בכורות ח׳

אווז ואווז בר — כלאים

הדף פותח בהמשך הברייתות מסוף דף ז על דרכי ההולדה של בעלי החיים; את פרטיהן כדאי ללמוד בגמרא. כאן נביא את ההלכה העולה בדיון:

1. הלכהשמואל: ״אווז ואווז בר — כלאים זה בזה״, ואביי מבאר את טעמו. מכאן קושיה על אחד הכללים בברייתא (״אִינִי?״), והגמרא מתקנת את הכלל (״אֶלָּא…״).

ביצה שנמצאה ביום טוב

1. קושיה״למאי נפקא מינה?״ — מה ההשלכה המעשית של הכלל שהתרנגולת מולידה (מטילה) ביום?
2. דיןרב מרי בריה דרב כהנא: בדק בקן התרנגולים מערב יום טוב ולא מצא ביצה, ולמחר השכים ומצא — מותרת באכילה ביום טוב. ״אימר: לא בדק יפה״.
3. קושיה״והלא בדק יפה!״
4. תירוץ״אימר: יצתה רובה וחזרה״ — וכרבי יוחנן: ביצה שיצא רובה מערב יום טוב וחזרה — מותרת ביום טוב.

זמני ההולדה — ו״כנגדם באילן״

לכל בעל חיים יש זמן עד שמוליד, וכנגדו אילן שזמן גידול פריו דומה.

הנחש — ״אחד לשבעה״ או ״אחד לשלושה״?

״ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה״בראשית ג, יד · רב יהודה אמר רב, ומטו בה משום רבי יהושע בן חנניה

1. קושיה״מנא הני מילי?״ — רב יהודה אמר רב (ומטו בה משום רבי יהושע בן חנניה): ״ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה״. ״אם מבהמה נתקללה — מחיה לא כל שכן?״ מדוע צריך הפסוק לומר ״ומכל חית השדה״?
2. תירוץ״אלא, לומר לך״: כשם שנתקללה בהמה מחיה — חמור (12 חודש) מול חתול (52 יום), אחד לשבעה — כך נתקלל נחש מבהמה אחד לשבעה: 12 חודש × 7 = שבע שנים.
3. קושיהאולי למדוד מארי (3 שנים) מול חמור (שנה) — אחד לשלושה, ואז הנחש לתשע שנים?
4. תירוץ״מי כתיב מכל החיה ומכל הבהמה?״ — הפסוק מקדים ״מכל הבהמה״: הנחש נמדד ביחס לבהמה, שנתקללה ביחס לחיה.
5. קושיהואולי אחד לשלושה — עז (5 חודשים) מחתול, והנחש לחמישה עשר חודש (״חמיסר ירחי״)?
6. תירוץ״מכל הבהמה״ — מן המקוללת שבבהמות (חמור). ואיבעית אימא: ״קללה הוא — קללה שדי עילויה״, מטילים עליו את הקללה החמורה.

הקיסר, רבי יהושע בן חנניה וזקני אתונה

1. שאלההקיסר שואל: ״נחש לכמה?״ — רבי יהושע: לשבע שנים.
2. טענההקיסר: זקני אתונה בדקו ומצאו שנחש מוליד לשלוש שנים! — רבי יהושע: אותם נחשים כבר היו מעוברים ארבע שנים קודם.
3. אתגר״אנחנו חכמים מהם״ — ״אם כן, נצח אותם והבא אותם אליי.״ ״כמה הם?״ — שישים. רבי יהושע ביקש ספינה בת שישים חדרים, ובכל חדר שישים כרים.
4. הקצבבאתונה נכנס לבית הקצב, שם אדם הפשיט בהמה: ״רישך לזבוני?״ — ״ראשך למכירה?״ הסכים בחצי זוז. לבסוף אמר רבי יהושע: ״וכי ראש הבהמה אמרתי לך?״ הקצב: ״אם תרצה שאשחרר אותך — הראה לי את פתח בית זקני אתונה״. רבי יהושע: ״מסתפינא — מי שמראה אותו הורגים אותו״; ולכן אמר לו: שא חבילת קנים, וכשתגיע לשם — העמד אותה כמי שנח.
5. עורמהשומרים ישבו בפנים ובחוץ: עקבה נכנסת — הורגים את החיצוניים; עקבה יוצאת — הורגים את הפנימיים. רבי יהושע הפך את סנדלו — הרגו את הפנימיים; הפך שוב — הרגו את כולם.
6. ברכההצעירים ישבו למעלה והזקנים למטה, וכל ברכה לצד אחד פוגעת בשני. בירך בכלליות: ״שלמא לכו״ — שלום לכם.
7. שיח״מאי עבידתיך?״ — ״אני חכם היהודים, ורוצה ללמוד חכמה מכם.״ — ״אם כן, נשאל אותך!״ רבי יהושע: ״לחיי — אם תנצחו, עשו בי כרצונכם; ואם אנצח — אכלו איתי בספינה״.

החידות — נסו לענות לפני רבי יהושע

הכלל של רבי יהושע: על שאלה אבסורדית — מחזירים לשואל דרישה אבסורדית באותה מטבע. החידות לפי סדר הגמרא:

הגמרא מביאה בתחילת החידות גם שאלה נוספת מתחום אחר, שלא הרחבנו בה כאן; מומלץ לעיין בה בגמרא.

הספינה — וסוף המעשה (דף ט)

1. הספינההביא אותם לספינה. כל אחד נכנס לחדר, ראה שישים כרים, וחשב שחבריו עוד יבואו — וכך לא יצא.
2. הפלגהאמר לספן: ״התר את הספינה!״ — ובדרך לקח מעפר ארצם.
3. בדרךדף ט׳כשהגיעו ל״בי בליעי״ — מקום בים הבולע את המים — מילא משם כד מים.
4. לפני הקיסרדף ט׳הקיסר ראה אותם שפופים: ״אין אלה הם!״ — רבי יהושע זרק עליהם מעפר ארצם, והם חזרו להתגאות. הקיסר מסר אותם בידו.
5. הסוףדף ט׳שפך את מי ״בי בליעי״ לכלי, ואמר להם: ״מלאו אותו!״ — מילאו ושפכו, והכלי בולע הכל — ״עד דשמט כתפייהו, ובלו להו ואזול״: כלו ומתו.

מה לקחת מהדף

בחן את עצמך

מקורות באתר דף יומי

• דף הדף באתר daf-yomi.com
• טבלאות עזר
• סיכום נקודות (אנגלית)