ברכות ס״ג

ברכות במקדש: מן העולם ועד העולם ובלי אמן

1. משנההמשנה קובעת שכל חותמי הברכות שבמקדש היו אומרים בסיום הברכה ״מן העולם ועד העולם״. הגמרא מביאה רק את תחילת המשנה ומיד פונה להסביר את הטעם.משנה: במקדש חותמים כל ברכה במן העולם ועד העולם
2. מאי טעמא?הגמרא שואלת: ״כל כך למה״ — מה הטעם לנוסח הארוך הזה בסוף הברכות במקדש?קושיה: למה במקדש חותמים בנוסח ארוך כל כך?
3. תירוץהתשובה: ״אין עונין אמן במקדש״. במקום ״אמן״ עונים שם בנוסח ארוך, ולכן גם החותם מאריך. רש״י (בדיבור על ״ויברכו שם כבודך״) מביא מן התוספתא שתקנו ״מן העולם ועד העולם״ להודיע שהעולם הזה אינו כלום לפני העולם הבא — כפרוזדור לפני הטרקלין: הנהיגו נוסח ארוך בברכות העולם הזה כדי להיות רגילים לעולם הבא, שכולו ארוך.תשובה: במקדש לא עונים אמן, ולכן החותם מאריך
4. מנא הני מילי?הגמרא שואלת מהו המקור לדין ש״אין עונין אמן״ במקדש.קושיה: מנין שאין עונים אמן במקדש?
5. פסוקהמקור הוא פסוק בנחמיה (ט, ה): ״קומו ברכו״ את ה׳ אלהיכם — שבו הברכה מנוסחת ״מן העולם עד העולם״ ולא ב״אמן״.מקור: בנחמיה הברכה מנוסחת מן העולם עד העולם
6. ואומרראיה נוספת (״ואומר״) מהמשך הפסוק: ״ויברכו את שם כבדך״. רש״י: הציבור עונה שם בשכמל״ו, שמזכיר את שם כבוד מלכותו, והמברך מוסיף את הנוסח הארוך.ראיה נוספת: ויברכו שם כבודך, העם עונה בשכמל״ו
7. יכולתלמוד לומרהמשך הפסוק: ״ומרומם על כל ברכה ותהלה״. אפשר היה לחשוב שתהלה אחת — עניית שכמל״ו אחת בסוף הברכה האחרונה (רש״י) — מספיקה לכל הברכות יחד. הפסוק שולל זאת: על כל ברכה וברכה יש לתת תהלה נפרדת, ולכן עונים אחרי כל ברכה במקדש.תהלה נפרדת לכל ברכה, לא אחת לכולן

הלל הזקן ובר קפרא: מתי לפזר ומתי לכנס

1. ברייתאהלל הזקן אומר: ״בשעת המכניסין — פזר״. רש״י: כשחכמי הדור אינם מרביצים תורה לתלמידים, אתה למד אותם. ״בשעת המפזרים — כנס״: כשהגדולים מרביצים תורה, אל תיטול שררה, כי גם זו מידת ענווה לכבוד שמים (רש״י).הלל הזקן: כשאחרים אינם מלמדים — למד, וכשהם מלמדים — התכנס
2. ברייתאועוד: דור שהתורה חביבה עליו — פזר, כמו ״יש מפזר ונוסף עוד״ (משלי יא, כד). דור שאין התורה חביבה עליו — כנס, כדי שלא תתבזה התורה, כמו ״עת לעשות לה׳ הפרו תורתך״. לפי הביאור, מניעת הלימוד בדור כזה היא בעצמה עשייה לה׳.הלל הזקן: דור שאוהב תורה — פזר, דור שאינו אוהב — כנס
3. בר קפראבר קפרא דרש בדומה: ״זלת — קבוץ״. רש״י: כשרואים סחורה בזול, אוספים וקונים כי סופה להתייקר. ו״באתר דלית גבר״ — במקום שאין מי שימלא תפקיד — ״תמן הוי גבר״: קבל אתה את התפקיד על עצמך.בר קפרא: במקום שאין איש, היה אתה האיש
4. שמע מינהאביי למד מדברי בר קפרא (״שמע מינה״) את ההיפוך — שבמקום שיש כבר אדם ראוי, ״תמן לא תהוי גבר״: אל תיטול את התפקיד.מסקנת אביי: במקום שיש איש ראוי, אל תהיה אתה האיש
5. פשיטא!הגמרא מקשה: פשיטא! מסקנת אביי ברורה גם בלי הדרשה. רש״י: הרי פשוט שאין אדם מורה הלכה בפני רבו, ומה צריך אביי ללמוד זאת מכלל דברי בר קפרא.קושיה: זה פשוט, מה חידש אביי?
6. תירוץהתשובה: ״לא נצרכה אלא בששניהם שוין״. אם כבר יש אדם ראוי לתפקיד, גם כשאתה שווה לו אל תיטול ממנו אלא תן לו להגיע לגדולה (רש״י: אל תיטול עטרה לדרוש במקומו של תלמיד חכם שאינך גדול ממנו).תשובה: נצרך כששניהם שווים, ואז מניחים לאחר

