר נאכל
- אשם ודאי אינו כןבאשם ודאי (כגון אשם מעילות) הדין שונה: עד שלא נשחט — יצא וירעה בעדר גם לחכמים, כי נגלה שההקדש היה בטעות; משנשחט — יקבר כחולין; אחרי זריקת הדם — הבשר יוצא לבית השריפה. רש״י: באשם תלוי חכמים אומרים שלבו נוקפו ולכן הקדישו, ובאשם ודאי אין כאן ספק.אשם ודאי: יוצא לחולין, ואחרי שחיטה נקבר
- שור הנסקלשור שהרג אדם ונגזר לסקילה, ונודע שהעדות עליו שקר: עד שלא נסקל — ״יצא וירעה בעדר״; משנסקל — מותר בהנאה, כאילו לא נידון.שור הנסקל שהעדות עליו שקר: מותר, גם אחרי סקילה
- עגלה ערופהעגלה ערופה באה על חלל שלא נודע מי הרגו: אם נודע הרוצח עד שלא נערפה — תצא ותרעה בעדר; אם אחרי שנערפה — ״תקבר במקומה״, כי ״על ספק באה מתחלה, כיפרה ספקה והלכה לה״.עגלה ערופה: אחרי עריפה נקברת, כי כיפרה את הספק
עזרים — טבלת שיטות
אשם שנודע שלא חטא — דינו לפי השלב
| לפני שחיטה | אחרי שחיטה | אחרי זריקה | |
|---|---|---|---|
| אשם תלוי (חכמים) | ירעה עד שיסתאב וימכר | הדם נשפך והבשר נשרף | הבשר נאכל |
| אשם ודאי | יצא וירעה בעדר | יקבר | הבשר נשרף |
חשבו לפני שממשיכים
עגלה ערופה שנערפה ורק אחר כך נודע מי הרוצח — מדוע היא נקברת במקומה ולא יוצאת לחולין?
כי היא באה מתחילה על ספק, ובשעת העריפה הספק עוד היה קיים. היא כיפרה את ספקה והלכה לה, ולכן נקברת כדינה.
עמוד ב · גמרא
במאי פליגי רבי מאיר וחכמים?
בקצרה — על מה הסוגיה
הגמרא מסבירה שרבי מאיר וחכמים נחלקים אם ההקדש חל כשהמביא לא היה צריך לקרבן, וברייתא מבארת את חוזק שיטת כל אחד.
רב ששת פותח בהודאה של רבי מאיר — במפריש שני אשמות לאחריות — וטעמה והמשך הסוגיה בדף הבא.
- במאי פליגי?הגמרא שואלת: ״במאי פליגי״ רבי מאיר וחכמים בנודע לו שלא חטא לפני שחיטה — מהו העיקרון שהם חלוקים בו?שאלה: על מה חולקים רבי מאיר וחכמים?
- רבי מאיר: לא צריך ליהרבי מאיר: ״כיון דלא צריך ליה, לא מקדיש ליה״ — הקדיש רק מפני שסבר שהוא צריך אותו, וכיון שהתברר שלא, ההקדש בטל מעיקרו.רבי מאיר: כשלא צריך, ההקדש בטל
- חכמים: לבו נוקפוחכמים: ״מתוך שלבו נוקפו, גומר ומקדיש״ — הוא דואג שמא חטא, ולכן הקדישו בשלמות וההקדש אינו בטל.חכמים: מתוך שלבו נוקפו, ההקדש חל
- ברייתא: בשני המקריםברייתא: בין שנודע לו שחטא ובין שנודע לו שלא חטא — רבי מאיר וחכמים חלוקים אם האשם יוצא לחולין.ברייתא: המחלוקת גם כשנודע שחטא וגם כשלא חטא
- נודע שחטאכשנודע לו שחטא (ושעליו חטאת ולא אשם זה): זה ״להודיעך כחו דרבי מאיר״ — אף על פי שהוא יודע עכשיו שחטא, כיון שבשעת ההפרשה לא ידע, ״תצא ותרעה בעדר״.נודע שחטא: רבי מאיר מתיר לחולין
- נודע שלא חטאכשנודע שלא חטא: זה ״להודיעך כחן דרבנן״ — אף על פי שלא חטא, כיון ש״לבו נוקפו הוה״ בשעת ההפרשה, ״גמר ומקדיש״.נודע שלא חטא: חכמים אומרים שההקדש חל
- רב ששת: מודה רבי מאיררב ששת: ״מודה רבי מאיר לחכמים״ — והמשפט נשלם בראש דף כ״ד: במפריש שני אשמות תלויים לאחריות (שאם יאבד האחד יקריב את השני) ונתכפר באחד מהם — גם לרבי מאיר השני אינו יוצא לחולין, אלא ירעה עד שיסתאב, ימכר ודמיו ייפלו לנדבה. הטעם והמשך הסוגיה — בדף הבא.רב ששת: במפריש שני אשמות לאחריות, רבי מאיר מודה — השני ירעה
הסוגיה ממשיכה בדף כ״ד
בסוף הדף
שאלות הבנה
להעמקה
מקורות להעמקה
מקורות
- ספריא — לשון הגמרא (נוסח וילנא), ביאור שטיינזלץ, פסוקים ומקורות הלכה
- הדף היומי — daf-yomi.com — לוח הדף היומי וחומרי ״ללמוד ולהבין״
- כולל עיון הדף — dafyomi.co.il — סיכומי נקודות וטבלאות עזר
- ישיבה — yeshiva.org.il — ביאור ״פרשני״
- אתר סיני — שיעורי הדף היומי של הרב אורי בריליאנט — שיעורים, סיכומים, תרשימים וחוברות ״דף מאיר״ — לבדיקת מהלך הסוגיות וההסברים
- Daf Spoiler — הכנה לדף היומי, הרב נפתלי רמתי — סיכום והכנה לכל דף בשאלות ותשובות — לבדיקת הרקע והמקרה של כל סוגיה (ברשות הכותב)
- SW Daf — Simon Wolf — תרשימים, מפות ודפי מקורות לדף — מקושרים במקור (באדיבות Simon Wolf)
- דיקטה — הנקדן — ניקוד אוטומטי של הטקסט לפני ההקראה בקול
הדפים נבנים ונבדקים על ידי סוכן AI מתוך המקורות האלה; ניסוח ההסברים מקורי. לשון הגמרא מובאת מספריא.