אמרות בר קפרא ורבי על דרכי הנהגה

1. בר קפראבר קפרא דרש: איזו פרשה קטנה כל גופי התורה תלויים בה? הפסוק במשלי ג, ו: ״בכל דרכיך דעהו״ והוא יישר את אורחותיך.בר קפרא: בכל דרכיך דעהו — פסוק שכל התורה תלויה בו
2. רבארבא מוסיף: ״אפילו לדבר עבירה״. רש״י מפרש ״בכל דרכיך״ — אפילו כשאתה בא לעבור עבירה, ו״דעהו״ — תן דעתך אם צורך מצוה הוא, כאליהו שהקריב בבמה בהר הכרמל בשעת איסור הבמות; אם כן — עבור עליה. לפי הביאור הכוונה אחרת: גם מי שנכשל בעבירה יישאר קשור לה׳ ולא יקלקל יותר מן ההכרח.רבא: דעהו אפילו לדבר עבירה
3. בר קפראבר קפרא דרש: על האב ללמד את בנו ״אומנות נקיה וקלה״, והגמרא שואלת מיד מהי.בר קפרא: ילמד אדם את בנו אומנות נקיה וקלה
4. מה היא?הגמרא שואלת: מה היא אותה אומנות נקיה וקלה?שאלה: איזו אומנות נקיה וקלה?
5. תשובהרב חסדא: ״מחטא דתלמיותא״. לפי הביאור: חקיקת אבנים טובות. לפי רש״י: תפירה שהתפירות בה עשויות שורות שורות כתלמי שדה.רב חסדא: מחטא דתלמיותא, חקיקה או תפירה בשורות
6. רבירבי אומר: ״לעולם אל ירבה אדם רעים״ בתוך ביתו, כי ״איש רעים להתרועע״ (משלי יח, כד). רש״י: להתרוצץ; לפי הביאור: מי שמרבה אנשים בקרבה יתרה בביתו, סופו להישבר.רבי: אל ירבה אדם רעים בתוך ביתו
7. רבירבי אומר: ״אל ימנה אדם אפטרופוס״ בתוך ביתו — הממונה על הכנסת נכסיו והוצאתם (רש״י). אלמלא מינה פוטיפר את יוסף כאפטרופוס, לא בא יוסף לאותו מעשה ולחשדות שנחשד בהם.רבי: אל ימנה אדם אפטרופוס בביתו, כמו פוטיפר ויוסף
8. רבירבי: למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה? לומר שכל הרואה סוטה בקלקולה ״יזיר עצמו מן היין״, כי היין הוא מן הגורמים לחטא (ביאור).רבי: הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין

שרשרת אגדות: סוטה ותרומות, עושר וצרה

1. סמיכותחזקיה בריה דרבי פרנך אמר משום רבי יוחנן: למה נסמכה פרשת סוטה לפרשת תרומות ומעשרות? לומר לך: מי שיש לו תרומות ומעשרות ואינו נותנם לכהן — סופו להזדקק לכהן בגלל אשתו, שתיעשה סוטה (רש״י). הראיה מסמיכות הפסוקים: ״ואיש את קדשיו לו יהיו״ — מי שמעכב את קדשיו אצלו ואינו נותנם לכהנים וללוים (רש״י) — וסמוך לו ״איש איש כי תשטה אשתו״, ואחר כך ״והביא האיש את אשתו״ אל הכהן.רבי יוחנן: מי שלא נותן תרומות יזדקק לכהן בגלל אשתו
2. ולא עודולא עוד אלא שסופו להזדקק להם בעצמו: יהיה עני וייטול מעשר עני (רש״י). זה מה שנאמר ״לו יהיו״ — לעצמו יצטרכו.ולא עוד: סופו להיות עני וליטול מעשר עני
3. הצד ההפוךרב נחמן בר יצחק מוסיף את הצד ההפוך: ואם נתנן — סופו שהוא מתעשר, שנאמר ״איש אשר יתן לכהן לו יהיה״ — ״לו יהיה״ משמעו ממון הרבה.רב נחמן בר יצחק: מי שנתן תרומות יתעשר
4. רבי אלעזר הקפררב הונא בר ברכיה משום רבי אלעזר הקפר: ״כל המשתף שם שמים בצערו״ — לפי רש״י, מברך על הרעה דיין האמת או מבקש רחמים — כופלין לו פרנסתו, שנאמר ״וכסף תועפות לך״ (איוב כב, כה). תועפות הוא לשון כפילות (רש״י).המשתף את ה׳ בצערו — כופלים לו פרנסתו
5. פירוש אחררבי שמואל בר נחמני מפרש אחרת את ״וכסף תועפות לך״: פרנסתו מעופפת ובאה אליו כצפור.רבי שמואל בר נחמני: פרנסתו מעופפת אליו כצפור
6. התרפותרבי טבי משום רבי יאשיה: מי שמרפה עצמו מדברי תורה, אין בו כוח לעמוד ביום צרה — ״התרפית ביום צרה צר כחכה״ (משלי כד, י).המתרפה מן התורה — אין בו כוח ביום צרה
7. אפילו מצוה אחתרב אמי בר מתנה משמואל: גם מי שהתרפה ממצוה אחת (אם באה לידו ולא חש להתעסק בה — רש״י), שכן הפסוק ״התרפית ביום צרה״ משמעו מכל מקום.שמואל: גם התרפות ממצוה אחת נכללת

כרם ביבנה: רבי יהודה והאהל של משה

1. ברייתאכשנכנסו חכמים לכרם ביבנה — שנקרא כך מפני שישבו שם שורות שורות כבכרם (רש״י) — היו שם רבי יהודה, רבי יוסי, רבי נחמיה ורבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי. כולם ״פתחו בכבוד אכסניא״ — הכנסת אורחים בבתים (רש״י) — ודרשו.בכרם ביבנה ארבעה חכמים פתחו בכבוד אכסניא ודרשו
2. רבי יהודהרבי יהודה, ראש המדברים בכל מקום, פתח בכבוד תורה ודרש מפסוק בשמות לג, ז: משה נטה את אהלו מחוץ למחנה, ונאמר שם ״והיה כל מבקש ה׳ יצא אל אהל מועד״.רבי יהודה פותח בכבוד תורה מפסוק האהל שמחוץ למחנה
3. קל וחומרקל וחומר: אם ארון ה׳ — שלא היה רחוק אלא שנים עשר מיל — אמרה תורה על הבאים אליו ״מבקש ה׳״, על אחת כמה וכמה תלמידי חכמים שהולכים מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה.קל וחומר: הבא לאהל נקרא מבקש ה׳ — הנודד ללמוד כל שכן
4. רבי יצחקעל הפסוק ״ודבר ה׳ אל משה פנים אל פנים״ (שמות לג, יא) אמר רבי יצחק: אמר הקדוש ברוך הוא למשה: אני ואתה נסביר פנים בהלכה — לבאים ללמוד.רבי יצחק: ה׳ ומשה מסבירים פנים בהלכה לבאים ללמוד
5. איכא דאמרילשון אחרת: אמר הקדוש ברוך הוא למשה: כשם שאני הסברתי לך פנים, כך אתה הסבר פנים לישראל — ״והחזר האהל למקומו״ (רש״י: לכך רומז הכתוב פנים בפנים — הסברת פנים הדדית).לשון אחרת: כשם שהסברתי לך פנים, הסבר אתה פנים והחזר האהל
6. רבי אבהועל ״ושב אל המחנה״ אמר רבי אבהו: אמר הקדוש ברוך הוא למשה: עכשיו יאמרו הרב בכעס ותלמיד בכעס — הרב, הקדוש ברוך הוא, כועס על ישראל בגלל מעשה העגל, וגם התלמיד, משה, מראה להם כעס בכך שהרחיק את אהלו מן המחנה (רש״י) — ״ישראל מה תהא עליהם״? אם תחזיר את האהל למקומו — מוטב, ואם לאו — יהושע בן נון תלמידך ישרת תחתיך.רבי אבהו: אם משה לא יחזיר את האהל, יהושע ישרת תחתיו
7. והיינו דכתיב״והיינו דכתיב ושב אל המחנה״ — זה מה שנאמר: השב את האהל למחנה, ואם לאו משרתך יהושע ישמש תחתיך (רש״י).זהו שנאמר ושב אל המחנה: אם לא תשיב, יהושע ישמש תחתיך
8. רבארבא: ״אף על פי כן״ — אף שמשה החזיר את האהל (רש״י: החזירו לאחר שנתרצה הקדוש ברוך הוא לישראל והוקם המשכן) — ״לא יצא הדבר לבטלה״: מה שנאמר על יהושע התקיים בסופו של דבר, ויהושע נשאר כעין משנה למשה ושרת תחתיו (ביאור). לפי גרסתנו מסיימים בראיה ״נער לא ימיש מתוך האהל״; רש״י אינו גורס את הפסוק הזה כאן.רבא: גם אחרי שהחזיר, מה שנאמר על יהושע לא יצא לבטלה

כבוד אכסניא: רבי נחמיה, רבי יוסי ורבי אליעזר

1. רבי נחמיהחוזרים לדרשות החכמים בכרם ביבנה (ביאור): אחרי רבי יהודה, שפתח בכבוד תורה, שלושת האחרים פותחים בכבוד אכסניא — שבחו של המארח תלמיד חכם. רבי נחמיה דרש את דברי שאול לקיני: סור מתוך עמלק ״פן אוספך עמו״, מפני ש״עשיתה חסד עם כל בני ישראל״ (שמואל א טו, ו). רש״י: החסד הוא שיתרו, אבי הקיני, האכיל את משה וזקני ישראל, כנאמר בשמות יח, יב שאהרן וזקני ישראל באו לאכול לחם עם חותן משה.רבי נחמיה: שאול הציל את הקיני מעמלק בזכות החסד של האכלת ישראל
2. קל וחומרקל וחומר: אם יתרו, ״שלא קרב את משה אלא לכבוד עצמו״, זכה שזכותו נשמרה לבניו, אז המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומאכילו ומשקהו ומהנהו מנכסיו — על אחת כמה וכמה.קל וחומר מיתרו: המארח תלמיד חכם בוודאי יזכה יותר
3. רבי יוסירבי יוסי פתח בכבוד אכסניא ודרש את הציווי בדברים כג, ח: ״לא תתעב מצרי״, כי גר היית בארצו.רבי יוסי דורש לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו
4. קל וחומרקל וחומר: אם המצרים, שלא קרבו את ישראל אלא לצורך עצמם — כפי שפרעה אמר ליוסף ״ושמתם שרי מקנה על אשר לי״ — צריך לנהוג בהם כך, המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומאכילו ומשקהו ומהנהו מנכסיו — על אחת כמה וכמה.קל וחומר: אם מצרים שקירבו לצורכם זוכים ליחס, המארח תלמיד חכם בוודאי
5. רבי אליעזררבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי פתח בכבוד אכסניא ודרש: ״ויברך ה׳ את עבד אדם״ הגתי בעבור ארון האלהים (שמואל ב ו, יב).רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי: ויברך ה׳ את עבד אדם
6. קל וחומרקל וחומר: אם הארון, שלא אכל ושתה אלא רק ״כבד ורבץ לפניו״ — לפי הביאור, עובד אדום כבד ורבץ מים לפניו — זכה לברכה, המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומאכילו ומשקהו ומהנהו מנכסיו — על אחת כמה וכמה.קל וחומר: אם בשביל הארון זכה לברכה, המארח תלמיד חכם בוודאי
7. מאי ברכה?הגמרא שואלת: ״מאי היא ברכה שברכו״ — מהי הברכה שבה ברך ה׳ את עובד אדום?שאלה: מהי הברכה שבה ברך ה׳ את עובד אדום?
8. תשובהרב יהודה בר זבידא: ״חמות ושמונה כלותיה״ — אשתו של עובד אדום ושמונה כלותיה, נשות שמונת בניו (רש״י), ילדו ששה ששה בכרס אחד.רב יהודה בר זבידא: אשתו ושמונה כלותיה ילדו ששה ששה
9. ראיהדף סדההוכחה מדברי הימים: נאמר ״פעלתי השמיני״ ו״כי ברכו אלהים״ — שמונה בנים הם הברכה; ובהמשך ״ששים ושנים לעבד אדם״. כל אחת מתשע הנשים ילדה ששה — חמישים וארבעה — ועם שמונת הבנים הראשונים הם ששים ושנים (רש״י).תשע נשים ילדו ששה ששה, ועם שמונה בנים — ששים ושנים

שאלות הבנה

מקורות באתר דף יומי

• דף הדף באתר daf-yomi.com
• הגמרא בספריא